פסוק א
אבות דרבי נתן ב׳:ה׳
איזהו סייג שעשה איוב לדבריו הרי הוא אומר איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע מלמד שהרחיק איוב את עצמו מדבר המביא לעבירה ומן הכיעור ומן הדומה לכיעור א״כ מה ת"ל איש תם וישר אלא מלמד שיצא איוב מהול.
אוצר מדרשים
שלשה עשר בני אדם יצאו מהולין ממעי אמן ואלו הן: אדם שת ונח שם יעקב יוסף משה בלעם איוב שמואל דוד ירמיה זרובבל...דוד מנין שנאמר מכתם לדוד (תהילים ט״ז:א׳) (דרש לשון תם),
אבות דרבי נתן ב׳:ה׳
איזהו סייג שעשה איוב לדבריו הרי הוא אומר איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע מלמד שהרחיק איוב את עצמו מדבר המביא לעבירה ומן הכיעור ומן הדומה לכיעור א״כ מה ת"ל איש תם וישר אלא מלמד שיצא איוב מהול.
אוצר מדרשים
שלשה עשר בני אדם יצאו מהולין ממעי אמן ואלו הן: אדם שת ונח שם יעקב יוסף משה בלעם איוב שמואל דוד ירמיה זרובבל...דוד מנין שנאמר מכתם לדוד (תהילים ט״ז:א׳) (דרש לשון תם),
Things to consider on this midrash:
What does it mean to be "born circumcised"?
Did this benefit help or protect these people in any way?
Is having to do a brit milah a "l'chatchila" or, in some way, a "bid'avad"?
What is the connection between a brit milah and a) being whole and b) being humble?
Alshich connects David to BOTH Adam HaRishon and to the Avor (even Yosef.) Yet Avraham and YItzchak were not born circumcised....
אלשיך--ואחשבה שהיה דוד משיח עם נפשו ואומר אמרת וכו' והוא בהקדים מאמרם בספר הזוהר כי נפש דוד היא של אדם הראשון. עוד אמרו כי דוד היה ראוי להיות נפל אלא שאברהם יעקב ויוסף נתנו לו שבעים שנה משלהם כי של אדם הראשון היו פגומים ולא היה זוכה אל כל הטובה בהם אם לא ע"י הצדיקים הנז'. עוד למדנו מספר הזוהר כי האבות הן הם חלקי נפש ורוח ונשמת אדם וכל אחד בא לתקן חלק מאשר קלקל אדם וגם יוסף נכלל עם יעקב כנודע ליודעים. ונבא אל הענין והוא כי ארז"ל שענין אומרו מכתם הוא מך תם שמשפיל עצמו ויהיה הענין שאמר מכתם ושפלות לדוד מצד עצמו דלית ליה מגרמיה כלום שהיה עתיד להיות נפל שמרני אל על צד החסד בל אמות כי חסיתי בך והוא על כי שבעים שנות חייו לא היה לו משלו כלום כי אם מזולתו כי נתונים נתונים המה לו וקל ליאבד ממנו ע"י עון אשר חטא:
רש"י--אמרו רבותינו לדוד שהי' מך ותם שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ואין שיטת המקרא נופל על המדרש כאן, יש מזמור שנאמר בו לדוד מכתם, שם יש לפרש שיר זה לדוד שהי' מך ותם אבל כאן שנאמר מכתם לדוד אין לפרשו כן ואומר אני שהוא אחד מן שמות מיני נעימות הזמר וחלוק בנעימות השיר, ד"א מכתם לדוד לשון עטרה כמו כתם שמשמע דבר זה היה רגיל לומר דוד שמרני אל כי חסיתי בך והי' לו כעטרה שנא' (לעיל ה) כ' כצנה רצון תעטרנו (סא"א)
אבן עזרא--מכתם - מזמור נכבד, כמו: כתם פז,
אבן עזרא--מכתם - מזמור נכבד, כמו: כתם פז,
Dynamic connection between faith in Hashem, the quest for Truth, and being humble. The opposite seems to be Avodah Zarah. Consider also the Ya'akov-Eisav diveide...
חומת אנך--...מכתם לדוד שהיה מך ותם עניו אפילו במלכותו והכא נרמזו השתי מעלות המועילות לכוין אל האמת שהם המלכות והענוה...מכתם לדוד כלומר הגם שהיה דוד עניו גם במלכותו עם כל זה לא סמך והתפלל שמרני אל שלא אכשל בדבר הלכה ונקט לשון יחיד כי ברבים פשיטא שמכונים לאמת. אך ביחיד תכון תפלתי שמרני שלא אכשל בדבר הלכה ואיני סומך על מלכות ולא על ענוה רק כי חסיתי בך שתשמע תפלתי ותשמרני:
מלבי"ם--מדבר נגד עובדי האלילים אשר היו בזמנו, ומודיע ההבדל בין העובד יקוק והשומר תורתו, ובין ההולכים אחרי ההבל ויהבלו ויודה על חלקו שהבדילהו מן הטועים שמרני, תחלה מבקש מיקוק ישמרהו האל לבדו, כי אינו חוסה בדבר זולתו מכחות העליונים, רק כי חסיתי בך:
Who is David addressing in this Tehillah?
פסוק א-ב
מדרש תהילים ט״ז:א׳
מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך. מכאן אמרו כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל עד שיתירו לו המצוות. א"ר אבהו כתיב (דברים כב ט) פן תקדש המלאה הזרע. העולם הזה עשוי ככרם. ומהו פדייתו ברכה. ומאי טעמא אמר ריש לקיש אמרת ליקוק יקוק אתה טובתי בל עליך. אם אכלת וברכת כאילו משלך אכלת.
מדרש תהילים ט״ז:א׳
מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך. מכאן אמרו כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל עד שיתירו לו המצוות. א"ר אבהו כתיב (דברים כב ט) פן תקדש המלאה הזרע. העולם הזה עשוי ככרם. ומהו פדייתו ברכה. ומאי טעמא אמר ריש לקיש אמרת ליקוק יקוק אתה טובתי בל עליך. אם אכלת וברכת כאילו משלך אכלת.
רש"י--אמרת ליקוק אדושם אתה וגו'. לכנסת ישראל אמר דוד יש עליך לומר ליקוק אדון אתה וידך על העליונה לכל הבא עלי, ד"א אמרת ליקוק אדושם אתה, לנפשו הי' אומר...
אבן עזרא--אמרת - אומר לנפשו: כבר הודית כי השם הוא אדוניך ואת חייבת לעובדו, ואם לא ייטב לך על דרך: אל תהיו כעבדים...ולפי דעתי: שהוא מבקש רחמים מהשם שייטיב לקדושים אשר בארץ המה,..
חומת אנך--אפשר שכונתו ליחד קבה"ו תמיד שלא ע"מ לקבל פרס... טובתי בל עליך שלא ע"מ לקבל פרס כי אני חייב להדמות לקדושים אשר בארץ האבות.
אבן עזרא--אמרת - אומר לנפשו: כבר הודית כי השם הוא אדוניך ואת חייבת לעובדו, ואם לא ייטב לך על דרך: אל תהיו כעבדים...ולפי דעתי: שהוא מבקש רחמים מהשם שייטיב לקדושים אשר בארץ המה,..
חומת אנך--אפשר שכונתו ליחד קבה"ו תמיד שלא ע"מ לקבל פרס... טובתי בל עליך שלא ע"מ לקבל פרס כי אני חייב להדמות לקדושים אשר בארץ האבות.
פסוק ב-ג
רד"ק--ואדוני אבי, זכרו לברכה, פרש: הטובה שאני עושה אינה עליך; כלומר: אינה מגעת עדיך, כי לא יתכן ולא יועיל ולא יתן לך, אלא...לאותם שהם אדירי לב מכל בני אדם, וטובים מהם, חפצי בהם להטיב להם, בעבור שהם שומרים ועושים מצותיך. ומפני זה קראם: קדושים ואדירים.
רד"ק--ואדוני אבי, זכרו לברכה, פרש: הטובה שאני עושה אינה עליך; כלומר: אינה מגעת עדיך, כי לא יתכן ולא יועיל ולא יתן לך, אלא...לאותם שהם אדירי לב מכל בני אדם, וטובים מהם, חפצי בהם להטיב להם, בעבור שהם שומרים ועושים מצותיך. ומפני זה קראם: קדושים ואדירים.
