תפילה מפגש ארבעה עשר תפילין

כִּי מִעֲטַף בְּצִיצִית, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית״. כִּי מַנַּח תְּפִילִּין אַדְּרָעֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין״, אַרֵישֵׁיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִילִּין״. כִּי מָשֵׁי יְדֵיהּ ,לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם״.

Berakhot 60b:6

Upon wrapping himself in ritual fringes, one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us to wrap ourselves in a garment with ritual fringes.
Upon donning his phylacteries on his arm, one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us to don phylacteries.
Upon donning phylacteries on his head one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us with regard to the mitzva of phylacteries.
Upon ritually washing his hands: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us with regard to the washing of the hands.
Upon washing his face, one recites: Blessed…Who removes the bands of sleep from my eyes and slumber from my eyelids.
And may it be Your will, O Lord my God, to accustom me in Your Torah,
attach me to Your mitzvot, and lead me not into transgression,
nor into error, nor into iniquity, nor into temptation nor into disgrace.
Bend my evil inclination to be subservient to You,
and distance me from an evil person and an evil acquaintance.
Help me attach myself to the good inclination and to a good friend in Your world.
Grant me, today and every day, grace, loving-kindness, and compassion in Your eyes and the eyes of all who see me,
and bestow loving-kindness upon me.
Blessed are You, O Lord, Who bestows loving-kindness on His people, Israel.

תקון תפילה
והזמן אשר בו החלו הטוטפות להקרא בשם תפלין לא נודע לנו בברור.
שמם התלמודי תפלין והיחיד תפלה ... ואך לעתים רחוקות נפגשים בשמם הראשון, כמו ביומא ל"ג, ב' עבורי דרעא אטוטפתא אסור ... הקדמון היותר עתיק אשר הזכירם בשם תפלין הוא שמאי הזקן ...
ונראה שהשם תפלין נתחדש בימי גלות בבל, שרשו תפל שענינו חבור ודבוק חזק והנם טחים אותו תפל (יחזקאל י"ג, י')
וקריאת השם הזה הוא כעין נתינת טעם למצות הטוטפות, כי אות הם לנושאיהם שהם נבדלים מכל העמים ודבקים בהקב"ה ...
וטעם חדוש זה בגלות בבל, כדי להזכיר תמיד את העם חובתם ושעבודם לאביהם שבשמים לשמרם מן הטמיעה וההתבוללות בקרב אויביהם השליטים

ערוך השולחן, אורח חיים כ״ה:ב׳

ומכל מקום כתב בסעיף ב דמי שהוא זהיר בטלית קטן – ילבשנו ויניח תפילין בביתו, וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת, ושם יתעטף בטלית גדול. עד כאן לשונו. כלומר: דהזוהר מזהיר לבוא לבית הכנסת מעוטר בציצית ותפילין, ואין דרך לילך בטלית גדול מביתו לבית הכנסת. ואיך יעשה, והרי צריך להקדים ציצית לתפילין כמו שכתבתי? לזה אומר דכיון שיש עליו טלית קטן – יכול ללבוש התפילין בלא הטלית גדול, ולילך לבית הכנסת ושם יניח הטלית גדול, ונמצא שיקיים הכל. ורבינו הרמ"א כתב על זה: והעולם נהגו להתעטף אף בטלית גדול קודם ולברך עליו, ואחר כך מניח התפילין והולך לבית הכנסת. עד כאן לשונו. ואינו חולק על רבינו הבית יוסף. אלא בזמנו היו היהודים דרים בפני עצמם, והיו יכולים לילך גם בטלית גדול לבית הכנסת. ולכן לא היו צריכים לקיים דברי הזוהר על פי הטלית קטן שאינו עיקר, אלא לובשים הטלית גדול והתפילין והולכין לבית הכנסת. ובזמנינו בעונותינו הרבים אי אפשר לעשות זה כלל. ואנו מניחים הטלית והתפילין בבית הכנסת.

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 25:2

And in any case he wrote in paragraph 2: "One who is careful to wear a Tallit Kattan — he should wear it and [then] place the Tefillin in his house, and he should walk to synagogue dressed in Tzitzit and crowned with Tefillin, and there he should wrap himself in the Tallit Gadol." That is to say: that the Zohar tells to be careful to come to synagogue crowned with Tzitzit and Tefillin, and it is not proper to walk from his house to synagogue in the Tallit Gadol. And how should one do this, if one must precede Tzitzit to Tefillin as I have written? Because of this he says that since he has upon him the Tallit Kattan — he is permitted to don the Tefillin without the Tallit Gadol, and walk to synagogue and there he should place the Tallit Gadol and he will find that he has fulfilled everything. And our Rabbi the Rem"a wrote on this matter: "And everyone practiced to wrap themselves even in the Tallit Gadol before and to make the blessing upon it, and after [putting on the Tallit] he places the Tefillin and walks to synagogue." And he is not arguing with our Rabbi the Beit Yosef. Rather, in his time the Jews lived amongst themselves and they could walk also in the Tallit Gadol to synagogue. And thus they didn't need to fulfill the words of the Zohar regarding the Tzitzit Kattan, since it is not the main [Tallit], rather they would wear the Tallit Gadol [which is the main Tallit] and the Tefillin and would walk t0 synagogue. Yet in our time and in our great sins it is impossible for us to do this at all. And we place both the Tallit and the Tefillin in synagogue.

ברכות י״ד ב:כ״ד

אָמַר עוּלָּא: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִילִּין, כְּאִילּוּ מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּאִילּוּ הִקְרִיב עוֹלָה בְּלֹא מִנְחָה, וְזֶבַח בְּלֹא נְסָכִים.

Berakhot 14b:24

With regard to the recitation of Shema without phylacteries, Ulla said: Anyone who recites Shema without phylacteries, it is as if he has borne false testimony against himself, as in Shema, he mentions his obligation to don phylacteries and in this case fails to don them himself (Talmidei Rabbeinu Yona). Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: One who recites Shema without phylacteries, it is as if he has offered a burnt-offering without a meal-offering or a peace-offering without libations. Despite the fact that he fulfilled his obligation, his offering is incomplete.

ברכות ו׳ א:י״ז-כ׳

אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִילִּין שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁבַּע ה׳ בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ״. ״בִּימִינוֹ״ — זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, ״וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ״ — אֵלּוּ תְּפִילִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן״. וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִילִּין עוֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל — דִּכְתִיב: ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״. וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין: הָנֵי תְּפִילִּין דְּמָרֵי עָלְמָא מָה כְּתִיב בְּהוּ? אֲמַר לֵיהּ ״וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ״.

Berakhot 6a:17-20

Rabbi Avin bar Rav Adda said that Rabbi Yitzḥak said: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, wears phylacteries? As it is stated: “The Lord has sworn by His right hand, and by the arm of His strength” ... Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rav Ḥiyya bar Avin: What is written in the phylacteries of the Master of the world? Rav Ḥiyya bar Avin replied: It is written: “Who is like Your people, Israel, one nation in the land?” (I Chronicles 17:21). R

חידושי אגדות על מסכת ברכות ו׳ א:ט׳

מנין שהקב"ה מניח תפילין כו'.

כבר כתבו בזה סוד נסתר אבל אני רואה בו קרוב לפשוטו

כי מצות ענין תפילין הוא שיש לנו להיות דבקים בו ית' והנחתן עלינו היא משרה שכינה עלינו בשמו

וד' פרשיותיה שכתוב בו מוכיחין עד"ז מצות תפילין שיהיה לישראל דביקות וקדושה בה' בכל נפשם ובכל לבבם ובכל מאודם

ולעומת זה יש להקב"ה דביקות וחטיבה בישראל כמ"ש אני לדודי ודודי לי וכדמייתי שהקב"ה משתבח ומתפאר בישראל וישראל מתפארים ומשתבחים בה' דכתיב את ה' האמרת היום וה' האמירך היום

