Rambam-Ravad on "וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם"

וַהֲלֹא כָּתוּב בַּתּוֹרָה (בראשית טו יג) "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם", הֲרֵי גָּזַר עַל הַמִּצְרִיִּים לַעֲשׂוֹת רַע. וּכְתִיב (דברים לא טז) "וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹקֵי נֵכַר הָאָרֶץ", הֲרֵי גָּזַר עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. וְלָמָּה נִפְרַע מֵהֶן. לְפִי שֶׁלֹּא גָּזַר עַל אִישׁ פְּלוֹנִי הַיָּדוּעַ שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַזּוֹנֶה אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוֹתָן הַזּוֹנִים לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה אִלּוּ לֹא רָצָה לַעֲבֹד לֹא הָיָה עוֹבֵד. וְלֹא הוֹדִיעוֹ הַבּוֹרֵא אֶלָּא מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְאוֹמֵר הָעָם הַזֶּה יִהְיֶה בָּהֶן צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים. לֹא מִפְּנֵי זֶה יֹאמַר הָרָשָׁע כְּבָר נִגְזַר עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע מִפְּנֵי שֶׁהוֹדִיעַ לְמשֶׁה שֶׁיִּהְיוּ רְשָׁעִים בְּיִשְׂרָאֵל. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו יא) "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ". וְכֵן הַמִּצְרִיִּים כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוֹתָן הַמְּצֵרִים וְהַמֵּרֵעִים לְיִשְׂרָאֵל אִלּוּ לֹא רָצָה לְהָרַע לָהֶם הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. שֶׁלֹּא גָּזַר עַל אִישׁ יָדוּעַ אֶלָּא הוֹדִיעוֹ שֶׁסּוֹף זַרְעוֹ עָתִיד לְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם. וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לֵידַע הֵיאַךְ יֵדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבָרִים הָעֲתִידִין לִהְיוֹת:

Mishneh Torah, Repentance 6:5

Behold, it is written in the Torah [Genesis 15:13]: "They shall enslave them and oppress them," [seemingly implying that] He decreed that the Egyptians would commit evil.
Similarly, it is written [Deuteronomy 31:16]: "And this nation will arise and stray after the alien gods of the land," [seemingly implying that] He decreed that Israel would serve idols. If so, why did He punish them?
Because He did not decree that a particular person would be the one who strayed. Rather, each and every one of those who strayed to idol-worship [could have chosen] not to serve idols if he did not desire to serve them. The Creator merely informed [Moses] of the pattern of the world.
To what can this be compared? To someone who says, there will be righteous and wicked people in this nation. [Thus,] a wicked person cannot say that because God told Moses that there will be wicked people in Israel, it is decreed that he will be wicked. A similar concept applies regarding the statement [Deuteronomy 15:11]: "The poor will never cease to exist in the land."
Similarly, in regard to the Egyptians, each and every one of the Egyptians who caused hardship and difficulty for Israel had the choice to refrain from harming them, if he so desired, for there was no decree on a particular person. Rather, [God merely] informed [Abraham] that, in the future, his descendants would be enslaved in a land which did not belong to them.
We have already explained that it is beyond the potential of man to know how God knows what will be in the future.

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות תשובה ו׳:ה׳:א׳

והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם וכו'. א''א אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות. יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזרתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזרתך. אבל וקם העם הזה וזנה כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה וכ''ש בכאן שאף משה אמר כי השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכ''ש הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזירה. וענין המצרים אינה שאלה משני פנים. האחד כי הדבר ידוע שאין הבורא נפרע מאדם רע אלא ברע ממנו ואחר שיפרע מזה יחזור ויפרע מן הרע ממנו ברשעו וכן הוא אומר הוי אשור שבט אפי כהתימך שודד תושד פי' מפני רשעך וגודל לבך והתפארך עלי. והמצרים ג''כ רשעים היו וראויים למכות ההם ואילו שמעו למשה בתחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים אבל זדונו של פרעה ובזותו את הבורא יתברך לפני שלוחו הוא גרם לו. והשני כי הבורא אמר וענו אותם והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטבעו מהם כענין שנאמר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה לפיכך נתחייבו:

Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Repentance 6:5:1

Now.. is it not written etc. These are unseasoned, lengthy words; by the life of my head, I am tempted to say, they are childish words. Should the Creator say to the perverters: "Why did thou turn aside, I made no mention of thy name, to afford thee the excuse of saying that I decreed it against thee", the perverters will say to Him: "Upon whom then is Thy decree applicable, if on those who did not turn aside, behold, Thy decree was not established". But of, this Verse "And this people will rise up, and go astray after the foreign gods of the land", we long ago suggested that in the subject of the foreknowledge of God there is no connection with predestination, much less can it be utilized here, seeing that even Moses said: "For I know that after my death ye will in any wise deal corruptly" (Deut. 31.29), and preceding this he, moreover, said: "Behold, while I am yet alive with you this day, ye have been rebellious against the Lord; and how much more after my death?". How much more, then could the Creator speak thus without it being a decree? As for the subject of the Egyptians, it is no question at all for two reasons: first, it is a known doctorine that God inflicts no punishment against a wicked man unless it be through a more wicked man than he, whenafter that wicked man will have retribution visited upon him; For, so it is said: "O Ashur, the rod of Mine anger", (Is. 10.5), but, "When thou hast ceased to spoil, thou shalt be spiled" (Ibid. 33.1); because of thy wickedness, and haughtiness of thy heart, and vain glory against Me. The Egyptians, too, were wicked and it was meet that they receive the plagues; yet, if they had listened to Moses at first and let the children of Irsael go forth, they would neither have been plagued nor drowned in the Red Sea; but the spitefulness of Pharoah, and his insulting words against the Creator in the presence of His messenger caused the punishment to be visited upon him. Second, because the Creator said: "And they shall afflict them" (Gen. 15.13), but they afflicted them with rigour, put some of them to death, and killed others by drowning, as the subject is spoken of saying: "I was but a little angry, but they helped for evil" (Zech. 1.15); they were, therefore, found guilty".

זכריה א׳:ט״ו

וְקֶ֤צֶף גָּדוֹל֙ אֲנִ֣י קֹצֵ֔ף עַל־הַגּוֹיִ֖ם הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ קָצַ֣פְתִּי מְּעָ֔ט וְהֵ֖מָּה עָזְר֥וּ לְרָעָֽה׃

Zechariah 1:15

and I am very angry with those nations that are at ease; for I was only angry a little, but they overdid the punishment.