Avraham and Place

ByMichael Feuer

BACK TO SOURCE SHEET

What is the power of having a fixed place for prayer? How does this illuminate the nature of the Place?

בראשית י״ט:כ״ז

(כז) וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃

Genesis 19:27

(27) Next morning, Abraham hurried to the place where he had stood before the LORD,

ברכות ו׳ ב:י׳-י״ח

א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב (בראשית יט, כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו, ל) ויעמוד פינחס ויפלל:

Berakhot 6b:6-8

R. Helbo said in the name of Rab Huna : Whoever fixes a place for his prayer has the God of Abraham for his help : and on his death, it is said of him, "Where is the humble and pious man, of the disciples of our father Abraham !" Whence do we learn that our father Abraham fixed a place for his prayer ? For it is written, (Gen. xix. 27) "And Abraham got up early in the morning to the place where he had stood". "Stood" means nothing else than prayer ; as it is said, "Then stood up Phineas and prayed" (Ps. cvL 30).

ברכות ז׳ ב:פ״א-פ״ג

וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו שנאמר (שמואל ב ז, י) ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה

Berakhot 7b:23

R. Johanan also said in the name of R. Simeon b. Johai : Whoever fixes a place for his prayer, his enemies fall beneath him; as it is said : "And I will appoint a place for My people Israel, and will plant them, that they may dwell in their own place, and be disquieted no more ; neither shall the children of wickedness afflict them any more as at the first" (II Sam. vii. 10).

בראשית כ״ב:ג׳-ד׳

(ג) וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים׃ (ד) בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק׃

Genesis 22:3-4

(3) So early next morning, Abraham saddled his ass and took with him two of his servants and his son Isaac. He split the wood for the burnt offering, and he set out for the place of which God had told him. (4) On the third day Abraham looked up and saw the place from afar.

כלי יקר בראשית פרק כב פסוק ד

(ד) וירא את המקום מרחוק. אבל לא מקרוב כי ראה זיו שכינת הקדוש ברוך הוא שנקרא מקומו של עולם, מרחוק דוקא ראייה חושית כהסתכלות בשמש שמרחוק יכול האדם להסתכל בה אבל לא מקרוב כי אין כח בחוש הראות להסתכל בשמש בהיותה קרובה לאדם קל וחומר בן בנו של קל וחומר זוהר זיו שכינתו יתברך, וכן אמר משה (שמות ג ג) אסורה נא ואראה וגו' אסורה נא היינו להתרחק מן המקום הקדוש ולא להיות קרוב לו, והכל כדי שיוכל לראות, וכן אמר ירמיה (לא ב) מרחוק ה' נראה, משמע אבל לא מקרוב:

Kli Yakar Bereshit 22:4

“and he saw the place from afar…” But not from up close, because he saw the glow of the Divine Presence of the Holy One, who is called the Place of the World. It was specifically from a distant that he had a sensory perception, just as one can gaze at the sun from a distance but not from up close. One’s power of sight cannot gaze upon the sun if it is nearby, and all the so much more so the brilliance of the glow of His Presence. Moshe said the same as well “Let me turn now and see this great spectacle…” (Shemot 3:3) ‘Turn now,’ meaning to draw back from the holy place and not to be close to it, all in order to be able to see. So too Jeremiah said “From far away the Lord appeared to me…” (Jeremiah 31:2) implying – but not from up close.