(15) When Pharaoh learned of the matter, he sought to kill Moses; but Moses fled from Pharaoh. He arrived in the land of Midian, and sat down beside a well. (16) Now the priest of Midian had seven daughters. They came to draw water, and filled the troughs to water their father’s flock; (17) but shepherds came and drove them off. Moses rose to their defense, and he watered their flock. (18) When they returned to their father Reuel, he said, “How is it that you have come back so soon today?” (19) They answered, “An Egyptian rescued us from the shepherds; he even drew water for us and watered the flock.” (20) He said to his daughters, “Where is he then? Why did you leave the man? Ask him in to break bread.” (21) Moses consented to stay with the man, and he gave Moses his daughter Zipporah as wife. (22) She bore a son whom he named Gershom, for he said, “I have been a stranger in a foreign land.”
(א) וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃ (ב) וַיִּקַּ֗ח יִתְרוֹ֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֶת־צִפֹּרָ֖ה אֵ֣שֶׁת מֹשֶׁ֑ה אַחַ֖ר שִׁלּוּחֶֽיהָ׃ (ג) וְאֵ֖ת שְׁנֵ֣י בָנֶ֑יהָ אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ גֵּֽרְשֹׁ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נׇכְרִיָּֽה׃ (ד) וְשֵׁ֥ם הָאֶחָ֖ד אֱלִיעֶ֑זֶר כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י אָבִי֙ בְּעֶזְרִ֔י וַיַּצִּלֵ֖נִי מֵחֶ֥רֶב פַּרְעֹֽה׃ (ה) וַיָּבֹ֞א יִתְר֨וֹ חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֛ה וּבָנָ֥יו וְאִשְׁתּ֖וֹ אֶל־מֹשֶׁ֑ה אֶל־הַמִּדְבָּ֗ר אֲשֶׁר־ה֛וּא חֹנֶ֥ה שָׁ֖ם הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים׃ (ו) וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֲנִ֛י חֹתֶנְךָ֥ יִתְר֖וֹ בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וְאִ֨שְׁתְּךָ֔ וּשְׁנֵ֥י בָנֶ֖יהָ עִמָּֽהּ׃ (ז) וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם וַיָּבֹ֖אוּ הָאֹֽהֱלָה׃ (ח) וַיְסַפֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ לְחֹ֣תְנ֔וֹ אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ לְפַרְעֹ֣ה וּלְמִצְרַ֔יִם עַ֖ל אוֹדֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֤ת כׇּל־הַתְּלָאָה֙ אֲשֶׁ֣ר מְצָאָ֣תַם בַּדֶּ֔רֶךְ וַיַּצִּלֵ֖ם יְהֹוָֽה׃ (ט) וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כׇּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְהֹוָ֖ה לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר הִצִּיל֖וֹ מִיַּ֥ד מִצְרָֽיִם׃ (י) וַיֹּ֘אמֶר֮ יִתְרוֹ֒ בָּר֣וּךְ יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֥יל אֶתְכֶ֛ם מִיַּ֥ד מִצְרַ֖יִם וּמִיַּ֣ד פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֤ר הִצִּיל֙ אֶת־הָעָ֔ם מִתַּ֖חַת יַד־מִצְרָֽיִם׃
(1) Jethro priest of Midian, Moses’ father-in-law, heard all that God had done for Moses and for Israel, God’s people, how יהוה had brought Israel out from Egypt. (2) So Jethro, Moses’ father-in-law, took Zipporah, Moses’ wife, after she had been sent home, (3) and her two sons—of whom one was named Gershom, that is to say, “I have been a stranger in a foreign land”; (4) and the other was named Eliezer, meaning, “The God of my father’s [house] was my help, delivering me from the sword of Pharaoh.” (5) Jethro, Moses’ father-in-law, brought Moses’ sons and wife to him in the wilderness, where he was encamped at the mountain of God. (6) He sent word to Moses, “I, your father-in-law Jethro, am coming to you, with your wife and her two sons.” (7) Moses went out to meet his father-in-law; he bowed low and kissed him; each asked after the other’s welfare, and they went into the tent. (8) Moses then recounted to his father-in-law everything that יהוה had done to Pharaoh and to the Egyptians for Israel’s sake, all the hardships that had befallen them on the way, and how יהוה had delivered them. (9) And Jethro rejoiced over all the kindness that יהוה had shown Israel when delivering them from the Egyptians. (10) “Blessed be יהוה,” Jethro said, “who delivered you from the Egyptians and from Pharaoh, and who delivered the people from under the hand of the Egyptians.
(ב) ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה.
רבי יהושע אומר, אחר שנפטרה ממנו בגט. (נאמר כאן שלוח ונאמר להלן שילוח, מה שלוח האמור להלן גט, אף כאן גט.)
ר' אלעזר המודעי אומר, מאחר שנפטרה ממנו במאמר, שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים, שנאמר (שמות ג) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, באותה שעה נטל אשתו ושני בניו והיה מוליכם למצרים, שנ' (שמות ד׳:כ׳) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים.
באותה שעה נאמר לאהרן, (שם) לך לקראת משה. יצא לקראת משה וחבקו ונשקו. א"ל: משה היכן היית כל השנים הללו? אמר לו במדין. א"ל מה טף ונשים אלו עמך? אמר לו אשתי ובני. אמר לו, ולאן אתה מוליכם, אמר לו למצרים; א"ל על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו!
באותה שעה אמר לצפורה, "לכי לבית אביך". ובאותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה, לכך נאמר אחר שלוחיה.
(2) "And Yithro, Moses' father-in-law, took Tzipporah, Moses' wife, after she had been sent":
R. Yehoshua says: after she had parted from him with a divorce (a "get"). It is written here "sending," and elsewhere (Devarim 24:1) "sending." Just as there, with a get, so, here, with a get.
R. Elazar says: after she parted from him with a ma'amar (i.e., by statement). For when the L rd said to Moses: Go and take My people, the children of Israel, out of Egypt, viz. (Exodus 3:10) "Go and I will send you to Pharaoh, etc.", he took his wife and his two sons and brought them to Egypt, as it is written (Ibid. 4:20) "and Moses took his wife and his sons, and he rode them on the ass, and he returned to the land of Egypt." At that time He said to Aaron: Go to meet Moses. He went out to meet him and embraced him and kissed him. Aaron: Moses, where were you all these years? Moses: In Midian. Aaron: Who are these women and little ones with you? Moses: My wife and my sons. Aaron: Where are you taking them? Moses: To Egypt. Aaron: We are afflicted with the first ones, and now shall we be afflicted with these, too? At that time he said to Tzipporah: Go to your father's house. At that time she went to her father's house, taking her two sons — wherefore, "after she had been sent."
והיתה ראויה פרשת בחדש השלישי להיותה כתובה אחר דבר עמלק..... אם כן למה נכנס דברי יתרו בין שתי הפרשיות....
ולפי דעתי שלא בא רק בשנה השנית אחר שהוקם המשכן. כי כתוב בפרשה עולה וזבחים לאלהים. ולא הזכיר שבנה מזבח חדש. ועוד כתיב והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו. והנה זה אחר מתן תורה.
ועתה אפרש למה נכנסה פרשת יתרו במקום הזה. בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל, הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל. וכתוב ויחד יתרו על כל הטובה. ונתן להם עצה טובה ונכונה למשה ולישראל.
(א) ויקח. אמר הכתוב אשת משה ולא אמר בתו. בעבור כי משה נכבד מבית אביה:
(ב) אחר שלוחיה. י"א אחר שנתן לה רשות במלון ללכת לבית אביה בשובו לבדו אל ארץ מצרים.
ויש אומרים אחר ששלחה דורונות אליו. כמו שלוחים לבתו....
ויבא. הזכיר הכתוב דרך מוסר בבואו אל משה כי יתרו הולך בראשונה. ואחריו בני משה אחריהם האשה כמשפט:
ויאמר. וכבר אמר אל משה לפני בואם על ידי שליח או באגרת כתובה. אני חותנך יתרו ואשתך שהיא העיקר. ושני בניה הבאים עמה: (א) ויצא לקראת חתנו. בעבור כבוד יתרו וחכמתו. ולא לאשתו ובניו כי אין מנהג לאדם נכבד לצאת לקראת אשתו או בניו:
(1) Miriam and Aaron spoke against Moses because of the Cushite woman he had taken [into his household as his wife]: “He took a Cushite woman!” (2) They said, “Has יהוה spoken only through Moses? Has [God] not spoken through us as well?” יהוה heard it. (3) Now Moses himself was very humble, more so than any other human being on earth.
(א) ותדבר מרים. וטעם ותדבר....עם בי"ת דרך גנאי כמו וידבר העם באלהים גם ימצא לשבח גם בדרך נבואה.
יש אומרים כי משה מלך על כוש ולקח כושית. והמתרגם אמר שפירתא וטעמו לשון כבוד ויש אומרים....
והישר בעיני שזו הכושית היא צפורה כי היא מדינית ומדינים הם ישמעאלים והם דרים באהלים וכן כתוב.... ובעבור חום השמש אין להם לבן כלל וצפורה היתה שחורה ודומה לכושית:
(1) AND MIRIAM…SPOKE. Va-tedabber (spoke) is followed by a bet and has a negative connotation. It is similar to va-yedabber ha-am be-Elohim (And the people spoke against God) (Num. 21:5).
Some say that Moses was king of Cush and took a Cushite woman.
Onkelos renders Cushite, beautiful....
According to Onkelos, Cushite is an honorific term.
I believe that the Cushite woman is to be identified with Zipporah, for Zipporah was a Midianite. The Midianites are Ishmaelites and they live in tents. Scripture similarly writes: The curtains of the land of Midian do tremble (Hab. 3:7). Because of the sun they do not have any whiteness at all. Zipporah was black and was like a Cushite.
(יט) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ בְּמִדְיָ֔ן לֵ֖ךְ שֻׁ֣ב מִצְרָ֑יִם כִּי־מֵ֙תוּ֙ כׇּל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים הַֽמְבַקְשִׁ֖ים אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃ (כ) וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה אֶת־אִשְׁתּ֣וֹ וְאֶת־בָּנָ֗יו וַיַּרְכִּבֵם֙ עַֽל־הַחֲמֹ֔ר וַיָּ֖שׇׁב אַ֣רְצָה מִצְרָ֑יִם וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־מַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ׃ (כא) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כׇּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃ (כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ׃
(כד) וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ יְהֹוָ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ׃ (כה) וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עׇרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי׃ (כו) וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת׃ {פ}
(18) Moses went back to his father-in-law Jether and said to him, “Let me go back to my kinsfolk in Egypt and see how they are faring.” And Jethro said to Moses, “Go in peace.” (19) יהוה said to Moses in Midian, “Go back to Egypt, for all those who sought to kill you are dead.” (20) So Moses took his wife and sons, mounted them on an ass, and went back to the land of Egypt; and Moses took the rod of God with him. (21) And יהוה said to Moses, “When you return to Egypt, see that you perform before Pharaoh all the marvels that I have put within your power. I, however, will stiffen his heart so that he will not let the people go. (22) Then you shall say to Pharaoh, ‘Thus says יהוה: Israel is My first-born son. (23) I have said to you, “Let My son go, that he may worship Me,” yet you refuse to let him go. Now I will slay your first-born son.’”
(24) At a night encampment on the way, יהוה encountered him and sought to kill him. (25) So Zipporah took a flint and cut off her son’s foreskin, and touched his legs with it, saying, “You are truly a bridegroom of blood to me!” (26) And when [God] let him alone, she added, “A bridegroom of blood because of the circumcision.”
(א) ויהי בדרך. היתה קבלה בידם שלא יומל הבן ביום השמיני אם הוא חולה או הוא בדרך שאין יכולת במוליכו להתעכב. ובעבור כי משה לא יוכל להתעכב בשליחות השם. ראה בעצתו שלא יומל כי יסתכן הנער אם יוליכו אותו בדרך. והנה שלח השם מלאך להזכיר משה שיניח עצתו ויומל הנער וילך לו לבדו. והנער יהיה עם אמו עד שיתרפא. (ב) והנה טעם ויפגשהו שבא חולי על משה מהשם שלא עלה על לבו. וזהו ויבקש המיתו אם לא יומל בנו. ובעבור שאחזתו רעדה לא יוכל הוא למולו ומלה אותו צפורה כי הוא גלה לה זה הסוד.
ואל תתמה בעבור שהוא כתוב ויפגשהו ה'. כי מלאך ה' הוא. וכמוהו וה' הולך לפניהם יומם ושם כתוב ויסע מלאך האלהים.
ורב שמואל בן חפני אומר חלילה להיות השם מבקש להמית משה שהולך בשליחותו להוציא עמו. רק בקש להמית אליעזר. והוא סימן ויפגשהו גם המיתו. ואחרי כן פירש שהוא אליעזר. על כן כתיב את ערלת בנה ולא הזכירו בתחלה. כי עוד לא נקרא שמו. וכמוהו ויהי בלדתה ויתן יד: (א) ותקח צפורה צור. דבר חד. כמו חרבות צורים שהם חדים. וכמוהו אף תשיב צור חרבו. (ב) וטעם ותגע לרגליו לפי דעתי לרגלי משה כדרך וראה הדם על המשקוף ולא יתן המשחית. ע"כ וירף ממנו ממשה שסר החולי והרעדה. ורב שמואל אמר כי לרגליו לרגלי אליעזר גם כן וירף ממנו. א"כ יש להשיב עליו אם החלי היה על אליעזר איך מלה אותו להוסיף לו מכאוב על מכאובו. (ג) ומנהג אנשים לקרוא לבן כאשר יומל חתן. (ד) וטעם דמים כי דמים אתה לי. כי בעבורך ימות בעלי: (א) וירף. דמים בלשון הקדש על ב' ענינים. האחד שפיכות דמים. כמו איש דמים אתה לי. והמפרש שהוא חיים איננו לשון. והשני לשון רבים מדם ממש כמו בדמיך חיי והנה אמרה בראותה שסר החולי ממשה אין אתה בני חתן דמים שהוא מענין הריגה. רק אתה חתן מתבוסס בדם המילה.ומולות שם דבר. והנה על ל' רבים בעבור דמים:
(1) AND IT CAME TO PASS ON THE WAY. They had a tradition that a child should not be circumcised on the eighth day if he was sick, or while traveling when it was not possible for his guardian to tarry and circumcise him. Now because Moses could not tarry in carrying out God’s mission he concluded that he should not circumcise his son, because the child would be in danger if he were taken along. God therefore sent an angel to tell Moses to put his decision aside and to circumcise the lad. The child would then remain with his mother until healed and Moses would continue on by himself.
[THAT THE LORD MET HIM.] Its meaning is that God sent an illness upon Moses because it did not occur to him. This then is the meaning of and sought to slay him: God sought to slay Moses if he would not circumcise his son. Now because Moses was seized with trembling he could not circumcise his son. Zipporah circumcised him, for Moses revealed this secret to her.
Do not be surprised that it is written, That the Lord met him; the reference is to an angel of the Lord. And the Lord went before them (Ex. 13:21) is similar, and there it is written, And the angel of God…removed (Ex. 14:19).
However, Rabbi Samuel ben Hofni says: Perish the thought that God would seek to slay Moses who was on God’s mission to redeem His people. It was rather Eliezer whom the Lord sought to slay, and it is to Eliezer that the third person pronominal suffixes of va-yifgeshehu (met him) and hamito (slay him) refer. Scripture then goes on to explain that the reference is to Eliezer. Scripture therefore states, and cut off the foreskin of her son. He is not at first mentioned because he did not as yet have a name....
[AND CAST IT AT HIS FEET.] In my opinion the reference is to Moses’ feet. Our verse is like and when He seeth the blood upon the lintel, and upon the side-posts, the Lord…will not suffer the destroyer to come in unto your houses to destroy you (Ex. 12:23). Therefore He let him, that is, Moses, alone; his illness and shivering ceased.
However, Rabbi Samuel says that his feet refers to Eliezer’s feet, and similarly He let him alone. This being the case we can refute him by asking, “If the illness befell Eliezer how could Zipporah circumcise him, thereby adding pain to his pain?” (3)
[A BRIDEGROOM OF BLOOD.] It is the custom of women to refer to a child as a bridegroom when he is circumcised. (4) [BLOOD.] Its meaning is, surely thou art a man of blood to me, for because of you my husband will die. (1) SO HE LET HIM ALONE....
Now when Zipporah saw that the illness left Moses she exclaimed, you my son are not a bridegroom of blood, blood referring to death, but you are a bridegroom wallowing in the blood of circumcision. The word mulot (circumcision) is a noun. It is in the plural because of damim (blood).