וּשְׁמוּאֵל, לְמָה לִי לְקַדּוֹשֵׁי בְּבֵי כְנִישְׁתָּא? לְאַפּוֹקֵי אוֹרְחִים יְדֵי חוֹבָתָן, דְּאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְגָנוּ בְּבֵי כְנִישְׁתָּא.
אֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה. כֵּיצַד. לֹא יְקַדֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְיֹאכַל בְּבַיִת אַחֵר. אֲבָל אִם קִדֵּשׁ בְּזָוִית זוֹ אוֹכֵל בְּזָוִית שְׁנִיָּה. וְלָמָּה מְקַדְּשִׁין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין שָׁם:
ונוהגין בכל המקומות שש"ץ מקדש בבה"כ ואני תמה היאך נתפשט זה המנהג דהא קי"ל כשמואל שאין קידוש אלא במקום סעודה ולדידיה אין מקדשין בבה"כ אלא לאפוקי אורחין דאכלי ושתי בבי כנישתא דלדידהו הוי מקום סעודה וכיון דהשתא ליכא אורחין דאכלי התם קרוב הדבר להיות ברכה לבטלה: והמקדש בב"ה אין לו לשתות מיין של קידוש דכיון שאינו יוצא בו שאינו לו במקום סעודה אסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודה אלא יתן לתינוק ושפיר דמי דהא דאמרינן (פסחים קו.) המברך צריך שיטעום לאו דוקא הוא אלא ה"ה נמי אם טעים אחר שפיר דמי
(א) דין הקידוש בבהכ"נ. ובו סעיף אחד:
נוהגין לקדש בבהכ"נ. ואין למקדש לטעום מיין הקידוש אלא מטעימו לקטן דאין קידוש אלא במקום סעודה (וע"ל סי' רע"ג) ומעיקרא לא נתקן אלא בשביל אורחים דאכלי ושתי בבי כנישתא להוציאם י"ח ועכשיו אע"ג דלא אכלי אורחים בבי כנישתא לא בטלה התקנה זהו טעם המקומו' שנהגו לקדש בבהכ"נ אבל יותר טוב להנהיג שלא לקדש בבהכ"נ וכן מנהג א"י: הגה ונהגו לעמוד בשעה שמקדשין בבהכ"נ:
(1) It is the custom to recite Kiddush in the synagogue. The one who recites should not taste the wine of Kiddush but gives it to a minor to taste because Kiddush should be recited only at the place where the meal is eaten. From the outset this was ordained only for the sake of [communal] guests who eat and drink in the synagogue, so that they may fulfill their obligation. And today, even though [communal] guests do not eat and drink in the synagogue, the ordinance is not void. That is the reason of those places who still recite Kiddush in the synagogue. But it is better to ordain NOT to recite Kiddush in the synagogue, and such is the custom in the Land of Israel.
(2) Gloss by Rema: It is the custom to stand when reciting Kiddush in the synagogue