נָשָׂא vb. levantar, carregar, levar... 1. levantar, elevar [exaltar]... 2. suportar, carregar... 3. Levar, retirar...
כי תשא. לְשׁוֹן קַבָּלָה, כְּתַרְגּוּמוֹ; כְּשֶׁתַּחְפֹּץ לְקַבֵּל סְכוּם מִנְיָנָם לָדַעַת כַּמָּה הֵם, אַל תִּמְנֵם לַגֻּלְגֹּלֶת, אֶלָּא יִתְּנוּ כָּל אֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל וְתִמְנֶה אֶת הַשְּׁקָלִים וְתֵדַע מִנְיָנָם:
Ki Tissá - expressão de "receber" como a sua tradução*. Quando desejar receber o seu número para saber quantos são, não contem suas cabeças, e sim deem, cada um, meio shekel e contém os shekalim e saberá quantos são.
ולא יהיה בהם נגף. שֶׁהַמִּנְיָן שׁוֹלֵט בּוֹ עַיִן הָרָע, וְהַדֶּבֶר בָּא עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִימֵי דָּוִד (שמואל ב כ"ד):
Não haverá neles uma praga. Porque a contagem traz sobre ele o ain hará, e a pestilência os sobrevirá, como o que vimos nos dias de David (II Samuel 24:10 and 15).
אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם וגו' (במדבר ב, לב), בַּעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת נִמְנוּ יִשְׂרָאֵל, אֶחָד בִּירִידָתָן לְמִצְרַיִם (דברים י, כב): בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ וגו', וְאֶחָד בַּעֲלִיָּתָן (שמות יב, לז): וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי וגו', וְאֶחָד אַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל (שמות ל, יב): כִּי תִשָֹּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', וּשְׁנַיִם בְּחֻמָּשׁ הַפְּקוּדִים, אֶחָד בַּדְּגָלִים וְאֶחָד בְּחִלּוּק הָאָרֶץ, וּשְׁנַיִם בִּימֵי שָׁאוּל (שמואל א טו, ד): וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים, (שמואל א יא, ח): וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק, כַּד אִינּוּן עֲתִירִין בְּאִלֵּין אִמְרַיָּה, וְכַד אִינוּן מִסְכֵּנִין בְּבִזְקַיָּה. וְאֶחָד בִּימֵי דָּוִד (שמואל ב כד, ט): וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם, אִם מִסְפַּר לָמָּה מִפְקַד וְאִם מִפְקַד לָמָּה מִסְפַּר, אֶלָּא עָשָׂה שְׁתֵּי אַנְפָּרִיאוֹת גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה, הַקְּטַנָּה הֶרְאָה לְדָוִד הַגְּדוֹלָה לֹא הֶרְאָה לוֹ, לְפִיכָךְ כָּתַב: אֶת מִסְפַּר מִפְקַד. וְאֶחָד בִּימֵי עֶזְרָא (עזרא ב, סד): כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא וגו', וְאֶחָד לֶעָתִיד לָבוֹא (ירמיה לג, יג): עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה.
Essas são as contagens dos filhos de Israel de acordo com a casa de seus pais etc. (Numbers 2:32). Em dez lugares Israel foi contado:
1- Descida ao Egito: Em 70 almas desceram seus pais etc (Devarim 10:22);
2- Quando subiram [do Egito]: Os filhos de Israel viajaram de Ramses a Sucot em 600 mil a pé etc. (Shemot 12:37);
3- Depois do evento do bezerro: Quando você contar as cabeças dos filhos de Israel etc. (Shemot 30:12)
Duas vezes no livro das contagens:
4- Com as bandeiras [e acampamentos](Numbers 1:2)
5- Divisão da Terra. (Numbers 26:2)
Duas vezes nos tempos de Shaul:
6- E os contou em Telaim (1 Shmuel 15:4)
7- E os contou em Bazek (1 Shmuel 11:8)
8- Uma vez nos tempos de David: E Ioav entregou os números da contagem que foram contados (2 Samuel 24:9).
9- Nos dias de Ezra: Toda a comunidade como um todo são... (Ezra 2:64)
10- Será no futuro: As ovelhas ainda passarão nas mãos do que conta (Jeremiah 33:13).
אָמַר רַב הוּנָא: כַּמָּה לָא חָלֵי וְלָא מַרְגֵּישׁ גַּבְרָא דְּמָרֵיהּ סַיְּיעֵיהּ, שָׁאוּל בְּאַחַת — וְעָלְתָה לוֹ. דָּוִד בִּשְׁתַּיִם — וְלֹא עָלְתָה לוֹ...
דָּוִד בִּשְׁתַּיִם מַאי נִינְהוּ — דְּאוּרִיָּה, וְדַהֲסָתָה.
Rav Huna disse: Quão pouco uma pessoa que tem o suporte de seu Senhor deve preocupar-se ou sofrer. Shaul [por exemplo], um [pecado] foi contado contra ele. David com dois, não foi contado contra ele.
...
Quais foram os dois de David? O caso de Uriá e a 'provocação'.
ויסף אף יי לחרות בישראל ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה ויאמר המלך אל יואב שר החיל אשר אתו שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע ופקדו את העם וידעתי את מספר העם {ס} ויאמר יואב אל המלך ויוסף יי אלקיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני המלך ראות ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה ויחזק דבר המלך אל יואב ועל שרי החיל ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקד את העם את ישראל ויעברו את הירדן ויחנו בערוער ימין העיר אשר בתוך הנחל הגד ואל יעזר ויבאו הגלעדה ואל ארץ תחתים חדשי ויבאו דנה יען וסביב אל צידון ויבאו מבצר צר וכל ערי החוי והכנעני ויצאו אל נגב יהודה באר שבע וישטו בכל הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ירושל͏ם ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש חיל שלף חרב ואיש יהודה חמש מאות אלף איש ויך לב דוד אתו אחרי כן ספר את העם {פ}
ויאמר דוד אל יי חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה יי העבר נא את עון עבדך כי נסכלתי מאד ויקם דוד בבקר {פ}
ודבר יי היה אל גד הנביא חזה דוד לאמר הלוך ודברת אל דוד כה אמר יי שלש אנכי נוטל עליך בחר לך אחת מהם ואעשה לך ויבא גד אל דוד ויגד לו ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם שלשה חדשים נסך לפני צריך והוא רדפך ואם היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה אשיב שלחי דבר {ס} ויאמר דוד אל גד צר לי מאד נפלה נא ביד יי כי רבים רחמו וביד אדם אל אפלה ויתן יי דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד וימת מן העם מדן ועד באר שבע שבעים אלף איש וישלח ידו המלאך ירושל͏ם לשחתה וינחם יי אל הרעה ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך ומלאך יי היה עם גרן (האורנה) [הארונה] היבסי {ס} ויאמר דוד אל יי בראתו את המלאך המכה בעם ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי {פ}
1E a ira do Eterno tornou a se acender contra Israel, e incitou a David contra eles, dizendo: ‘Vai, faz um censo de Israel e de Judá.’ 2E o rei disse a Ioav, o chefe do exército, que estava com ele: ‘Percorre agora todas as tribos de Israel, desde Dan até Beer-Sheva, e faz um censo do povo para que eu saiba o número do povo.’
3E Ioav disse ao rei: ‘Que o Eterno, teu Deus, multiplique este povo 100 vezes do tanto que é agora, e que os olhos do rei, meu senhor, o vejam; mas por que o rei, meu senhor, deseja esta coisa?’ 4Porém a palavra do rei prevaleceu contra Ioav e contra os chefes do exército, e Ioav saiu com os chefes do exército da presença do rei, para recensear o povo de Israel. 5E atravessaram o Jordão e acamparam junto a Aroer, à direita da cidade que está no meio do ribeiro de Gad, junto a Iazer, 6e vieram a Guilad e à terra de noava Tahtim, e dali foram a Iaan, em Dan, e ao redor de Tsidon. 7E vieram à fortaleza de Tsor e a todas as cidades dos hiveus e dos canaanitas, e saíram para a região sul de Judá, até Beer-Shéva. 8Assim percorreram toda a terra, e ao cabo de 9 meses e 20 dias voltaram a Jerusalém. 9E Ioav deu ao rei o resultado do censo do povo: havia em Israel 800.000 homens de guerra que desembainhavam espada, e os homens e Judá eram 500.000 homens. 10E o coração de David se sentiu culpado depois de haver recenseado o povo...
E David disse ao Eterno: ‘Foi um grande pecado o que fiz! Agora, ó Eterno, rogo-Te que removas a iniquidade do Teu servo porque agi muito tolamente.’ 11E quando David se levantou de manhã...
A palavra do Eterno veio ao profeta Gad, o vidente de David, dizendo: 12”Vai e diz a David: Assim disse o Eterno: 3 coisas te ofereço, escolhe uma delas, para que a faça a ti.” 13E Gad veio a David e lhe disse: ‘Queres que 7 anos de fome venham à tua terra, ou que por 3 meses tenhas de fugir diante de teus inimigos e eles te persigam, ou que por 3 dias haja peste na tua terra? Delibera agora, e vê que resposta levo a Quem me enviou.’
14E David disse a Gad: ‘Estou em grande angústia, porém ciamos nas mãos do Eterno, porque grandes são as Suas misericórdias , mas que eu não caia na mão dos homens.’ 15E o Eterno enviou a peste a Israel, desde a manhã até o tempo determinado, e morreram o povo, desde Dan até Beer-Shéva, 70.000 homens. 16E quando o anjo estendeu a sua mão sobre Jerusalém, para destruí-la, o Eterno Se arrependeu daquele mal e disse ao anjo que fazia a destruição entre o povo: “Basta!Retira a tua mão agora!” – e o anjo do Eterno estava junto à eira de Aravna, o jebuseu.
17E David disse ao Eterno, ao ver o anjo ferindo o povo: ‘Eis que pequei e agi perversamente, porém o que fizeram estas ovelhas? Seja, pois, a Tua mão contra mim e contra a casa de meu pai!’
וַיְדַבֵּ֤ר יי אֶל־גָּ֔ד חֹזֵ֥ה דָוִ֖יד לֵאמֹֽר׃ לֵךְ֩ וְדִבַּרְתָּ֨ אֶל־דָּוִ֜יד לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יי שָׁל֕וֹשׁ אֲנִ֖י נֹטֶ֣ה עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֛ אַחַ֥ת מֵהֵ֖נָּה וְאֶעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃ וַיָּ֥בֹא גָ֖ד אֶל־דָּוִ֑יד וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ כֹּה־אָמַ֥ר יי קַבֶּל־לָֽךְ׃ אִם־שָׁל֨וֹשׁ שָׁנִ֜ים רָעָ֗ב וְאִם־שְׁלֹשָׁ֨ה חֳדָשִׁ֜ים נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶ֘יךָ֮ וְחֶ֣רֶב אוֹיְבֶ֣יךָ ׀ לְמַשֶּׂ֒גֶת֒ וְאִם־שְׁלֹ֣שֶׁת יָ֠מִ֠ים חֶ֣רֶב יי וְדֶ֙בֶר֙ בָּאָ֔רֶץ וּמַלְאַ֣ךְ יי מַשְׁחִ֖ית בְּכׇל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה רְאֵ֔ה מָֽה־אָשִׁ֥יב אֶת־שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר׃ {ס} וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛יד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד אֶפְּלָה־נָּ֣א בְיַד־יי כִּֽי־רַבִּ֤ים רַחֲמָיו֙ מְאֹ֔ד וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽל׃ וַיִּתֵּ֧ן יי דֶּ֖בֶר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃
1Então o Satan se levantou contra Israel, e incitou David a recensear Israel. 2E David disse a Ioav e aos príncipes do povo: ‘Ide e contai Israel, desde Beer-Shéva até Da, e trazei-me o censo, pra que eu saiba o número deles.’ 3Então Ioav disse: ‘Que o Eterno multiplique Seu povo 100 vezes do tanto que é agora! Mas, ó rei, meu senhor, acaso não são todos eles servos de meu senhor? Por que o meu senhor requer isto? Para que trazer esta culpa sobre Israel?’ 4Porém a palavra do rei prevaleceu contra Ioav, pelo que Ioav saiu e percorreu todo o Israel; depois voltou para Jerusalém. 5E Ioav deu a David o resultado do censo do povo: havia em Israel 1.100.000 homens que desembainhavam espada, e os de Judá eram 470.000 homens que desembainhavam espada. 6Mas Ioav não contou os de Levi e Benjamim entre eles, porque a palavra do rei foi abominável. 7E isto desagradou a Deus, pelo que feriu Israel.
8Então David disse a Deus: ‘Foi um grande pecado o que fiz! Agora, rogo-Te que removas a iniquidade do Teu servo, porque agi muito tolamente.’
9E o Eterno falou a Gad, o vidente de David, dizendo: 10 “Vai e diz a David: Assim diz o Eterno: 3 coisas te ofereço, escolhe uma delas, para que a faça a ti.” 11E Gad veio a David e lhe disse: ‘Assim diz o Eterno: “Escolhe o que quiseres: 12ou 3 anos de fome, ou seres por 3 meses consumido diante de teus adversários, enquanto a espada de teus inimigos te alcance, ou que por 3 dias a espada do Eterno e a peste (corram) na terra, e o anjo do Eterno façam destruição por todos os limites de Israel.” Agora , vê que resposta devo levar a Quem me enviou’
13E David disse a Gad: ‘Estou em grande angústia, porém que eu caia nas mãos do Eterno, porque grandes são as suas misericórdias, mas que eu não caia na mão dos homens.’ 14E o Eterno enviou a peste a Israel, e caíram de Israel 70.000 homens.
העשיר לא ירבה. שאם ירבה העשיר או ימעיט העני לא יודע על פי השקלים החשבון דלא ידע מי נתן שנים ומי יתן ג' ועוד כדי שיהיו שוים בכפרה:
O rico não aumentará. Porque se o rico aumentar ou o pobre diminuir, não saberão, pelos shekalim, qual a conta, porque não dá para saber quem deu 2 ou quem deu 3. Além disso é para que sejam iguais em termos de expiação.
העשיר. הזכיר טעם לא ירבה ולא ימעיט. כי כפר נפש הוא:
O rico. O texto relembra a razão de não de não aumentar ou diminuir: É para expiar a alma