כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א
ודעת רבינו שמצות עשה מן התורה להתפלל בכל יום ממ"ש ועבדתם את ה' ועבודה זו צריכה שתהיה בכל יום שאם אינה בכל יום אולי נבא לומר שהיא פעם אחת בכל ימיו וזה ממה שלא יסבלהו הדעת וא"כ ע"כ החיוב הוא להתפלל בכל יום אבל אין מנין התפלות מן התורה אלא בפעם אחת ביום סגי
ומ"ש ועוד שמי שנאנס וכו' אפשר לומר דלא אמר וספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל היינו דוקא כשלא נסתפק לו בכל תפלות היום ההוא אבל אם נסתפק לו כן חוזר ומתפלל ואפילו אם נאמר דבנסתפק בכל תפלות היום נמי פטור י"ל דמתפלל תפלה קצרה וכן רב יהודה לא הוה מצלי תפלה גמורה ג"פ ביום אבל בכל יום היה מתפלל תפלה קצרה ע"פ הדרך שכתבתי ולא הוצרכו להזכיר תפלה קצרה זו בגמרא להיות הדבר פשוט שלא תיעקר מצוה דאורייתא ממקומה. כנ"ל ליישב דעת רבינו:
קרית ספר הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א
ומה שכתב הרב ז"ל דמן התורה בכל יום חייב אפשר דסמיך אסופיה דקרא דכתיב וברך את לחמך ואת מימיך וגו' דהוא צורך כל יום הכי נמי תפלה בכל יום
מנין המצוות לרמב"ם
מצוות עשה
א מצוה ראשונה ממצוות עשה לידע שיש שם אלוה שנ' אנכי י"י.
ב ליחדו שנ' י"י אלהינו י"י אחד.
ג לאהבו שנ' ואהבת את י"י.
ד ליראה ממנו שנ' את י"י אלהיך תירא.
ה להתפלל לו שנ' ועבדתם את י"י אלהיכם, עבודה זו היא תפלה.
ו לדבקה בו שנ' ובו תדבק.
ז להשבע בשמו שנ' ובשמו תשבע. +/השגת הראב"ד */ להשבע בשמו שנ' ובשמו תשבע. א"א זו אינה מן המנין שלאבא אלא להזהיר שלא ישבע באל אחר ואולי על זה אמר דלאו הבא מכלל עשה עשה.+
ח להדמות בדרכיו הטובים והישרים שנ' והלכת בדרכיו.
ט לקדש שמו שנ' ונקדשתי בתוך בני ישראל.
י לקרוא קרית שמע פעמים בכל יום שנ' ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.
יא ללמוד תורה וללמדה שנ' ושננתם לבניך.
יב * לקשור תפילין בראש שנ' והיו לטוטפות בין עיניך.
יג לקשור תפילין ביד שנ' וקשרתם לאות על ידך.
יד לעשות ציצית שנ' ועשו להם ציצית.
טו לקבוע מזוזה שנ' וכתבתם על מזוזות.
ספר אהבה
בשם י"י אל עולם. מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי.
קרן אורה מסכת ברכות דף ג עמוד א
עוד ראיתי לדבר מעט בדין תפלה אי מן התורה או מדרבנן. הנה כל הראשונים הסכימו דתפלה דרבנן וכפשטא דסוגית הש"ס בכמה מקומות, אבל הרמב"ם ז"ל (סהמ"צ מצוה ה') מנאה במנין העשין מקרא (דברים י"א י"ב) דלעבדו בכל לבבכם זו תפלה, כדאיתא בש"ס דילן (תענית ב' א') ובספרי ובירושלמי (ברכות פ"ד ה"א) וכתב הוא ז"ל (ה' תפלה פ"א ה"א) כי מן התורה אין לה זמן אלא פעם אחת בכל יום, ועמדו המפרשים מנ"ל הא דזמנה בכל יום, עיין בלחם משנה פ"א מהלכות תפלה (שם). ונראה לי לומר דבר בזה ליישב גם כן כל השגות הרמב"ן ז"ל על הרמב"ם ז"ל על זה. וזה הוא, שמענה ודע לך כי באמת מצות תפלה היא ממצות שאין לה זמן מיוחד, אלא זמנה כל ימי האדם, כמו האהבה והיראה מפני ה' ברוך הוא, אלא שמצות אלו הם מצות פנימיות, ואין להם הפסק כלל אפילו כרגע, ותפלה היא לעבדו בכל צרכו, אשר לזה נאמר (דברים י"א י"ג) בכל לבבכם, כי צרכי האדם הגשמים כמו המזון והפרנסה הם קרובים ללב יותר מכל האיברים, ולזה נאמר לעבדו בכל לבבכם, כי כל צרכיכם תשאלו מאתו יתברך, אלא דזה אין לומר שהחיוב יהיה בלי הפסק כלל, דוודאי מצות תלמוד תורה שחיובה גם כן כל הימים היא קודם למצוה דשאלת צרכיו, ע"כ אם מתפלל פעם אחת בכל יום יצא חובת המצוה הזאת בכל ימי חייו. והעד על זה ממה שאמר רבי יוחנן (ברכות כ"א א') הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו, ולא ידענו השורש לזה, אבל לפי מ"ש הוא נכון מאוד, כי עבודת התפלה היא מצוה בלתי זמנית, רק כל ימי חיי האדם.
