סדרת פרקי לימוד על ספר הזוהר שניתנו במסגרת תכנית הלימוד "סדר בוקר" של בית אביחי ב-2021
ביחידה הקודמת ראינו את השוואת הזוהר בין התורה לחלום. נשים לב שהזוהר קובע בדיוק להפך: התורה אינה כמו החלום! אך בכל זאת הזוהר מוצא קשר בין חלום והתורה ומשווה בינהם.
קל וחומר: אם חלום יש לפתור על פי דרכו, ודאי שאת התורה יש ללמוד על פי דרכה. במילים אחרות, כשאנחנו מביטים בתורה יש משהו שמזכיר בכך מבט על חלום. בחלום תמיד יש מבט על הרובד הנסתר והזוהר מנסה להעצים את המבט הזה. לימוד התורה הוא כחיפוש אחר פשרו של חלום.
אנו ממשיכים בלימודנו את הפסוקים אודות בת הכהן.
הזוהר קורא את הפסוקים באופן אליגורי: על פי הסבא, הפסוקים על בת הכהן עוסקים ברוח, נפש ונשמה שבאדם.
בדרך כלל, התורה עצמה לא מדברת על נפש האדם ואינה מייחסת דיון נפרד למערך הפסיכולוגי של האדם. טענת הזוהר היא שבקריאה פשוטה אין התייחסות כזו אך ברובד הסמוי יש התייחסות גדולה לנשמה.
בת כהן שנישאת לאיש זר היא למעשה דרמה ברובד הנשמתי. הזוהר מקבל את נטיית הפילוסופיה של ימי הביניים לחלק את נפש האדם לשלוש חטיבות פסיכולוגיות: נשמה, רוח ונפש. באליגוריה זו הכהן הוא אברהם, הדמות הראשונה בשושלת היהודית וכינויו כאן הוא "ראשון לגרים". הוא היה הראשון שמשך נשמה ממקום עליון.
לפעמים במקרא בת הכהן נקראת "בת איש כהן", מדוע לעתים הביטוי כולל את המילה "איש" ולעתים לא? כל שינוי דק גורר אחריו שינוי פרשני. דבר זה קשור לסוגים שונים של כהנים. יש הבדל בין כהן הדיוט לכהן גדול. ישנן הבחנות נוספות כמו בין סגן כהן וכהן רגיל, וישנו גם כהן-איש שהוא הנמוך ביותר בהיררכיה. "בת איש כהן"- מייצגת רובד אחר של נשמה אל מול "בת כהן".
השתא אית למימר, ובת כהן, דא נשמתא עלאה, ברתיה דאברהם אבינו קדמאה לגיורין, ואיהו משיך, לה להאי נשמתא מאתר עלאה. מה בין קרא דאמר ובת איש כהן, ובין קרא דאמר ובת כהן, ולא כתיב איש. אלא, אית כהן דאקרי איש כהן, ולא כהן ממש. ועל ארחא דא, הוה כהן, והוה סגן, והוה כה"ג, והוה כהן דלאו איהו גדול. כהן סתם, רב ועלאה יתיר מאיש כהן. וע"ד אית נשמתא, ואית רוחא, ואית נפש.
השתא אית למימר וכו': עתה יש לומר, ובת כהן, זו היא נשמה עליונה, בתו של אברהם אבינו, הראשון לגרים. שהוא חסד, והוא מושך לנשמה הזו ממקום עליון שהוא בינה. שואל, ומה בין המקרא שאמר ובת איש כהן, ובין המקרא שאמר ובת כהן, ולא כתוב איש. ומשיב, אלא יש כהן שנקרא איש כהן ולא כהן ממש. ועל דרך זה, יש כהן, ויש סגן, ויש כהן גדול, ויש כהן שאינו גדול. כהן סתם גדול ועליון יותר מאיש כהן. וע"כ יש מדרגות בנשמה, שיש נשמה ויש רוח ויש נפש. שמכהן גדול היא נשמה. ומכהן סתם הוא רוח. ומאיש כהן היא נפש.