וע"כ נקראים התפילין פאר והוא שהקב"ה מניח תפילין להתדבק ולהתפאר בנחלתו ישראל וכמ"ש שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וגו' שהוא מורה על דבקות שלו עמנו כתפילין הללו שהם על הזרוע נגד הלב ומייתי מדכתיב נשבע ה' בימינו זו תורה כו' דהיינו שנשבע בב' מדות שהם החסד והגבורה שנשבע ה' בימינו זו תורה מימין היא מדת החסד שנאמר בתורה ותורת חסד על לשונה ובזרוע עזו זו התפילין שביד שמאל הוא מדת הגבורה והעוז כי מתוך הנחתן משרה האדם השכינה על עצמו נגד עמי הארץ ליראה מגבורתו ית' ב"ה כדכתיב וראו כל עמי וגו' כי שם ה' וגו' הרי שריית השכינה ואמר מה כתיב בהו בתפילין דמרי עלמא דהיינו פסוקים המורים על כוונה זו שיש לו יתברך דבקות וחטיבה בישראל דוגמת תפילין שאנו מניחים שמורים על שיש לנו דבקות וחטיבה בו ית' ב"ה ואמר לו מי כעמך ישראל גוי אחד כו' ופירוש האמרת מל' חטיבה עי' בפרש"י במס' חגיגה (ג.) שהוא שבח מיוחד בשניהם דהיינו ה' אחד וישראל גוי אחד וקאמר בשאר בתי מאי דמשמע ליה ודאי דכעין שלנו ד' פרשיות בד' בתי כך הם תפילין של הקב"ה ומסיק כי מי גוי גדול ומי גוי גדול וגו' דדמיין להדדי כו' דכי מי גוי גדול וגו' בכל קראנו אליו מורה על הדבקות לנו בו בתפלה ומי גוי גדול אשר לו חקים וגו' מורה על הדבקות לנו בו בתורה ואשריך ישראל ומי כעמך ישראל בחד ביתא דדמיין להדדי דהיינו שדבקים בו לענין ישועה כמו שכתוב אשריך ישראל מי כמוך עם נושע וגו' ומי כעמך וגו' אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם וגו' או הנסה אלקים וגו' בחד ביתא המורה על הדבקות בו בעשות להם נפלאות ונוראות ולתתך עליון בחד ביתא הוא המורה על הדבקות בו במעלה עליונה כדכתיב לתהלה לשם ולתפארת וגו' ומסיק דכולן כתיבי באדרעיה ופרש"י דר"ל דכולן כתיבי בזרוע בבית אחד ואין זה כמשמעו דהל"ל הכי כולן כתיבי באדרעיה בבית אחד ועוד דמאי אשמעינן בכך דודאי כן הוא ואפשר לומר משום דהא דמייתי מנין שתפילין קרוין עוז מדכתיב וראו כל עמי הארץ כי וגו' דמיירי בתפילין של ראש ועלה קאמר תינח בחד ביתא בשאר בתי כו' דכולה מלתא בשל ראש איירי קאמר ומסיק דכולן כתיבי גם באדרעיה כדקאמר מעיקרא נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו ודו"ק:

Chidushei Agadot on Berakhot 6a:9

...

כד הקמח, תפלין א׳:א׳

ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים (שיר השירים ז׳:ו׳). דבר ידוע כי הדעות האמתיות כגון דעת אמונת חדוש העולם ודעת ההשגחה הפרטית במין אדם וכן דעת שהשכינה דבקה בישראל הדעות האלקי וכיוצא בהן לא תשלמנה כי אם בפעולות שיעשה האדם בידים ועם הפעולה תהיה הדעת ההיא קבועה בלב, דעת אמונת החדוש צריכה לפעולה והיא מצות השבת שעם הפעולה ההיא תשלם פעולת אמונת החדוש, וכן דעת ההשגחה הפרטית הדבקה במין אדם צריכה לפעולה והיא מצות המזוזה שמתוכה יתבאר לאדם ענין השמירה וההשגחה העליונית הפרטית המקפת את האדם, ושאין העולם השכל נמסר לכחות העליונים כדעת חכמי המחקר. וכן דעת רז"ל שהשכינה דבקה בישראל צריכה לפעולה והיא מצות התפילין כי מצות התפילין אות היא שהשכינה דבקה עמנו ושהיא מקפת כל הקצוות, וכדי שתהיה הדעת הזאת רשומה בלבבות נצטוינו לעשות בזה פעולה שתהיה זכרון לאותותיו ולמופתיו אשר הגדיל לעשות עמנו, ושנניח אותו זכרון בשני איברים המיוחדים שהם שרשי המחשבה ועיקרי כל הפעולות והן הלב והמוח, ושיהיי רצועות התפילין מקיפות את הראש ולכך נקראו התפילין טוטפות שהוא לשון פאר ותכשיט מלשון החכמים שאמרו ולא בטוטפת שהוא לשון פאה פרק במה אשה יוצאה (שבת דף נז) כי הוא התכשיט שהאשה מתקשטת ומתפארת בו, וזה להורות שאנו עם מקבלי התורה מתפארים בשכינה שבה תפארתנו כענין שכתוב (תהילים פ״ט:י״ח) כי תפארת עזמו אתה. והשכינה ג"כ מתפארת בנו כענין שכתוב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר. וכדי להודיע על גודל הפלגת הדבקות הוצרכו חכמי האמת לומר שהקב"ה מניח תפילין, ילמדו דעת את העם כי כשם שאנו עמו וצאן מרעיתו מתפארים בו בסיפור יחודו ונפלאותיו ומופתיו שעשה עמנו במצרים, כן הוא יתברך מתפאר בנו ומספר יחודנו שאנחנו גוי אחד בארץ מיוחד לחלקו, והוא שדרשו בפ"ק דברכות (דף ו) בתפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו (דברי הימים א י״ז:כ״א) ומי כעמך ישראל גוי אחד, ומקשי שם ומי משתבח קב"ה בשבחייהו דישראל אין דכתיב (דברים כח) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום א"ל הקב"ה לישראל בני אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר (שם ו) שמע ישראל ה' אלקינו וגו' אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברי הימים א י״ז:כ״א) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. נמצאת למד כי כונת התפילין בנו גם בהקב"ה הכל ענין אחד ורמז א', כי בנו הם אות על יחודו ובהקב"ה הם אות על יחודנו שהוא יתברך מתאחד עמנו גם אנחנו עמו וצאן מרעיתו, ואם כן פעולת מצות התפילין כדי לאמת הדעת ההיא שהשכינה דבקה בישראל. ולכך תמצא במצות התפילין רמז לשכינה והוא השי"ן שאמרו עליה חכמי האמת שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני:

Kad HaKemach, Tefillin 1:1

...

אבודרהם, סדר תפילות החול, הנחת תפילין ד׳

קשר של תפילין הלכה למשה מסיני, והוא שיקשור ברצועות של ראש כעין דל"ת ובזה יראה עליהם שדי שין שעל בית החיצון ודלת שנראית בקשר, ויו"ד נראית בקשר רצועה של יד שהוא כמו רצועה קטנה וראשה כפוף כעין יו"ד, ועל זה ארז"ל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפילין שבראש לפי שכתוב עליהם רוב השם שי"ן דלת ובשל יד אין בהם אלא יוד, וגם תמצא שם ה' נקרא ר"ת שי"ן שהיא בל ראש ותמצא כי בשלש מצות נאמר אות במילה ובשבת ובתפילין. במילה והיה לאות ברית ביני וביניכם, בשבת ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, בתפילין. והיה לאות על ידכם. והן שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להב"ה ועל פי שנים עדים יקום דבר כי כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שנים עדים שהוא יהודי, הילכך בשבת וי"ט שנקרא גם כן אות שבת פטור אדם מלהניח תפילין כי יש לו שנים עדים כי הוא יהודי שבת ומילה. אבל בחול חייב כל אחד להניח תפילין כדי שיהיו לו שנים עדים תפילין עם המילה, וכל מי שאינו מניח תפילין אין לו כי אם עד אחד שהוא יהודי ולכך חושבו כמנודה לשמים בפר' ערבי פסחים. כתב גאון שמנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן.

Abudarham, Weekday Prayers, Tefillin 4

...

עולם התפילות עמ' ס"ז
על פי פירושו של רבינו יונה מגירונדי, שם אפשר להבין מאמרים אלה כך: על ידי הנחת תפילין של ראש על מוחו של אדם הוא מקבל עול מלכות שמים על רוחו ועל מחשבותיו, ועל ידי הנחת תפילין של יד בזרועו מקבל הוא עול מלכות שמים על כל מעשיו ופעולותיו. לכן, רק זו היא קבלה מושלמת של עול מלכות שמים אם הוא מתפלל קריאת שמע ותפילת י"ח הוא מקדיש בשעה זו את רוחו וגופו כל כולם לעבודת הבורא.

טור, אורח חיים כ״ה:א׳

ויכוין בהנחתן שצונו המקום להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהן יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח כדי שנזכור יציאת מצרים על ידי נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו שהוא יחיד בעולמו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו ויניח של יד תחלה

Tur, Orach Chayim 25:1

25. After he has wrapped himself in tzitzit, he immediately puts on tefillin in order that they be present for him at the time of the recitation of the Shema and tefillah, for Rabbi Yohanan said: ‘One who wishes to accept the yoke of God’s sovereignty upon himself in toto should relieve himself, rinse his hands, put on tefillin and engage in the recitation of the Shema and tefillah.’ And Ulla said: ‘Anyone who engages in the recitation of the Shema without tefillin is as if he is giving false testimony against himself.’ Rabbi Hiya bar Abba said in the name of Rabbi Yohanan: ‘It is as if he brought a burnt offering without a meal offering; a sacrifice without libation.’ But if he relieved himself, rinsed his hands, put on tefillin and engaged in the recitation of the Shema and tefillah, it is as if he built an altar and brought all the sacrifices onto it, as "I wash my hands in cleanness and walk about your altar, Lord" is stated. And I observed of my lord, my father the Rosh, may his memory be for a blessing, that he would be punctilious about putting them on when going through the blessings, and would recite them one after the other until ‘Who crowns Israel in glory,’ and thereafter would put them on and recite the blessing ‘Who crowns Israel in glory,’ since the tefillin are called ‘glory,’ as "Put on your headdress" is stated, and are called tefillin, the terminology of pelilah, for they are a sign and witnesses for all we see, for the shekhinah alights upon us, as "And all the peoples of the earth will see that the Lord’s name is proclaimed over you" is written. We have expounded these are the head tefillin. He should have the intention when putting them on that God commanded us to insert these four sections (of the Torah) in which there are the unification of Your name and the Exodus from Egypt on the arm facing the heart, and on his head facing the brain, in order that he be reminded of the Exodus from Egypt on account of miracles and wonders which He performed on our behalf, for they instruct about His unity, that He is alone in His universe and is in possession of the power and the governance on high and below, to do with them according to His will. He should put on that of the hand first and recite the blessing ‘Who sanctified us with His mitzvot and commanded us to put on tefillin,’ and afterward that of the head, reciting the blessing ‘Who sanctified us with His mitzvot and commanded us concerning the mitzvah of tefillin.’ Even though Rav Alfas ruled that one recites only one blessing over them both, namely ‘to put on,’ lest he should make a verbal interruption between them when he recites the blessing for the head, ‘concerning the mitzvah of tefillin.’ So too did Rashi and many of the commentators write. And my lord, my father the Rosh, may his memory be for a blessing, agreed that it is acceptable to recite two blessings, even with no interruption. But if he interrupted verbally, he goes back and recites the blessing over that of the head, ‘to put on,’ and also ‘concerning the mitzvah of tefillin.’ He recites the blessing over them from the moment that he begins to put them on until the moment that he fastens them on his head and on his arm. He should not interrupt between them to speak, even to answer ‘Amen, may His exalted name be sanctified,’ or the kedushah. If he spoke, it is a transgression accounted to him, and he needs to go back and recite the blessing as explained. I observed my lord, my father the Rosh, may his memory be for a blessing, that immediately after he tied that of the hand on his arm, he would situate that of the head before he would wrap the strap around his arm, for he would say “Since the second blessing is also effective for that of the hand.” And from this reason - one does not interrupt between them - it is advisable to diminish the interruption in any way possible. But the wrapping around the arm is not based on the mitzvah. Therefore, it is best to delay until after he puts on that of the head. And any time that he puts them on during the day, he recites a blessing. Even if they loosen from their place and he handles them to return them to their place, he needs to recite a blessing.

בן איש חי, הלכות שנה א, וירא א׳:א׳

מצות תפילין חמורה מאד, ומי שאינו מניח תפילין מחמת שהמצוה אינה חשובה בעיניו, נקרא עם פושעי ישראל בגופן דאתמר עלייהו בגמרא דבר קשה ומר מאד, ועוד אמר רב ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, והמה אות לישראל, וצריך שיכוין האדם בהנחתם שצונו הקדוש ברוך הוא בארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים, להניחם על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, וישעבד להקדוש ברוך הוא הנשמה שהיא במוח, וגם את הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו:

Ben Ish Hai, Halachot 1st Year, Vayera 1:1

...

ערוך השולחן, אורח חיים כ״ה:ח׳

ודע שאפילו להפוסקים דסבירא להו מצוות אינן צריכות כוונה, מכל מקום זהו וודאי שיש לו לידע עיקר המצוה ומהותה. ובתפילין אם לא ישים אל לבו ענינה כלל – לא קיים המצוה, והוה כמעשה קוף בעלמא. ולכן יכוין בהנחתם שצונו הקדוש ברוך הוא להניח ארבע פרשיות אלו, שיש בהם ייחוד שמו ויציאת מצרים, על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו. שהם מורים על ייחודו, ואשר לו הכוח והממשלה בעליונים ובתחתונים. ובזה יתחזק באמונתו יתברך, ולבטוח עליו בכל עניניו. וישעבד להקדוש ברוך הוא הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהיא עיקר התאוות והמחשבות. ובזה יזכור הבורא, וימעיט הנאותיו, ויבין כי נברא רק לתכלית זה לעשות רצונו יתברך. וישלך על ה' יהבו וכל צרכיו. ודע כי מארבע פרשיות אלו נצטוינו לקרות רק שני פרשיות: "שמע", "והיה אם שמוע". אבל "קדש", "והיה כי יביאך" – אינו צריך לקרות. וכך דרשו בספרי על קרא ד"ושננתם לבניך": "שמע" "והיה אם שמוע" – בשינון, ולא "קדש ו"כי יביאך" בשינון. וזה שתמצא לגדולים שכתבו לומר גם פרשיות אלו (עיין מגן אברהם סעיף קטן ו') – אינו לא לחובה ולא למצוה, אלא אהבה יתרה כמידת הצדיקים. ולא באו אלא להורות דאין הכוונה שאסרו לקרותם אלא שלא חייבו לקרותם. והרוצה יכול לקרותם גם כן, ואין מוחין בידו.

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 25:8

And know that even according to the Halachic authorities that explain that performance of Mitzvot don't need intention, anyway one certainly must know the main idea of the commandment and its core. And with Tefillin if one does not place intention to its main idea at all — he did not fulfill the commandment, and it is as if he did an action of nonsense. And thus one should have intention in their placing that that Holy One Blessed be [God] commanded us to place these four sections, that have in them the Oneness of God's name and the Exodus from Egypt, on the arm opposite the heart and upon the head opposite the brain, in order so that we will remember the miracles and wonders that God did for us. Since they tell of God's Oneness, and that God has the power and dominion in the upper realms and the lower realms. And through this one will strengthen his faith in the Blessed One, and trust God in all his things. And he will serve the Holy One Blessed be [God] with the soul that is in the brain, and also the heart that is the center of desire and thought. And through this he will remember the Creator, and will lessen his [superfluous] pleasures, and will understand that he was created only for the purpose to do the will of the Blessed One. And he will send to God his wishes and all his needs. And know that from these four sections we were only commanded to read two of the sections: "Shema", and "Ve'Haya Im Shamoah". But "Kadesh", and "Ve'haya Ki Yaviacha" — we do not need to read. And so they learned out in Sifrei on the verse "Ve'Shinantem Le'vanecha (And you shall teach your children)": "Shema" "Ve'haya Im Shamoah" [that it mentions "And you shall teach..."] — shall be taught [i.e. read], but not "Kadesh" and "Ki Yaviacha" [that it is not mentioned "And you shall teach..."] shall not be taught [i.e. not need be read]. And you will find among the great [Rabbis] that wrote that one should say also the latter two sections (see Magen Avraham) — but this is not meant to be an obligation nor a commandment, but rather extra love [for God] as is the trait of the righteous. And they only came to teach that the intention [of that one need not read the latter sections] is not to say that it is forbidden but rather that one doesn't have the obligation to read them. And one who wishes to do so should read them too, and we do not protest.

דרך ה', חלק רביעי, בסדרי התפלות ז׳

תפילין: אך ענין התפילין הוא יותר גדול מן הציצית הרבה. והוא כי נתן הבי״ת לישראל שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו ית׳‎ ויתעטרו בו באופן שכל בחינותיהם הנפשיות והגופיות יחסו תחת האור הגדול הזה ויתקנו בו תיקון גדול. והוא מש״ה וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳‎ נקרא עליך ותלה ענין זה במצוה זו בכל הלכותיה ופרטותיה. ואמנם ב׳‎ אברים ראשיים נמצאו באדם ובהם הנשמה מתגברת תגבורת גדול והם המוח והלב. וצוה הבי״ת שימשך האור הזה על המוח תחלה ע״י תפלה של ראש ויתוקן בו המוח והנשמה שבו ויתפשט אח״כ על הלב ע״י תפלה של יד שכנגדו ויתוקן גם הוא בו ועי״ז נמצא האדם כלו בכל בחינותיו נכלל תחת המשך הקדושה הזאת ומתעטר בה ומתקדש קדושה רבה. ואמנם פרטי ענינים שונים נמצאים בתנאי המצוה בכל חלקיהם כלם ענינים מצטרכים להשלמת התיקון הנרצה בכל חלקיו כפי מחלקות בחינותו של האדם:

