Save "Chapter 16 / Where did you come from, where did you go?"
Chapter 16 / Where did you come from, where did you go?

ר' יעקב צבי מקלנבורג (גרמניה, 1785-1865)

אי מזה באת. אין זה דרך שאלה אבל דרך תוכחה. והטעם איך לא יעלה על לבך מאין יצאת? מבית אברהם עשיר ונדיב לב. ואנה תלכי? במדבר השמם. התמצאי בו בית נכבד כאברהם? הביטי וראי הגבול שממנו תצאי, והגבול שאליה תלכי. והשיבה: מפני שרי גברתי אנכי בורחת. רצונה לומר: "אמת הוא כי הבית שממנו יצאתי הוא בית נדיב, ולא מביתו אני בורחת רק מפני שרי גברתי, לא אוכל לסבול ענויה":

תוכחה - rebuke

עלה על לבך - occur to you

מדבר שמם - desolate desert

גבול - border, territory

לסבול - to suffer

ענויה - her torture

ר' נפתלי צבי יהודה ברלין (וולוז'ין, 1816-1893)

אנכי בורחת. לכן אין אני יודעת לאן אני הולך רק בורחת למקום שישאו רגלי אותי:

למקום שישאו רגלי אותי - to wherever my legs carry me.

ר' יעקב בן אשר (גרמניה, 1269-1343)

(ח) בורחת [...] מקול פרש ורומה קשת בורחת כל העיר (ירמיה ד כט). לומר: מפני ששרה הבריחה את ישמעאל לפיכך ברחו ישראל מפניו, כי רומה קשת הוא ישמעאל, כדכתיב ביה (להלן, כא כ) רובה קשת:

What does R. Yakov learn about Ishmael from the verse in Jeremiah?

וקראת שמו. צִוּוּי הוּא, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר לְזָכָר וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק (בראשית י"ז):

וקראת שמו AND THOU SHALT CALL — This is a command, just as one would say to a man (וְקָרָאתָ), as (Genesis 17:19) “And thou shalt call his name Isaac”.

ציווי - a command

זכר - a male

וקראת שמו ישמעאל הודיע המלאך להגר שיהיה שמו ישמעאל. כדרך: הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מלכים א יג ב). ואמר לה שהיא תקראנו כן, ותזכור כי שמע אלהים אל עניה. ואברהם מעצמו קרא שמו כן, שישמע אל ויעננו, או ששרתה עליו רוח הקודש, כדברי רש"י, וקרא אותו ישמעאל כי שמע אלהים אל עני אמו כדבר המלאך. והנכון בעיני כי המלאך צוה להגר שתקראנה כן והיא יראה בעבור היותה פלגש לקרוא שם לבן אדוניה וגלתה לו הענין ואברם קיים דבר ה' אבל לא הוצרך הכתוב להאריך בזה:

AND THOU SHALT CALL HIS NAME ISHMAEL. The angel informed Hagar that his name will be Ishmael — just as in the verse, Behold, a son shall be born unto the house of David Josiah by name — and he told her that she should so call him, and thus remember that G-d heard her affliction. Now Abraham either called him by this name on his own, with the intent that G-d hear him and answer him, or the Holy Spirit rested upon him, as Rashi has it, and he called him Ishmael because G-d had heard his mother’s affliction, as the angel had said.
The correct interpretation appears to me to be that the angel commanded Hagar that she call him so, but she, being a concubine, was afraid to give a name to her master’s son, so she revealed the matter to him, and Abram fulfilled the word of G-d. Scripture, however, did not need to delve at length into this matter.

What difficulty in the text is Nahmanides commenting on? Why does he dismiss the first commentary, offered by Rashi, and prefer the second?