Pekudei: Establishing Sacred Space

(א) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ג) וְשַׂמְתָּ֣ שָׁ֔ם אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְסַכֹּתָ֥ עַל־הָאָרֹ֖ן אֶת־הַפָּרֹֽכֶת׃ (ד) וְהֵבֵאתָ֙ אֶת־הַשֻּׁלְחָ֔ן וְעָרַכְתָּ֖ אֶת־עֶרְכּ֑וֹ וְהֵבֵאתָ֙ אֶת־הַמְּנֹרָ֔ה וְהַעֲלֵיתָ֖ אֶת־נֵרֹתֶֽיהָ׃ (ה) וְנָתַתָּ֞ה אֶת־מִזְבַּ֤ח הַזָּהָב֙ לִקְטֹ֔רֶת לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת וְשַׂמְתָּ֛ אֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לַמִּשְׁכָּֽן׃ (ו) וְנָ֣תַתָּ֔ה אֵ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה לִפְנֵ֕י פֶּ֖תַח מִשְׁכַּ֥ן אֹֽהֶל־מוֹעֵֽד׃ (ז) וְנָֽתַתָּ֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר בֵּֽין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖ם מָֽיִם׃ (ח) וְשַׂמְתָּ֥ אֶת־הֶחָצֵ֖ר סָבִ֑יב וְנָ֣תַתָּ֔ אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֥עַר הֶחָצֵֽר׃ (ט) וְלָקַחְתָּ֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וּמָשַׁחְתָּ֥ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֛וֹ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֖יו וְהָ֥יָה קֹֽדֶשׁ׃ (י) וּמָשַׁחְתָּ֛ אֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֑יו וְקִדַּשְׁתָּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְהָיָ֥ה הַמִּזְבֵּ֖חַ קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִֽׁים׃ (יא) וּמָשַׁחְתָּ֥ אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּ֑וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹתֽוֹ׃ (יב) וְהִקְרַבְתָּ֤ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם׃ (יג) וְהִלְבַּשְׁתָּ֙ אֶֽת־אַהֲרֹ֔ן אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י הַקֹּ֑דֶשׁ וּמָשַׁחְתָּ֥ אֹת֛וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֖וֹ וְכִהֵ֥ן לִֽי׃ (יד) וְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם כֻּתֳּנֹֽת׃ (טו) וּמָשַׁחְתָּ֣ אֹתָ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר מָשַׁ֙חְתָּ֙ אֶת־אֲבִיהֶ֔ם וְכִהֲנ֖וּ לִ֑י וְ֠הָיְתָ֠ה לִהְיֹ֨ת לָהֶ֧ם מׇשְׁחָתָ֛ם לִכְהֻנַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתָֽם׃ (טז) וַיַּ֖עַשׂ מֹשֶׁ֑ה כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֹת֖וֹ כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃ {ס} (יז) וַיְהִ֞י בַּחֹ֧דֶשׁ הָרִאשׁ֛וֹן בַּשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הוּקַ֖ם הַמִּשְׁכָּֽן׃ (יח) וַיָּ֨קֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּתֵּן֙ אֶת־אֲדָנָ֔יו וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־קְרָשָׁ֔יו וַיִּתֵּ֖ן אֶת־בְּרִיחָ֑יו וַיָּ֖קֶם אֶת־עַמּוּדָֽיו׃ (יט) וַיִּפְרֹ֤שׂ אֶת־הָאֹ֙הֶל֙ עַל־הַמִּשְׁכָּ֔ן וַיָּ֜שֶׂם אֶת־מִכְסֵ֥ה הָאֹ֛הֶל עָלָ֖יו מִלְמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס} (כ) וַיִּקַּ֞ח וַיִּתֵּ֤ן אֶת־הָעֵדֻת֙ אֶל־הָ֣אָרֹ֔ן וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַבַּדִּ֖ים עַל־הָאָרֹ֑ן וַיִּתֵּ֧ן אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָאָרֹ֖ן מִלְמָֽעְלָה׃ (כא) וַיָּבֵ֣א אֶת־הָאָרֹן֮ אֶל־הַמִּשְׁכָּן֒ וַיָּ֗שֶׂם אֵ֚ת פָּרֹ֣כֶת הַמָּסָ֔ךְ וַיָּ֕סֶךְ עַ֖ל אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס} (כב) וַיִּתֵּ֤ן אֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד עַ֛ל יֶ֥רֶךְ הַמִּשְׁכָּ֖ן צָפֹ֑נָה מִח֖וּץ לַפָּרֹֽכֶת׃ (כג) וַיַּעֲרֹ֥ךְ עָלָ֛יו עֵ֥רֶךְ לֶ֖חֶם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס} (כד) וַיָּ֤שֶׂם אֶת־הַמְּנֹרָה֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד נֹ֖כַח הַשֻּׁלְחָ֑ן עַ֛ל יֶ֥רֶךְ הַמִּשְׁכָּ֖ן נֶֽגְבָּה׃ (כה) וַיַּ֥עַל הַנֵּרֹ֖ת לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס} (כו) וַיָּ֛שֶׂם אֶת־מִזְבַּ֥ח הַזָּהָ֖ב בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לִפְנֵ֖י הַפָּרֹֽכֶת׃ (כז) וַיַּקְטֵ֥ר עָלָ֖יו קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס} (כח) וַיָּ֛שֶׂם אֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לַמִּשְׁכָּֽן׃ (כט) וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה שָׂ֕ם פֶּ֖תַח מִשְׁכַּ֣ן אֹֽהֶל־מוֹעֵ֑ד וַיַּ֣עַל עָלָ֗יו אֶת־הָעֹלָה֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס} (ל) וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר בֵּֽין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּתֵּ֥ן שָׁ֛מָּה מַ֖יִם לְרׇחְצָֽה׃ (לא) וְרָחֲצ֣וּ מִמֶּ֔נּוּ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם׃ (לב) בְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד וּבְקׇרְבָתָ֛ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֖חַ יִרְחָ֑צוּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס} (לג) וַיָּ֣קֶם אֶת־הֶחָצֵ֗ר סָבִיב֙ לַמִּשְׁכָּ֣ן וְלַמִּזְבֵּ֔חַ וַיִּתֵּ֕ן אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־הַמְּלָאכָֽה׃ {פ}
(לד) וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃ (לה) וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃ (לו) וּבְהֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הַמִּשְׁכָּ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכֹ֖ל מַסְעֵיהֶֽם׃ (לז) וְאִם־לֹ֥א יֵעָלֶ֖ה הֶעָנָ֑ן וְלֹ֣א יִסְע֔וּ עַד־י֖וֹם הֵעָלֹתֽוֹ׃ (לח) כִּי֩ עֲנַ֨ן יְהֹוָ֤ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כׇל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכׇל־מַסְעֵיהֶֽם׃

ולמה אין מתענין אותן בחדש ניסן מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן וי"ב נשיאים הקריבו קרבנם לי"ב יום יום לכל שבט ושבט וכל א׳ היה עושה ביומו י"ט ובן לעתיד לבא עתיד המקדש להבנות בניסן לקיים מה שנאמר (קהלת א׳:ט׳) אין כל חדש תחת השמש:

הקושי והזרות הנופלים בדברים היוצאים מפי שלמי הדעת הערה גדולה המה לגדול ערכ' ועוצם תועלתם. ומה גם עתה כי מאת י"י צבאות יצאה הפליא עצה מה קשה מסלע ומה עז מחלמיש צור אצל השכל האנושי כדבר על אלהי העולמים יתברך שמו כעל מלך ממלכי האדמ' או עשיר עשירי' להכתיב לעצמו ענייני האכסנאי הנכבד אשר יצטרך להעתק ממקומו ולהתגור' אצל בני המדינ' ומבקש מהם עליית קיר קטנה או גדולה במטה ושלחן וכסא ומנורה ויתר הכלים אשר ישרתו בם לכל עבודתו ומעש' שלחנו ומעמד משרתיו ומלבושיהם כמו שיאמר ויקחו לי תרומ' מאת כל איש וגו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו' ועשו ארון וגו' כל הפרשה הזאת וכל אשר ממינה כי רב הוא כי חלילה לו יתב' שיתקומם במקדש או בשום מקום מכל המקומות אשר נתפרסמו בשכינתו יתברך כי המתקומם הוא בעל שיעור ותמונה מוגבלת ומוקפת במקום ההיא. יתעלה שמו והדרו מכל זה עילוי רב. והנה משה להרחיק האומה החכמה מסכלות זה תכלית ההרחק אמר (דברים ד') ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר י"י אליכם בחורב מתוך האש פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל והפליג לזכור להם כל מיני הצורות והתמונות אשר הניחום הוברי שמים בככבים ובמזלות וכסיליהם כמו שתראה משם במעט שתקדם לך מהידיעה בדבריהם וכמו שאמר בסוף ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' אשר חלק י"י אלהיך לכל העמים וגו' ואתכם לקח י"י וגו'. ירצה כי הבדיל ה' אותם מכל העמים להרחיקם מעל השבושים ההם אשר נכנסו בלב הסכלים אשר לא ישערו שום מציאות כי אם אל גשם בעל שיעור ותמונה. והנה להרחיק זה השבוש בדעת המונינו התחילו חז"ל לכנות שמו יתברך במקום כמו שאמר (בעל הגדה) ברוך המקום שנתן תורה לישראל. (שבת י"ב.) המקום ירחם עליך וזולתם. והכוונ' להודיעו שאינו מתקומם במקום כמו שיראה מהכתובים המשכינים אותו באהל ובמשכן אדרבא שהוא יתעלה מקומו של עולם. אמנם עדין צריכן אנו להתבונן בטוב כוונתם כי הנה אחר שאחד מתנאי המקום הוא להיותו שוה למתקומם מה לי מקיף ומה לי מוקף מכל מקום שניהם חוייבו להיות בעלי שיעור ותמונ'. אלא שכוונתם ז"ל כפי שאחשוב היא לצדדים מה שאותן תשעה פנים שזכר החוקר בספר השמע שיאמר בהם שהדבר בדבר. והוא שיאמר שהחלק בכל. או שהדבר במניע כמו שנאמר שהיושר באדון כי המה ראו כי האדון המישר הדרך והמסדר הצדק אשר בו יעמדו העם כאלו הוא המקום הנאמן אשר הם עומדין בו ונסמכין עליו. וכמו שאמרו (אבות פ"א) על שלשה דברים העולם עומד כי הדברים ההם הם באמת מקומו של עולם והוא עומד בהם. ואפשר שהחכם שלמה הסכים אל מאמר החוקר באומרו (קהלת ג') מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע כי לא על המקום מהשוק או שער העיר הוא מדבר רק שהשר או השופט הוא מקום היושר והצדק או הפכם וזה יתבאר עוד בפרשת עגלה ערופ' שער צ"ה ב"ה. והנה לפי זה כוונת חז"ל באומרם המקום ברוך הוא לומר שנמוס היושר הכולל אשר כל הנמצאים צריכין אליו הוא באדון הכל יתעלה ובו מתקיימים. ומטעם השתופים הללו מקלסין אותו במרום בלשון הזה ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג') ירצו מחכמתו והישרתו אשר בהן תלוין ועומדין כל נמצאי מעלה ומטה ובו יתעלה הם מתקיימים ולא בזולתו עם היות שלא יכון לשום מקום ומתקומם כלל במערכותם לעשות ממנו משל או דמיון. ובמדרש (ב"ר פ' ס"ה) ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו. מהו אחרי אמר יחזקאל משקלסתיהו אני שמעתי שמלאכי השרת מקלסין אותו ברוך כבוד י"י ממקומו ביארו שזה הקילוס בעצם וראשונה יאמר מפי הנביא מצד שהוא אדם ובו יתכן המשל ההוא. ואחריו ובשנייה יאמר מפי המלאכים עם שלא יתכן בהם כלל והוא מה שאמרנו. והנה זאת הכוונה היא נאותה לכל מקום שיבא זה הכנוי בכתובים בין שיאמר שהוא יתעלה המקום או המתקומם: לפי שאלו הענינים גם מה שכתב הרב המורה מענין המדרגה הם מקומות שכליים ימצאם השכל בנמצאים המושכלים כמו שימצא החוש המקום המורגש בנמצאים המורגשים. ועל כל פנים תתבאר הכוונה מבלתי התקוממותו בתוך מחיצות יקיפוהו וכמו שאמר (ד"ה ב' ב') כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. וגם ההעתק המחוייב לנוסע ובא ממקום למקום כמו שיאמר (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. (במדבר י"א) וירדתי ודברתי אתך וגו' הוא שקר מבואר שכבר נתבאר שכל מתנועע הוא גשם מתחלק. וחלילה ליחס לו יתעלה שום גשמות ולא שום פרוק ולא חבור. הכתוב צווח ואומר (דברים ו') שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד. ושקר גם כן. מהיות הנעתק ממקום למקום אמנם בהכרח להשלים לו שום דבר יחסר לו במקומו הראשון אשר בעבורו הוא נוסע ובא אל זולתו. והנה יתעלה האל מכל זה עלוי בב"ת אמר המשורר (תהלים כ"ד) לה' הארץ ומלואה וגו' (איוב ל"ה) אם צדקת מה תתן לו והתורה מכרזת בכל מצותיה ועבודותיה שאין דבר מהם לצרכו רק לצרכנו כמו שאמר בכל מקום (דברים כ"ב) למען ייטב לך (שם ו') לטוב לנו כל הימים וגו': והנה כשנתבונן באלו השלשה ענינים נמצא שאלו הן עצמן השלשה חלופין שכתב המורה חלק ב' פרק ע"ב שאמר שנמצאו לדמוי העולם בכללו לענייני העולם הקטן שהוא איש מאישי האדם. הראשון שלא יוסב תועלת ושום הטבה בעולם הכללי משום מושפע למשפיע כמו שיוסב בעולם הקטן מהאברים המושפעים אל המשפיעים עד שהלב עם שהוא התחל' לכלם הוא חי בעדם וכ"ש אליו יתעלה שהוא החונן והמטיב לכל. והשני שהלב הוא מוקף מהאברים לישמר בתוכם ובעולם הכללי היותר נכבד מקיף לכל אשר תחתיו במדרגה וכ"ש האל יתעלה שאינו בתוך העולם ולא חוצה לו עם המצאו בכללו וחלקיו שהוא מקום הכל ואין הכל מקומו כמו שאמרנו. והשלישי שהוא יתעלה אינו כח בגוף העולם ולא בחלק מחלקיו כמו שהשכל האנושי ההיולאנו הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו והנה דברים אלו כלם הם דברים אמיתיים פלוסופי' א"א להכחישם ולא שום אחד מהם בשום פנים. והנה התורה האלהית תכחישם באלו הספורים ותבטל אותם כלם יחד כמו שהוא מבואר מעצמו והוא דבר זר מאד בתחלת המחשבה. אמנם בטוב ההתבוננות הנה היו כל אלה הענינים חכמה עצומה והערה נפלאה להמלט מהפח והפחת אשר בהם יוקשים אלו האנשים בחקירותיהם. וכל הנסמכים בהם והנמשכים אחריהם. ולהביא בני התורה בדעותיה ואמינותיה אל ההצלחה האלהית אשר א"א זולתם. וזה כי אלו הפילוסופים בדברם באלו הענינים הנה הם לא דברו בידיעת האל יתעלה אלו הדברים האפשרים ולא בהתבוננותו בעניני כחותינו והשגחתו במעשינו ועצבון ידינו אדרבא הם סלקו ממנו כל אלו הדברי' מכח עיוניהם כמו שכתבנו בשערים כ"א ול"ט. ולזה היו כל דבריהם אלו לפוקה ולמכשול באזני עם הארץ לומר כי אחר שאין לו חושים כחושינו וכחות ככחותינו שאינו משיג ויודע דבר לפי שלא צוייר אצלם הרגש דבר באופן אחר וגם יאמרו כי מי שאינו יושב ושוכן בקרב העם המונהגים ממנו אי אפשר שיוכל להשגיח ולכוון היטב בעניני הנהגתם ופרטיהם ועוד כי המלך והשר אשר אינו צריך לעמו ולא יוסב לו מהם שום עבוד' והנאה אי אפשר שיקפיד עליהם ויתן אל לבו הנהגתם ותועלתם כמנהג המלכים אשר בארץ המה. והנה לפי שעל דרך האמת לא יבצר ממנו יתברך שום ידיעה והשגה והתבוננות בכל אלו הדברי' מהשלשה סוגים שזכרנו עם שלא ימצאו בו עם המקרים והחסרונות אשר ימצאו באנשים כמו שיחשבו ההמון. וכאשר כתבנו בשער ל"ט הנז'. לזה היה מחסדו ואמתו עם עמו ושומרי בריתו לנהוג עמהם כדרך הרופא החכם שמשקיף אל הגעת הבריאות אל החולה מבלי שישכילהו מהות התרופות וטבעיהם וסגולותיהם אבל יעלימם לפעמים ממנו כשידע שאין דעתו סובלתן ולזה נסתלק האל יתברך אצלם מכל אלו הענינים הנוראים האמתיים וויתר השגתם להם כדי שלא יקבלו את הרע מהם לפרוק מעליהם עול מלכות שמים ולהתיש כחם בעבודה ויראה ואת הטוב לא יקבלו כי הם דברים דקים לא יצויירו אצלם לפי אמתתם ולא יבאו עד תכונתם ולזה בטל אמת אלו הענינים והשליכו ארצה והכתיב לעצמו עניינים המורים היותו יתברך אצלם כמלך החכם והחסיד הרחמן היושב בתוך עמו באהל ובמשכן ושמח עמהם ואוהב אותם ומטיב להם בשמעם בקולו ומוכיח ומיסר אותם בעברם רצונו וכמו שאמר הנביא (מיכה ו') מה י"י דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. ירצה שלא יבקש ממנו שיטריד שכלו בעיונים הדקים ההם רק שיישיר דרכו בעשות משפט ואהבת חסד וזה עם הצנע לכת ביראה וענוה עם אלהיהם. ירצה מבלי העז פנים בחקירה עליו לאמר אם יודע ואיך יודע ומה יודע כדרך אלו הפלוסופים לפי שזה יתד שכל יושר מעשיהם תלוי בו. ולזה דברה התורה האלהית בכל דבריה וספוריה כנגד אלו השלשה חלופים שאמרנו: והנה כנגד השלישי מהם נשתמשה תמיד בתארים אנושיים וכחות גופיות ולא נמנע עצמו מהם אמר (ברא' ח') ויאמר י"י אל לבו. (שם ו') ויתעצב אל לבו. (שמות ט"ו) ימינך ה' נאדרי וגו' וברוח אפך וגו' אשר אלה וכאלה עצמו מספר. וכנגד הענין השני אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ושכנתי בתוך בני ישראל.(שם כ"ט) והתהלכתי בתוככם. (ויקרא כ"ו) השוכן אתם בתוך טומאותם. (שם ט"ז) תארו בלב הנטוע בתוך הגוף והמלך בתוך עמו ובאמצעיתם והם עוטרים אותו מזה מזה והוא נותן אל לבו ומשגיח עליהם מכל צדדיו: וכנגד הענין הראשון והוא מה שנתברר בהשקפה שכלית שלא יוסב אליו שום טובה ותועלת מנבראיו ולא מהמושפעים ממנו בא בתורה סדור השלחן והמנורה ומזבח הקטורת גם מזבח הקטורת אשר כולם יראה מענינים שיוסב אליו יתברך מהם שום טובה והנאה כמו שיראה מפשוטי כתוביה' וזה הענין עם היותו היותר זר והיותר רחוק מכל'. הנה הוא היותר אמתי שבשלשתן וביאור זה כי החיות אשר יאמר בו ית' דומה לחיות אשר בלב הגוף הוא שיורגשו ממנו יתברך פעולות מסודרות יוצאות בעולם בחכמה ובתבונה ובדעת. אם מהטבעיות אשר עשאם להנהיג בהם העולם כמנהגו. ואם אשר הם כנגד הטבע בכל הגדולות והנוראות אשר נעשו על ידי הנביאים תמיד. כי בכל אלו הענינים יודע חיות חי העולמים. וכמ"ש (במדבר י"ד) ואולם חי אני וימלא כבוד ה' וגו' (דברים ל"ב) ואמרתי חי אנכי לעולם אם שנותי ברק חרבי. יורה שהחיות האלהי הוא הוראת אלו הפעולות הנכבדות בעולם. והנה אין ספק שאין מבא להגעת רוב הפעולות הטבעיות כ"א ע"י מעשה האנשים כי אם לא יחריש החורש ולא יזרע הזורע הן לא יאסוף את תבואתו. כמו שכתב החכם באלהיות משל כל זורע וכו' והקש על זה בכל הענינים וכמו שאמרו (שוח"ט תהלים כ"ג) יכול אפילו יושב ובטל ת"ל (דברים י"ד) בכל משלח ידיך וגו' וזה מבואר מאד. אמנם יותר מזה הוא מבואר בחיות אשר מצד המעשים הנפלאים כי גם הם לא יעשו ולא נתנו ליעשות כי אם ע"י סיוע האנשים השלמים אשר יקבלום. כמו שאמר דניאל (ו') כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי. וכן בחבריו (שם ג') עבדוהי דהתרחיצו עלוהי. כי על זה אמרו ז"ל (שבת פ"ט.) מכל מקום היה לך לסייעני ועוד אמרו מבואר (איכה רבתי פ"א) כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנאמר (במדבר י"ד) ועתה יגדל נא כח י"י וכשאין עושין רצונו של מקום מתישין כח וכו' שנאמר (דברים ל"ב) צור ילדך תשי. ועוד אמרו הדרך עלן והדרן עלך כמו שיתבאר ענין זה בשלמות בתחלת משנה תורה שער פ"ז ב"ה. והנה הוא מבואר כי לפרסם החיות האלדי בפעולותיו המיוחדות יועילו מאד המעשי' האנושיים משני המינים. ולזה מה שהוצרכו בתורה אלו הענינים הנעשים במשכן ובבית עולמים ממנורות ושלחנות ומזבחות ויתר העבודות כלם אשר הם מהשלשה סוגים אשר זכרנו. כי לא להפליג והרחיק עניניו ונוראותיו בא האלדים כי להקריבם כמו שכתבנו בשער עשר' הדברים עד שכבר תצוייר שכוונתו עמהם בתפארת אדם מעולה לשבת בית עם האשה והבנים והוא רוצה בעבודתם ושירותם. וכמו שאמרו ז"ל (ש"ר פ' ל"ו) בארבעה דברים נכסף הב"ה למעשה ידיו. כי הוא מאמר נפלא מאד כמו שיבא ביאורו בסוף שער הבא בסמוך ב"ה. והוא דבר מה שנתחזק דמיונו בכל דברי התורה והנביאים באופן נמרץ נאמר (הושע ב') וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בחסד ובמשפט וגומר ואמרו ז"ל בכל ברכותיהן אשר קדשנו במצותיו קדושין ממש כמו שיתבאר בע"ה בפרשת כי תוליד בנים שער פ"ח. ואפילו בשעת הכעס אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה (ישעיה נ'). והויה זאת היתה התחלתם מימי האבות שנאמר בהם (בראשית י"ז) להיות לך לאלהים והייתי להם לאלהים הויה ממש כמה דאת אמר (במדבר ל') ואם היו תהי' לאיש. אמנם נתבאר ליעקב בפי' במרא' הסולם המופלא באומרו (בראשית כ"ח) והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ וגו' והיה זרעך וגו' והנה אנכי עמך וגו'. כי שם פרט לו כל עניני הזווג ותנאים כי באמרו הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך הנה כתב לה כתובה וייחד לה קרקע למזונות ופרנסה ולאפותיקי כתובתה. וכמה נתבאר זה בפרשת (דברים ח') כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טוב' וגו' כמו שיתבאר שם ב"ה ובאומרו והיה זרעך כעפר הארץ הבטיח על הייחוד לבא עליה לפרות ולרבות ממנה זרע שלא יסופר. וכמו שאמר אחרי כן (שם י"ד) בנים אתם לי"י אלהיכם (שם ל"ב) בנים לא אמון בם. והושע אמר (הושע ב') ריבו באמכם ריבו: ובאומרו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך קבל עליו ההגנה והשמירה בכל הדברים הצריכים למחסה ולמסתור. והנה שלשה ענינים אלו הם הנהוגים לקבל כל אחד מהאנשים אצל אשתו בהישרת התורה שאמרה (שמות כ"א) שארה כסותה ועונתה לא יגרע. גם קבל עליו התנאי הנהוג בזיווגין שלא לגרש ולא לפטור אותה בגט. ולזה אמר כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. ומ"ש ירמיהו על אודות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה (ירמיה ג'). הנה הוא לשון מגזים לבד לא שלוח ממש שהרי הקדים השלוח אל הגט הפך מה שאמר הכתוב (דברים כ"ד) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה. והוא מה שאמר ישעיהו אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה בו שתהיה מגורשת שהרי כששלחתיה לא היה שם גט. וכשנתתי לה הגט לא שלחתיה והוא דקדוק נכון להנצל על דרך שאמרו ז"ל (יבמות ק"ב:) על חלץ מהם (הושע ה'). וכבר אמרו בזה (איכה רבתי פ"א) משל למי שנתן גט לאשתו וחתפו ממנה. באת לינשא לאחר אומר אי זה גטיך. תבעה מזונות אומר לה שהיא גרושה. ואיך שיהיה מזה כבר הובטחנו ע"י ירמיהו שלא יספיק שום גט ואפילו זנות של אחריו לשתעזב ממנו ית' לעד באומרו הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנוף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' (ירמיה ג') וכל זה היה לו לזכות נפלא כמו שנתבאר שם במקומו. ולקיים כל דבר נדר לאלהי יעקב על הכלל בשם הפרט (בראשית י"ז) אם יהיה אלהים עמדי וגו' וסיים ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי וגו'. והנה כלל כל השלשה דברים כי לחם לאכול הוא כולל כל צרכי המזונות והפרנסה אשר עליהם יחיה האדם. ובגד ללבוש הוא הדר הכסות והלבוש המגין על המתכסה בו בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הגשמים ובכלל כל מיני השמירה הנזכר באומרו ושמרתיך בכל אשר תלך והרי כאן שאר כסות. אמנם על העונה והוא ההתיחד שמו עליו כעין שמתיחד אדם עם אשתו בשעת חופה אמר ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים כי לא יתכן הייחוד ההוא כי אם לזמנו ומקומו המיוחד שהוא בארץ הקדושה. וכמו שאמרו (כתובות ק"י.) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמו שאין לו אלוה ולזה ייעד לו זמן הנשואין לכשישוב בשלום אל בית אמו ואל חדר הורתו כי שם יהיה לו לאלהים. כמה דאת אמר גם הייתי הלילה לאיש (רות א') ימים רבים תשבי לי (הושע ג'). והנך רואה כי למועד אשר דבר אותו מיד נגמר הזווג שנא' (בראשית ל"ה) וירא אלהים אל יעקב בבאו מפדן ארם ויברך אותו ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא עוד שמך וגו' ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה וגו'. יורה כי שם נזדווג אליו וברכו ברכת נשואין ונשא את שמו למעלה וכבוד כראוי לאשה בשעת הנשואין לכבוד הבעל. ואמר פרה ורבה כי הוא הענין הנמשך מהעונה והמיוחד אליה וענין הפריה ורביה לשם הוא שיפרה וירבה הוד ההצלחה יתברך הוא וזרעו אחריו לכבוד ולתפארת כי לענין הבנים כבר היו לו אחד עשר ורחל היתה מעוברת מבנימן. והוא סוד ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו הכתוב שם וכמו שאמר מכאן (ב"ר פ' פ"ב) האבות הן הן המרכבה והוא פלא. וגם אתה רואה כי בשלשתן קיים בריתו לבנים בצאתם ממצרים. כי מיד נאמר (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ונאמר (שם) בערב תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם והוציא להם נוזלים מסלע והם הדברים הנכללים בשאר כמו שאמר (תהלים ע"ח) וימטר עליהם כעפר שאר. והנה במלחמת עמלק וקודם לזה על הים הגינם וכסה עליהם מזרם ושטף התלאות. אמנם ענין התורה הוא עצמו ענין הזווג השלם כי שם נתייחדו להיות לו לעם כמ"ש (שמות י"ט) והייתם לי סגולה וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ולזה היה שם הקדושה והטהרה וההזמנה הנהוגים לכלות כדת משה וישראל. וזה הענין תמצאהו בכל מקום שתרצה מציאותו בתורה ובנביאים עד שמכל זה תתבאר הכוונה האלהית בכל אלו הענינים ואשר להצליח האומה הזאת אשר לקחה לו לחלתו הנה הוא יתעלה לו הפליג עמהם באלו הדברים הפילוסיפיים האמתיים להרחיק השבושים והכפירות הכרוכים בעקביהם ויוצאים לצדם כמו שאמרנו אבל ויתר אותם ובטלם אצלם כדי שיוכלו כללותם להשתתף בהצלחה ההיא מבלי שום מונע כמו שכוונו לזה חז"ל באומרם (ב"ר פ"ח) נטל את האמת והשליכה לארץ. כאשר בשער מ"ג עיין עליו. והוא מה שכוונהו חז"ל במאמר ההוא אשר זכרנו ראשונה הדא הוא דכתיב מים רבים וגו'. ואמרו מים רבים אלו אומות העולם כי א"ה אשר לא עמדו על הר סיני להפסיק זוהמת הכפירה מהם וחכמיהם ופילוסופיהם הם אשר השתדלו ברוב כחם וכהמות ימים ברוב מופתיהם יהמיון להפר האחוה ולבטל האהבה מבינו יתעלה לשום אחד מהנמצאים השפלים ולהתבונן במעשיהם ובענינם כלל רק שיחיייב מסדור המערכות ומנהג הטבעי המחוייב מאתו בזולת רצונו המיוחדת ואמרו שאפילו התפלספו בזה תכלית התפלספות הנה הם לא יוכלו לבטל מה שנתפרסם בעולם מזאת האהבה וחבה היתרה הנודעת לאומה הזאת מכל זולתה מהאומות בתכלית ההשקפה וההשגחה בכל עניניהם ופרטיהם לעיני כל העולם. עד שכבר היתה האומה הישראלית עם שאר האומות הפילוסופיות כשתי מטרונות. האחת בעלה עמה בבית מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ובכבודו תתימר. והשנית לא הכירה בעל מעולם אמנם אמרו לה חכמיה ואוהביה ובעלי עצתה התחזקי בלבך ואל תרפינה ידיך כי תדעי נאמנה כי גם יש לך איש נכבד ומעולה מאד אין ערוך אליו בהדרו ואין דומה לו ביופיו ואם בעיניך הרואות ובאזניך השומעות ויתר חושיך הבשריות אינך מרגיש אותו הלא יש לך לדעת ולהכירו בעיני שכלך ובבחינת מחשבתך אשר היא הכרה מדעית יותר מעולה מאד ואמרו לה הלא ידעת בתי כי איש ואשה ממאמר המצטרף ושלא יתכן להמצא זה בלא זה וכיון שנתברר לך שאת אשה א"כ יש לך איש בהכרח ואם אינו מורגש הוא מושכל ומכחו אשר הוא נצב עליך תמשל כל הנהגת ביתך ועניני פרנסתו וגם הוא חכם כי מהפעולות יודעו הכחות ואת רואה כי כל עניני ביתך ומאכל שלחנך ומושב עבדיך ומשרתך כלם על נכון. ואם היה דבר מדעתיך הוא הנותן לך עצה ותושיה לעשות. והנה הם מחזיקים בידה כאלה וכאלה מהטענות אשר יוכל האדם למצוא לקיים בדעתה כי היא בעולת בעל. אמנם בעת צרכה באמרה הבעל ענני אין קול ואין עונה וכן הוא באמת כי כל חכמי האומות הפלוסופים והיותר מאמינים מהם הם מאמתים מציאות השם יתעלה מהכרח הצירוף כי לכל מתנועע יש מניע או לכל עלול עלה עד שיכלה הענין אל המניע הראשון או העלה הראשונה אשר הוא האלוה יתעלה גם חכמתו וידיעתו ויכלתו נכרים ונודעים מעוצם פעולותיו המתחייבות ממנו בעולם. גם שמוהו אצל העולם כשכל הנקנה אצל גוף המדבר כי אמרו שאי אפשר לגוף זה בלא נפש נבדלת שתניעהו. ואמרו שכל מה שיתישר האדם אל החכמה ואל השלמות הוא יתעלה אשר השפיע עליו הרצון ההוא ע"י הסבות הטבעיות המשתלשלות ממציאותו ובזה האופן מיחסים כל הפעולות אליו ואומרים שיש להם אלוה אבל לא יצא מכל עיונם שיש כח בזה האלהות לעשות קטנה או גדולה בתורת אהבה ונדבה לשטת דבר מכל מה שנתחייב מהסדר הטבעי כלל שעולם כמנהגו נוהג אלא שאותו המנהג נתחייב מאתו ואם כן מה יועיל אלהותם. אמנם זה אלהינו אשר נתפרסם אלהותו עלינו בכללו העניינים ושהוא השוכן אתנו וכביכול מתגורר בינותינו הוא המנהיגנו בכל צרכינו מדי צאתינו ובואנו על דרך רצון והאהבה השלמה כמו שאמר (משלי ח') אני אוהבי אהב וגו'. והוא שאמר משה אדוננו ע"ה כי מי גוי גדול אשר לו אלדים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו (דברים ד'). ויפה אמרו שמים רבים והמות ימים מכל טענותיהם לא יוכלו לכבות את האהבה והשתוף אשר בין ישראל לאביהם שבשמים. עוד אמרו ונהרות לא ישטפוה אלו המלכיות וזה כי ארכו לנו הימים בשעבוד המלכיות וכבר הסתיר השם יתעלה פניו ממנו זה כמה והוא סבה עצומה להתיאש מישועתו ומפעולת אהבתו. הנה באמת הפרסום הזה מהאהבה הקודמת על האופן הנזכר יספיק לשלא ישטפוה לעולם וזה כי ידעו כי כן דרך האישות כי בעוד שהאשה עושה המלאכות הראויות לה בבית בעלה תיזון ותתפרנס בביתו ותשב עמו במחיצתו ותהנה ממנו וממיטב נכסיו. אמנם במרדה עליו ולא תשרת אותו ובכל מעשה ידיה כן תכעיסנו הנה הוא מן הדין יכול לומר לה טלי מעשה ידיך תחת מזונותיך ותסולק השגחתו ושמירתו ממנה ואין עליו תרעומת. וכמ"ש הנביא כמתנצל מהם על זה ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה וגו' (ישעיה נ"ח). ירצה שידרשו אותי בכל יום בב"ד לתבוע ממני מזונות ופרנסה ואם אמנע מתת להם יאמרו שאינן יודעין דרכי כלומר שדרכי לא יתכנו. והתימה כי כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק ויחפצי להקריבני אל האלהים לחייבני בדין. והכונה בכל זה לומר שהכל תלוי בה כי בשובה לעבודתו ובהתרצות' לשוב אליו מיד תשוב אהבתו למקומה. וכמו שאמר בסוף הלא זה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לי"י וגו' אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני (שם). וכתיב (הושע ב') והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי עוד בעלי. שהכוונה שתחזור לאהבתו ותהיה אז דבקה ומיוחדת לו בביתו עד שתקרא אישי. ואע"פ שהוא שם משותף לבעלי הכבוד כמו שאומרין (יומא י"ח.) אישי כהן גדול וכיוצא לא יובן בצאתו מפיה כ"א על בעלה השוכן אתה בבית. ולא תקרא עוד בעלי שהוא שם מיוחד לבעל כמו שתצטרך לזכור זה השם האשה היושבת בבית בעלה כי אם תאמר אישי יובן על זולתו מאנשי הכבוד אשר היא מתגוררת עמהם והוא אומרם ז"ל (פסחים פ"ב.) תקראי אישי ולא תקראי עוד בעלי ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה. כי בית חמיה הוא בית בעלה תקרא אישי ולא תצטרך לפרש עוד כי הכל יודעים כי על בעלה היא אומרת. אמנם בבית אביה צריכה לפרש בעלי כדי שלא יובן על זולתו מהיושבים אצלה שם. וסוף דבר כי האהבה הקדומה המפורסמת תספיק לשלא תשטף מהם ברוב ימים ושנים רק שתחזור לקדמותה ואיתנה: והנה אחר שאמר אלו שני הענינים נתן הסבה וביאר החסד והוותרנות הנזכרים שעשה עמהם אשר ממנו נמשכו על זה האופן ואמר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו אבל בני יעשו וגו'. ירצה וזה שאם יתן איש כל הון ביתו לאהבת זולתו ודאי יבוזו לו ויחרפוהו. אמנם הוא יתעלה לא חשש אל הלעג הזה ונתן כל הון ביתו לאהבת ישראל וזה כי כל הון ביתו ואוצרות סגולתו אשר בהם נבדל מכל הנמצאות היו השלשה הנבדלים שחבר הרב המורה שנבדל דמיונו עם עולמו בכלל בהם מדרכי שאר האישים בהרכבת גופותיהם והם סגולותיו המיוחדות כמו שזכרנום אחת לאחת וכמה ויתר אותם במה שאמר להם שיעשו מקדש של יריעות וירדתי ושכנתי בתוכם כי בצמצם שכינתי בתוך יריעותיהם ובשכני בתוך מחניהם ובקבלתי שם מהם כל מיני עבודתם נתוותרו אצלם כל שלש הענינים בעינם וכל שאר הדברים הנמשכים מהם והנלוים אליהם כי האל יתעלה חפץ בצדקתם יותר מפלפולם וחריפותם. וראה נפלאות מאומרם הדא הוא דכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. כי בכתוב ההוא נזכרו השלשה דברים ההם עצמם כצורתם. כי באומרו ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד ויתר להם הרחקת הגשמות למה שיורה שהיה שם דבר ממשיי המעכבו לבא לשם. וזה לפי שלא יראה להמון דבר של מציאות זולת זה. ובאומרו כי שכן עליו הענן ויתר אצלם ענין ההעתק ממקום למקום לקבל מהם שירות ועבודה כי בזה יסמוך לבם על השגחתו עליהם. ובאומרו וכבוד י"י מלא את המשכן לא נשמר מהתקוממות במקום והיותו כמלך הקובע ישיבתו באמצע המלכות. הנה זאת תראה כוונת זה המאמר הנכבד בהורות תכלית אלו הענינים הנפלאים המפורסמים אשר בכללותם נמצאו שלשה תועלות הכרחיות. האחד הישרה והדרכ' לכללות העם לקרבם אל האלהים ולא להרחיקם. והשני מה שיגיע מזה תוכחת מגולה וגערה במתפלספים בעם המרחיקים ידיעתו והשגחתו בכמו אלה הענינים. והשלישי זירוז והערה נפלאה בלב המשכילים לדעת ולהכיר מתוך אלו המעשים האלהיים כי יש אלהים שופטים בארץ יודע בינינו מה טוב. ואת היותר מכל אשר יורה על צד הגשמה או תנועה או שום חסרון בו יתעלה אשר לא יסבלהו טבע האלהות ירחיקוהו הרחק מאד ויהי להם למשל לבד. כאמרם ז"ל (ברכות ל"א.) על זאת הכוונה עצמה דברה כלשון בני אדם. ירצו בזה ששמה התורה השגותיו יתעלה תלויות ומיוחסות אל כלים ואופנים גשמיים כמו שהם נמצאים בבני אדם לשכך את אזנם עם היות שהשגותיו נמצאות בו יתעלה במציאות יותר משובח לאין ערך ודמיון ולא בכלים ההם חלילה. ואולם כאשר ישימו לב הנה ימצאו ענין ההרחקות האלו וההשמר מחטוא