(יד) עוד יש בידינו קבלה של אמת, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד. כאילו תחשוב על דרך משל, כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות, כגון: 'בראש יתברא אלקים', וכל התורה כן, מלבד צירופיהן וגימטריאותיהם של שמות. ...ונראה שהתורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה, בענין הזה שהזכרנו היה, שהיתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות, והיה אפשר בקריאתה שתקרא על דרך השמות, ותקרא על דרך קריאתנו בענין התורה והמצוה, ונתנה למשה רבינו על דרך קריאת המצות, ונמסר לו על פה קריאתה בשמות. וכן יכתבו השם הגדול שהזכרתי כולו רצוף, ויתחלק לתיבות של שלוש שלוש אותיות לחלוקים אחרים רבים, כפי השימוש לבעלי הקבלה.
(14) We have yet another mystic tradition that the whole Torah is comprised of Names of the Holy One, blessed be He, and that the letters of the words separate themselves into Divine Names when divided in a different manner, as you may imagine by way of example that the verse of Bereshith divides itself into these other words: berosh yithbare Elokim. This principle applies likewise to the entire Torah, aside from the combinations and the numerical equivalents of the Holy Names. Our Rabbi Shlomo [Rashi] has already written in his commentaries on the Talmud concerning the manner in which the Great Divine Name of seventy-two letters is derived from the three verses: And he went, And he came, And he stretched out. It is for this reason that a Scroll of the Torah in which a mistake has been made in one letter’s being added or subtracted is disqualified [even though the literal meaning remains unchanged], for this principle [that the whole Torah comprises Names of the Holy One, blessed be He], obligates us to disqualify a scroll of the Torah in which one letter vav is missing from the word otham — of which there are thirty-nine fully-spelled ones in the Torah — [despite the fact that the same word appears many times without a vav], or if he [the Scribe] were to add a vav to any of the other deficient ones [that is, words which could be written with an additional vav but are not so written]. So it is in similar cases even though it matters not one way or another on cursory thought. (15) It is this principle which has caused the Biblical scholars to count every full and defective word in the Torah and Scripture and to compose books on the Masoretic text, going back as far as Ezra the Scribe and Prophet, so that we should be heedful of this, as the Sages derived it from the verse, And they read in the book in the Law of G-d, distinctly; and they gave the sense, and caused them to understand the reading. It would appear that the Torah “written with letters of black fire upon a background of white fire” was in this form we have mentioned, namely, that the writing was contiguous, without break of words, which made it possible for it to be read by way of Divine Names and also by way of our normal reading which makes explicit the Torah and the commandment. It was given to Moses our teacher using the division of words which expresses the commandment, and orally it was transmitted to him in the rendition which consists of the Divine Names. Thus masters of the Cabala write the letters of the Great Name I have mentioned [namely, the Name containing seventy-two letters] all close to each other, and then these are divided into words consisting of three letters and many other divisions, as is the practice among the masters of the Cabala.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה לִּילוּד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ? אָמַר לָהֶן: לְקַבֵּל תּוֹרָה בָּא. אָמְרוּ לְפָנָיו: חֶמְדָּה גְּנוּזָה שֶׁגְּנוּזָה לָךְ תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְבָשָׂר וָדָם? ״מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ״? ״ה׳ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם״! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַחְזֵיר לָהֶן תְּשׁוּבָה... אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תּוֹרָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי מָה כְּתִיב בָּהּ? ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״. אָמַר לָהֶן: לְמִצְרַיִם יְרַדְתֶּם? לְפַרְעֹה הִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם? תּוֹרָה לָמָּה תְּהֵא לָכֶם! שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקִים אֲחֵרִים״. בֵּין הַגּוֹיִם אַתֶּם שְׁרוּיִין, שֶׁעוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ — כְּלוּם אַתֶּם עוֹשִׂים מְלָאכָה, שֶׁאַתֶּם צְרִיכִין שְׁבוּת? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִשָּׂא״ — מַשָּׂא וּמַתָּן יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ — אָב וָאֵם יֵשׁ לָכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִּרְצָח״, ״לֹא תִּנְאָף״, ״לֹא תִּגְנֹב״. קִנְאָה יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיכֶם?
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses ascended on High to receive the Torah, the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, what is one born of a woman doing here among us? The Holy One, Blessed be He, said to them: He came to receive the Torah. The angels said before Him: The Torah is a hidden treasure that was concealed by you 974 generations before the creation of the world, and you seek to give it to flesh and blood? As it is stated: “The word which He commanded to a thousand generations” (Psalms 105:8). Since the Torah, the word of God, was given to the twenty-sixth generation after Adam, the first man, the remaining 974 generations must have preceded the creation of the world. “What is man that You are mindful of him and the son of man that You think of him?” (Psalms 8:5). Rather, “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth that Your majesty is placed above the heavens” (Psalms 8:2). The rightful place of God’s majesty, the Torah, is in the heavens. The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Provide them with an answer as to why the Torah should be given to the people. Moses said before Him: Master of the Universe, I am afraid lest they burn me with the breath of their mouths. God said to him: Grasp My throne of glory for strength and protection, and provide them with an answer. And from where is this derived? As it is stated: “He causes him to grasp the front of the throne, and spreads His cloud over it” (Job 26:9), and Rabbi Naḥum said: This verse teaches that God spread the radiance of His presence and His cloud over Moses. Moses said before Him: Master of the Universe, the Torah that You are giving me, what is written in it? God said to him: “I am the Lord your God Who brought you out of Egypt from the house of bondage” (Exodus 20:2). Moses said to the angels: Did you descend to Egypt? Were you enslaved to Pharaoh? Why should the Torah be yours? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall have no other gods before Me” (Exodus 20:3). Moses said to the angels: Do you dwell among the nations who worship idols that you require this special warning? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Remember the Shabbat day to sanctify it” (Exodus 20:8). Moses asked the angels: Do you perform labor that you require rest from it? Again Moses asked: What else is written in it? “Do not take the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:7), meaning that it is prohibited to swear falsely. Moses asked the angels: Do you conduct business with one another that may lead you to swear falsely? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12). Moses asked the angels: Do you have a father or a mother that would render the commandment to honor them relevant to you? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall not murder, you shall not commit adultery, you shall not steal” (Exodus 20:13) Moses asked the angels: Is there jealousy among you, or is there an evil inclination within you that would render these commandments relevant? Immediately they agreed with the Holy One, Blessed be He, that He made the right decision to give the Torah to the people, and as it is stated: “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth” (Psalms 8:10), while “that Your majesty is placed above the heavens” is not written because the angels agreed with God that it is appropriate to give the Torah to the people on earth.