ואחרי הדברים והאמת האלו מיושבין כל קושיות הרמב"ן ז"ל, מה שהקשה מספק התפלל כו' דאינו חוזר ומתפלל (ברכות שם) בלאו הכי אין זה קושיא כל כך, דכל שהתפלל פעם אחת ביום אפילו ערבית לבד כבר נפטר מכל היום שאחריו מידי חיוב התורה, ותו לא הוי אלא ספיקא דרבנן, אלא אפילו אם ספק הוא לו בכל תפלות היום אינו מחוייב לחזור ולהתפלל בתורת חיוב לשלם תפלות הזמן, אלא הוא מתפלל בתורת נדבה, כמו שאמר ר' יוחנן הלואי שיתפלל כו', דכיון דלא נאמרבעבודה הזאת שום זמן מיוחד אם כן כל יום אפשר בתשלומין ליום אחרא, ולא דמי לקריאת שמע או שאר מצות דקביעי לה זמן.
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט עמוד ב
גמ'. תניא, רבי יוסי אומר: אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית - אין בכך כלום,אלא מה אני מקיים לפני תמיד? שלא ילין שלחן בלא לחם. א"ר אמי: מדבריו של ר' יוסי נלמוד, אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצות ולא ימוש (את) ספר התורה הזהמפיך. אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי: אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים לאימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ. ורבא אמר: מצוה לאומרו בפני עמי הארץ.
תוספות מסכת ברכות דף יא עמוד ב
א"ת מאי שנא מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה. וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש דעתו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק. אבל אכילה בסוכה יש שעה קבועה.
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד
הלכה כה
קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק, לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו פ כל היום שמצותן כך היא, אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין.
הלכה כו
אע"פ שמצותן ללבשן כל היום בשעת תפלה יותר מן הכל, אמרו חכמים כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, וכל שאינו * מניח תפילין עובר בשמונה עשה שהרי בארבע פרשיות צוה על תפילין של ראש ועל תפילין של יד, וכל הרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו.
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו
הלכה יג
חייב ה אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמושל הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולםולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים, אמרו חכמיםהראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטאשהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך יי' סביבליראיו ויחלצם, בריך רחמנא דסייען.
ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק מד
המצות אשר כלל אותם הכלל התשיעי, הם המצות אשר ספרנום בספר אהבה, וסבת כולם מבוארת,רצוני לומר שכוונת העבודות ההם זכרון השם תמיד ויראתו ואהבתו ושמירות המצות כולן, ושיאמין בשם ית' מה שהוא הכרחי לכל בעל דת שיאמינהו, והם התפלה וקריאת שמע וברכת המזון ומה שנדבק בהן, וברכת כהנים ותפילין ומזוזה וציצית וקנות ספר תורה וקרות בו לעתים, כל אלו הם מעשים שילמדו דעות מועילות, והכל מבואר נגלה אינו צריך לדברים, (אחר) מפני שהוא כפל דבריםלא דבר אחר:
מגן אברהם סימן קו
(ד אין מברכין על התפלה מפני שאין לה קבע (רד"א):
פרי מגדים אורח חיים פתיחות פתיחה להלכות תפילה
והנה המ"א [סימן] ק"ו אות ד' בשם רד"א (הוא אבודרה"ם עמוד צג) אין מברכין על תפלה מפני שאין קבע, כלומר הלואי יתפלל כל היום.
ספר הכוזרי מאמר ג
ותהיה העת ההיא לב זמנו ופריו, ויהיו שאר עתותיו כדרכים המגיעים אל העת ההיא,יתאוה קרבתו שבו מתדמה ברוחניים ויתרחק מהבהמיים, ויהיה פרי יומו ולילו השלש עתות ההםשל תפלה, ופרי השבוע יום השבת, מפני שהוא מעומד להדבק בענין האלהי, ועבודתו בשמחה לאבכניעה כאשר התבאר. והסדר הזה מהנפש כסדר המזון מהגוף, מתפלל לנפשו ונזון לגופו, ומתמדת עליו ברכת התפלה עד עת תפלה אחרת, כהתמדת כח סעודת היום עד שיסעוד בלילה, וכל אשרתרחק עת התפלה מהנפש היא הולכת וקודרת במה שפוגע אותה מעסקי העולם, כ"ש אם יביאהוהצורך לחברת נערים ונשים ורעים, וישמע מה שיעכיר זכות נפשו, מדברים כעורים ונגונים שתטההנפש אליהם ולא יוכל למשול בה. ובעת התפלה מטהר נפשו מכל מה שקדם, ויתקנה לעתיד, עדשלא יעבור שבוע על זה הסדר עד שיתקן הנפש והגוף