(יג) וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃ (יד) וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל׃
(13) And [God] said to Abram, “Know well that your offspring shall be strangers in a land not theirs, and they shall be enslaved and oppressed four hundred years; (14) but I will execute judgment on the nation they shall serve, and in the end they shall go free with great wealth.
(א) אחר שכבר בארנו מענין המראה הזה הגדול והנורא, יש לך להתבונן בדבר הזה שאמר הכתוב (בראשית טו, יג) "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם", על מה חרי האף הגדול הזה (עפ"י דברים כט, כג) שהיה אומר לו הקב"ה כך. והנה הרמב"ן ז"ל (בראשית יב, י) נתן טעם לדבר, מפני שהיה אברהם מביא את שרה בנסיון גדול שאמר (שם פסוק יג) "אחותי היא", ולקחה פרעה על ידי זה, בשביל זה הביא הקב"ה את זרעו במצרים גם כן. וכמו שהביא על פרעה נגעים גדולים (שם פסוק יז), כך הביא הקב"ה על מצרים נגעים גדולים. וכמו ששלח פרעה את אברהם במתנות רבות* (שם פסוק טז), כך יצאו ישראל ברכוש גדול (שמות יב, לח), אלו הן דברי הרמב"ן ז"ל.
(ב) וכבר הקשו עליו קושיות, עד שנעקר פירושו מכל וכל. שהרי אחר שנגזר הגלות עליו, חזר אברהם כשהלך לגרר ואמר (בראשית כ, ב) "אחותי היא", ואיך יתכן זה שאחר שחטא וענש אותו עונש גדול, יחזור לחטא, חלילה לומר כך. ועוד, יצחק שאמר גם כן (בראשית כו, ז) "אחותי היא", למה עשה זה אחר שאברהם נענש, איך יחטא הוא עוד.
(ג) ויש אחרים מן האחרונים שהוציאו מלבם עוד דבר אחר, שאמרו שחטא הגלות היה בחטא השבטים במכירת יוסף (בראשית לז, כח). ואף יוסף חטא מפני שעל ידו היתה המכירה, שיוסף גרם זה, שאם לא הביא דבה אל אביו (שם פסוק ב), לא אירע זה. ומפני שעל ידי צאן היתה המכירה, כדכתיב (שם פסוק יב) "וילכו לרעות צאן אביהם בשכם", ולפיכך על ידי צאן ירדו למצרים, "כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך וגו'" (בראשית מז, ד), אלו דברים אשר אמרו קצת מן אחרונים.
1. מהו טעמו של הרמב"ן?
2. המהר"ל מקשה שתי קושיות על הרמב"ן. מצא אותן.
3. מהו ההסבר של 'קצת מן האחרונים'? כיצד 'עוקץ' המהר"ל את הפירוש הזה?
גבורות השם - המשך
ד) ודברים אלו הם דומים לצורה המצוירת על הכותל, אשר המצייר מיפה אותה, ובשרד יתאר אותה (עפ"י ישעיה מד, יג), עד שכאשר יראה הרואה מרחוק יאמר שיש בה רוח חיים, וכשקרב אליה הנה הוא דבר צבוע, וכל רוח אין בו (עפ"י חבקוק ב, יט), כך הם אלו הפירושים. כי כאשר האדם ידקדק בזה לומר שישראל באו בגלות בשביל מכירת יוסף, ימצא שזה הפך משמעות הכתוב, שהקב"ה אמר לו לאברהם קודם לידת השבטים (בראשית טו, יג) "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה". וכל מי שיש לו עינים לראות יראה כי סבת המכירה כדי שיבא לירידת מצרים, שכן דרשו במקומות הרבה "וישלחהו מעמק חברון" (בראשית לז, יד), מעצה עמוקה של צדיק הקבור בחברון, שנאמר לו (בראשית טו, יג) "כי גר יהיה זרעך". והנה היה השעבוד של מצרים סבה למכירה, לא שתהא המכירה סבה לשיעבוד. והתפארו שמצאו סבה בענין הגלות יותר ממה שנאמר בכל דברי רבותינו ז"ל אשר נביא את דברי חכמתם אחר כך.
