הכניסה לחכמת הסוד

ספר הזוהר, יחד עם עוד ספרים רבים, נכנס תחת קבוצה המכונה 'ספרות הסוד'. מה העניין בספרים אלו? מהו הסוד המאפיין אותם?

בקטע הבא מתוך הזוהר ננסה לגעת מעט בנקודה זו. הקטע לקוח מתוך חלק בזוהר המכונה 'אדרא רבא', ובעברית: הכינוס הגדול. כשם שניתן לשער משמו, חלק זה מתאר התכנסות גדולה. התכנסות לה שותפים רבי שמעון בר יוחאי - שלדמותו מיוחסת כתיבת הזוהר - וחבריו. מה קורה בהתכנסות זו? ובכן, בהתכנסות נחשפים סודות הקשורים בהופעותיו של הבורא. אך הקטע המסוים בו נעסוק נוגע בחלק הראשון של ההתכנסות: תחילת העיסוק בחכמת הסוד.

ציור מאת בארי אייזן

הקטע נפתח בדברי התעוררות של רבי שמעון, מנהיג החבורה, לחבריו: עד מתי נשב בקיומו של עמוד יחידי? מדבריו אלו, נראה כי רבי שמעון חש חוסר יציבות בחבורה. האדנים עליהם החבורה יושבת לא מספיקים. חסרים. מאחר והחבורה של רבי שמעון עוסקת בדברי תורה ובעבודת ה', אנו יכולים להבין כי רבי שמעון משמיע קריאה להרחבת היריעה התורנית. העמקה בעולמות התורה. הגעה להבנות גדולות יותר על הקב"ה, על האלוקות. הבנה כזו דורשת להגיע למחוזות נוספים מלבד התורה המוכרת לכל, הנגלית לעין. היא עמוד בודד, ולרבי שמעון זה כבר לא מספיק. כדי להגיע להבנה נשגבת יותר של הבורא צריך להתרחב גם לתורה הנסתרת: חכמת הסוד.

את קריאתו לעיסוק בחכמת הסוד מגבה רבי שמעון בפסוק מתהלים: "עת לעשות לה' הפרו תורתך". כיצד משמש פסוק זה את רבי שמעון? כיצד הוא מגבה את קריאתו של רבי שמעון ללימוד מעמיק יותר? נראה כי התשובה מצויה בתיאור שלאחר מכן. לא נכנס לכל פרטיו, אך מדובר בבירור בתיאור של הווה לא אידיאלי. כאשר הוא נשמע מפיו של רבי שמעון, אנו יכולים להבין אותם בהקשר של לימוד התורה וחייהם של לומדיה. משהו לא טוב במצב הנוכחי של התורה. קוצרי השדה - לומדי התורה – מעטים, והם מצויים רק בשוליים של הכרם, בשוליים של התורה. כלומר, הם לא מתעסקים בעיקרה. הם לא משגיחים (=לא שמים לב) ומפספסים משהו. לפי תיאור זה, נצרך מעשה שיביא שינוי בעולמה של תורה. זו אפוא, הסיבה של רבי שמעון לכניסה לחכמת הסוד.

לאחר קריאתו של רבי שמעון לתחילת העיסוק בחכמת הסוד, הוא מזמין אותם להתכנס. להתחיל ולגעת בסודות האלוקות. אולם מובן כי לא ניתן להגיע לעיסוק מעין זה סתם כך, ויש להתכונן בצורה כלשהי. על כן, הקריאה של רבי שמעון מלווה בהוראה לחברים להתכונן ולהגיע מצוידים. רשימת הציוד מלאה ומגוונת. הפריטים השונים עשויים להיות בעלי משמעויות מגוונות, ולסמל כל מיני מושגים. לא נבאר כאן פריט פריט ברשימה, אך נוכל לשער כי הכוונה של רבי שמעון היא שהחברים יעמיקו ביסודות התורה, ובבסיס לחכמת הסוד. מעין מבואות, שיאפשרו עיסוק ראוי ונכון בחכמת הסוד, כך שהכינוס לא יפיק מסקנות שגויות ואף מסוכנות לגבי האל והחיים בעולמו.

חוץ מן ההצטיידות, מבקש רבי שמעון כי החברים יכינו את עצמם באופן נוסף: המלכת המלך. גם המלכה זו ניתן לפרש באופנים שונים, אך ניתן להציע כי הכוונה ביסוד הדברים היא לעבודה פנימית של התכווננות ודיוק. בהתכנסות, עומדים החברים לעסוק בדברים חשובים. דברים הנוגעים במהותו של הקב"ה, מלך מלכי המלכים. מי שתחת ידיו מצויים החיים והמוות. לשם כך, על החברים להגיע במצב נכון, צלול ומדויק. עליהם להיות מסוגלים במפגשם להגיד דברים נכונים. דברי אמת.

קיום הכינוס, וההתחלה של העיסוק בחכמת הסוד לא פשוטה לרבי שמעון. בקטע האחרון אנו מגלים גם כי רבי שמעון, המנהיג, כבר יודע ועוסק בסודות בעצמו. וכעת, לאחר שכינס את חבריו וקרא לשינוי, למהפכה, להצלת התורה, הוא מהסס. היסוס שקורע אותו משני הצדדים: מחד, כיאה לסודות, החשיפה שלהם מסוכנת ובעייתית, ורבי שמעון חושש מההשלכות לכך. מהסכנות שבהבנה שגויה של סודות האלוקות. ממה שיכול לקרות לחברים מהגילוי, מאיך שהם עשויים להגיב. ומאידך, כמו שראינו בקטע הראשון, רבי שמעון חושש לגורלה של התורה אם ישאיר את הסודות אצלו. מה יהיה על האמת האלוקית? כמה עוד יוכל רבי שמעון להחזיק בה לבדו? והרי אם לא יעביר את הסודות הלאה, בסופו של דבר, עם מותו, הם ייגנזו.

החבורה עומדת חסרת אונים למול ההתלבטות המייסרת את רבי שמעון, עד שרבי אבא קם ומעודד את רבי שמעון לגלות, לפתוח בעיסוק בסוד. לדבריו, אנשי החבורה ראויים.

בקטע זה של הזוהר, ראינו סיפור מופלא אודות רבי שמעון וחבריו, ואת הכניסה של החבורה לעיסוק בסודות האלוקות. בסודות המבקשים לגעת במהות האל והקיום. התיאור על פרטיו השונים ממחיש לנו את גודל המאורע, את חשיבות הדברים. הפתיחה של סודות כה כמוסים וכה חשובים מלווה בחששות עצומים מצד רבי שמעון: האם הדבר הנכון הוא לגלות או להסתיר?

תיאורים אלו כאילו מזמינים אותנו, הלומדים, לחשוב בעצמנו:

• האם בבואנו ללמוד את ספר הזוהר, עשינו את ההכנות הראויות? האם אנו מודעים לסכנות שבהיחשפות לסודות האלוקות? האם אנו נוקטים אמצעי זהירות? כיצד ניגשים ללימוד כזה?
• מאידך, האם אין זו חובה עלינו לגשת לעיסוק בתורה חשובה זו? לא להשאר רק בתורה שהיא 'עמוד יחידי'? ואולי בעבורנו כדי להתרחב בתורתנו, ולהעמיק, יש ענפים אחרים בתורה שעלינו לגעת בהם קודם?