…השאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו?
…The question which all ask: “If G-d hardened his heart, what then was Pharaoh’s sin?”
וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר ה'׃
| Plague | Actor | Expression | Verse |
|---|---|---|---|
| - | God | וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ | 4:21 |
| - | " | וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה | 7:3 |
| - | Pharaoh | וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה | 7:13 |
|
דָם |
" |
וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ |
7:22 |
|
צְפַרְדְּעִים |
" |
וְהַכְבֵּד֙ אֶת־לִבּ֔וֹ |
8:11 |
|
כִנִּם |
" |
וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ |
8:15 |
|
הֶעָרֹב |
" |
וַיַּכְבֵּ֤ד פַּרְעֹה֙ אֶת־לִבּ֔וֹ |
8:28 |
|
דֶּבֶר |
" |
וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה |
9:07 |
|
שְׁחִין |
God |
וַיְחַזֵּ֤ק ה' אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה |
9:12 |
|
בָּרָד כָּבֵד |
Pharaoh |
וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ |
9:34 |
| " | " |
וַֽיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה |
9:35 |
| " | God |
כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ |
10:01 |
|
אַרְבֶּה |
" |
וַיְחַזֵּ֥ק ה' אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה |
10:20 |
|
חֹשֶׁךְ |
" |
וַיְחַזֵּ֥ק ה' אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה |
10:27 |
וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם ה' הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים׃
Pharaoh sent and had Moshe and Aharon called and said to them: This-time I have sinned! ה' is the one-in-the-right, I and my people are the ones-in-the-wrong!
וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַעֲבָדָֽיו׃
Pharaoh saw that the rain and the hail and the thunder had stopped,
so he continued to sin: he made his heart heavy-with-stubbornness, his and his servants’.
ויסף לחטא - עד עתה לא נתכוון לחטוא במזיד, אבל כשהודה על הברד: ואני ועמי הרשעים - לכן קוראו עכשיו מזיד.
(א) וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ׃
בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו' - בכל מכות לא מצינו שהודיע הקב"ה למשה שחיזק את לבו. אך בזאת שהודה פרעה שהוא הצדיק ואני ועמי הרשעים. ובזאת כתיב: ויוסף לחטוא, לכך הוזקק לומר: כי אני הכבדתי וגו'
כי אני הכבדתי את לבו, during all the preceding plagues we do not find that G’d had told Moses that it was He Who had stiffened Pharaoh’s heart. However, since we have reached the stage where Pharaoh himself had said that “G’d is just whereas he and his people are the sinners,” (9,27) and still he had reneged and sinned deliberately, a phenomenon which must have seemed incomprehensible to Moses, G’d explains the psychology behind this, i.e. that it was not as hard to understand, as He Himself had to stiffen Pharaoh’s resolve causing him to renege
דָּבָר אַחֵר, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִכָּאן פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִין לוֹמַר לֹא הָיְתָה מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יִסָּתֵם פִּיהֶם שֶׁל מִינִים... שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְרֶה בּוֹ בָּאָדָם פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ, וְהוּא נוֹעֵל לִבּוֹ מִן הַתְּשׁוּבָה כְּדֵי לִפְרֹעַ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁחָטָא. אַף כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע, כֵּיוָן שֶׁשִּׁגֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָמֵשׁ פְּעָמִים וְלֹא הִשְׁגִּיחַ עַל דְּבָרָיו, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִקְשֵׁיתָ עָרְפְּךָ וְהִכְבַּדְתָּ אֶת לִבְּךָ, הֲרֵינִי מוֹסִיף לְךָ טֻמְאָה עַל טֻמְאָתְךָ
Another explanation: For I have hardened his heart - Rabbi Yochanan said: Does this not provide heretics with an opportunity to open their mouths to say that he had no means of repenting, as it say "For I have hardened his heart". Rabbi Shimon ben Lakish said to him: Let the mouths of the heretics be stopped up... when the Holy One Blessed be He warns a man once, twice, thrice and he doesn't repent, and G-d will close his heart against repentance so that He should not exact vengeance from him for his sins. So to with the wicked Pharaoh, since Hashem sent five times to him and he took no notice, G-d then said: "You have stiffened your neck and hardened your heart; well, I will add impurity to your impurity"
בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵין כְּתִיב בָּהֶן אֶלָּא "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה". כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ חָמֵשׁ מַכּוֹת וְלֹא שִׁלַּח, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכָּאן וְאֵילָךְ אִם רָצָה לְשַׁלֵּחַ אֵינִי מְקַבֵּל. שֶׁכָּךְ כְּתִיב בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה"
With reference to the first five plagues, the words Pharaoh’s heart was hardened, etc., are written, but after the fifth plague occurred and he still would not permit them to leave, the Holy One, blessed be He, said: Henceforth, even if he desires to send them away, I will not allow it. Hence, with reference to the last five plagues it is written: But the Lord hardened Pharaoh’s heart (ibid. 10:20)
למינין - המכחישים הבחירה אמר לו ר"ש לקיש יסתם פיהם - כי אין בזה ראיה מאומה, רק הסיבה הוא מרוב ההרגל הרע, אחר ששומע ההתראה כמה פעמים ואינו שומע, אז ממילא ננעל לבו, ואין יכולת לו לעשות תשובה, כי נעקר מלבו כל ציור טוב מרוב הרגלו, וזהו מכונה "כי ה' הכביד את לבו"... שאם יתגבר תחילה ברע, אז באחרית יכבד לבו ולא יוסיף עוד הבין האמת... הכעס הרגיל בלבו לכעוס על דבר שרואה שאינו לפי רצונו, ולא יקח מוסר מזה מרוב כעסו, ואם כן זהו הוספת הטומעה שמרוב ההרגל יסד ה' שיתוסף בו עוד כעס, כמו שנאמר "וְכָעַ֥ס הַרְבֵּ֖ה וְחָלְי֥וֹ וָקָֽצֶף" (קהלת ה׳:טז) כי הכעס מוליד חולי ויסורין, והיסורין מוליד בלבו קצף. הארחתי בזה קצת, להמלט מן הדעת שיאומן חס ושלום כי ה' מוסיף טומאה בעצם, כי זהו אי אפשר בחוק האב הרחמן
לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה (שמות ד כא) "וְחִזַּקְתִּי אֶת־לֵב־פַּרְעֹה". לְפִי שֶׁחָטָא מֵעַצְמוֹ תְּחִלָּה וְהֵרֵעַ לְיִשְׂרָאֵל הַגָּרִים בְּאַרְצוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א י) "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ". נָתַן הַדִּין לִמְנֹעַ הַתְּשׁוּבָה מִמֶּנּוּ עַד שֶׁנִּפְרַע מִמֶּנּוּ. לְפִיכָךְ חִזֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לִבּוֹ
It is, therefore, written in the Torah; "And I will harden Pharaoh's heart" (Ex. 14.4), because at the beginning he sinned of his own free will, and meted out evil to Israel who sojourned in his land, even as it is said: "Come, let us deal wisely with them" (Ibid. 1.10). Thereat justice demanded to withold repentance from him, so that due punishment might be visited upon him. Wherefor, the Holy One, blessed is He! hardened his heart.
…וְכֵן הַמִּצְרִיִּים כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוֹתָן הַמְּצֵרִים וְהַמֵּרֵעִים לְיִשְׂרָאֵל אִלּוּ לֹא רָצָה לְהָרַע לָהֶם הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. שֶׁלֹּא גָּזַר עַל אִישׁ יָדוּעַ אֶלָּא הוֹדִיעוֹ שֶׁסּוֹף זַרְעוֹ עָתִיד לְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם. וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לֵידַע הֵיאַךְ יֵדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבָרִים הָעֲתִידִין לִהְיוֹת:
…Similarly, in regard to the Egyptians, each and every one of the Egyptians who caused hardship and difficulty for Israel had the choice to refrain from harming them, if he so desired, for there was no decree on a particular person. Rather, [God merely] informed [Abraham] that, in the future, his descendants would be enslaved in a land which did not belong to them. We have already explained that it is beyond the potential of man to know how God knows what will be in the future.
אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות… אין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה... וענין המצרים אינה שאלה משני פנים: האחד …אילו שמעו למשה בתחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים אבל זדונו של פרעה ובזותו את הבורא יתברך לפני שלוחו הוא גרם לו. והשני, כי הבורא אמר “וענו אותם” והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטבעו מהם כענין שנאמר “אֲנִי֙ קָצַ֣פְתִּי מְּעָ֔ט וְהֵ֖מָּה עָזְר֥וּ לְרָעָֽה” לפיכך נתחייבו:
These are unseasoned, lengthy words; by the life of my head, I am tempted to say, they are childish words …in the subject of the foreknowledge of God there is no connection with predestination... As for the subject of the Egyptians, it is no question at all for two reasons: first… if they had listened to Moses at first and let the children of Israel go forth, they would neither have been plagued nor drowned in the Red Sea; but the spitefulness of Pharoah, and his insulting words against the Creator in the presence of His messenger caused the punishment to be visited upon him. Second, because the Creator said: "And they shall afflict them" (Gen. 15:13), but they afflicted them with rigour, put some of them to death, and killed others by drowning, as the subject is spoken of saying: "I was only angry a little, but they overdid the punishment" (Zech. 1:15); they were, therefore, found guilty".
וְקֶ֤צֶף גָּדוֹל֙ אֲנִ֣י קֹצֵ֔ף עַל־הַגּוֹיִ֖ם הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ קָצַ֣פְתִּי מְּעָ֔ט וְהֵ֖מָּה עָזְר֥וּ לְרָעָֽה׃
and I am very angry with those nations that are at ease; for I was only angry a little, but they overdid the punishment.
https://www.newworldencyclopedia.org/entry/Egyptian_Book_of_the_Dead
כׇּֽל־דֶּרֶךְ־אִ֭ישׁ יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן לִבּ֣וֹת ה'׃
All the ways of a man seem right to him,
But the LORD probes the mind.
— Qal - תָּכַן 1 he measured, weighed, examined, estimated; NH 2 he planned
כִּֽי־תֹאמַ֗ר הֵן֮ לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ־זֶ֥ה הֲֽלֹא־תֹ֘כֵ֤ן לִבּ֨וֹת ׀ הֽוּא־יָבִ֗ין וְנֹצֵ֣ר נַ֭פְשְׁךָ ה֣וּא יֵדָ֑ע וְהֵשִׁ֖יב לְאָדָ֣ם כְּפׇעֳלֽוֹ׃
Surely He who fathoms hearts will discern [the truth],
He who watches over your life will know it,
And He will pay each man as he deserves.
אף על פי שאני גזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם, אף על פי כן אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי. והטעם כמו שאמר הכתוב (זכריה א' י"ד-ט"ו) "קנאתי לציון ולירושלים, קנאה גדול וקצף גדול אני קוצף על הגויים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה". ואומר ישעיה (מ"ז ו') "קצפתי על עמי חללתי נחלתי..." וכן היה במצרים שהוסיפו להרע, כי השליכו בניהם ליאור וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם. וזה טעם "דן אנכי", שאביא אותם במשפט, אם עשו כנגזר עליהם או הוסיפו להרע להם. וזהו מה שאמר יתרו (שמות י"ח) "כי בדבר אשר זדו עליהם". כי הזדון הוא שהביא עליהם העונש הגדול שאיבדם מן העולם, וכן (נחמיה ט' י') "כי ידעת כי הזידו עליהם".