Malbim reads pesukim 2-3 together and reads them as David addressing the nations who practice Avodah Zarah. His peirush includes a thorough explanation of what Avodah Zarah was (and how it is fundamentally different from monotheism/Judasim).
מלבי"ם--אמרת, עתה ידבר בנוכח אל אומה העובדת אלקים אחרים .למצוא מחסה באליליהם, והיה דעת בעלי הצאבא עובדי עצבים, שיקוק הוא עלות העלות והוא הסבה הראשונה לכל נמצא וקרו ליה אלהא דאלהיא, אבל חשבו שמאתו לא תצא ההשגחה וההנהגה בעולם התחתון לא טוב ולא רע, רק ע"ז ממונים אליליהם אשר יחדו מקומות לשכנם על ההרים הרמים ועל מקומות ידועים, והיו אומרים שהם ממונים על כל מיני הטובות והרעות הבאים לעולם כ"א על דבר מיוחד, על החיים על החן על העושר וכדומה, עז"א את האומה העובדת לאלילים, אמרת ליקוק לאמר, אני יודע כי אלקי אתה ר"ל שאתה אלהא דאלהיא והסבה הראשונה לכל, אבל טובתי בל עליך, הטובות הבאות לי אינם מושפעות מאתך ולא עליך העבודה הזאת להשפיע לי טובות, רק לקדושים אשר בארץ המה, הטובות שאני מקבל הם מיוחסים אל הקדושים שהוא האלילים הקדושים אשר אינם בשמים רק הם שוכנים בארץ על כל הר מועד וגבעה רמה, שהקדושים האלה הם המשפיעים הטובות, ואדירי כל חפצי בם, ר"ל בם בהקדושים האלה נמצאו גם אדירי כל חפצי, האדירים המושלים על כל חפצי, כי עובדי האלילים היו מיחסים כל כחות הנפש וכל החפצים של האדם תאוותיו ותכונותיו אל האלילים, שהיו אומרים שאליל פלוני ממונה על האהבה ופלוני על ריב ומדנים ומלחמה וכן על כל כח וחפץ של האדם היו אומרים שיש כח ממונה עליו בין האלים האלה, והיו אומרים שהאדם אינו חפשי במעשיו וחפציו, שכל חפץ שיעלה בלבו למשל לאהוב או לשנוא להתאכזר או לרחם וכדומה יהיה ע"י האליל הממונה על החפץ ההוא, שהם האדירים המושלים על כל חפצי ולא אוכל לחפוץ דבר בלעדי רשותם, כנודע בהבלי שירי עובדי האלילים שהיו מיחסים כל חפץ ורצון ותאוה ותכונה אל האלילים והיו עובדים לכ"א מהם להפיק ממנו רצון אל החפץ ההוא:
םסוק ג
רש"י--לקדושים אשר בארץ המה. בשביל הקדושים אשר המה קבורי' בארץ אשר התהלכו לפניך באמת ואדירי כל חפצי בם. הם האדירים אשר כל חפצי בם וכל צרכי נעשים בשבילם:
מצודת דוד--לקדושים. הכנעי עוד להאנשים הקדושים אשר המה בארץ ולהאדירים ביראת ה׳ כי כל חפצי באה לי בזכותם:
רש"י--לקדושים אשר בארץ המה. בשביל הקדושים אשר המה קבורי' בארץ אשר התהלכו לפניך באמת ואדירי כל חפצי בם. הם האדירים אשר כל חפצי בם וכל צרכי נעשים בשבילם:
מצודת דוד--לקדושים. הכנעי עוד להאנשים הקדושים אשר המה בארץ ולהאדירים ביראת ה׳ כי כל חפצי באה לי בזכותם:
An interesting debate between the Midrash and the parshanim as to whom this pasuk is discussing...