Derekh Hashem, Part Four, On the Daily Order of Prayer 7

Tefillin: However the content of tefillin is much greater than tsitsit. And that is that the Creator, may He be blessed, granted that Israel truly bring down His holiness, may He be blessed; and that they be crowned by it in such a way that all of their spiritual and physical characteristics be sheltered under this great light; and that they [also] create a great refinement through it. And this is what the verse states (Deuteronomy 28:10), "And all the nations of the world will see that the name of the Lord is called upon you." And this matter is dependent upon this commandment, in all of its laws and details. Moreover, there are two main organs in a person from which the soul derives great strength. And they are the brain and the heart. And the Creator, may He be blessed, commanded that this light first be brought down into the brain through the head tefillin and that the brain, and the soul in it, be refined through it. Then it expands afterwards to the heart through the arm tefillin that is across from it, so that it too is refined by it. And through this, it comes out that man is completely included in the drawing down of this holiness to all of his characteristics; he is crowned by it and attains a great holiness. Notwithstanding, there are various details found in the conditions of the commandment: Matters are found in all of their parts that are needed for the desired refinement of all of his parts, according to the division of the characteristics of man.

מי מרום - חי"ג - עמ' כ"ד
ולזה מכוונים שני התפילין של יד ושל ראש. תפילה של יד היא להוראה על קשורינו ודבקותנו בהקב"ה ועל כן נאמר בה (דברים ו, ח) "וקשרתם לאות על ידך", ולפי שהתקשרות זו היא מצד הפנימיות שלנו, לכן היא באתכסיא, אולם תפילה של ראש היא הוראה על החמריות שלנו, שנהיה נתונים תמיד באימה וביראה, וצל כנפיה של הקדושה יהיה חופף על החומר שלנו, ולכן היא באתנליא.
למידים אנו שיסוד השקפתינו הוא ללמוד ולעמול על קשור פנימיותינו, שנהיה דבוקים ואגודים בה', וזה יביאנו להזדככות החומר שיתמלא בפחד ד' ועוזו, ולכן מניחים תפילין של יד ואח"כ של ראש, ללמדנו את סדר מהלך החיים שלנו, שלא נקדים את המאוחר ולא נאחר את המוקדם.

עבודה שבלב - עמ' 90-93
לאחר ההתעטפות בטלית, מתעטר המתפלל בתפילין ... התפילין של היהודי הם העטרה שלו, ומקור גאוותו על הברית שנכרתה בין עמו ואלוקיו....בכל ארבע הפרשיות מוזכרת מצוות תפילין הסבר לתכליתה של המצווה. פרשת 'קדש לי' ופרשת 'והיה כי יביאך' מציגות הסבר שונה מזה המופיע בפרשת 'שמע' ופרשת 'והיה עם שמוע'. על-פי פרשיות הראשונות התפילין הם זיכרון ליציאת מצרים, "כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים", בעוד שעל-פי הפרשיות האחרונות התפילין הם אמצעי נוסף, יחד עם מצוות מזוזה ותלמוד תורה, לזכור את החובה לאהוב ולעבוד את ד' ... שני ההסברים הללו מבטאים שתי משמעויות שונות של מצוות התפילין, זכרון יציאת מצרים מדגיש בעיקר את השונות והגבלות של עם ישראל, שהוצא ממצרים בחוזק יד ונבחר להיות עם ד' בניגוד לשאר העמים. על-פי הסבר זה התפילין משמשים כדגל וכסמל המבדיל את העם היהודי ומייחד אותו מן העמים האחרים. קשירת התפילין ביד החזקה, יד ימין, מזכירה את חווק היד האלוקי שהוציאנו ממצרים, ומבטאת את העוצמה והנחישות היהודית לעמוד כנגד כל העולם ללא פחד ולהכריז:'ראו, אני יהודי'. ההסבר השני, זכרון החובה לאהוב את ד' ולעבור אותו, מדגיש את היחס בין עם ישראל לאלוקיו, ללא קשר לעמים השכנים. על-פי הסבר זה התפילין מסמלים אמצעי לקשירת היהודי לאלוקיו, קשר המבטא מחויבות והתבטלות של היהודי בפני אדונו ... כאשר המתפלל מניח תפילין הוא כאמור, מבצע בו זמנית שתי פעולות - הבדלה והתבטלות. ... בכל הנחת תפילין מכריז היהודי שתי הכרזות בשתי ברכות אחת לעצמך פנימה, ואחת לעולם הסובב אותו. לעצמו מכריז היהודי: 'ברוך אתה הוא אלוקי, המצווני לקשור את עצמו אליך ברצועות תפילין ואהבה, כיעד וכייעוד שלי להתבטל ולהתכלל בך ובקדושתך'. וכלפי עולם שסביבו הוא מכריז: 'ברוך הוא מלך העולם, המצווה אותי להניח תפילין על גופי, כסמל להיותי נבדל ושונה'.

שבט מוסר ל״א:כ״ה-כ״ו

ואחר שמניח תפילין יאמר זה. ומחכמתיך אל עליון האציל עלי ומבינתך הבינני ובחסדיך תגדיל עלי ובגבורתיך תצמיח אויבי וקמי ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה להשפיע טובך לבריותיך פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

Shevet Musar 31:25-26

...

סידור אשכנז, ימי חול, תפילת שחרית, הכנה לתפילה, תפילין ח׳

וּמֵחָכְמָתְ֒ךָ אֵל עֶלְיוֹן תַּאֲצִיל עָלַי וּמִבִּינָתְ֒ךָ תְּבִינֵֽנִי וּבְחַסְדְּ֒ךָ תַּגְדִּיל עָלַי וּבִגְבוּרָתְ֒ךָ תַּצְמִית אוֹיְ֒בַי וְקָמַי וְשֶׁמֶן הַטּוֹב תָּרִיק עַל שִׁבְעָה קְנֵי הַמְּ֒נוֹרָה לְהַשְׁפִּֽיעַ טוּבְ֒ךָ לִבְרִיּוֹתֶֽיךָ: פּוֹתֵחַ אֶת־יָדֶֽךָ וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן:

Siddur Ashkenaz, Weekday, Shacharit, Preparatory Prayers, Tefillin 8

And may You impart from Your wisdom to me, God most high; and give me understanding from Your understanding. With Your lovingkindness, do great things with me. With Your merit, cut off my enemies and opponents. Pour bountiful oil upon the seven branches of the menorah, in order to cause goodness to flow to Your creatures. Open Your hand and fulfill the will of every living thing.

הושע ב׳:כ״א-כ״ב

(כא) וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃ (כב) וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־ה'׃ (ס)

Hosea 2:21-22

(21) And I will betroth you to me forever: I will betroth you to me with righteousness and justice, And with goodness and mercy, (22) And I will betroth you to me with faithfulness; Then you shall be devoted to the LORD.

מלבי"ם על הושע ב׳:כ״א:א׳

וארשתיך לי, ואז אארוש אותך מחדש, כמ"ש ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך, ויהיו אירוסין חדשים נבדלים מן הקודמים כמ"ש וכרתי את בית ישראל ברית חדשה, כי האירוסין הקודמים היו רק לזמן כי היו עתידים לחטא ולבטל הקשר, כמ"ש כי תוליד בנים ובני בנים וכו' כי אבד תאבדון מהר וכו', וכה"א וקם העם הזה וזנה אחרי אלקי נכר וכו' וחרה אפי בו וכו' אבל אז לא יחטאו עוד ולא יבוטל הקשר, וז"ש וארשתיך לי לעולם וזה יהיה ע"י שארשתיך לי בצדק ובמשפט, כי שלמות האדם תלוי בשני דברים, א] בדברים שבינו לבין חברו, ב] בדברים שבין אדם למקום, ונגד דברים שבין אדם לחברו אמר שיעשו אז צדק ומשפט, שהמשפט הוא מה שיתנהג כפי שורת הדין, והצדק הוא מה שיתנהג לפנים משורת הדין, וע"י שאת תביא לנדן שני ענינים יקרים שהם צדק ומשפט, יביא המארס להם כנגדם ג"כ שני מתנות יקרות שהם חסד ורחמים שבעל הרחמים ישקיף על דכאות המרוחם ועניו ויעשה אתו כפי הראוי, וזה נגד משפט, ובעל החסד לא ישקיף על המקבל אם הוא ראוי רק יעשה עמו מצד מדת חסדו, וזה נגד צדק שיעשו המה: וארשתיך, ונגד מצות שבין אדם למקום עקרם תלוי באמונה שיאמין בה' ובתורתו וביעודיו, ועז"א וארשתיך לי באמונה ואחר שתביא הארוסה בידה מתנה הזאת שהיא האמונה, יביא לה כנגדן מתנה מצדו שתדע את ה', שיגלה לה אותותיו ומופתיו והשראת שכינתו בתוכם עד שידעו את ה' בידיעה ברורה כדבר המושג בחוש, שלא יצטרכו עוד לאמונה, שהאמונה היא בדבר שאין לו בו ידיעה ברורה רק קבלה, אבל הם יהיה להם ידיעה לדעת את ה' שהוא גדול מן האמונה:

Malbim on Hosea 2:21:1

...