כיצד 'עוקץ' המהר"ל את הפירוש הזה?
(ה) ויש מן המפרשים, והוא יותר קרוב, שאמר שלא היה זה בשום חטא, אלא בשביל יסורים של אהבה, לכך הביא הקב"ה על ישראל גלות, לנקות* את ישראל ולזכות ישראל במה שזכו, כך יש לפרש. אך שזה אין נראה גם כן, שאילו היה העונש דור אחד בלבד, ואותו הדור יצאו, יש לומר שהקב"ה מביא יסורים על בני אדם כדי לזכותם. אבל מצאנו כי "דור רביעי ישובו הנה" (בראשית טו, טז), והרבה מתו בגלות, אל* תאמר שהיו יסורים של אהבה כדי למרק אותם שיזכו למעלה הגדולה, כיון שמתו בגלותם* ובצרתם.
מהו הטעם 'היותר קרוב'?
מדוע המהר"ל דוחה אותו?
,איתא במהר"ל בגבורות פ"ט די"א דמחמת מכירת יוסף נגזר גלות מצרים, והוא ז"ל הקשה ע"ז שהרי גלות מצרים הי' סיבה למכירת יוסף ונראה לישב קושית המהר"ל (מהי סיבת הגלות)
דהנה מצרים הי' גלות כפולה אחד בעינוי ושעבוד להגוף, שנית גלות בנפש, דמצרים הוא ערות הארץ, והתורה צריכה להעיד עליהם שהן שבטי יה, וכמ"ש גן נעול וגל נעול וכמו שדרשו ז"ל, וקודם מכירת יוסף הי' די בגלות בארץ לא להם וכמו שאמר הקב"ה לאברהם, ולא הי' צריכין להיות במצרים דווקא, ואף אם הי' במצרים לא הי' מזיק להם בענינים האלו להיות גלות לנפש דכבר תיקן זאת אאע"ה, וכמו שארז"ל במ"ר על פסוק ויעל אברם ממצרים שאמר לו הקב"ה לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך, אך אחר שפגמו במדת יסוד ומכרו את יוסף הצדיק שוב הי' צריכין להיות בגלות מצרים דווקא ולהתמרק ולהצריף ע"י נסיון זה לעמוד נגד מצרים שטופי זמה:
שים לב שהוא משתמש במכירת יוסף, אבל, כיצד הוא משתלב בהסבר הכללי על הגלות?
ניזכר בדברי הרמב"ם על שלש כתות בלימוד דברי חז"ל (בהקדמתו לפרק חלק בסנהדרין)
הרמב"ם מחלק שלוש קבוצות ביחס לאגדות חז"ל. הראשונה מקבלת אותם כפשוטם למרות היותם לא הגיוניים בחלקם. השניה גם מבינה כפשוטה אך בגלל הקושי השכלי באה לזלזול בחז"ל, השלישית מבינה את עומק הדברים.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנָיו לְמִצְרַיִם מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים — מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָיא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ״.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהִפְרִיז עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה״.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שֶׁהִפְרִישׁ בְּנֵי אָדָם מִלְּהִכָּנֵס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ״.
Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: For what reason was Abraham our Patriarch punished and his children enslaved to Egypt for 210 years? Because he made a draft [angarya] of Torah scholars, as it is stated: “He led forth his trained men, born in his house” (Genesis 14:14). These trained men that he took to war were actually his disciples, who were Torah scholars. And Shmuel said: Because he greatly examined [hifriz] the characteristics of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Whereby shall I know that I shall inherit it?” (Genesis 15:8). And Rabbi Yoḥanan said: He was punished because he distanced people from entering under the wings of the Divine Presence, as it is stated that the king of Sodom said to him: “Give me the people and take the goods to yourself” (Genesis 14:21), but Abraham refused to take any goods either. If he had not listened to the king of Sodom and had allowed the people to remain with him, he would have brought the prisoners under the wings of the Divine Presence. The Gemara returns to discuss one of the verses cited previously: “He led forth [vayyarek] his trained men, born in his house” (Genesis 14:14). Rav said: He showered them [horikan] with Torah like someone who pours from one vessel into another, and Shmuel said: He showered them [horikan] with gold and gave them an abundance of money so that they would go to war with him. The Torah states that he took “eighteen and three hundred” (Genesis 14:14) men to war. Rabbi Ami bar Abba said: Eliezer was equivalent to all of them. There are those who say: Only Eliezer is referred to here, as the numerical value of the letters of his name is this amount, i.e., 318.
נחזור לדברי המהר"ל - נשים לב - ישנו יסוד אחד שחורז את דברי חז"ל
(ו) ועתה אשוב אל דברי חכמים הנאהבים והנעימים הברורים, המיוסדים על אדני החכמה. בפרק ארבעה נדרים (נדרים לב.), אמר רבי אבהו, מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו מאתים ועשר שנים, מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר (בראשית יד, יד) "וירק חניכיו ילידי ביתו". ושמואל אמר, מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה, שאמר (בראשית טו, ח) "במה אדע". ורבי יוחנן אמר, שהפריז על מדותיו של הקב"ה מלבוא גרים תחת כנפי שכינה, שנאמר (בראשית יד, כא) "תן לי הנפש והרכוש קח לך".
(ז) הרי ג' דעות בענין זה, וכולם תלו הדבר בחטא. ודוקא בחטא אברהם, מפני כי כבר אמרנו לך כי מן השורש והעיקר נמשך הכל, שאם נמצא חסרון בשורש, ימשך החסרון גם כן אל הנמשכים ממנו. לפיכך דעתם ז"ל גם כן כי במראה הזה הראה הקב"ה לאברהם הכל (ב"ר מד, כב), כי הוא היה שורש הכל. ולכן נרמז בזה כל הגליות, לא גלות מצרים בלבד, אלא* אף שיעבוד כל המלכיות, כמו שדרשו ז"ל (ב"ר מד, יט) "וגם" (בראשית טו, יד), לרבות שיעבוד שאר מלכיות. והדין עמהם, כמו שהראה הקב"ה לאברהם שיעבוד מצרים, כך הראה לו שיעבוד כל המלכיות, כי הכל הוא נמשך מן השורש, והראה לו כל אשר ימשך לזרעו. לכך דעתם ז"ל גם כן שהיה חטא נמצא באברהם, שהוא השורש, ובשביל כך נמצא העונש בזרעו.
טז) ותוכל לומר שדעת רבותינו ז"ל כי השם יתברך הביא את זרע אברהם בגלות, מפני שלא היה אברהם מתחזק כל כך באמונה, לכך הביא השם יתברך זרעו בגלות כדי שיקנו האמונה, וידעו כח מעשיו שהוא עושה לאוהביו, וגבורותיו אשר עושה לאויביו.........
(יז) ולפיכך סובר רבי אבהו שנראה באברהם שלא היה בוטח בה' לגמרי, שהרי עשה אנגריא בתלמידי חכמים, ולקחם למלחמה מיראתו. ואילו לקח הראוי למלחמה, אין זה חטא, שאין סומכין על הנס. אבל מה שלקח* תלמידי חכמים מורה שהיה ירא, והיה לו לבטוח בו יתברך, ולא ליקח למלחמה אשר אין ראוי ליקח. ולפיכך נשתעבדו בניו ארבע מאות שנה, שיראו גבורותיו אשר עשה, ובזה יקנו אמונה שלימה.
(יח) ושמואל סובר דאין לומר שהיה אברהם חס ושלום אינו בוטח בו יתברך שהוא מציל את אוהביו, שזה רחוק לומר. אבל החטא שאמר (בראשית טו, ח) "במה אדע". ואין זה מיעוט בטחון כל כך, כי דבר זה לתת לו הארץ, שהיא מתנה, שמא לא יזכה, וכמו שנתבאר למעלה בפרק שלפני זה, ולפיכך שאל אות*. אבל בטחון להציל את אוהביו, אין ספק שהיה בוטח בו יתברך*. ולפיכך היה זרעו בגלות ארבע מאות שנה, וקנו האמונה שלימה, כדכתיב (שמות יד, לא) "ויאמינו בה' וגו'".
(יט) ורבי יוחנן סובר דגם זה בראש המאמינים, שהוא אברהם, ששאל אות, לא יתכן לומר, רק שלא הכניס גרים תחת כנפי שכינה. וזה היה כבוד להשם יתברך שגרים באים להתגייר ולהאמין בו יתברך, והוא לא עשה. וזהו כמי שמתעצל שיקנו הבריות אמונה בו יתברך, ולא הקפיד על האמונה בו. והשם יתברך רוצה שיהיה שמו נודע בכל העולם ויאמינו בו. ולפיכך נשתעבדו בניו ד' מאות שנה, ואחר כך יצאו בנסים ונפלאות, עד שגרים הרבה באים להתגייר ולהאמין בו, כדכתיב (שמות יח, א) "וישמע יתרו וגו'", וכן ברחב הזונה. ועל זה נאמר (שיה"ש א, ג) "שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך".
(כ) הרי שלשה דברים אלו כלם הם מגיעים אל האמונה; לדעת רבי אבהו, שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, וזה יורה על אמונה בלתי שלימה, שאין השם יתברך מציל אוהביו. ולדעת שמואל, היה החטא גם כן באמונה, רק שאין כל כך גדול לומר שלא יציל אוהביו, רק החטא באמונה בנתינת הארץ, ומתנה גדולה כזאת היה מסופק בה. ולדעת* רבי יוחנן גם כן החטא באמונה, אלא שאין לומר שיהיה חס ושלום לאברהם חטא באמונה, שלא היה מאמין. אבל החטא שלא היה מתחזק וזריז באמונת השם יתברך, להביא בריות תחת כנפי השכינה שיאמינו בו. וזה חסרון באמונה במה שאינו מתחזק באמונה כמו שראוי, אבל מאמין היה. כך יש לפרש דעת חכמים. ברוך שבחר בהם ובחכמתם.
המהר"ל שוזר את דברי חכמים על ציר האמונה. אברהם שהוא שורש האומה הישראלית נדרש לחוזק האמונה. ופעולות שמבטאות חסרון קל בשורש, מחייבות תיקון בענפים.
נסביר את שלשת הדיעות ע"פ המהר"ל -
1. לקיחת ת"ח למלחמה נובע מיראה, ומבטא חוסר בטחון
2. מיעוט בטחון בהבטחת הארץ הקדושה לישראל.
3. מיעוט השתדלות בהפצת האמונה
פרסום האמונה הוא יסוד המציאות ולכן אפילו חטא "קל" כמו חוסר הפצת האמונה הוא סיבה לעונש שתוצאתו פרסום האמונה (בר' יוחנן).
אמונה = חירות. ולכן כל זמן שיסוד האמונה היה לקוי, וגם בזרעו, היה מקום לשעבוד לחול.
פירוש מענין ומפתיע מופיע בשם הגר"א בספר 'דורש לציון' - דרשות שכתבו תלמידיו ממייסדי היישוב המתחדש בארץ הקודש.
ביאורו הנפלא של הגר"א
- תיקון המידות, חישול רוח האומה לקראת קבלת התורה
- העבודה בחומר ובלבנים מרגילה את ישראל לעבודת הבנין ועבודת האדמה, ובא"י יעבדו עבור עצמם ולא עבור זרים
לתוספת העמקה יש לעיין
https://alhatorah.org/Purposes_of_the_Egyptian_Bondage/1/he