(דברים טו, יד) הענק תעניק אין לי אלא שנתברך הבית בגללו מעניקים לא נתברך הבית בגללו מנין ת"ל הענק תעניק מ"מ ולר' אלעזר בן עזריה דאמר נתברך הבית בגללו מעניקין לו לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין תעניק למה לי דברה תורה כלשון בני אדם (דברים טו, ח) העבט תעביטנו אין לי אלא שאין לו ואינו רוצה להתפרנס אמר רחמנא תן לו דרך הלואה יש לו ואינו רוצה להתפרנס מנין ת"ל תעביטנו מ"מ ולר"ש דאמר יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו תעביטנו למה לי דברה תורה כלשון בני אדם:
With regard to the mitzva of giving charity it is written: “Beware…and your eye is stingy against your needy brother…You shall give [naton titten] him, and your heart shall not be grieved when you give unto him” (Deuteronomy 15:9–10). I have derived only the obligation to give a large gift. From where is the obligation to give even a small gift derived? The verse states: “Naton titten,” to teach that one must give gifts in any case, whether a large gift or a small one. With regard to the release of a Hebrew slave it is written: “You shall furnish [ha’aneik ta’anik] him liberally from your flock, and from your threshing floor, and from your winepress; of that which the Lord your God has blessed you, you shall give unto him” (Deuteronomy 15:14). Based on the conclusion of the verse, I have derived only that when the house is blessed because of him, one furnishes the slave with gifts. From where have I derived the obligation to furnish him with gifts even when the house is not blessed because of him? The verse states: “Ha’aneik ta’anik,” to teach that one must furnish him with gifts in any case. The Gemara asks: And according to Rabbi Elazar ben Azarya, who says: If the house is blessed because of him, one furnishes him with gifts, and if the house is not blessed because of him, one need not furnish him with gifts, why do I need a compound verb, “ha’aneik ta’anik”? The Gemara answers: The Torah speaks in the language of people. The compound verb is a common conversational style, and the Torah employs the same style. Rabbi Elazar ben Azarya holds there is nothing extraordinary about it and therefore, nothing may be derived from it. With regard to the mitzva of lending money to the poor it is written: “But you shall open your hand to him, and you shall lend [ha’avet ta’avitennu] him sufficient for his need that he is lacking” (Deuteronomy 15:8). I have derived only that in a case where one does not have resources and does not want to be supported with charity, the Merciful One states: Provide for him by means of a loan. In a case where he has resources and he does not want to support himself with his resources, from where is the obligation to lend him money derived? The verse states: “Ta’avitennu,” to teach that you must grant him a loan in any case. The Gemara asks: And according to Rabbi Shimon, who says that in a case where he has resources and does not want to support himself with his resources one is not obligated to attend to his needs, why do I need a doubled verb: “Ha’avet ta’avitennu”? The Gemara answers: The Torah speaks in the language of people and nothing may be derived from it.
ורוב מלות לשון הקודש הם מורות בתמונתן על הדבר שהם מורים עליו... היינו כידוע מה שכתוב חכמי האמת בענין מה שאמרו (ברכות ל"א ע"ב) דיברה תורה כלשון בני אדם שגם זה רק כלשון בני אדם דבאמת דברו בני אדם בלשון תורה, וכל השמות והלשונות שבתורה על צד ההשאלה כיד ה' ועיני ה' וכדומה הוא לשון הקודש שנאמר על הקדושה והיה קודם שנברא העולם ובו נברא העולם, וכן שם כסא עיקרו על כסא כבודו ית"ש והשמים כסאי,
ולטוטפת. תְּפִלִּין; וְעַל שֵׁם שֶׁהֵם אַרְבָעָה בָתִּים קְרוּיִין טטפת – "טט" בְּכַתְפִּי שְׁתַּיִם, "פת" בְּאַפְרִיקִי שְׁתַּיִם (סנהדרין ד'). וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם "וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם" (יחזקאל כ"א), "אַל תַּטִּיפוּ" (מיכה ב'), לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ וּלְזִכָּרוֹן, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹתָם קָשׁוּר בֵּין הָעֵינַיִם, יִזְכֹּר הַנֵּס וִידַבֵּר בּוֹ:
ולטטפת this denotes the Tephillin; and because they consist of four houses (compartments) they are called טטפת, for טט denotes “two” in Katpi and פת in Afriki denotes “two״ (Sanhedrin 4b). Menachem ben Seruk, however, placed it in the same section (gave it the same meaning) as, (Ezekiel 21:2) “And speak (הטף) to the south״; and as, (Micah 2:6) “speak ye (תטיפו) not”; so that טטפת would be an expression denoting “speaking”, and corresponds to ולזכרון (in v. 9 where it really replaces טוטפת), because whoever sees them (the Tephillin) bound between the eyes will remember the miracle (so that they become a זכרון, a reminder) and will speak about it (so that they become a טטפת. something that causes one to speak about the miracle).
ר יְהֹוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת׃ הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ׃ וַיָּ֨פֶץ יְהֹוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר׃
and יהוה said, “If, as one people with one language for all, this is how they have begun to act, then nothing that they may propose to do will be out of their reach. Let us, then, go down and confound their speech there, so that they shall not understand one another’s speech.” Thus יהוה scattered them from there over the face of the whole earth; and they stopped building the city.
ומלת ונבלה שם שפתם. כל המדקדקים אומרים שהוא מבנין נפעל. וכמוהו ונבקה רוח מצרים וכן אבלה נבלה וזה רחוק. כי מה טעם נרד ותתבלבל לשונם ולשונם לא נבלה בעבור הירידה. רק ונבלה כמו ונעשה. והראיה שאמר בסוף כי שם בלל ה' וזה דקדוקו הוא מבנין הפעיל. והי' ראוי להיותו שלם ונבלילה. ובבילוע הכפל ונבלה על משקל ונסבה את ארון ה' ובחסרון הכפל ונבלה שם ויפה תרגמו הזקנים ואבלה תחת ונבלה. ואילו הי' כדברי המדקדקים למה חסרו הנו"ן. ויש אומרים שנהפך לבם לשנוא זה את זה וכל אחד חידש לשון. ויש אומרים כי המלמד לאדם דעת שכחם דעת לשונם. והנכון בעיני שנפוצו משם ואחר שנפוצו מלך נמרוד על בבל וקמו מלכים אחרים ובימים רבים במות הדור הראשון נשכח הלשון הראשון. והשם הפיצם והוא טוב להם וכן אמר ומלאו את הארץ:
[AND THERE CONFOUND THEIR LANGUAGE.] All the grammarians claim that ve-navelah (and confound) is a nifal. They compare it to ve-navekah (and shall be made empty) in And the spirit of Egypt shall be made empty (ve-navekah) (Is. 19:3) and to navelah (fadeth) in The earth fainteth and fadeth away (navelah) (Is. 24:4). However, their interpretation is farfetched. Why would the Bible say: Come, let us go down and their language will be confounded, when their language was not confounded because God and the angels went down? Ve-navelah can only be interpreted as an active verb. Proof of this is Scripture’s stating at the close of this incident, because the Lord did there confound the language of all the earth (v. 9). The following is then the grammatical explanation of ve-navelah. It is a hifil. Scripture should have employed the entire root and read ve-navlilah, or ve-navellah if one of the two lameds of its double root was swallowed. In the latter case it would have followed the paradigm of ve-nasebbah (let us bring back) in and let us bring back (ve-nasebbah) the ark of our God (I Chron. 13:3). Our word reads ve-navelah because one of the lameds of the root was dropped without the remaining lamed receiving a dagesh forte to make up for it. The sages who translated the Torah into Greek correctly rendered ve-navelah as I will confound, rather than we will confound. If the above mentioned grammarians are correct, why did the sages omit the nun? Some say that the people building the tower started hating each other and each one invented a new language. Others say that the One who grants knowledge to man caused them to forget their language. In my opinion, they were first scattered. After their dispersion Nimrod ruled over Babel and other kings arose. With the passage of time and the death of the first generation to be scattered, the original language was forgotten. God scattered the people for their own benefit. He similarly said, and replenish the earth (Gen. 1:28).
הלכה: כָּתוּב וַיְהִ֥י כָל־הָאָרֶ֭ץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר. שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן. וְחוֹרָנָה אָמַר. שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִין בִּלְשׁוֹן יְחִידוֹ שֶׁלְעוֹלָם בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. יַ֤פְתְּ אֱלֹקִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָֽהֳלֵי־שֵׁ֑ם. שֶׁיְּהוּ מְדַבְּרִין בִּלְשׁוֹנוֹ שֵׁלְיֶפֶת בָּאוֹהֳלוֹ שֶׁלְשֵׁם.
HALAKHAH: It is written all Earth was one tongue and unified words. Rebbi Eleazar and Rebbi Joḥanan. One said, they were speaking seventy languages. But the other said, they were speaking in the language of the Unique of the World, the holy language. Bar Qappara stated, may God embellish Japhet and dwell in the tents of Shem, that one should speak Japhet’s language in Shem’s tents. The sons of Japhet: Gomer and Magog, and Yawan, and Tubal, and Meshekh, and Tiras. Gomer, Germamia. Magog, Gothica. Madai, as it is understood. Yawan, Ephesus. Tuval, Bythinia. Meshekh, Moesia. Tiras, Rebbi Simon said Persia, but the rabbis said Thrace. The sons of Gomer: Ashkenaz, and Riphat, and Togarma. Asia, and Adiabene, and Germanicia. The sons of Yawan: Elisha, and Tarshish, Kittim and Dodanim. Elis, Tarsos, Euboea, and Dardania. The Arwadite, Rhodos. The Ṣamarite, Ḥoms. The Ḥamatite, Ḥama. Up to Lasha`. Rebbi Eleazar said, to Kallirrhoe. Rebbi Yudan bar Shalom said, from here about the Targum.
וחורנא אמר שהיו מדברין בלשון יחידו של עולם וכו'. ופליגי אם השבעים לשון היו קודם דור המבול או מדור הפלגה ואילך ובתחלה היו הכל מדברים בלשון הקודש והכי משמע ממדרש חז"ל על הכתוב יצב גבולות עמים למספר בני ישראל שמדור הפלגה נחלקו לשבעים שרים ולשבעים לשונות:
חד אמר שהיו מדברים בשבעים לשון. שהיו מקודם המבול ולמדו מנח ובניו וזהו שפה אחת שהיו כולם יודעים בכל לשון ומבינים זה את זה ודברים אחדים כלומר ואף שהיו דברים אחדים מיוחדים כל לשון ולשון בפ"ע. ואחרינא אמר אחדים שהיו מדברים כלשון יחידו של עולם והוא לשון הקדש שבו נברא העולם וזהו שפה אחת והכתוב מפרש מהו שפה אחת דברים אחדים ואחר דור הפלגה שאמר ה' הבה נרדה ונבלה שם שפתם וגו' ונפוצו ונחלקו לשבעים אומות ולשבעים לשונות:
אֵ֣ת סְפִ֤יחַ קְצִֽירְךָ֙ לֹ֣א תִקְצ֔וֹר וְאֶת־עִנְּבֵ֥י נְזִירֶ֖ךָ לֹ֣א תִבְצֹ֑ר שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ׃
You shall not reap the aftergrowth of your harvest or gather the grapes of your untrimmed vines; it shall be a year of complete rest for the land.
נזירך. שֶׁהִנְזַרְתָּ וְהִפְרַשְׁתָּ בְנֵי אָדָם מֵהֶם וְלֹא הִפְקַרְתָּם:
נזירך [AND THE GRAPES OF THY VINE] WHICH ARE נזירים — i. e. those from which you barred people (שהנזרת) and from which you have kept them away, not having declared them free to everybody.
וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
The agents went on from there to Sodom, while Abraham remained standing before יהוה.
ואברהם עודנו עומד לפני ה'. וַהֲלֹא לֹא הָלַךְ לַעֲמֹד לְפָנָיו, אֶלָּא הַקָּבָּ"ה בָּא אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה, וְהָיָה לוֹ לִכְתֹּב "וַה' עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד עַל אַבְרָהָם"? אֶלָּא תִּקּוּן סוֹפְרִים הוּא זֶה (אֲשֶׁר הֲפָכוּהוּ רַזִ"לִ לִכְתֹּב כֵּן) (בראשית רבה):
'ואברהם עודנו עומד לפני ה BUT ABRAHAM STOOD YET BEFORE THE LORD — But surely it was not he (Abraham) who had gone to stand before Him, but it was the Holy One, blessed be He, Who had come to him and had said to him, “Because the cry of Sodom and Gomorrah is great” and it should therefore have written here, “And the Lord stood yet before Abraham”? But it is a variation such as writers make to avoid an apparently irreverent expression (Genesis Rabbah 49:7) (which our Rabbis, of blessed memory, altered, writing it thus).
אלא תקון סופרים הוא זה שהפכוהו לכתוב כן. ופי' תקון סופרי' בכל מקום אין הכונה בו חלילה שהוסיפו על מה שכתוב בתורה או ששינו ממה שכתוב בתורה אלא שהם דקדקו ומצאו לפי ענין כל אחד ואחד מן הכתובי' ההם שעקר הכונה לא היתה כמו שנר' ממ"ש בספר אלא צד כונה אחר' ולא היה לו לכתוב כן אלא כן אלא שכנה הכתוב ולא קראום תקון סופרים אלא שהם דקדקו ופירשו שהם כנוים לשון הרשב"א אבל רש"י הוסיף ואמר תיקון סופרים הוא זה שהפכוהו רבותינו לכתוב כן ובפסוק ואל ארא' ברעתי הארכתי בו וע"ש:
תיקון סופרים. אין הפירוש חס ושלום שהסופר כתב כך בתורה, חלילה לומר כך, אלא פירוש שהתורה כתבה דרך כבוד כלפי מעלה כמו שדרך הסופרים לכתוב דרך כבוד, וכמו שהתורה שהיא מדברת בלשון בני אדם (ברכות לא ע"ב) – כך כתבה לך גם כן כמו שדרך הסופרים לכתוב ולדבר, ולפיכך אמרו (ב"ר מט, ז) 'תיקון סופרים הוא', רוצה לומר ענין זה הוא תקון סופרים – כמו שדרך הסופרים לעשות – כתב בתורה:
תיקון סופרים כתב הרשב"א ז"ל הא דאמרינן בכמה מקומות תיקון סופרים הוא זה איןה כונה חלילה שהוסיפו או שהותירו על מ"ש בתור' אפילו אות אחת אבל ענין תיקון סופרים הוא שהן דקדקו ומצאו לפי ענין כל א' וא' מהכתובים ההם שעיקר הכונה לא היתה כמה שנראה ממה שכתוב בספר אלא צד כוונה אחרת ולא היה לו לכתוב כן. אלא כן כמו ואברהם עודנו עומד לפני ה' וה' עודנו הל"ל אלא שכינה הכתוב ולא קראום תיקון סופרים אלא שהם דקדקו ופירשו שהם כינויים עכ"ל וז"ל מהרי"ק הא דאמרינן תיקון סופרים כו' הר"ר יוד' כלן כתב ר"ל שנכתב בתוררה ע"ד תיקון סופרים שמתקנים מה שכותבים שיהיה דרך כבוד שעל דרך משל דוד המלך יצו' לסופר מהיר שיכתוב שדוד מצוה לפלוני שיעשה כך וכך הנה הסופר יתקן לשונו הכתוב כשיאמר המלך דוד מצוה לפלוני עכ"ל:
מִקְרָא סוֹפְרִים: אָרֶץ, שָׁמָיִם, מִצְרָיִם.
The Gemara elaborates: The vocalization of the scribes is referring to words that when they appear at the end of phrases, clauses, or verses, their vocalization changes, e.g., eretz with a segol under the letter alef to aretz with a kamatz under the letter alef; shamayim with a pataḥ under the letter mem, to shamayim with a kamatz under the letter mem; and mitzrayim with a pataḥ under the letter reish, to mitzrayim with a kamatz under the letter reish.
היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא (לא) קדמו משה במשה הוא אומר (שמות יט, ג) ומשה עלה אל האלהים בעזרא הוא אומר (עזרא ז, ו) הוא עזרא עלה מבבל מה עלייה האמור כאן תורה אף עלייה האמור להלן תורה במשה הוא אומר (דברים ד, יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים בעזרא הוא אומר (עזרא ז, י) כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' (אלהיו) ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו נשתנה על ידו הכתב שנאמר (עזרא ד, ז) וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית וכתיב (דניאל ה, ח) לא כהלין כתבא למיקרא ופשרא להודעא למלכא וכתיב (דברים יז, יח) וכתב את משנה התורה הזאת כתב הראוי להשתנות למה נקרא אשורית שעלה עמהם מאשור תניא רבי אומר בתחלה בכתב זה ניתנה תורה לישראל כיון שחטאו נהפך להן לרועץ כיון שחזרו בהן החזירו להם שנאמר (זכריה ט, יב) שובו לביצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך למה נקרא שמה אשורית שמאושרת בכתב רשב"א אומר משום ר' אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי כתב זה לא נשתנה כל עיקר שנאמר (שמות כז, י) ווי העמודים מה עמודים לא נשתנו אף ווים לא נשתנו ואומר (אסתר ח, ט) ואל היהודים ככתבם וכלשונם מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה אלא מה אני מקיים את משנה התורה הזאת לשתי תורות אחת שיוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד ואידך האי שויתי מאי דריש ביה ההוא מיבעי ליה כדרב חנה בר ביזנא דאמר רב חנה בר ביזנא אר"ש חסידא המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד לר"ש דאמר כתב זה לא נשתנה מאי לא כהלין כתבא למיקרא אמר רב בגימטריא איכתיב להון יטת יטת אידך פוגחמט מאי פריש להו (דניאל ה, כה) מנא מנא תקל ופרסין מנא מנא אלהא מלכותך (והשלמת לך) תקיל תקילתא במאזניא והשתכחת חסיר (פרסין) פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס ושמואל אמר ממתוס ננקפי אאלרן ור' יוחנן אמר אנם אנם לקת ניסרפו רב אשי אמר נמא נמא קתל פורסין:
It is taught in a baraita (Tosefta 4:5): Rabbi Yosei says: Ezra was suitable, given his greatness, for the Torah to be given by him to the Jewish people, had Moses not come first and received the Torah already. With regard to Moses the verse states: “And Moses went up to God” (Exodus 19:3), and with regard to Ezra the verse states: “This Ezra went up from Babylon and he was a ready scribe in the Torah of Moses, which the Lord, the God of Israel, had given” (Ezra 7:6). Just as the going up stated here, with regard to Moses, is for the Torah, which he received from God and transmitted to the Jewish people, so too, the going up stated there, with regard to Ezra, is for the Torah, as he taught Torah to the Jewish people and was suitable to have originally merited to give it. The baraita continues: With regard to Moses the verse states: “And the Lord commanded me at that time to teach you statutes and ordinances” (Deuteronomy 4:14), and with regard to Ezra the verse states: “For Ezra had set his heart to seek the Torah of the Lord his God and to do it and to teach in Israel statutes and ordinances” (Ezra 7:10). And even though the Torah was not given literally by him, the script of the Torah was changed by him, as it is stated: “And the writing of the letter [hannishtevan] was written in the Aramaic script, and set forth in the Aramaic tongue” (Ezra 4:7). The term “hannishtevan” is similar to the word nishtana, meaning changed, alluding to the fact that the script had been changed. And it is written with regard to the writing on the wall of Belshazzar’s palace: “Then came in all the king’s wise men. But they could not read the writing, nor make known to the king the interpretation” (Daniel 5:8), and the reason they could not read it is that it was written in the new script that Ezra would transmit. And it is written: “That he shall write for himself a second [mishne] Torah” (Deuteronomy 17:18), where “second [mishne]” teaches that it is written in a script that is apt to be changed [lehishtannot]. The baraita continues: Why is this script called Ashurit? Because it ascended with the Jewish people from Ashur when they returned from their exile in Babylonia. It is taught in a baraita (Tosefta 4:5): Rabbi Yehuda HaNasi says: Initially, the Torah was given to the Jewish people in this script, Ashurit, which is in use today. Once the Jewish people sinned, it turned into an impairment for them and they began writing with a different script, Libona’a. Once they repented, the first script was returned to them, and they resumed writing with Ashurit script, as it is stated: “Return to the stronghold, you prisoners of hope; even today do I declare that I will render double [mishne] unto you” (Zechariah 9:12), meaning that God restored to the Jewish people this script that had been changed [nishtanna]. The baraita continues: If this script predates the exile to Babylonia, why is it called Ashurit? Because it is meusheret, beautiful and straight, in script. The baraita continues: Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Eliezer ben Perata, who said in the name of Rabbi Elazar HaModa’i: This script did not change at all, as it is stated with regard to the construction of the Tabernacle: “The hooks of [vavei] the poles” (Exodus 27:10). This teaches that just as the poles were not changed, so too, the hooks [vavim] were not changed. The letter vav in Ashurit script has the shape of a hook. Evidently, this is why the term for hook in the Torah is vav. And the verse states: “And to the Jews according to their script and according to their language” (Esther 8:9). This teaches that just as their language was not changed over the generations but remained Hebrew, so too, their script was not changed. The baraita continues: But if the script was in fact not changed, how do I realize the meaning of the phrase “a second [mishne] Torah” (Deuteronomy 17:18)? This serves to teach the halakha concerning the two Torah scrolls that the king writes, one that goes out and comes in with him, and one that is placed in his treasury. With regard to the one that goes out and comes in with him, he makes it very small, like an amulet, and he hangs it on his arm. As it is stated by King David: “I have set the Lord always before me; He is at my right hand, that I shall not be moved” (Psalms 16:8). This verse alludes to the two Torah scrolls, one that is before him and one that is in his right hand. The Gemara asks: And with regard to the other Sage, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi, who does not hold that the king must write and affix the second scroll to his arm, what does he expound from that verse: “I have set” (Psalms 16:8)? The Gemara responds: He requires that verse in accordance with the statement of Rav Ḥana bar Bizna, as Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says: One who prays needs to see himself as if the Divine Presence is opposite him, as it is stated: “I have set the Lord always before me” (Psalms 16:8). The Gemara asks: According to Rabbi Shimon, who says that this script was not changed at all, what is the reason “they could not read the writing” (Daniel 5:8)? Rav says: Because it was written for them in the obscure code of gimatriyya. It was written: Yod, tet, tav; yod, tet, tav; alef, yod, dalet, khaf; peh, vav, gimmel, ḥet, mem, tet. These letters correspond with: Mem, nun, alef; mem, nun, alef; tav, kuf, lamed; vav, peh, reish, samekh, yod, nun; this is based on the exchange of letters known as at bash, or the exchanging of a letter with its counterpart in the opposite place in the alphabet, e.g., alef, the first letter, for tav, the last letter. What did Daniel explain to them? The letters stand for the terms: “Mene mene tekel ufarsin” (Daniel 5:25). He then explained the meaning: “Mene”: God has numbered [mena] the days of your kingdom and brought it to an end. “Tekel”: You are weighed [tekilta] on the scale and are found lacking. “Parsin”: Your kingdom is divided [perisat] and given to the Medes and Persians” (Daniel 5:26–28). And Shmuel says: The writing used the correct letters for those terms, but instead of being written in order, the four words, mene mene tekel ufarsin were written vertically and were therefore meant to be read from the top down. If read in the usual way, from right to left, it says: “Mamtos nankafei a’alran.” And Rabbi Yoḥanan says: Each word was written backward, so that read right to left, they spelled, Anem anem leket nisrapu. Rav Ashi says: They were written with the first two letters of each word reversed: Nema nema ketal pursin.