פסוק ד
רש"י--ירבו עצבותם וגו'. כל זה אמרי ליקוק ירבו עצבותם של כופרים בך המהירי' וחרידי' לעבודת אל אחר, ל"א מהרו לשון מוהר
רד"ק--פרוש אחר מהרו כלומר: אני אהיה דבק בקדושים ובאדירים וירבו עצבות האנשים, עצבות הממהרים אל אנשים זולתם ללכת בדרכים אחרות שאינן דרכי יקוק', וזהו הנכון...והנסכים עם מעשים רעים לא יועילו ולא יצילו, אבל ירעו,
רש"י--ירבו עצבותם וגו'. כל זה אמרי ליקוק ירבו עצבותם של כופרים בך המהירי' וחרידי' לעבודת אל אחר, ל"א מהרו לשון מוהר
רד"ק--פרוש אחר מהרו כלומר: אני אהיה דבק בקדושים ובאדירים וירבו עצבות האנשים, עצבות הממהרים אל אנשים זולתם ללכת בדרכים אחרות שאינן דרכי יקוק', וזהו הנכון...והנסכים עם מעשים רעים לא יועילו ולא יצילו, אבל ירעו,
מדרש תהילים ט״ז:ד׳
דבר אחר ירבו עצבותם. אמר דוד לפני הקב"ה בני אדם שממהרין לפתחך לבוא ומאחרין לצאת הרבית להם עצבונות. וכשהיו אומרים להם נסכו לעבודה זרה והוא אומר איני מנסך. זבח איני זובח. שתה מים בכוס אדום איני שותה. אומר לו נדור בשם עבודה זרה ואומר איני נודר. שכך כתוב לנו על ידי משה רבינו (שמות כג יג) ושם אלקים אחרים לא תזכירו. ובל אשא את שמותם על שפתי.
דבר אחר ירבו עצבותם. אמר דוד לפני הקב"ה בני אדם שממהרין לפתחך לבוא ומאחרין לצאת הרבית להם עצבונות. וכשהיו אומרים להם נסכו לעבודה זרה והוא אומר איני מנסך. זבח איני זובח. שתה מים בכוס אדום איני שותה. אומר לו נדור בשם עבודה זרה ואומר איני נודר. שכך כתוב לנו על ידי משה רבינו (שמות כג יג) ושם אלקים אחרים לא תזכירו. ובל אשא את שמותם על שפתי.
פסוק ה
אלשיך--...אין הכוס ההוא גשמי לא הוא ולא מה שבתוכו אך אין ספק כי הכוס ההוא הכלי הוא בחינת שכינה שהיא כלי לקבל שפע מכל הכחות העליונים כנודע כי על כן כוס עולה כמספר אלקים שהוא תואר אל השכינה ומה שבתוכו הן הישועות..
מלבי"ם--ויש הבדל בין חלק ובין כוס, שהכוס הוא רק החלק שהכין האדם לעצמו עפ"י הכנתו...ויש לכל אדם חלק ונחלה ביקוק מצד הלידה שנפשו חלק אלקי וזה נקרא חלק, ועז"א יקוק מנת חלקי...יקבל מיקוק מתנה יתירה על יתר אחיו עפ"י רצון יקוק אחר שזכה לזה תחלה ע"י מעשיו כמ"ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני וזה נקרא גורל
אלשיך--...אין הכוס ההוא גשמי לא הוא ולא מה שבתוכו אך אין ספק כי הכוס ההוא הכלי הוא בחינת שכינה שהיא כלי לקבל שפע מכל הכחות העליונים כנודע כי על כן כוס עולה כמספר אלקים שהוא תואר אל השכינה ומה שבתוכו הן הישועות..
מלבי"ם--ויש הבדל בין חלק ובין כוס, שהכוס הוא רק החלק שהכין האדם לעצמו עפ"י הכנתו...ויש לכל אדם חלק ונחלה ביקוק מצד הלידה שנפשו חלק אלקי וזה נקרא חלק, ועז"א יקוק מנת חלקי...יקבל מיקוק מתנה יתירה על יתר אחיו עפ"י רצון יקוק אחר שזכה לזה תחלה ע"י מעשיו כמ"ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני וזה נקרא גורל
פסוק ו
רש"י--חבלים נפלו לי בנעימים. כשנפל לי הגורל להיות בחלקך חבל נעים הוא זה אף עלי שפרה נחלה כזו:
מלבי"ם--...קורא בשם נעימים את התענוגים הרוחנים שתשיג הנפש, שבזה נפלו לי חבלים וחלקים רבים בעדן הרוחני והצחצחות אשר עובדי האליל אין להם אושר הנפש וקיום נצחי, ולעומת הצלחת הגוף וכל הנתלה בזה שזה קורא נחלה...יש לי נחלת שפרה עלי לא כהעכו"ם שנחלתם אינו שפרה בעיניהם כי מבקשים מותרות ואינם שמחים בחלקם...
רש"י--חבלים נפלו לי בנעימים. כשנפל לי הגורל להיות בחלקך חבל נעים הוא זה אף עלי שפרה נחלה כזו:
מלבי"ם--...קורא בשם נעימים את התענוגים הרוחנים שתשיג הנפש, שבזה נפלו לי חבלים וחלקים רבים בעדן הרוחני והצחצחות אשר עובדי האליל אין להם אושר הנפש וקיום נצחי, ולעומת הצלחת הגוף וכל הנתלה בזה שזה קורא נחלה...יש לי נחלת שפרה עלי לא כהעכו"ם שנחלתם אינו שפרה בעיניהם כי מבקשים מותרות ואינם שמחים בחלקם...
Perhaps a change in focus, but certainly a different "note"--more triumphal...
פסוק ז
רש"י--עד כאן (עיין רש"י, פסוק ב) ניבא דוד על כנסת ישראל שתאמר כן ועכשיו אומר ואני גם אני אברך את יקוק אשר יעצני לבחור בחיים וללכת בדרכיו:
אבן עזרא--וטעם בלילות – בהתבודדו מעסקי העולם. וכליותי - רמז לכוחי התולדה שהם בסתר, כמו הכליות. וטעם יסרוני – שחשב בלבו כל הקורות להולכים מן העולם הזה, על כן נוסר.
רד"ק--זאת היתה לי תחלה מאת יקוק' שהוא יעצני וסיעני בבחרי זה החלק הטוב לעצמי; וגם כן אני בעצמי בכל יום יסרוני כליותי: שלא אעזוב זאת הדרך אלא אחזיק בה בכל כח. ואמר לילות, כי בלילה יתבודד האדם מעסקי העולם וימצא לבו פנוי. ואמר כליותי, כי הן היועצות כמו שאמרו (בבלי ברכות סא א): כליות יועצות לב מבין.
רש"י--עד כאן (עיין רש"י, פסוק ב) ניבא דוד על כנסת ישראל שתאמר כן ועכשיו אומר ואני גם אני אברך את יקוק אשר יעצני לבחור בחיים וללכת בדרכיו:
אבן עזרא--וטעם בלילות – בהתבודדו מעסקי העולם. וכליותי - רמז לכוחי התולדה שהם בסתר, כמו הכליות. וטעם יסרוני – שחשב בלבו כל הקורות להולכים מן העולם הזה, על כן נוסר.
רד"ק--זאת היתה לי תחלה מאת יקוק' שהוא יעצני וסיעני בבחרי זה החלק הטוב לעצמי; וגם כן אני בעצמי בכל יום יסרוני כליותי: שלא אעזוב זאת הדרך אלא אחזיק בה בכל כח. ואמר לילות, כי בלילה יתבודד האדם מעסקי העולם וימצא לבו פנוי. ואמר כליותי, כי הן היועצות כמו שאמרו (בבלי ברכות סא א): כליות יועצות לב מבין.
A profoundly psychologically insightful Malbim and a path to contentment...
פסוק ח
רש"י--...ד"א שויתי יקוק לנגדי תמיד ס"ת היה עמו לקרות בו כל ימי חייו וזה שאמר מימיני בל אמוט ע"ש התורה שנתנה בימינו שאני עוסק בה ולפיכך בל אמוט (סא"א):
מלבי"ם--וע"י עצות התורה והרגשת המוסר, שויתי את יקוק לנגדי ר"ל שהגם שתאות הגוף וחמדותיו יסיתני לנטות מאחרי יקוק, אני משוה את יקוק לנגדי, כי פקודת יקוק ומצותיו הן עומדות נגד תאות גופי, והן מצוות את ההפך מה שאני רוצה מצד גופי ויצרי, ושויתי ערך שניהם זה מול זה, שבודאי ראוי שאבטל רצוני ותאותי מפני יקוק ומצותיו,
והענין כי בנפש האדם יש שני דרכים, הגוף וכחותיו יעצוהו תמיד ללכת לקראת נחשים ויטהו אל אהבת עצמו, עד שאפי' הטוב אשר יעשה, יעשה מפני אהבת עצמו מתקות השכר ויראת עונש או פנייה אחרת, אולם נמצא כח באדם שהיא התבונה המעשיית אשר תשים לפניו חק שיעשה הטוב רק בעבור שהוא טוב, ושרשה מהתבונה הכוללת הבלתי ב"ת שהוא השי"ת, עד שיקוק הוא מיעץ אותו נגד הגוף ונגד חפציו, והשומע לעצת יקוק הוא משוה את יקוק נגדו, ר"ל שמעריך שתי הטענות במאזני משקל טענת הגוף וטענת הנפש...שהאיש המשועבד לתאותיו לבו אינו שמח כי הרשעים מלאים חרטה והלב י"ל תמיד מלחמה פנימית עם עצמו, אבל המושל ברוחו ומכניע תאותיו לבו שמח כי נצח את המלחמה...
רש"י--...ד"א שויתי יקוק לנגדי תמיד ס"ת היה עמו לקרות בו כל ימי חייו וזה שאמר מימיני בל אמוט ע"ש התורה שנתנה בימינו שאני עוסק בה ולפיכך בל אמוט (סא"א):
מלבי"ם--וע"י עצות התורה והרגשת המוסר, שויתי את יקוק לנגדי ר"ל שהגם שתאות הגוף וחמדותיו יסיתני לנטות מאחרי יקוק, אני משוה את יקוק לנגדי, כי פקודת יקוק ומצותיו הן עומדות נגד תאות גופי, והן מצוות את ההפך מה שאני רוצה מצד גופי ויצרי, ושויתי ערך שניהם זה מול זה, שבודאי ראוי שאבטל רצוני ותאותי מפני יקוק ומצותיו,
והענין כי בנפש האדם יש שני דרכים, הגוף וכחותיו יעצוהו תמיד ללכת לקראת נחשים ויטהו אל אהבת עצמו, עד שאפי' הטוב אשר יעשה, יעשה מפני אהבת עצמו מתקות השכר ויראת עונש או פנייה אחרת, אולם נמצא כח באדם שהיא התבונה המעשיית אשר תשים לפניו חק שיעשה הטוב רק בעבור שהוא טוב, ושרשה מהתבונה הכוללת הבלתי ב"ת שהוא השי"ת, עד שיקוק הוא מיעץ אותו נגד הגוף ונגד חפציו, והשומע לעצת יקוק הוא משוה את יקוק נגדו, ר"ל שמעריך שתי הטענות במאזני משקל טענת הגוף וטענת הנפש...שהאיש המשועבד לתאותיו לבו אינו שמח כי הרשעים מלאים חרטה והלב י"ל תמיד מלחמה פנימית עם עצמו, אבל המושל ברוחו ומכניע תאותיו לבו שמח כי נצח את המלחמה...
In spiritual/psychic contentment, what moves and what is still?
פסוק ט
מדרש תהילים ט״ז:ח׳
לכן שמח לבי ויגל כבודי. אמר רבי אבהו הכבוד גולה בשעה שהקטנים הוגים להשתמש בו. דבר אחר לכן שמח לבי בדברי תורה. ויגל כבודי במלך המשיח שעתיד לצאת ממני שנאמר (ישעיה ד ה) כי על כל כבוד חופה. אף בשרי ישכון לבטח. לאחר מיתה. אמר רבי יצחק מלמד שלא שלט בו רמה ותולעה:
רש"י(a possible time-stamp)--...שהרי בעון עבירה גדולה שהיתה בידי בשרתני גם יקוק העביר חטאתך (שמואל ב י״ב:י״ג) ק"ו שמעתה לא תעזבני לסור ממך:
אבן עזרא--לבי - הוא שכל הדעת. וכבודי - הנשמה. אף בשרי - הגוף. והטעם: כי אחר שהוא דבק בכח עליון תעלוז נפשו וכח הדבקו בו ישמרנו מתחלואים בהשתנות העתיד, על כן ישכון גופו בעולם הזה לבטח.
מדרש תהילים ט״ז:ח׳
לכן שמח לבי ויגל כבודי. אמר רבי אבהו הכבוד גולה בשעה שהקטנים הוגים להשתמש בו. דבר אחר לכן שמח לבי בדברי תורה. ויגל כבודי במלך המשיח שעתיד לצאת ממני שנאמר (ישעיה ד ה) כי על כל כבוד חופה. אף בשרי ישכון לבטח. לאחר מיתה. אמר רבי יצחק מלמד שלא שלט בו רמה ותולעה:
רש"י(a possible time-stamp)--...שהרי בעון עבירה גדולה שהיתה בידי בשרתני גם יקוק העביר חטאתך (שמואל ב י״ב:י״ג) ק"ו שמעתה לא תעזבני לסור ממך:
אבן עזרא--לבי - הוא שכל הדעת. וכבודי - הנשמה. אף בשרי - הגוף. והטעם: כי אחר שהוא דבק בכח עליון תעלוז נפשו וכח הדבקו בו ישמרנו מתחלואים בהשתנות העתיד, על כן ישכון גופו בעולם הזה לבטח.
This Gemara is an astounding statement about the power of contributing to society and also the power of teshuva...
פסוק י
יומא פז ע"א--כִּי לֹא תַעֲזֹב כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו מ"ט כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת וכו':
יומא פז ע"א--כִּי לֹא תַעֲזֹב כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו מ"ט כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת וכו':
The Alshich references a (kabbalistic) concept that some tzadikim, when they die, have their neshamot go into Geheinom and scoop up some others to take them with them to Gan Eden. Other tzadikim are afraid to take the risk, lest the middat hadin re-open their book of deeds and judge them more harshly.
אלשיך--...הן ידעתי כי לא תעזוב נפשי לשאול גם כי תתעורר מדת הדין עליה לאחוז בה לא תעזבנה באופן שלא אירא גם כי אעבור דרך גיהנם אך עכ"ז אחלה פניך לא תתן חסידך לראות שחת אפילו דרך העברה ומכ"ש דרך שאול שהוא גדר עמוק משחת:
מלבי"ם--...שהגם שהגוף ימות בהכרח וירד לשאול שהוא הקבר, אבל נפשי הרוחנית לא תרד שאולה כי היא תחיה לעולם בנעימות נצח, ונגד מ"ש אף בשרי ישכן לבטח מפרש כי לא תתן חסידך לראות שחת, שהגוף שהתנהג בחסידות לא ישחת למות קודם זמנו, שעל ידי שלא הלך אחר תאותו ישכון בשר הגוף בשלוה ובבריאות ויאריך ימים:
פסוק יא
רש"י--תודיעני ארח חיים. לשון עתיד הוא ואינו לשון תפלה: שבע שמחות. שמחה שאין לה קץ ותכלה היא השמחה של עתיד (סא"א): את פניך. שמחות אשר לפניך בכת הקרובה לך:
רד"ק--דרך תפלה שיודיעהו האל הדרך שיזכה בה לחיי העולם הבא, כלומר: שישכילהו ויבינהו הדרך ההיא שתחיה הנפש בהפרדה מהגוף...
מלבי"ם--תודיעני אורח חיים, החיים הזמניים הם רק חיים מדומים, והחיים האמתיים הם חיי הנפש עת תפשט את שלמותיה הבשריים ותשוב אל צרור החיים, וכל עוד תתלבש בגולם וגויה היא הולכת להתקרב אל ארצות החיים, אבל זה אם תלך באורח מישור בדרך יקוק אשר בו תגיע אל מחוז החפץ, ובקש מיקוק שיודיעהו הארח שבו יגיע אל החיים הנצחיים, כי דרך זה לא יודע מעצמו רק מפי יקוק,
ובאר כי יש שני הבדלים בין החיים הנפשיים האמתיים ובין החיים המדומים, א. שהשמחה שישיג האדם בחיים הזמנים לא ישבע בשמחה כי אחריתה שמחה תוגה, אבל בחיים הנפשיים שם יש שובע שמחות את פניך מזיו השכינה, ב. שהתענוג הגשמי הוא פוסק ואינו נצחי אבל נעימות הנמצא בימינך הוא נעימות נצח שהוא נצחי:
רש"י--תודיעני ארח חיים. לשון עתיד הוא ואינו לשון תפלה: שבע שמחות. שמחה שאין לה קץ ותכלה היא השמחה של עתיד (סא"א): את פניך. שמחות אשר לפניך בכת הקרובה לך:
רד"ק--דרך תפלה שיודיעהו האל הדרך שיזכה בה לחיי העולם הבא, כלומר: שישכילהו ויבינהו הדרך ההיא שתחיה הנפש בהפרדה מהגוף...
מלבי"ם--תודיעני אורח חיים, החיים הזמניים הם רק חיים מדומים, והחיים האמתיים הם חיי הנפש עת תפשט את שלמותיה הבשריים ותשוב אל צרור החיים, וכל עוד תתלבש בגולם וגויה היא הולכת להתקרב אל ארצות החיים, אבל זה אם תלך באורח מישור בדרך יקוק אשר בו תגיע אל מחוז החפץ, ובקש מיקוק שיודיעהו הארח שבו יגיע אל החיים הנצחיים, כי דרך זה לא יודע מעצמו רק מפי יקוק,
ובאר כי יש שני הבדלים בין החיים הנפשיים האמתיים ובין החיים המדומים, א. שהשמחה שישיג האדם בחיים הזמנים לא ישבע בשמחה כי אחריתה שמחה תוגה, אבל בחיים הנפשיים שם יש שובע שמחות את פניך מזיו השכינה, ב. שהתענוג הגשמי הוא פוסק ואינו נצחי אבל נעימות הנמצא בימינך הוא נעימות נצח שהוא נצחי:
מדרש תנחומא, בהעלותך ז׳:א׳
וַיְדַבֵּר יקוק וְגוֹ', קַח אֶת הַלְּוִיִּם. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה נִימִין הָיוּ בְּאוֹתוֹ כִּנּוֹר שֶׁהָיוּ הַלְּוִיִּם מְנַגְּנִין בּוֹ. כָּךְ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁבַע נִימִין הָיוּ בַּכִּנּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח (תהלים טז, יא). אַל תְּהִי קוֹרֵא שׂבַע, אֶלָּא שֶׁבַע שְׂמָחוֹת. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר, שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ (שם קיט, קסד). וְלִימוֹת הַמָּשִׁיחַ נַעֲשֶׂה שְׁמוֹנֶה, שֶׁכֵּן דָּוִד אוֹמֵר בְּנִגּוּן, לַמְּנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית (שם ו, א). וְלֶעָתִיד נַעֲשֶׂה עֶשֶׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹקִים, שִׁיר חָדָשׁ אֲשִׁירָה לְךָ, בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָךָ (שם קמד, ט).
וַיְדַבֵּר יקוק וְגוֹ', קַח אֶת הַלְּוִיִּם. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה נִימִין הָיוּ בְּאוֹתוֹ כִּנּוֹר שֶׁהָיוּ הַלְּוִיִּם מְנַגְּנִין בּוֹ. כָּךְ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁבַע נִימִין הָיוּ בַּכִּנּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח (תהלים טז, יא). אַל תְּהִי קוֹרֵא שׂבַע, אֶלָּא שֶׁבַע שְׂמָחוֹת. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר, שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ (שם קיט, קסד). וְלִימוֹת הַמָּשִׁיחַ נַעֲשֶׂה שְׁמוֹנֶה, שֶׁכֵּן דָּוִד אוֹמֵר בְּנִגּוּן, לַמְּנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית (שם ו, א). וְלֶעָתִיד נַעֲשֶׂה עֶשֶׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹקִים, שִׁיר חָדָשׁ אֲשִׁירָה לְךָ, בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָךָ (שם קמד, ט).