בהנה מכוונות יפה במלאכת המשכן לכל כליו ועבודותיו כמו שיבא והרי אלו תכליות עצומות הכרחיות לחיי האדם ולהוציאו ממבוכתו ולקרבו אל הצלחתו. עוד זאת תהיה הערה עצומה ולמוד נפלא להשכיל ולהכיר מתוך מעשה המשכן תבניתו ותכונתו תכונת העול' בכללו והשתלשלותו והתקשרות חלקיו ואיך הוא ית' סבת הסבות כלן והמניע הראשון לכל תנועותיו על אותו הדמיון שאמרו חכמים שהעולם הוא כאיש אחד אשר דעת זה הוא השתדלות כל החכמות וסוף תכליתן. אלא שהעיון הזה הוא אלהי אמתי מאד מורה על היות זה העול' מחודש מאתו ית' ברצונו המוחלט והמנהיג אותו בהשגח' פרטית עצומ' בחפץ ורצון על פי התור' האלהית וסדור מעשיה כי היא הנהגת מרכבת המשנה אשר כתבנו בשער הקודם ובזולתו. כי הוא ההבדל המיוחד אשר בינינו לבין חכמי האומות הפילוסופים אשר זכרו חז"ל במאמר אשר ביארנו אשר כל המעשים האלהיים האלו לדעתי לא נעשו אלא להכזיבם ולבטל דעותיהם והרחיק נזקם בזה הענין המיוחד אשר הוא יתד שהכל תלוי בו. ולהראות לעין כל כי גבהו דרכיו ית' מדרכיהם ומחשבותיו וידיעתו כל הענינים הפרטים ממה שיחייבוהו הם בעיוניהם. וכמה נתאמת זה בהיות יום הקמתו באחד לחדש הראשון (שמות מ') שהוא ראש השנה להנהגה השנית המיוחדת למרכבה השנית ההיא כמו שכתבנו בפ' החדש שער ל"ח וכמו שיבא במקומו בעזרת האל: ובמדרש (תנחומא פ' פקודי) אמר רבי יעקב ברבי יוסי מאי דכתיב (תהלים כ"ו) ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך שהוא שקול כנגד בריאת העולם. במשכן ועשית יריעות בבריאת העולם כתיב (שם ק"ד) נוטה שמים כיריעה וגו' כמו שיבא במקומו בפרשת פקודי בע"ה. ובמדרש חזית (סוף שיר ג') אמר הקב"ה למשה וראה ועשה אמר לפניו רבש"ע אלוה אני שאעשה כמותו אמר ליה כתבניתם. רבי ברכיה בשם רבי אומר משל למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגליטון ואמר ליה עשה לי כמוהו. אמר ליה אדוני המלך וכי יכול אני לעשות כמוהו. כך אמר ליה הק"בה למשה עשה משכן אמר ליה וכי יכול אני לעשות כזה אמר ליה וראה ועשה כשם שאתה רואה למעל' כך עשה אותו למטה. והרי הוא מבואר שהלבוש האלהי שהוא יתעלה מתראה בו לנביאיו הוא תמונת העולם במדרגותיו כלם והוא נצב עליהם רוכב ומנהיג. כמו שנראה ליעקב אבינו במראה הסולם ואל הנביא ישעיה באומרו (ישעי' ו') ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל שרפים עומדים ממעל לו וגו' ועל הלבוש הזה אמר ושוליו מלאים את ההיכל שאם אין שם מעיל שולים מנין והוא נכון מאד וכן במרכבת יחזקאל וזולתו, וכמו שנאמר שם (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעל'. ועל זה הלבוש ההדור אמר המשורר (תהלים צ"ג) ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט נכון כסאך מאז וגו'. ואומר (שם ק"ד) הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה מטה שמים כיריע' המקר' שמים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח. והוא עצמו אשר כוונו בכאן כשבקש להראות לבושו בין האומה הזאת והוא שתרא' אליהם תכונת העול' בכללו ואופן הנהגתו אותו והוא מעשה המשכן אשר כל איש שלם אשר ידבנו לבו יכול לעשותו בשכלו ורעיוני לבו אע"פ שלא יכול להוציא בפועל בחמרי'. כי על שני אלו מיני המעשים אמרו ז"ל (ש"ר פ' ל"ג) שכשאמר לו הקב"ה למשה על עסקי המשכן אמר לו רבש"ע וכי יכולין ישראל לעשותו אמר ליה והלא אחד מהם יכול לעשותו שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי כי דברי השם יתעל' הם דברים תמוהין אלא כשיבנו על זה האופן. ועוד נדבר בזה בכלל השער הבא ב"ה. ועל ההישר' הזאת אמר ישעיה הנביא (ס"ו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. כי ודאי זה האיש אשר תארו בכאן איש אשר ידבנו לבו כמו שכתבנו בפרשת ויצא שער כ"ה. וראה כמה הפליגו במשלם זה הנפלא שאמרו שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגליטון ואמר לו עשה לי כמוהו שהוא ענין נאה כמו שכתבנו. ועתה אם שכבר קדם הדבור אל הראשונים בתת זה הסדר והדמיון מלאכת המשכן עם מלאכת העולם בכללו הנה זכור אזכרנו עוד עם מה שנזדמן לידי מתוספות הדיוק בעניניו ותת טוב טעם לקצת פרטיו ובהוראת זה הענין הנפלא אשר נבדל בו זה הלמוד מהלמוד הפלוסופי כאשר אמרנו. כי זה מה שיתכן ויועיל מאד לפי כוונתנו ומה שיאמר בכל זה יהיה על סדר הפרש' ולפי דרכה. ולא אזכור בזה מספר ספקות כמנהג כי הכל יכנס בכלל שאל' אחד והיא צורך זה המעשה וכל תבניתו ומדת ארכו ורחבו וקומת יריעותיו וקרשיו וכל כליו. ואם יהיו בם קצת שאלות חלקיות יבא זכרונם לפי דרכינו בעזרת האל: