מנהיגים טובים מכירים את המגבלות שלהם. הם אינם מנסים לעשות הכול בעצמם. הם בונים צוותים. בתחומים שאינם מצטיינים בהם, הם מפנים מקום לטובים מהם. הם מבינים את חשיבותם של איזונים ובלמים ושל הפרדת רשויות. הם מקיפים את עצמם באנשים שונים מהם. הם מבינים את הסכנה שבריכוז כל הכוח אצל אדם יחיד. אלא שהכרת מגבלותינו, ההתוודעות לדברים שאיננו יכולים לעשות, ואף לדברים שאיננו יכולים להיות, עלולה להיות חוויה מכאיבה. לעתים היא כרוכה במשבר רגשי.
(יט) וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(19) Therefore, write down this poem and teach it to the people of Israel; put it in their mouths, in order that this poem may be My witness against the people of Israel.
(טז) וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ ׀ וַיַּחֲזִ֨יקוּ הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת ה' עָלָ֑יו וַיֹּצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר׃
(16) Still he delayed. So the agents seized his hand, and the hands of his wife and his two daughters—in יהוה’s mercy on him—and brought him out and left him outside the city.
(ב) וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אדושם ה' מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃
(2) But Abram said, “O lord ה', what can You give me, seeing that I shall die childless, and the one in charge of my household is Dammesek Eliezer!”
(יב) וַיֹּאמַ֓ר ׀ ה' אֱלֹקֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם׃
(12) And he said, “O ה', God of my master Abraham’s [house], grant me good fortune this day, and deal graciously with my master Abraham:
(ח) וַיְמָאֵ֓ן ׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי׃
(8) But he refused. He said to his master’s wife, “Look, with me here, my master gives no thought to anything in this house, and all that he owns he has placed in my hands.
כל אחד מאתנו צריך לפעמים להחליט לא רק "מה אעשה?" אלא גם "איזה סוג אדם אהיה?". ואם אנחנו מנהיגים, הכרעה זו גורלית במיוחד.
(כג) וַיִּשְׁחָ֓ט ׀ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃
(23) and it was slaughtered. Moses took some of its blood and put it on the ridge of Aaron’s right ear, and on the thumb of his right hand, and on the big toe of his right foot.
רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה מְשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה וְכַסָּבוּר שֶׁלּוֹ הִיא, בַּשְּׁבִיעִי אָמַר לוֹ, לֹא שֶׁלְךָ הִיא אֶלָּא שֶׁל אַהֲרֹן אָחִיךָ הִיא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי.
כתנאי (שמות ד, יד) ויחר אף ה' במשה רבי יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם וזה לא נאמר בו רושם ר"ש בן יוחי אומר אף זה נאמר בו רושם שנאמר (שמות ד, יד) הלא אהרן אחיך הלוי והלא כהן הוא הכי קאמר אני אמרתי אתה כהן והוא לוי עכשיו הוא כהן ואתה לוי
The Gemara comments: The question of whether Moses was a High Priest is subject to a dispute among tanna’im, as is taught in a baraita: When Moses was at the burning bush and expressed hesitation to deliver God’s message to Pharaoh, the verse states: “And the anger of the Lord burned against Moses, and He said: Is there not Aaron your brother the Levite? I know that he can speak well. And also, behold, he comes forth to meet you, and when he sees you, he will be glad in his heart” (Exodus 4:14). Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: For every burning anger that is stated in the Torah, its effect is also stated, i.e., the Torah records an action or pronouncement as a consequence of that anger, but in this case no effect of the anger is stated. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Even in this case the anger’s effect is stated, as it is stated there: “Is there not Aaron your brother the Levite? I know that he can speak well.” But isn’t Aaron a priest? Why is he referred to as a Levite? This is what God is saying to Moses: I initially said that you would be the priest and he would be the Levite; now he will be the priest and you will be the Levite.
(ז) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קְרַ֤ב אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־חַטָּֽאתְךָ֙ וְאֶת־עֹ֣לָתֶ֔ךָ וְכַפֵּ֥ר בַּֽעַדְךָ֖ וּבְעַ֣ד הָעָ֑ם וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־קׇרְבַּ֤ן הָעָם֙ וְכַפֵּ֣ר בַּֽעֲדָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה ה'׃
(7) Then Moses said to Aaron: “Come forward to the altar and sacrifice your sin offering and your burnt offering, making expiation for yourself and for the people; and sacrifice the people’s offering and make expiation for them, as ה' has commanded.”
(א) קרב אל המזבח. שֶׁהָיָה אַהֲרֹן בּוֹשׁ וְיָרֵא לָגֶשֶׁת, אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, לָמָּה אַתָּה בוֹשׁ? לְכָךְ נִבְחַרְתָּ (ספרא): (ב) את חטאתך. עֵגֶל בֶּן בָּקָר: (ג) ואת עלתך. הָאָיִל: (ד) קרבן העם. שְׂעִיר עִזִּים וְעֵגֶל וְכֶבֶשׂ; כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "עֵגֶל" בֶּן שָׁנָה הוּא וּמִכָּאן אַתָּה לָמֵד (שם):
(1) קרב אל המזבח [AND MOSES SAID TO AARON] GO TO THE ALTAR, for Aaron was diffident and feared to go there. Moses therefore said to him “Wherefore art thou diffident? For this purpose hast thou been selected!” (cf. Sifra, Shemini, Mechilta d'Miluim 2 8). (2) את חטאתך THY SIN OFFERING — the young calf (v. 2). (3) ואת עלתך AND THY BURNT OFFERING — the ram (v. 2). (4) קרבן העם THE OFFERING OF THE PEOPLE — the kid of the goats and the calf and the lamb (v. 3). Wherever the term עגל, “calf” is mentioned without further definition it denotes one in its first year, and it is from this passage that you may derive this rule (cf. Sifra on 4:2; Rosh Hashanah 10a).
כדי לומר "כן" לְמה שהננו, דרוש אומץ לומר "לא" למה שאיננו. הדבר כרוך תמיד במאבק ובייסורים.
ומנהיג חייב להיות נאמן לעצמו כדי להיות נאמן לעמו.
אל לו למנהיג לנסות להיות כל הדברים בשביל כל האנשים. עליו להסתפק במה שהִנו. ממנהיג נדרש האומץ להיות הוא עצמו – ותנאי לכך הוא הכוח להכיר במה שאינו יכול להיות
אל לו למנהיג לנסות להיות כל הדברים בשביל כל האנשים. עליו להסתפק במה שהִנו. ממנהיג נדרש האומץ להיות הוא עצמו – ותנאי לכך הוא הכוח להכיר במה שאינו יכול להיות