#7: הקודים של ספר הזוהר

סדרת פרקי לימוד על ספר הזוהר שניתנו במסגרת תכנית הלימוד "סדר בוקר" של בית אביחי ב-2021

בדרשה שלפנינו הזוהר מספר סיפור שאין לו שורש במקרא ובו תיאור קורותיה של הנשמה. הקב"ה צייר את כל הנשמות של בני האדם שצפויים להיות בעולם. כל אחת מהנשמות מקבלת דוגמא או דיוקן של הגוף שיקבל אותה. האל כבר יודע מראש אלו מפגשים בין נשמה וגוף יבאישו, כלומר לא יצליחו. הנשמה שרואה שהיא צפויה להיפגש עם גוף שיבאיש אותה מתנגדת לכך ונאלצת בעל כורחה להיכנס לגוף בעולם הזה.
הזוהר יוצר מיתוס חדש שמהווה רקע לקריאת המקרא של בריאת העולם והאדם.
בזוהר לפרשת משפטים, ובזוהר בכלל, יש עיסוק נרחב בגורל הנשמה. מערך רעיונות שהביאו להתנגדות רבה בתוך עולם המחשבה היהודי.
בדרשה השניה ביחידה זו מתוארת הנשמה שנכנסת ב"סתר עץ החיים". אנו נתקלים בדרשה מלאת קודים ונושאים פנימיים. זוהי שפה של צופן. כשהזוהר משתמש במקבץ כזה של ביטויים הוא רוצה לדבר על המערך האלוהי ולייצר בתוך התיאולוגיה היהודית אספקטים שונים של האלוהות. הדרך לעשות זאת היא באמצעות הקידוד של הביטויים.
אזהרותא לבר נש אית בהני קראי, וכמה עיטין טבין עלאין אינון, בכל מילי דאורייתא, וכלהו קשוט, בארח קשוט, ואשתמודען לגבי חכימין, דידעי ואזלי בארח קשוט. בזמנא דבעא קב"ה למברי עלמא, סליק ברעותא קמיה, וצייר כל נשמתין דאינון זמינין למיהב בבני נשא לבתר, וכלהו אתציירו קמיה בההוא ציורא ממש, דזמינין למהוי בבני נשא לבתר, וחמא כל חד וחד. ואית מנהון דזמינין לאבאשא ארחייהו בעלמא, ובשעתא דמטא זמנייהו, קרי קב"ה לההיא נשמתא, אמר לה, זילי עולי בדוך פלן. בגוף פלן. אתיבת קמיה, מאריה דעלמא, די לי בעלמא דא דאנא יתבא ביה, ולא איהך לעלמא אחרא, דישתעבדון בי, ואהא מלוכלכא בינייהו. אמר לה קב"ה, מן יומא דאתבריאת, ע"ד אתבריאת למהוי בההוא עלמא. כיון דחמאת נשמתא כך, בעל כרחה נחתת ועאלת תמן.
תו, אזהרותא לבר וכו': עוד, יש הזהרות לבני אדם במקראות אלו, וכמה עצות טובות עליונות הם בכל דברי התורה, וכולם אמת בדרך אמת, ונודעות לחכמים היודעים והולכים בדרך אמת. בזמן, שרצה הקב"ה לברוא העולם, עלה ברצון לפניו, וצייר כל הנשמות העתידות להנתן בבני אדם אחר כך, וכולן נצטיירו לפניו בצורה ההיא ממש שעתידות להיות אחר כך בבני אדם, וראה כל אחת ואחת. ואית מנהון דזמינין וכו': ויש מהן שעתידות להרע דרכיהם בעולם, ובשעה שהגיע זמנם לרדת לעולם קורא הקב"ה לנשמה ההיא, אמר לה, לכי בואי במקום פלוני בגוף פלוני. השיבה לפניו, רבון העולם, די לי עולם הזה שאני יושבת בו, ולא אלך לעולם אחר, שיעבדו בי ואהיה מלוכלכת ביניהם. אמר לה הקב"ה, מיום שנבראת על זה נבראת להיות בעולם ההוא, בגוף. כיון שהנשמה רואה כך, יורדת בעל כרחה ונכנסת שם בגוף.
ובת כהן כי תהיה לאיש זר, דא נשמתא קדישא, דאתמשכת מאתר עלאה, ועאלת לגו סתימו דאילנא דחיי. וכד רוחא דכהנא עלאה נשבא, ויהיב נשמתין באילנא דא, פרחין מתמן אינון נשמתין, ועאלין באוצר חד.
ובת כהן כי תהיה לאיש זר: זו היא נשמה הקדושה שנמשכה ממקום עליון, שהוא בינה, ונכנסת לתוך הסתום של עץ החיים, שהוא ז"א, וכשהרוח של כהן העליון, שהוא חסד דז"א, נושב ונותן נשמות, דהיינו שמלביש את הנשמות בחסד ונותן אותם באילן הזה, שהוא ז"א פורחות משם הנשמות ונכנסות באוצר אחד, שהוא מלכות.