Bava Metzia - Unauthorized sublending

אתמר שומר שמסר לשומר רב אמר פטור, ור' יוחנן אמר חייב

It was stated that there is an amoraic dispute with regard to a bailee who conveyed to another bailee the deposit with which he was entrusted. Rav says: He is exempt from payment in the same cases in which he is exempt when the deposit is in his possession. And Rabbi Yoḥanan said: He is liable to pay even in cases of damage due to circumstances beyond his control.

First Analysis of Rav's statement by Rashi and Tossafot based on other Mishnayot

רש"י על בבא מציעא ל״ו א:ח׳:א׳

רב אמר פטור - מכל מה שהיה נפטר אם שמרה הוא עצמו

Rashi on Bava Metzia 36a:8:1

...

משנה ברכות ה׳:ה׳

הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה, סִימָן רַע לוֹ. וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא, סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ

Mishnah Berakhot 5:5

Concluding its discussion of the halakhot of prayer, the mishna discusses less practical aspects of prayer. One who prays and realizes that he erred in his prayer, it is a bad omen for him; it indicates to him that his prayer was not accepted. And if he who erred is the communal prayer leader, it is a bad omen for those who sent him, because a person’s agent has legal status equivalent to his own. On a similar note, they said about Rabbi Ḥanina ben Dosa that he would pray on behalf of the sick and immediately after his prayer he would say: This one shall recover from his illness and live and this one shall die. When they said to him: From where do you know? He said to them: If my prayer is fluent in my mouth as I recite it and there are no errors, I know that my prayer is accepted. And if not, I know that my prayer is rejected.

תוספות על בבא מציעא ל״ו א:ח׳:א׳

רב אמר פטור - וא"ת והא תנן פ"ג דגיטין (דף כט.) אם אמר טול הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר וי"ל דאע"ג דאסור להפקידו ביד אחר מ"מ בשביל כך אינו חייב לפרוע:

Tosafot on Bava Metzia 36a:8:1

...

משנה גיטין ג׳:ה׳

המביא גט בארץ ישראל וחלה. הרי זה משלחו ביד אחר. ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר. שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר.

Mishnah Gittin 3:5

With regard to an agent who brings a bill of divorce in Eretz Yisrael, where his only responsibility is to transmit the bill of divorce to the wife, and the agent became sick, this agent may send it in the possession of another agent. But if the husband said to the agent: When you transmit the bill of divorce to my wife, take for me such and such an item from her that I left with her as a deposit, then he may not send it in the possession of another agent. This is because it is assumed that it is not the desire of the husband that his deposit be in the possession of another person whom he did not appoint as his agent.

גיטין כ״ט א:י״ז

וְאִם אָמַר לוֹ טוֹל לִי הֵימֶנָּה חֵפֶץ פְּלוֹנִי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כָּאן שָׁנָה רַבִּי אֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל וְאֵין הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר

Gittin 29a:17

§ The mishna teaches: But if the husband said to the agent: When you transmit the bill of divorce to my wife, take for me such and such an item from her, then the agent may not appoint a second agent, as it is not the desire of the husband that his deposit be in the possession of another. Reish Lakish says: Here, Rabbi Yehuda HaNasi taught that a borrower is not allowed to lend the item that he borrowed to someone else, and a renter is not allowed to rent out the item that he rented to someone else. In those cases, the same reasoning applies, i.e., that it is not the desire of the owner that his item be in the possession of another.

The Reasoning according to Abaye

בבא מציעא ל״ו א:ט׳

אמר אביי לטעמיה דרב... מאי טעמא דהא מסרה לבן דעת; ולטעמיה דר' יוחנן... חייב דא"ל אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר

Bava Metzia 36a:9

Abaye says: According to Rav’s line of reasoning, it is not necessary to state his ruling in a case where he was initially an unpaid bailee who conveyed the deposit for safeguarding to a paid bailee, as in that case the unpaid bailee enhanced the level of his safeguarding, since a paid bailee is liable to pay in instances where an unpaid bailee is exempt. But even in the case of a paid bailee who conveyed the deposit for safeguarding to an unpaid bailee, where the paid bailee diminished the level of his safeguarding, he is exempt. What is the reason? He is exempt because he conveyed the deposit to a mentally competent person, thereby effectively safeguarded the deposit.

The Reasoning according to Rava

בבא מציעא ל״ו ב:ג׳

אמר רבא הלכתא שומר שמסר לשומר חייב... מאי טעמא דאמר ליה את מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה:

Bava Metzia 36b:3

Rava says: The halakha is: A bailee who conveyed a deposit to another bailee is liable to pay. It is not necessary to say that this is the halakha if he was a paid bailee who conveyed the deposit to an unpaid bailee, as in that case the first bailee diminished the level of his safeguarding, as an unpaid bailee is exempt from paying in instances where a paid bailee is obligated to do so. But even if it was initially an unpaid bailee who conveyed the deposit for safeguarding to a paid bailee, the first bailee is liable to pay. What is the reason that he is liable in that case? He is liable, as the owner of the deposit can say to him: You are trustworthy to me when you take an oath that the item was stolen or lost. That person is not trustworthy to me when he takes an oath.

תוספות על בבא מציעא ל״ו ב:ג׳:א׳

את מהימנת לי בשבועה - ולכך היכא שהשומר הראשון יכול לישבע על האונס או שהיו עדים בדבר פטור ואפי' מסר לחש"ו [חרש, שוטה וקטן] ומתה ברשותם כיון דאף בבית שומר הראשון היתה מתה דמלאך המות מה לי הכא מ"ל התם כו' וסובר רבא שזהו טעמו של רבי יוחנן ולא כאביי דאמר משום דאין רצוני כו' וכן הלכה כרבא ולא כר"ח דפסיק כאביי:

Tosafot on Bava Metzia 36b:3:1

...

Nachalat Moshe

Rashba

רשב״א על בבא מציעא ל״ו א:ג׳

הא דאמר רב שומר שמסר לשומר פטור. לאו למימרא שיהא מותר לכתחלה למסור לו, דהא תנן (גיטין כט, א) דאם אמר לו טול לי ממנה חפץ פלוני אין משלחו ביד אחר, ואמר ר' שמעון בן לקיש כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר, אלא דהכא בהא פליגי, דרב סבר לכתחלה הוא דלא, הא דיעבד לאו פושע הוא ולא מחייב, דלא קיימא לן כר' מאיר דאמר (לקמן בבא מציעא עח, א) כל המעביר על דעתו של בעל הבית נקרא גזלן, ור' יוחנן סבר דאפילו דיעבד נמי הוה ליה כגזלן וברשותיה קיימא, ואפילו לרבנן דאמרי המעביר על דעתו של בעל הבית לא נקרא גזלן, הני מילי [במשנה] ש"מ ברשותו, אבל במפקיד אצל אחר, משעה שנכנסה לרשותו יצאת מרשות הראשון והרי היא אבודה אצלו. ומיהו למאי דפירש רבא טעמא דר' יוחנן משום דאנת מהימנת לי בשבועה איהו לא מהימן לי בשבועה, אפילו לר' יוחנן נמי לא אמרו אין השואל רשאי להשאיל אלא לכתחלה, אבל להתחייב בכך בדיעבד לא.

Rashba on Bava Metzia 36a:3

...