תנו רבנן (ויקרא יב, ג)
ערלתו
ערלתו ודאי דוחה את השבת
ולא ספק דוחה את השבת
ערלתו
ודאי דוחה את השבת
ולא אנדרוגינוס דוחה את השבת
רבי יהודה אומר
אנדרוגינוס דוחה את השבת וענוש כרת
ערלתו ודאי דוחה את השבת
ולא נולד בין השמשות דוחה את השבת
ערלתו ודאי דוחה את השבת
ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת
שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית
וב"ה אומרים אינו צריך
א"ר שמעון בן אלעזר
לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית
מפני שערלה כבושה היא
על מה נחלקו
על גר שנתגייר כשהוא מהול
שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית
ובה"א א"צ להטיף ממנו דם ברית:
לא נחלקו על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית כו' על מה נחלקו על גר שנתגייר -
השתא משמע
דיותר יש להצריך הטפה לנולד כשהוא מהול
מלנתגייר כשהוא מהול
דהא לנולד כ"ע מודו
ובגר איכא פלוגתא
וא"כ לקמן דפסיק רב הלכה כת"ק
ומשמע דכוותיה קי"ל
מדקאמר רב אדא בר אהבה תיתי לי דעברי אדרב
וכיון דקי"ל כת"ק בנולד כשהוא מהול
שאין צריך להטיף ממנו דם ברית
כ"ש גר שנתגייר כשהוא מהול.
וה"ג לא פסקו כן
אלא פסקו דקטן א"צ
וגר צריך
ובקטן ודאי כדין פסקו כשמועתנו
ובגר נמי נראה לר"י שסמכו אההיא דיבמות דפרק החולץ (דף מו:)
דתניא הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי
מטבילין אותו ומה בכך
דברי רבי יהודה
ור' יוסי אומר
אין מטבילין
ואת"ל דא"צ להטיף ממנו דם ברית בנתגייר כשהוא מהול
לרבי יוסי אמאי אין מטבילין
הרי הוא מהול לפנינו
מאי נפקא מינה אם לא מלו אותו ב"ד
לא יהא אלא ערבי מהול וגבעוני מהול
אלא ודאי צריך להטיף ממנו דם ברית
ולכך אין מטבילין דאינו גר עד שימול ויטבול
ונראה לרשב"א לתת טעם בדבר
שהרי הסברא הפוכה מסברא דשמעתין
והיינו טעמא
דבין קטן שנולד כשהוא מהול
ובין גר שנתגייר כשהוא מהול
דין הוא דשניהם היו טעונים הטפת דם ברית
אי לאו דדרשינן הכא דקטן אין צריך להטיף ממנו
משום דכתיב ערלתו
ודוקא בקטן דגלי, גלי
בגר דלא גלי ,לא גלי
ור"ח פסק איפכא מה"ג:
(ה) נולד כשהוא מהול כתב ר"י שא"צ להטיף ממנו דם ברית וכו'
בפר"א דמילה (דף קלה.) איפליגו תנאי ואמוראי במילתא
ופסקו התוס' כמ"ד דא"צ להטיף
וכתבו שכן פסק בה"ג
אבל ר"ח פסק כמ"ד צריך להטיף
וכ"פ הרי"ף והרמב"ם ז"ל והרא"ש כתב שיטת התוס' בשם ר"י
ואח"כ כתב שיטת הרי"ף
ובסוף דבריו כתב שהעולם נהגו להטיף ממנו דם ברית: