דע כי עשרת הדברים כאשר הם כתובים בפ' הזאת השם אמרם כלם. כי כתוב וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. ותחלתם אנכי וסופם וכל אשר לרעך. וגם משה אמר כאשר הזכיר עשרת הדברים בשנית. את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם ואין הפסק ביניהם. ועוד כאשר נכתבו כולם באצבע אלהים. כן אמרם השם כולם. והעדות שהביאו שהכתוב בדבור השלישי והרביעי והחמישי אינו על דרך המדבר. יש להשיב אחרי שקבלת זה השם להיות לך לאלהי' על כן אמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא גם כי ששת ימים עשה ה'. ועוד כי משפט אנשי לשון הקדש לדבר ככה. כתוב לא ילין חלב חגי ואחריו כתוב תביא בית ה' אלהיך. ורבים כאלה. והאומרי' כי דבור אנכי אינו מעשרת הדברים בזה נחלקו. יש אומרים לא יהי' לך הוא הדבור הראשון. והשני לא תעשה לך פסל. וזה אינו נכון כי מענין אחד הוא זה וזה. בין בסתר בין בגלוי בין באמונת הלב בין במעשה. והנה בדבור זכור אתה ובנך ובתך בסתר ובגלוי והכל מצוה אחת. ואחרים אמרו כי לא תחמוד בית רעך דבור תשיעי. והדבור עשירי לא תחמוד אשת רעך. וראייתם כי השם אמר פעמים לא תחמוד כי החמוד הוא על שני דברים. האחד יוצא למעשה כמו גזל. וכמוהו ולא יחמוד איש את ארצך. שאם זה החמוד בלב היה ארץ ישראל רעה. ולא תחמוד השני הוא בלב על כן הוצרך משה לפרש לא תתאוה גם זה דברי הבל כי מה טעם יזכור הגזל עם הבית לבדו. והנה לא הזכיר האחרים עמו. והנה אתן לך מדברי משה ראיה שאלו לא דברו נכונה. הנה השם אמר לא תחמוד בית רעך. ומשה אמר לא תחמוד אשת רעך ולפי דעתם שלא תחמוד השני הכתוב בפרשה הזאת הוא בלב. והראשון גזלת הבית. והנה משה הפך הדבר כי אמר עם ולא תתאוה בית רעך. ואמר עם לא תחמוד שהוא הגזל אשת רעך. והנה נשחת טעמם. והאמת כי דבור אנכי הוא הראשון כאשר אפרשנו במקומו.
Note that this chapter preserves the wording of the Ten Statements exactly as uttered by God, for Scripture states, And God spoke all these words, saying (v. 1). The statements open with I am the Lord thy God, and close with nor any thing that is thy neighbor’s (v. 14). Moses also noted, These words the Lord spoke unto all your assembly in the mount out of the midst of the fire (Deut. 5:19) when he mentioned the Ten Statements a second time. The Ten Statements have no break in them. Furthermore, the Lord uttered all of them exactly as they were written by the finger of God. One can refute the evidence from the third, fourth, and fifth statements, which are not in the first person, as follows: now that you have accepted the Lord as your God, Thou shalt not take the name of the Lord thy God in vain (v. 7). Similarly for in six days the Lord made heaven and earth (v. 11). It should also be noted that it is the style of those who speak Hebrew to speak in this manner. Thus Scripture states, neither shall the fat of My feast remain all night until the morning (Ex. 23:18). This is then followed by into the house of the Lord thy God (Ex. 23:19). There are many such examples. Those who say that the first statement is not part of the Ten Statements differ in the following. Some say that Thou shalt have no other gods before Me (v. 3) is the first statement, and Thou shalt not make unto thee a graven image (v. 4) the second. However, this is incorrect, as both statements deal with one and the same thing. One (v. 3) deals with accepting another god in secret and the other (v. 4) openly. One (v. 3) deals with belief and the other (v. 4) with action. Now in the statement Remember the sabbath day, to keep it holy…thou, thy son…thy daughter, openly or secretly is all in the one commandment (v. 8). Others say that Thou shalt not covet thy neighbor’s house (v. 14) is the ninth statement, and thou shalt not covet thy neighbor’s wife (Ibid.) is the tenth. They offer as proof the fact that God said, Thou shalt not covet twice, for there are two types of coveting. One is active, like an act of thievery, as in neither shall any man covet thy land (Ex. 34:24). Now if the latter dealt with coveting in one’s heart, then the Land of Israel would be a bad place. The second type of coveting is with one’s heart. Hence Moses had to explain that its meaning is, thou shalt not desire. However, this too is nonsense. Why would God mention thievery only with regard to a house and not mention other things along with it? I will offer you proof from the very words of Moses that these commentators explained incorrectly. Look, God said, Thou shalt not covet thy neighbor’s house (v. 14). However, Moses said, Neither shalt thou covet thy neighbor’s wife (Deut. 5:18). In their opinion, the second Thou shalt not covet written in our chapter refers to coveting with one’s heart, and the first one deals with the theft of a house. If this is the case, then Moses inverted the matter, for he used, Neither shalt thou desire with thy neighbor’s house, and Thou shalt not covet, which means thou shalt not steal, with thy neighbor’s wife. Their definitions are thus destroyed. The truth of the matter is that I am the Lord thy God is, as I will explain in its place, the first statement.