(ב) וַיֹּ֣אמֶר לְאִמּ֡וֹ אֶ֩לֶף֩ וּמֵאָ֨ה הַכֶּ֜סֶף אֲשֶׁ֣ר לֻֽקַּֽח־לָ֗ךְ וְאַ֤תְּ אָלִית֙ וְגַם֙ אָמַ֣רְתְּ בְּאׇזְנַ֔י הִנֵּה־הַכֶּ֥סֶף אִתִּ֖י אֲנִ֣י לְקַחְתִּ֑יו וַתֹּ֣אמֶר אִמּ֔וֹ בָּר֥וּךְ בְּנִ֖י לַיהֹוָֽה׃
(2) He said to his mother, “The eleven hundred shekels of silver that were taken from you, so that you uttered an imprecation which you repeated in my hearing—I have that silver; I took it.” “Blessed of the LORD be my son,” said his mother.
האם האמא אמרה "הנה הכסף איתי[=עם מיכה]" או שהיא רק 'אלתה' ואמרה כן באוזני בנה, ומיכה אומר ש"הנה הכסף איתי אני לקחתיו"?
הנה הכסף. אני מודה לך עליו שהוא בידי שאני לקחתיו:
Look, the silver. I confess to you, concerning it, that it is in my possession, as I stole it.
ויאמר לאמו אלף ומאה וגומר. נראה שאם מיכה היו לה אלף ומאה כסף והיה אותו סכום נהוג הרבה בימים ההם, ושגנבו ממנה את הכסף והיא היתה מקללת ומאררת מי שגנב ממנה את כספה ומיכה גנבהו ממנה, וכאשר חם לבו בקרבו (מפני כבוד אב ואם וגם מפני האלה והקללה אשר נתנה עליו בקולה) הסכים לגלות לה האמת, וזהו ויאמר לאמו אלף ומאה הכסף אשר לוקח לך, רוצה לומר אשר לוקח מאתך. ואת אלית, רוצה לומר את נתת קללות הרבה עליהם וגם אמרת באזני. הנה הכסף אתי, רוצה לומר שהיתה אומרת באופן שהיה שומע מיכה שהיה הכסף אתו ושהוא גנבהו, הנה היה גזרת המאמר כלו אני לקחתיו, רוצה לומר אמת אמרת כי אנכי לקחתי אותו מאתך. ורש"י פירש וגם אמרת באזני, רוצה לומר הקללות, הנה הכסף אתי אני לקחתיו שכל זה גזרת המאמר, והאמת הוא מה שפירשתי שאמרו וגם אמרת באזני דבק עם הנה הכסף אתי, שאמרה באזניו שהיה הכסף אתו כי היא חששה שהוא לקחו, וגזרת המאמר הוא לבד אני לקחתיו. ואמו השיבתו ברוך בני לה', ר"ל אין האלות והקללות תופשות בך אבל אתה ברוך תהיה מכל העמים כיון שהודית בדבר: