סדרת פרקי לימוד על ספר הזוהר שניתנו במסגרת תכנית הלימוד "סדר בוקר" של בית אביחי ב-2021
כדי להתקדם אל דברי המיסתורין והסוד הסבא מתעטף. פעולת ההתעטפות קשורה ללימוד נסתר באמצעות מנהגים ופרקטיקות שונות. לימוד הנסתר איננו לימוד קר אלא לימוד מעורר מבחינה רגשית.
הסבא מצטט שני פסוקים מפרשת אמור (ויקרא כ"ב יב-יג). פסוקים אלה איבדו מהאקטואליות והרלוונטיות שלהם במציאות ללא מקדש, ולכן הנושאים שבהם הפכו להיות "מורדמים" בעולם הרבני. בספר הזוהר דווקא אלה התחומים שהופכים להיות המעניינים ביותר לגילוי. לטענת הזוהר, בנושאים אלה נמצאים הסודות הגדולים ביותר.
וּבַת־כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל׃ וּבַת־כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל־בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכׇל־זָר לֹא־יֹאכַל בּוֹ׃
If a priest’s daughter becomes a layman’s [wife], she may not eat of the sacred gifts; but if the priest’s daughter is widowed or divorced and without offspring, and is back in her father’s house as in her youth, she may eat of her father’s food. No lay person may eat of it:
זר, מי שאינו כהן, לא יכול לאכול מן הקדשים. לחוק זה ישנן החרגות: עבד הכהן יכול לאכול מן הקדשים, בת כהן שנישאה למי שאינו כהן אינה יכולה לאכול מן הקדשים, ובת כהן שהתאלמנה או התגרשה וחוזרת לבית אביה, חוזרת לאכול מן הקודשים.
בהלכות אלה מוצא הסבא עניין מיסטי רב. כמה נושאים בפסוקים יהיו אבני בניין לפרשנות הזוהר:
- המקרא מתייחס לאנשים בפסוקים אלה במילה "נפש".
- חלוקה בין כהנים לזרים.
- העיסוק ביחסי משפחה.
הסבא לא ממהר לפתור את משמעות הפסוקים ומשווה את פירוש התורה לפרשנות פשרו של חלום.
בדבריו הוא מזכיר את התלמוד הבבלי על מסכת ברכות, שם נאמר שדברי חלום נמסרים "למי שפותר אותם אחר הפה". כלומר, החלומות מתגשמים על פי הפתרון שמכוון אותם. פירוש חלום אינו פעולה נייטרלית של גילוי אלא פעולה שיש לה כוח להשפיע על המציאות.
למרות זאת, הסבא גם אומר שבכל זאת יש לחלום אמת אחת ופתרון אחד אמיתי.
יש כאן יחס דו ערכי לחלומות: ישנה חשיבות לפרשנות ולכוחה אך גם הדגשה שיש פשר אחד נכון ואמיתי יותר אליו צריך לחתור.
הזוהר מתעתע בנו כשהואו אמר לנו שאי אפשר להשוות את התורה לחלום אך מיד במשפט הבא הזוהר מנסה ללמוד ב'קל וחומר' מן החלום.
ביחידה הבאה ננסה למצוא כיצד היחס הדיאלקטי של הזוהר ביחס לפירוש החלום יעזור לנו להבין את אופן פרשנות התורה.
אתעטף ההוא סבא, פתח ואמר, ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. האי קרא אקרא אחרא סמיך, ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו. הני קראי כמשמען. אבל מלין דאורייתא מלין סתימין אינון. וכמה אינון מלין דחכמתא דסתימין בכל מלה ומלה דאורייתא, ואשתמודען, אינון לגבי חכימין, דידעין ארחין דאורייתא. דהא אורייתא לאו מלין דחלמא אינון, דקא אתמסרן למאן דפשר לון, ואתמשכן בתר פומא, ועכ"ד אצטריכו למפשר לון לפום ארחוי. ומה אי מלין דחלמא אצטריכו למפשר לון לפום ארחוי, מלין דאורייתא דאינון שעשועין דמלכא קדישא, על אחת כמה וכמה דאצטריכו למהך בארח קשוט בהו, דכתיב כי ישרים דרכי יי' וגו'.
אתעטף ההוא סבא וכו': נתעטף אותו הזקן, פתח ואמר, ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. מקרא זה נסמך על מקרא אחר, ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וגו'. מקראות אלה הם כפשוטם. אבל דברי תורה דברים סתומים המה, שיש סודות לכל דבר ודבר. וכמה אלין מלין וכו': וכמה הם דברי החכמה הסתומים בכל מלה ומלה שבתורה והם נודעים לחכמים היודעים דרכי התורה. כי התורה אינם דברי חלומות, שנמסרו למי שפותר אותם, והולכים אחר הפה של הפותר אותם, ועם כל זה צריכים לפתור אותם לפי דרכיהם. ומה אם דברי חלומות צריכים לפתור אותם לפי דרכיהם, דברי תורה, שהם שעשועים של המלך הקדוש, על אחת כמה וכמה שצריכים ללכת בהם בדרך אמת, שכתוב, כי ישרים דרכי ה' וגו'.
אָמַר רַבִּי בִּיזְנָא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר רַבִּי פַּנְדָּא אָמַר רַב נַחוּם אָמַר רַבִּי בִּירִים מִשּׁוּם זָקֵן אֶחָד, וּמַנּוּ — רַבִּי בְּנָאָה: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פּוֹתְרֵי חֲלוֹמוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, פַּעַם אַחַת חָלַמְתִּי חֲלוֹם וְהָלַכְתִּי אֵצֶל כּוּלָּם, וּמַה שֶּׁפָּתַר לִי זֶה לֹא פָּתַר לִי זֶה, וְכוּלָּם נִתְקַיְּימוּ בִּי. לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִים אַחַר הַפֶּה״.
In a long chain of those transmitting this statement, it is said that Rabbi Bizna bar Zavda said that Rabbi Akiva said that Rabbi Panda said that Rav Naḥum said that Rabbi Birayim said in the name of one elder, and who is he, Rabbi Bena’a: There were twenty-four interpreters of dreams in Jerusalem. One time, I dreamed a dream and went to each of them to interpret it. What one interpreted for me the other did not interpret for me, and, nevertheless, all of the interpretations were realized in me, to fulfill that which is stated: All dreams follow the mouth of the interpreter.