מַתְנִי׳ אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. כׇּל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ, אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה. וּבַמָּה אָמְרוּ ״שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּרְתֵּף״ — מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כׇּל הַמַּרְתֵּף, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנוֹת.
MISHNA: On the evening [or] of the fourteenth of the month of Nisan, one searches for leavened bread in his home by candlelight. Any place into which one does not typically take leavened bread does not require a search, as it is unlikely that there is any leavened bread there. And with regard to what the Sages of previous generations meant when they said that one must search two rows of wine barrels in a cellar, i.e., a place into which one typically takes some leavened bread, the early tanna’im are in dispute. Beit Shammai say that this is referring to searching the first two rows across the entire cellar, and Beit Hillel say: There is no need to search that extensively, as it is sufficient to search the two external rows, which are the upper ones. This dispute will be explained and illustrated in the Gemara.
מַצּוֹת֙ יֵֽאָכֵ֔ל אֵ֖ת שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֜ חָמֵ֗ץ וְלֹֽא־יֵרָאֶ֥ה לְךָ֛ שְׂאֹ֖ר בְּכׇל־גְּבֻלֶֽךָ׃
Throughout the seven days unleavened bread shall be eaten; no leavened bread shall be found with you, and no leaven shall be found in all your territory.
מתני' אור לארבעה עשר בודקין את החמץ - פ"ה שלא לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא וקשה לר"י כיון דצריך ביטול כדאמר בגמ' (דף ו:) הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל ונראה לר"י דאע"ג דסגי בביטול בעלמא החמירו חכמים לבדוק חמץ ולבערו שלא יבא לאכלו וכן משמע לקמן (פסחים דף י:) דבעי רבא ככר בשמי קורה וכו' או דלמא זימנין דנפל ואתי למיכליה והטעם שהחמירו כאן טפי מבשאר איסורי הנאה שלא הצריכו לבערם משום דחמץ מותר כל השנה ולא נאסר רק בפסח ולא בדילי מיניה כדאמר לקמן (פסחים דף יא.) ולא דמי לבשר בחלב וערלה וכלאי הכרם שאיסורם נוהג איסור עולם ונזיר נמי איסוריה שרי לאחריני אי נמי שאני חמץ שהחמירה בו תורה לעבור בבל יראה ובל ימצא החמירו חכמים לבדוק ולבערו אפילו היכא דביטלו משום דילמא אתי למיכליה ונראה לרשב"א דאפילו לפי טעם האחרון צ"ל דהחמירו חכמים בכל חמץ אפי' בחמץ נוקשה ועל ידי תערובת אף על גב דליכא בל יראה לפר"ת בריש אלו עוברין (פסחים דף מב.) דהא אמר שיאור ישרף והיינו חמץ נוקשה כדמוכח התם ואיכא למ"ד נמי התם דכ"ש חמץ גמור על ידי תערובת משמע דאסור להשהותו דאי מותר להשהותו אמאי ישרף ישהה אותו עד אחר הפסח ויהא מותר אפילו לרבי יהודה דלא אסר רבי יהודה חמץ אחר הפסח אלא בחמץ גמור דאיכא ג' קראי לתוך זמנו ולפני זמנו ולאחר זמנו (לקמן פסחים דף כח:) אבל בנוקשה דליכא אלא חד קרא אפי' ר' יהודה מודה:
Mishna - "On the night of the 14th, we search for hametz". Rashi explains the reason is so that one does not transgress the Torah prohibitions of seeing and finding hametz. This leads to a difficulty to the position of Rav Yitzchak the Elder - Since he requires "Bitul" (Annulment) as it mentions in the Talmud (Pesachim 6B) - "One who searches for hametz needs to annul." From the Torah, annulment is acceptable to avoid the Biblical transgression. Why did the Hachamim require searching at all? It seems to the opinion of Rav Yitzchak the Elder that even though annulment is sufficient, the Rabbis were stringent to require the searching of hametz and to destroy it so that no person should come to eat hametz on Passover. Another reason - The Torah was stringent on the finding or seeing hametz in your possession, therefore, the Hachamim were stringent on requiring the individual to search and destroy even if he annuled his possession of hametz because one may come to eat hametz.
גְּמָ׳ מַאי ״אוֹר״? רַב הוּנָא אָמַר: נַגְהֵי, וְרַב יְהוּדָה אָמַר: לֵילֵי. קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּמַאן דְּאָמַר נַגְהֵי — נַגְהֵי מַמָּשׁ, וּמַאן דְּאָמַר לֵילֵי — לֵילֵי מַמָּשׁ.
GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of the term or, translated as: The evening of? The Gemara provides two answers. Rav Huna said: It means light, and Rav Yehuda said: In this context, it means evening. At first glance, it could enter your mind to suggest that the one who said light means that one searches for leaven by the actual light of day, on the morning of the fourteenth of Nisan, and the one who said evening is referring to the actual evening of the fourteenth.
מֵיתִיבִי: ״הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ״ — אַלְמָא ״אוֹר״ יְמָמָא הוּא! מִי כְּתִיב ״הָאוֹר בֹּקֶר״? ״הַבֹּקֶר אוֹר״ כְּתִיב, כְּמַאן דְּאָמַר: צַפְרָא נְהַר, וְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם בְּכִי טוֹב, וְיֵצֵא בְּכִי טוֹב.
To clarify the meaning of the word or, the Gemara analyzes biblical verses and rabbinic statements. The Gemara raises an objection from a verse: “As soon as the morning was or, the men were sent away, they and their donkeys” (Genesis 44:3). Apparently, or is day. The Gemara rejects this contention. Is it written: The light was morning? “The morning was light” is written. In this context, or is a verb not a noun, as the one who said: The morning lightened. And this is in accordance with that which Rav Yehuda said that Rav said, as Rav Yehuda said that Rav said: A person should always enter an unfamiliar city with “it is good” (Genesis 1:4), i.e., before sunset, while it is light, as the Torah uses the expression “it is good” with regard to light upon its creation. This goodness is manifest in the sense of security one feels when it is light. And likewise, when one leaves a city he should leave with “it is good,” meaning after sunrise the next morning.
מֵיתִיבִי: ״וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ״ — אַלְמָא ״אוֹר״ יְמָמָא הוּא! מִי כְּתִיב ״אוֹר בֹּקֶר״? ״וּכְאוֹר בֹּקֶר״ כְּתִיב, וְהָכִי קָאָמַר: וּכְאוֹר בֹּקֶר בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּעֵין זְרִיחַת שֶׁמֶשׁ לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא.
The Gemara raises an objection from another verse: “And as the light [or] of the morning, when the sun rises, a morning without clouds; when through clear shining after rain the tender grass springs out of the earth” (II Samuel 23:4). Apparently, or is day. The Gemara rejects this proof as well: Is it written that the light was morning? “As the light of the morning” is written, and this is what the verse is saying: And as brightly as the morning light of this world shines at its peak, so will be the rising of the sun for the righteous in the World-to-Come, as in those days the light of the sun will be seven times stronger than at present (see Isaiah 30:26).
מֵיתִיבִי: ״וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם״ — אַלְמָא ״אוֹר״ יְמָמָא הוּא! הָכִי קָאָמַר: לַמֵּאִיר וּבָא קְרָאוֹ יוֹם. אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה״ — לַמַּחְשִׁיךְ וּבָא קָרָא לַיְלָה?! וְהָא קַיְימָא לַן דְּעַד צֵאת הַכּוֹכָבִים יְמָמָא הוּא!
The Gemara raises an objection: “And God called the or Day, and the darkness He called Night” (Genesis 1:5). Apparently, or is day. The Gemara rejects this proof as well. This is what the verse is saying: God called the advancing light Day. As stated previously, the word or can also be a verb; in this context, God called the beginning of that which eventually brightens, Day. The Gemara challenges this explanation: However, if that is so, the continuation of the verse, “and the darkness He called Night,” should be understood to mean: He called the advancing darkness Night, even before it is actually dark. However, this cannot be the correct interpretation of the verse, as we maintain it is day until the emergence of the stars. Since the stars emerge only after the sky begins to darken, the advancing evening cannot be defined as part of the night.
למאיר ובא קראו יום - משעה שמתחיל להאיר והאי אור לאו שם דבר הוא:
אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לַן — דְּאוֹר דְּכוֹכָבִים נָמֵי אוֹר הוּא. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְנוֹדֵר מִן הָאוֹר. (דִּתְנַן:) הַנּוֹדֵר מִן הָאוֹר — אָסוּר בְּאוֹרָן שֶׁל כּוֹכָבִים.
Rather, this phrase, the stars of light, comes to teach us that the light of stars is also considered light. The Gemara asks: What is the practical difference that emerges from the fact that the light of the stars is classified as light? The Gemara answers: It is significant with regard to one who vows that he will derive no benefit from light. It is necessary to define precisely what is included in the term light. As we learned in a mishna: For one who vows that he will derive no benefit from light, it is prohibited to benefit even from the light of the stars.
מֵיתִיבִי: ״לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטׇל עָנִי וְאֶבְיוֹן וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב״,
The Gemara raises an objection: “A murderer rises with the or to kill the poor and needy; and in the night he is as a thief” (Job 24:14).