Sefirat Haomer Today

(ט) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (י) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ נֹתֵ֣ן לָכֶ֔ם וּקְצַרְתֶּ֖ם אֶת־קְצִירָ֑הּ וַהֲבֵאתֶ֥ם אֶת־עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִירְכֶ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

Leviticus 23:9-10

(9) יהוה spoke to Moses, saying: (10) Speak to the Israelite people and say to them: When you enter the land that I am giving to you and you reap its harvest, you shall bring the first sheaf of your harvest to the priest.

ויקרא כ״ג:ט״ו-י״ח

(טו) וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמׇּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃ (טז) עַ֣ד מִֽמׇּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַיהֹוָֽה׃ (יז) מִמּוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם תָּבִ֣יאּוּ ׀ לֶ֣חֶם תְּנוּפָ֗ה שְׁ֚תַּיִם שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים סֹ֣לֶת תִּהְיֶ֔ינָה חָמֵ֖ץ תֵּאָפֶ֑ינָה בִּכּוּרִ֖ים לַֽיהֹוָֽה׃ (יח) וְהִקְרַבְתֶּ֣ם עַל־הַלֶּ֗חֶם שִׁבְעַ֨ת כְּבָשִׂ֤ים תְּמִימִם֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד וְאֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם יִהְי֤וּ עֹלָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה וּמִנְחָתָם֙ וְנִסְכֵּיהֶ֔ם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃

Leviticus 23:15-18

(15) And from the day on which you bring the sheaf of elevation offering—the day after the sabbath—you shall count off seven weeks. They must be complete: (16) you must count until the day after the seventh week—fifty days; then you shall bring an offering of new grain to יהוה. (17) You shall bring from your settlements two loaves of bread as an elevation offering; each shall be made of two-tenths of a measure of choice flour, baked after leavening, as first fruits to יהוה. (18) With the bread you shall present, as burnt offerings to יהוה, seven yearling lambs without blemish, one bull of the herd, and two rams, with their meal offerings and libations, an offering by fire of pleasing odor to יהוה.

A Torah Obligation Today

משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין ז׳:כ״ב-כ״ד

(כב) מִצְוַת עֲשֵׂה לִסְפֹּר שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת מִיּוֹם הֲבָאַת הָעֹמֶר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג טו) "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת". וּמִצְוָה לִמְנוֹת הַיָּמִים עִם הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג טז) "תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם". וּמִתְּחִלַּת הַיּוֹם מוֹנִין לְפִיכָךְ מוֹנֶה בַּלַּיְלָה מִלֵּיל שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן:

(כד) מִצְוָה זוֹ עַל כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל וּבְכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְנָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִין מִמֶּנָּה:

Mishneh Torah, Daily Offerings and Additional Offerings 7:22-24

(22) It is a positive commandment to count seven complete weeks from the day the omer is brought, as [Leviticus 23:15] states: "And from the day after the Sabbath, you shall count... seven weeks." It is a mitzvah to count the days together with the weeks, as [ibid.:15] states: "You shall count 50 days."
One should count at the inception of the [new] day. Therefore one counts at night, [beginning] from the night of the sixteenth of Nisan.

(24) This mitzvah is incumbent on every Jewish male in every place and at all times. Women and servants are absolved from it.

Also the view of the Shibolei HaLeket and the Raavya.

A Rabbinic Obligation Today

תוספות על מנחות ס״ו א:ט״ז:א׳

זכר למקדש הוא. נראה דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון שהוא ספיקא דרבנן

Tosafot on Menachot 66a:16:1

...

This is also the view of Rosh, Rashba, Maharam Mi-Rotenberg, Ran and most Rishonim
How do they read the pesukim?

ר"ן פסחים כח. בדפי הרי"ף
רוב המפרשים מסכימים דספירת העומר השתא דליכא הבא' ולא קרבן אינה אלא מדרבנן בעלמא זכר למקדש

Meor HaChaim (written by the Ohr HaChaim): If it was only dependent on the Korban HaOmer, there would have been no need to say ממחרת השבת, because we already knew that. It must be applicable even when there is no Korban HaOmer.
Alternatively:

Since we know that Shavuot is Mid'oraita and not dependent on the Korban, one would expect that the counting which gets us there is also Mid'oraita.

The Source in the Gemara

מנחות ס״ו א:ט״ז

גופא אמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי רבנן דבי רב אשי מנו יומי ומנו שבועי אמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא:

Menachot 66a:16

§ The Gemara analyzes the matter itself of Abaye’s statement cited in the course of the previous discussion. Abaye said: It is a mitzva to count days, and it is also a mitzva to count weeks. The Gemara notes that in fact the Sages of the study hall of Rav Ashi counted days and they also counted weeks. Ameimar counted days but not weeks. In explanation of his practice, Ameimar said: Since there is no longer an omer offering, the counting is performed only in commemoration of the Temple. Therefore, one does not need to be so scrupulous to count both days and weeks.

How does the Rambam understand the Gemara?
How does Tosfot understand it?
If it's zecher laMikdash, why not count weeks כעין דאורייתא?
גרי"ז (Brisker Rav): It depends if it's זכר למקדש or זכר לחורבן.
(This could be Tosfot's understanding of the machloket in the Gemara.)

A Third View
ר' ירוחם נתיב אדם וחוה נתיב ה חלק ד
ונראה לן משום דכתיב ז' שבועות תספור לך וגו' וכתיב נמי מיום הביאכם את עומר וגו' ז' שבתות תמימות תהיין נמצא שלא נכתבה ספירת שבועות כי אם גבי העומר אבל ספירת הימים לא כתיב גבי עומר נמצא דספירת הימים הוא מן התורה אפילו בזמן הזה וספירת השבועות בזמן דאיכ' עומר והיו מברכין זה על זה בזמן שבית המקדש קיים

The Practical Halacha

שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ב׳

... והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 489:2

... Those who are punctilious, they do not count until the stars come out [namely, three stars], and this is a proper thing to do.

משנה ברורה תפ״ט:י״ד

(יד) והמדקדקים - ר"ל דמן הדין היה אפשר להקל לספור משתחשך אף קודם צה"כ דבה"ש הוא ספק לילה ואזלינן לקולא בספק דרבנן בספירה בזה"ז שהוא מדרבנן לרוב הפוסקים אלא דמ"מ אינו נכון להכניס עצמו לספק לכתחלה ולהכי המדקדקים ממתינים עד צה"כ שהוא בודאי לילה:

Mishnah Berurah 489:14

...

What about saying הנני מוכן ומזומן?

Bal tosif?
Change the text?
מצוות צריכות כוונה