The sequence of the upcoming parshiot is puzzling. Why so long (third of the book of sheroot), why the detail? Only a temporary home. Why in Parshat Shemot at all - stick it in Vayikra instead. How is making the mishkan relevant to the story so far "birth of a nation" - family to people, slavery to freedom, covenant between man and God.
If we look at the Israelites until now, what would our impression be of the people?
If we look at the Israelites until now, what would our impression be of the people?
(יא) וַיֹּאמְרוּ֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃ (יב) הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃
(11) And they said to Moses, “Was it for want of graves in Egypt that you brought us to die in the wilderness? What have you done to us, taking us out of Egypt? (12) Is this not the very thing we told you in Egypt, saying, ‘Let us be, and we will serve the Egyptians, for it is better for us to serve the Egyptians than to die in the wilderness’?”
Long list of complaints at every stage, culminating in the Golden Calf episode! Clearly the miracles were not sufficient.
What is the answer then that the Torah is teaching us?
What is the answer then that the Torah is teaching us?
זהו השלב שה' אומר בו: שיבנו משהו ביחד. צו פשוט זה גרם לבני ישראל להחליף את עורם. כל משך בניית המשכן לא נשמעו תלונות. האנשים והנשים תרמו – חלקם זהב, כסף או ארד, היו שהביאו עורות ויריעות, אחרים תרמו מזמנם ומכישרונם. הם תרמו כל כך הרבה, שמשה היה צריך לומר להם להפסיק. כלל גדול מתנסח כאן: אנחנו משתנים לא על ידי מה שאלוקים עושה למעננו, אלא על ידי מה שאנחנו עושים למענו.
time to move from passive to active, from childhood to adulthood, just as we saw in Bereishit
רַב אַמֵּי וְרַב אַסִּי הֲווֹ יָתְבִי וְגָרְסִי בֵּינֵי עַמּוּדֵי. וְכֹל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא הֲווֹ טָפְחִי אַעֵיבְרָא דְּדַשָּׁא וְאָמְרִי: אִי אִיכָּא דְּאִית לֵיהּ דִּינָא, לֵיעוּל וְלֵיתֵי. רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא הֲווֹ יָתְבִי בְּדִינָא כּוּלֵּי יוֹמָא, הֲוָה קָא חָלֵישׁ לִבַּיְיהוּ. תְּנָא לְהוּ רַב חִיָּיא בַּר רַב מִדִּפְתִּי: ״וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב״, וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁמּשֶׁה יוֹשֵׁב וְדָן כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ? תּוֹרָתוֹ מָתַי נַעֲשֵׂית? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כׇּל דַּיָּין שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ נַעֲשָׂה שׁוּתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כְּתִיב הָכָא: ״וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד״.
Speaking of judgment, the Gemara relates that Rav Ami and Rav Asi would sit and study between the pillars beneath the study hall. And each and every hour they would knock on the bolt of the door and say: If there is someone who has a case that requires judgment, let him enter and come before us. The Gemara also relates that Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna would sit in judgment all day and their hearts would grow weak from hunger. Therefore, Rav Ḥiyya bar Rav from Difti taught them a baraita with regard to the verse: “And it was the next day and Moses sat to judge the people and the people stood over Moses from the morning until the evening” (Exodus 18:13). Does it enter your mind that Moses would sit and judge all day long? If so, when was his Torah study accomplished? Rather, surely the verse is coming to tell you: Any judge who judges a true judgment truthfully, even if he sits in judgment only one hour, the verse ascribes to him as if he became a partner to the Holy One, Blessed be He, in the act of Creation, as by means of a true judgment he upholds the world (Me’iri). This conclusion is derived by means of a verbal analogy [gezera shava]: It is written here: “And the people stood over Moses from the morning until the evening.” And it is written there, in the act of Creation: “And it was evening and it was morning, one day” (Genesis 1:5). The evening and part of the morning are considered a whole day. With regard to this issue as well, it is sufficient for the judges to sit in judgment for only part of the day and there is no need for them to starve themselves by sitting in judgment all day.
אַל תִּקְרֵי ״בָּנָיִךְ״ אֶלָּא ״בּוֹנָיִךְ״. ״שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל״. ״יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ״. ״לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַעַן בֵּית ה׳ אֱלֹקֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ״. ״ה׳ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה׳ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם״.
The Sages interpreted this verse homiletically: Do not read your children [banayikh], but your builders [bonayikh]. Torah scholars are those who build peace for their generation. As it is stated: “Those who love Your Torah have great peace; there is no stumbling block for them” (Psalms 119:165); and “May there be peace within your walls, prosperity within your palaces” (Psalms 122:7), because: “For the sake of my brothers and friends, I shall say: Peace be within you. For the sake of the House of the Lord, our God, I will seek your good” (Psalms 122:8–9), and “May the Lord give strength to His people; the Lord will bless His people with peace” (Psalms 29:11).
הוא רוצה שנהיה לשותפיו, שנכיר בכך שכל מה שיש לנו בא ממנו – אבל מה שייעשה במה שיש לנו תלוי בנו, בבחירות שלנו, במאמצים שלנו. זהו איזון עדין שקשה להגיע אליו. באותה מידה קל להיסחף לקצה השני, לאמירה "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח, יז).
(יט) זׇכְרָה־לִּ֥י אֱלֹקַ֖י לְטוֹבָ֑ה כֹּ֥ל אֲשֶׁר־עָשִׂ֖יתִי עַל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃ {פ}
(19) O my God, remember to my credit all that I have done for this people!
מכדי כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו ונחמיה בן חכליה מ"ט לא איקרי סיפרא על שמיה אמר רבי ירמיה בר אבא מפני שהחזיק טובה לעצמו שנאמר (נחמיה ה, יט) זכרה לי אלקי לטובה דוד נמי מימר אמר (תהלים קו, ד) זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך דוד רחמי הוא דקבעי רב יוסף אמר מפני שסיפר בגנותן של ראשונים שנאמר (נחמיה ה, טו) והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחד כסף שקלים ארבעים וגו' ואף על דניאל שגדול ממנו סיפר ומנלן דגדול ממנו דכתיב (דניאל י, ז) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה ומאן נינהו אנשים אמר רבי ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי
§ Apropos books of the Bible named for a prominent person, the Gemara asks: Now with regard to all the matters of the book of Ezra, Nehemiah, son of Hacaliah, said them and wrote most of them; and with regard to Nehemiah, son of Hacaliah, what is the reason that a book was not called by his name? Over the course of many generations, extending many years after the talmudic period, the book that is today named for Nehemiah was not a separate book and was included in the book of Ezra. Rabbi Yirmeya bar Abba says: The book was not named for Nehemiah because he took credit for himself and boasted about his good deeds, as it is stated: “Remember me, God, for good” (Nehemiah 13:31). The Gemara asks: Is that a shortcoming? King David also said: “Remember me, Lord, when You show favor to Your people; visit me with Your salvation” (Psalms 106:4). The Gemara answers: David was asking for compassion and formulated his words as a prayer. Nehemiah stated them as a fact and a demand. Rav Yosef says: Nehemiah was punished because he spoke in denigration of his predecessors, as it is stated: “But the former governors who were before me placed burdens upon the people, and took from them for bread and wine beyond forty shekels of silver; even their servants ruled over the people; but I did not do so, due to the fear of God” (Nehemiah 5:15). And he related these disparaging statements even about Daniel, who was greater than he was. The Gemara asks: From where do we derive that Daniel was greater than he was? The Gemara answers: It is derived from a verse, as it is written: “And I, Daniel, alone saw the vision, and the men who were with me did not see the vision; but a great trembling fell upon them, and they fled to hide” (Daniel 10:7). The Gemara asks: “And the men who were with me did not see the vision”; and who were these men? Rabbi Yirmeya, and some say Rabbi Ḥiyya bar Abba, says: That is referring to Haggai, Zechariah, and Malachi, who were with him and did not see. Evidently, Daniel was greater than these prophets, and all the more so was he greater than Nehemiah, who was never privileged to prophesy.
Can we give back to God something? Dignity of labour, creativity. Closure of the birth of the nation and challenge of the future. Can we create a society where every single person plays there part that only they can.
נמצאנו למדים שאחד האתגרים הגדולים ביותר של המנהיגות היא לתת לציבור הזדמנות לתת, לתרום, להשתתף. הדבר דורש צמצום עצמי של המנהיג, כך שישאיר גם לאחרים מקום להוביל. כמאמר הפתגם המיוחס ללאו-צה, "המנהיג הטוב ביותר הוא זה שהעם אינו מרגיש צורך להודות לו. כשמלאכתו נעשית ויעדו מושג, העם יאמר: 'עשינו זאת בעצמנו'".
ספר בראשית מתחיל בכך שאלוקים בורא את העולם כבית לבני האדם. ספר שמות נגמר בכך שבני אדם בונים את המשכן כ'בית' לאלוקים.