קדש - מה יותר חשוב - הקדוש ברוך הוא או אנחנו?
(ב) מָזְגוּ לוֹ כוֹס רִאשׁוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיָּיִן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם:
(2) The tanna describes the beginning of the Passover seder. The attendants poured the wine of the first cup for the leader of the seder. Beit Shammai say: One recites the blessing over the sanctification of the day, i.e., the kiddush for the Festival: Who blesses Israel and the Festivals, and thereafter he recites the blessing over the wine: Who creates fruit of the vine. And Beit Hillel say: One recites the blessing over the wine and thereafter recites the blessing over the day.
(א) סֵדֶר עֲשִׂיַּת מִצְוֹת אֵלּוּ בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּךְ הוּא. בַּתְּחִלָּה מוֹזְגִין כּוֹס לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן וְאוֹמֵר עָלָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם וּזְמַן וְשׁוֹתֶה. וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַיִם וְנוֹטֵל יָדָיו. וּמְבִיאִין שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְעָלָיו מָרוֹר וְיָרָק אַחֵר וּמַצָּה וַחֲרֹסֶת וְגוּפוֹ שֶׁל כֶּבֶשׂ הַפֶּסַח וּבְשַׂר חֲגִיגָה שֶׁל יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. וּבַזְּמַן הַזֶּה מְבִיאִין עַל הַשֻּׁלְחָן שְׁנֵי מִינֵי בָּשָׂר אֶחָד זֵכֶר לַפֶּסַח וְאֶחָד זֵכֶר לַחֲגִיגָה:
(1) The order of the fulfillment of these mitzvot on the night of the fifteenth [of Nisan] is as follows: In the beginning, a cup [of wine] is mixed for each individual. They recite the blessing,
בורא פרי הגפן and the kiddush of the day on it, and the blessing, shehecheyanu. Then, they drink [it].
Afterwards, one recites the blessing, על נטילת ידים, and washes one's hands. A set table is brought, on which are maror, another vegetable, matzah, charoset, the body of the Paschal lamb, and the meat of the festive offering of the fourteenth of Pesach. At present, we bring two types of meat on the table: one in commemoration of the Paschal sacrifice and one in commemoration of the festive offering.
(ד) ייתכן שההסבר הוא ביחסם של שני הבתים למהותו של עולם. בהלכות מספר בולטת מחלוקת "תאולוגית" עקרונית בין בית שמאי ובית הלל. בית שמאי סבורים שריבונו של עולם ניצב במרכז, וכל ימות החול נועדו לשמש מסגרת והקדמה ליום הקדוש, ואילו בית הלל מציגים את החול כמטרת הבריאה. כך, למשל, שני הבתים נחלקים מה נברא קודם, שמים (בית שמאי) או ארץ (בית הלל). בית שמאי סוברים שיש להכין את האוכל לשבת במשך כל ימות השבוע: "תניא, אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה אומר: זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה – מניח את השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו, שכל מעשיו לשם שמים, שנאמר 'ברוך ה' יום יום'. תניא נמי הכי: בית שמאי אומרים: מחד שביך לשבתיך [מאחד (יום ראשון) הכן שבתך], ובית הלל אומרים: ברוך ה' יום יום" (בבלי, ביצה טז ע"א). כמו כן: "שמאי הזקן אומר: זכרה עד שלא תבוא, ושמרה משתבוא. אמרו עליו על שמאי הזקן שלא היה זכרון שבת זז מתוך פיו. לקח חפץ טוב אמר זה לשבת, כלי חדש אומר זה לשבת". אם כן, בית הלל סבורים שכל יום הוא "ברוך" וכל מעשה הוא לשם שמים, בבחינת "כל מעשיך יהיו לשם שמים" (פסיקתא רבתי, כג, קטו ע"ב), ובית שמאי מתרכזים ביום השבת בלבד. הלל הזקן היה יוצא להתרחץ ורואה בכך קיום מצווה של טיפול בגוף. להלל ולבית הלל גישה המעמידה את האדם במרכז (גישה "אנתרופוצנטרית"). האדם נוצר על ידי בורא עולם, וקיומו הוא בבחינת מצווה רבה. בית שמאי מעמידים את האל במרכז, והאדם נוצר כדי לקיים את מצוותיו (גישה "תאוצנטרית").
קערת פסח - מה יש ללנו?
(ג) הֵבִיאוּ לְפָנָיו, מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת. הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרֹסֶת וּשְׁנֵי תַבְשִׁילִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרֹסֶת מִצְוָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, מִצְוָה. וּבַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְבִיאִים לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁל פָּסַח:
(3) The attendants brought vegetables before the leader of the seder prior to the meal, if there were no other vegetables on the table. He dips the ḥazeret into water or vinegar, to taste some food before he reaches the dessert of the bread, i.e., the bitter herbs, which were eaten after the matza. They brought before him matza and ḥazeret and ḥaroset, and at least two cooked dishes in honor of the Festival. The tanna comments that this was the practice, although eating ḥaroset is not a mitzva but merely a custom. Rabbi Eliezer ben Tzadok says: Actually, it is a mitzva to eat ḥaroset. And in the period when the Temple stood and they offered the Paschal lamb, they brought before him the body of the Paschal lamb.
הפסוק מזכיר את הקורבן פסח (הזרוע), את המרור, ואת החרוסת. מה לא מוזכר?
שאלות:
1) מה הבדל בין ההגדה לירושלמי?
2) למה את חושב שאנחנו מתחילים את הסיפור עם הבנים האלה? מה הקשר?
3) איזה בין אתה מרגיש יותר קרוב? למה?
4) התשובות מספקות?
5) היום יש עוד בנים או בנות?
הסיפור של אברהם והעבודה זרה.
1) למה אתה חושב שחשבו לנו להתחיל עם הסיפור הזה? אנחנו מספרים את הסיפור של יציאת מצריים לא?
2) היה עבודה זרה במצריים?
3) אתה חושב אתה עדיין עובד עבודה זרה?
You shall go to your ancestors in peace;
You shall be buried at a ripe old age. (16) And they shall return here in the fourth generation, for the iniquity of the Amorites is not yet complete.” (17) When the sun set and it was very dark, there appeared a smoking oven, and a flaming torch which passed between those pieces. (18) On that day יהוה made a covenant with Abram: “To your offspring I assign this land, from the river of Egypt to the great river, the river Euphrates—
מה השם הבטיח לאברם?
מה היה החשש שלו?
האם העבדות קשרו למשהו?