מַתְנִי׳ כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח? מְבִיאִין שַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן, וְתוֹחֲבוֹ לְתוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ, וְנוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְאֶת בְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּמִין בִּישּׁוּל הוּא זֶה, אֶלָּא תּוֹלִין חוּצָה לוֹ. אֵין צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא עַל הַשַּׁפּוּד וְלֹא עַל הָאַסְכָּלָא. אָמַר רַבִּי צָדוֹק: מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאָמַר לְטָבִי עַבְדּוֹ: צֵא וּצְלֵה לָנוּ אֶת הַפֶּסַח עַל הָאַסְכָּלָא.
MISHNA: How does one roast the Paschal lamb? One brings a spit [shappud] of pomegranate wood and thrusts it into the mouth of the lamb until it reaches its anus, and one then puts its legs and entrails inside it and roasts it all together; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: One does not insert its legs and entrails inside it, as this is a type of cooking. Anything placed inside the offering does not get roasted directly by the fire and is considered to have been cooked. Rather, one suspends the legs and entrails from the spit above the animal’s head outside it. One may not roast the Paschal lamb on the metal spit nor on a metal grill [askela]. However, Rabbi Tzadok said: There was an incident with Rabban Gamliel, who said to his slave Tavi: Go and roast the Paschal lamb for us on the grill.
גְּמָ׳ וְנַיְתֵי שֶׁל מַתֶּכֶת? אַיְּידֵי דְּחַם מִקְצָתוֹ חַם כּוּלּוֹ, וְקָמִטְּוֵי מֵחֲמַת הַשַּׁפּוּד, וְרַחֲמָנָא אָמַר ״צְלִי אֵשׁ״, וְלֹא צָלִי מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר. וְנַיְתֵי שֶׁל דֶּקֶל? אַיְּידֵי דְּאִית לֵיהּ שִׁיבֵּי, מַפֵּיק מַיָּא וְהָוֵי כִּמְבוּשָּׁל. וְנַיְתֵי שֶׁל תְּאֵנָה? אַיְּידִי דִּמְחַלְחֵל, מַפֵּיק מַיָּא וְהָוֵה לֵיהּ כִּמְבוּשָּׁל.
GEMARA: The Gemara suggests: Let them bring a metal spit. The Gemara answers: With regard to a metal utensil, once part of it is hot, it is all hot, and the meat is roasted due to the heat of the spit. And the Merciful One states in the Torah that the Paschal lamb must be roasted in fire and not roasted through something else. The Gemara asks why it is necessary to use specifically a spit of pomegranate wood: Let them bring a spit of palm wood. The Gemara answers: Since the palm branch has grooves between the leaves, it gives off a small amount of water from the grooves during roasting. The meat of the offering that touches the spit is as though it is cooked. The Gemara suggests: Let them bring a spit of fig wood. The Gemara answers: Since it is hollow and has sap inside, it gives off water, and it is as though the meat is cooked.
וְנַיְתֵי שֶׁל אַלּוֹן, שֶׁל חָרוּב, וְשֶׁל שִׁקְמָה? אַיְּידֵי דְּאִית בֵּיהּ קִיטְרֵי, מַפֵּיק מַיָּא.
The Gemara suggests: Let them bring a spit made from an oak or from a carob tree or from a sycamore, which are hard and do not have sap. The Gemara answers: With regard to each one of these trees, since it has knots and one must cut them off in order to smooth the branch, it gives off water from the locations of the cuts during roasting, and the meat is considered cooked.
שֶׁל רִמּוֹן נָמֵי אִית בֵּיהּ קִיטְרֵי? שִׁיעִי קִיטְרֵי. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בְּנַבְגָּא בַּר שַׁתָּא, דְּלֵית בֵּיהּ קִיטְרֵי. וְהָא אִיכָּא בֵּי פִסְקֵיהּ! דְּמַפֵּיק לְבֵי פִסְקֵיהּ לְבַר.
The Gemara asks: A branch from a pomegranate tree also has knots. The Gemara answers: Its knots are smooth. There is no need to straighten the branch with a knife in order to use it, and therefore it does not emit water. And if you wish, say that the mishna is referring to a branch within its first year, which does not yet have knots. The Gemara asks: But there is the place it was cut from the tree, and water will come from there. The Gemara answers: One leaves the place it was cut outside of the animal rather than inserting that side of the branch into the animal.
מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁשַּׁפּוּד שֶׁל עֵץ אֵינוֹ נִשְׂרָף, כָּךְ שַׁפּוּד שֶׁל מַתֶּכֶת אֵינוֹ מַרְתִּיחַ. אָמְרוּ לוֹ: זֶה חַם מִקְצָתוֹ — חַם כּוּלּוֹ, וְזֶה חַם מִקְצָתוֹ — אֵינוֹ חַם כּוּלּוֹ.
The Gemara notes that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Just as the part of a spit of wood that is inside the animal is not burned, although it is over the fire, so the part of a spit of metal that is inside the animal does not become burning hot. There is no concern that the meat will be roasted from the heat of the spit. The Rabbis said to him: This is not the case. With regard to this, the metal, when part of it is hot, it is all hot. And with regard to that, the wood, when part of it is hot, not all of it is hot, and therefore the meat is cooked by the heat of the fire and not by the heat of the spit.
אֵין צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח עַל גַּבֵּי כְּלֵי אֶבֶן אוֹ כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ח ט) "צְלִי אֵשׁ" לֹא צְלִי דָּבָר אַחֵר. לְפִיכָךְ אִם הָיָה כְּלִי מְנֻקָּב כְּדֵי שֶׁתִּשְׁלֹט בּוֹ הָאוּר צוֹלִין עָלָיו. וְאֵין צוֹלִין אוֹתוֹ בְּשִׁפּוּד שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁהֲרֵי הַשִּׁפּוּד כֻּלּוֹ חַם וְצוֹלֶה מְקוֹמוֹ:
One may not roast the Paschal sacrifice on a stoneware utensil or a metal utensil, for it is written: "roasted with fire," i.e., and not roasted by anything else. Therefore if the utensil was perforated so that the fire could affect the meat, one may roast with it. One may not roast it with a metal spit, because the entire spit will be hot and will roast the meat where it touches it.
אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ׃
Do not eat any of it raw, or cooked in any way with water, but roasted—head, legs, and entrails—over the fire.
אמר המאירי כיצד צולין את הפסח וכו' פי' כלל הדברים שצריך להזהר שיהא הפסח צלי מחמת האש ולא מחמת דבר אחר וכן שלא יהא שום לחות בא לו מצד אחר בשעת צלייתו שיהא אותו לחות מבשלו ואתה צריך מתוך כך להקדים את המאוחר ולבאר שאין צולין אותו בשפוד של מתכת מפני שהמתכת לפי מה שיתבאר בגמ' חם מקצתו חם כלו וקצות השפוד שלמעלה מן הבשר ושלמטה מן הבשר מתחממים באמצעות השפוד שהבשר תחוב עליו מתחמם מצד חום שתי קצותיו ופנימיות הבשר הסמוך לשפוד נצלה מחמת חום השפוד ולא מחמת חום האור שחוצה לו וכתיב צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר ומתוך כך הוא צריך לשפוד של עץ ומ"מ יש בשפוד של עץ חששא אחרת והוא שקצת עצים כשמתחממין יוצא לחות מהם ואותו לחות מתחמם ומבשל קצת והתורה אמרה צלי ולא מבושל ויש עצים שיש בהם בקעים שהמים יוצאין דרך שם כגון דקל וכיוצא בו ויש שאין בהם בקעים אלא שאין העצמות שבהם מקשיי כל כך אלא מחולחל ורך והלחות יוצא דרך בו כגון תאנה וערבה וכיוצא באלו ויש שהם מקשיים הרבה אלא שיש פרקים בהם מטפח לטפח או מזרת לזרת ואותם הפרקים בולטין ומעכבין את השפוד מליכנס בבשר ואדם צריך לחתוך בליטתם בסכין והמים יוצאים דרך אותה החתך בנקל וממין זה אלון וחירוב והרבה מן האילנות ומתוך כך הוא צריך שפוד של רמון שהוא מקשיי מצד עצמו ושאין בו בקעים ופרקים שבו אינם בולטים ולא מעכבים את השפוד מליכנס בבשר עד שיהא צריך לחתכם בסכין או שמא מביא ממנו ענף בן שנתו שלא נתעבו פרקיו עדיין וכן פי' בגמ' שצריך להוציא ראש השפוד חוץ לבשר מפני שראש השפוד על כל פנים צריך לחתכו בסכין כדי לשפותו והמים יוצאים במקום חתיכתו ואלמלא שהוא חוץ לצואר הבהמה נבלעין בבשר ומבשלין ועכשיו שהוא יוצא חוצה לו המים היוצאים נשפכין לארץ ואינן נבלעים בבשר:
כיצד צולין כו' ותוחבין לתוך פיו עד בית נקובתו. ובירושלמי אית תניי תני תוחבו מבית נקובתו עד שהוא מגיע לפיו על דעתי' דהדין תני' ברי' חוזר והופכו ע"ש ונ"ל פירושו דלתנא דמתני' דתוחבו לתוך פיו ונמצא ראשו למטה סמוך לאש ובראש ועורף וכתף עצמות מרובים וצריך אש יותר לצלותו משא"כ ממתניו עד בית נקובתו שהוא למעלה נצלה בלהב העולה ונמצא נצלה יפה אך לתנא דברייתא שממתניו ומטה שהוא בשר נקל לצלות הוא עומד בתוך האש ונצלה מהרה ועליונו הכתפיים והעורף והראש שקשה לצלות אין מגיע לו אלא להב ונשאר נא או שיתחרך תחתיתו ע"כ צריך להשגיח כשהוא סמוך לברייתו פי' לגמרו שיהיה צלייתו ברור אז יהפכנו ויתן ראשו למטה ומתניו למעלה זה משנלע"ד בכוונת הירושלמי וקרבן עדה נדחק ע"ש. והנה נ"ל עיקור טעם הברייתא לכל הטורח הזה כדי לצלותו כדרך גדילתו ראשו למעלה ולא מהופך כתנא דמשנתינו וא"כ צ"ע למשנתינו מ"ט להופכו ראשו למטה דהרי למסקנא קי"ל כבולעו כ"פ ולא צריכא לתי' ש"ס מידב דייב דמא וא"כ מ"ט להופכו ואמנם לקמן אמרי' אומצא ביעי ומזרקי חתכי' ומלחי' אפי' לקדרה שפיר דמי שפדי' בשפודא בית השחיטה למטה מידב דייב דמא ומזרקי היינו גידי בית השחי' והנה להרמב"ם דס"ל כל מליחה לקדרה צריך שיתנו הבשר ברותחין עד שיתלבן עפ"ו ממ"א ויבואר לקמן אי"ה וא"כ אי לא עביד כן צריך שיצלנו ויתן ביהש"ח למטה כדי שיזוב הדם והכא בפסח א"א ליתנו לרותחין דא"כ ה"ל בשלו ואח"כ צלאו דאסור וע"כ צריך ליתן ביהש"ח למטה וק' אברייתא דירושלמי דלא ס"ל הכי אמנם למאי דלא קי"ל כהרמב"ם ואפשר בחתיכה ומליחה בביה"ש ק'. ובזה יובן מ"ש רשב"א אהש"ס דמייתי סייעתא מנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו והק' רשב"א דלמא מלחום ותי' מסתמא עשו כדרך צלי שאין מולחים ודבריו צ"ע עכ"פ מאי סייעתא דלמא אי לאו דאשמעי' רבא כבכ"פ ה"א לא אמרי' כבכ"פ ובפסח דמצוה לתת כרעיו ובני מעיו לתוכו ע"כ היה מולחם ולהנ"ל י"ל אס"ד מלחו בני מעיו א"כ גם ביה"ש היה לו למולחם ולא יצטרך להפוך הטלה מדרך גדולתו אע"כ לא נכון לעשות כן למולחו א"כ איכא סייעתא לרבא. מ"מ היא גופי' קשי' מ"ט לא מלחוהו לביה"ש שהרי מחותכים היו המזרקי בלא"ה דהיינו הורידי' דבקדשים צריך לשחוט הורידין לכ"ע דלדם הוא צריך כדאי' רפ"ב דחולין א"כ מ"ט לא מלחום ג"כ ולא יצטרך להופכו. ואולי י"ל משום כבדא הנתון בתוכו דעכ"פ לכתחלה כבדא עלוי בישרא אסור אלא בהס"ד כ' תו' משום מצוה על כרעיו ועל קרבו התירו אפי' לכתחלה אבל למאי דמסקי' דדרך ביהש"ח מחלחל גם דם הקרבי' לא לבד המזרקי אלא גם הקרבי' שבתוכו והוה כמו כבדי תותי בשרא ע"כ נתנו פיו למטה ונכון הוא לכאורה. אך תינח למ"ד נותן כרעיו ובני מעיו לתוכו אלא לר"ע דנותן חוצה לו קשי' וי"ל בהא פליגי מתני' וברי' דירושלמי וברייתא כמ"ד חוצה לו ע"כ תוחבו דרך נקובתו ומתני' כמ"ד נותן כרעיו לתוכו ע"כ תוחבו דרך פיו ומיושב דברי רש"י פ' בא דמפרש נותן בני מעיו לתוכו והק' הרא"ם מ"ט שביק ר"ע ופי' כריה"ג ובנחלת יעקב כ' דסמיך אהמכילתא פ' בא דגרסי' ר"ע ס"ל תוך בר ור' ס"ל מקולס ע"ש וסמיך אמכילתא וזה דוחק ולהנ"ל ניחא דסתם משנתינו דתוחבו דרך פיו היא כוותי'. ולפ"ז בפשי' י"ל דלמ"ד נותן כרעיו לתוכו ע"כ היה צריך שיהיה הראש למטה ובני המעי' וכרעיו נחבאים תחת החזה אבל אי ראש למעלה וכרעיו ובני מעיו בכרס יפלו לחוץ במקום חתוך הכרס וגנאי הוא לתפור הפסח בחוט ואמנם ברייתא אתי' כמ"ד חוצה לו וא"ש. והנה בירושלמי איתא דריה"ג ור"ע פליגי. בפלוגתא דאבא שאול ורבנן אי על בסמוך או עליו ממש לריה"ג עליו ממש ולר"ע על בסמוך ולכאורה אין לו מובן ואח"כ איתא בירושלמי דר"ע קורהו תוך בר וריה"ג מקולס והיינו כגי' המכילתא הנ"ל ולפ"ז נ"ל הכי פי' ר"ע ס"ל על בסמוך כאב"ש ופירושי' דקרא ראשו על בסמוך דכרעיו וקרבו ולא מצינו אופן שיהיו סמוכי' לראשו אלא שיכניסם לתוכו ממש וריה"ג ס"ל עליו ממש ויהיה ראשו על כרעיו וקרבו ממש והיינו כפרש"י במתני' שנותן כרעיו ובני מעיו חוצה לו על ראשו וכשהופך השפוד ראשו למטה נמצא ראשו על כרעיו ועל קרבו ודלא כפרש"י בפ' מקום שנהגו נ"ג דחוצה היינו סמוך לו מבחוץ וכן פרש"י ספ"ב דביצה לא כן אלא כבמשנתינו שנותנן על גבי ראשו וכשתוחבו דרך פיו בא ראשו על כרעיו וקרבו ממש וא"ש ועתוס' סוטה ל"ז א' פלוגתא דעל בסמוך ע"ש. והנה לפ"ז בין לר"ע ובין לריה"ג א"ש דתוחבו דרך פיו וראשו למטה דאי למ"ד על סמוך לראשו היינו כשנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו וראשו למטה נמצא הם סמוכים לראשו ממש ואי חוצה לו היינו הראש על הקרבי' וכרעיו ממש כנ"ל וא"כ אפסדת לקמיתא אין ראי' ממשנתינו דהלכה נותן לתוכו וק' אפרש"י בחומש מ"ט סמיך אגי' המכילתא והירושלמי וי"ל. ונלע"ד ראי' ברורה מספ"ק דשבת כ' א' משלשלין את הפסח כו' מ"ט בני חבורה זריזין הן כו' הכא לא מינתח כו' ועי' עירובין ק"ג א' וק' תינח למ"ד נותן לתוכו אבל למ"ד חוצה לו תיפוק לי' דקשי' לי' זיקא משום כרעיו ובני מעיו ומ"ש פסח דנקיט ועמ"ש תו' י"ח ב' ד"ה התם בישרא אגומרי אע"כ הך סתם מתני' דנותני' לתוכו וכפרש"י בחומש. אמנם מ"ש רש"י בפ' מקום שנהגו ובספ"ב דביצה דנותן כרעיו ובני מעיו סביביו נ"ל דאין כאן סתירה דהתי"ט כ' דלרש"י שנותני' על פיו צ"ל שהי' כורכם סביבות הראש שלא יפלו ע"ש וצ"ע איך יפלו הא הם למטה על עובי השפוד ועוד אם יכרכום סביב הראש מי התיר זה לר"ע דאמר כמין בישול הוא זה וה"נ מפסיק בינו לבין האש עמ"ש בסמוך אי"ה אבל נ"ל דכוונת תי"ט דמסתמא עיקור קפידא בשעת הסיבה שיבא לפניהם גדי מקולס ולא בשעת צלי' דוקא א"כ אחר הצלי' שהסירו מהשפוד היה צריך לכרוך סביב הראש כצ"ל אבל אין זה מוכרח ולא נזכר בשום מקום ואה"נ כשמביאים הפסח על השולחן לא הי' ראשו על כרעיו וקרבו אלא בשעת צלי' לבד והשתא לפ"ז תינח במשנתינו דמיירי ממצות צליית פסח פרש"י כמצותו על פיו כדי שיהיה בשעת צלייתו ראשו על כרעיו קרבו ממש אבל התם מיירי רש"י מאיסור עשיית גדי מקולס בזה"ז אסור לצלות אפי' סמוך לו דהרי עכ"פ כשמביאים אותו על השולחן אין היכר דגם בזמן שבהמ"ק היה קיים היו מביאים כך ואסור לעשות כן בזה"ז ויש לפקפק קצת בלשון רש"י פ' מקום שנהגו מ"מ נ"ל מ"ש נכון בעזה"י:
וגרפו ואפה בו את הפת מהו - תימה לריב"א מאי קבעי הא קתני סיפא בישלה ע"ג גחלים דברי הכל מותרת ואפי' למאן דמוקי התם בגחלים עוממות לא גרע חומו מחום חרס התנור שגרפו ותירץ ר"י שאני גחלים שאין חומן בא מחמת השלהבת אלא מחמת עצמן ועפרא בעלמא הן אבל חום התנור שגרפו מחמת חום שלהבת האבוקה בא שהוא איסור גמור הילכך מיבעי ליה ותימה לר"י כיון דהפת אסור כשאבוקה כנגדו וחום אבוקה אסור א"כ כשגרפו ואפה בו את הפת נמי יהא אסור הפת ופי' ר"י דאפילו כשאבוקה כנגדו לא אסור אלא מדרבנן ולא משמע כן בשמעתין וגם לא הוה שייך לפלוגי אי יש שבח עצים בפת אי לא ובירושלמי דייק כשהפסח נצלה בתנור והגחלים תחתיו הלא חום התנור כמו כן מבשלו והוי צלי מחמת דבר אחר ומפרש כי איכא אש האש נוצח כח התנור והתנור מצרף חום הגחלים שלא יתפזר:
תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת לדברי האוסר מהו א"ל הפת מותרת פי' אע"פ שלא גרפו נמי האי מותרת כדאוקימנא בפ' כל שעה. דלא אסר ר' אלא כשאבוקה כנגדו אום בישלה ע"ג גחלים הפת מותרת אלא משום דבעי לאקשוי מתנ ור גרוף דלא איתסר לגבי פסח אלא משום דכתיב צלי אש תרי זימני הלא"ה הוה קרינא ביה צלי אש אע"פ שהוא גרוף נקט גבי קליפי ערלה גרוף ואיהו תירץ דשני דבפסח אאש קפיד רחמנא והא איתא דאע"ג דהוא גרוף קרינא ביה צלי אש אבל בקליפי ערלה אעצים דאיסורא קפיד רחמנא והא ליתנהו. ואל מבעיא גרוף אלא אפילו אינו גרוף נמי שרי כיון דבטלו עצים מעינייהו ואל אסור אלא כשאבוקה כנגדו שבעוד שהעצים בעינם נאפית הפת: