לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃
You shall not take vengeance or bear a grudge against members of your people. Love your fellow [Israelite] as yourself: I am יהוה.
ואהבת לרעך כמוך. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה (ספרא):
ואהבת לרעך כמוך THOU SHALT LOVE THY FELLOW MAN AS THYSELF —Rabbi Akiba said: “This is a fundamental principle of the Torah” (Sifra, Kedoshim, Chapter 4 12; Talmud Yerushalmi Nedarim 9:3).
וטעם ואהבת לרעך כמוך הפלגה כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חבירך (ב"מ סב) אלא מצות התורה שיאהב חבירו בכל ענין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב ויתכן בעבור שלא אמר "ואהבת את רעך כמוך" והשוה אותם במלת "לרעך" וכן ואהבת לו כמוך (ויקרא י״ט:ל״ד) דגר שיהיה פירושו להשוות אהבת שניהם בדעתו כי פעמים שיאהב אדם את רעהו בדברים ידועים להטיבו בעושר ולא בחכמה וכיוצא בזה ואם יהיה אוהבו בכל יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו בעושר ובנכסים וכבוד ובדעת ובחכמה ולא שישוה אליו אבל יהיה חפץ בלבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה ויצוה הכתוב שלא תהיה פחיתות הקנאה הזאת בלבו אבל יאהב ברבות הטובה לחבירו כאשר אדם עושה לנפשו ולא יתן שיעורין באהבה ועל כן אמר ביהונתן (שמואל א כ יז) כי אהבת נפשו אהבו בעבור שהסיר מדת הקנאה מלבו ואמר (שם כג יז) ואתה תמלוך על ישראל וגו' וענין הנקימה והנטירה כבר פירשוהו רבותינו (תו"כ קדושים ד י יא) שהוא בדבר שאין בו חיוב ממון השאילני מגלך השאילני קרדומך כי בדבר שנתחייב לו חברו ממון כגון בנזיקין וכיוצא בהן אינו מחוייב להניח לו אבל יתבענו בב"ד וישולם ממנו מפסוק כאשר עשה כן יעשה לו (ויקרא כ״ד:י״ט) והוא מעצמו חייב לשלם כאשר ישלם מה שלוה או מה שגזל וכל שכן בענין נפש שיהיה נוקם ונוטר לו עד שיגאל דמי אחיו מידו על פי בית דין המורים במשפטי התורה:
AND THOU SHALT LOVE THY NEIGHBOR AS THYSELF. This is an expression by way of overstatement, for a human heart is not able to accept a command to love one’s neighbor as oneself. Moreover, Rabbi Akiba has already come and taught, “Your life takes precedence over the life of your fellow-being.” Rather, the commandment of the Torah means that one is to love one’s fellow-being in all matters, as one loves all good for oneself. It is possible that since it does not say “and thou shalt love ‘eth rei’acha’ as thyself,” but instead it likened them in the word ‘l’rei’acha’ [which literally means “to” thy neighbor], and similarly it states with reference to a proselyte, and thou shalt love ‘lo’ (him) [but literally: “to” him] as thyself, that the meaning thereof is to equate the love of both [himself and his neighbor, or himself and the proselyte] in his mind. For sometimes a person will love his neighbor in certain matters, such as doing good to him in material wealth but not with wisdom and similar matters. But if he loves him completely, he will want his beloved friend to gain riches, properties, honor, knowledge and wisdom. However [because of human nature] he will still not want him to be his equal, for there will always be a desire in his heart that he should have more of these good things than his neighbor. Therefore Scripture commanded that this degrading jealousy should not exist in his heart, but instead a person should love to do abundance of good for his fellow-being as he does for himself, and he should place no limitations upon his love for him. It is for this reason that it is said of Jonathan’s [love for David], for he loved him as he loved his own soul, because Jonathan had removed [altogether] the attribute of jealousy from his heart, and he said [to David], and thou shalt be king over Israel, etc.
Our Rabbis have already explained the matters of taking vengeance and guarding a grudge [which are here forbidden], that they apply to cases where there is no monetary obligation, such as, “Lend me your sickle, lend me your hatchet.” For in a case where his friend owes him money, such as because of damage that he caused him or for similar reasons, one is not obliged to let his friend go free. On the contrary, he should sue him before the court and receive payment from him, on the basis of the verse which states, as he hath done, so shall it be done to him, and he [who caused the damage] is himself obliged to pay just as he must pay back that which he borrowed or robbed; and how much more so in matters of life, [the next of kin] should take vengeance and guard the grudge against the murderer, until the blood of his brother be redeemed by a court that will render judgment according to the laws of the Torah.
Our Rabbis have already explained the matters of taking vengeance and guarding a grudge [which are here forbidden], that they apply to cases where there is no monetary obligation, such as, “Lend me your sickle, lend me your hatchet.” For in a case where his friend owes him money, such as because of damage that he caused him or for similar reasons, one is not obliged to let his friend go free. On the contrary, he should sue him before the court and receive payment from him, on the basis of the verse which states, as he hath done, so shall it be done to him, and he [who caused the damage] is himself obliged to pay just as he must pay back that which he borrowed or robbed; and how much more so in matters of life, [the next of kin] should take vengeance and guard the grudge against the murderer, until the blood of his brother be redeemed by a court that will render judgment according to the laws of the Torah.
ואהבת לרעך כמוך. אהוב בעד רעך מה שהיית אוהב בעדך אם היית מגיע למקומו. ובהיות שמכלל יראת האל יתברך היא שמירת החוקים כי אמנם השומרם למען לא יחטא לו לא יהיה זה אלא שכבר הכיר גדלו ושאין ראוי למרות את דברו ושכבר הכיר טובו וידע שלא יצוה אלא הראוי והטוב אף על פי שלא נתפרסם טעם המצוה, אמר:
There follows a general, all inclusive rule to be observed in relations towards one’s fellow, phrased as ואהבת לרעך כמוך, telling us to apply the same yardstick to our concern for our fellow that we would want applied to ourselves if we were in his shoes in similar situations.
ואהבת לרעך. על דעת רבים שהלמ״ד נוסף כלמ״ד לאבנר ועל דעתי שהוא כמשמעו שיאהב הטוב לחברו כמו לנפשו:
BUT THOU SHALT LOVE THY NEIGHBOR. Many are of the opinion that the lamed of le-re’akha (thy neighbor) is superfluous. It is like the lamed of le-avner (Abner) (II Sam. 3:30). I believe that le-re’akha is to be taken literally. Its meaning is that one should love that which is good for one’s neighbor as he does for himself.
ואהבת לרעך כמוך: כל שאר עברות שבין אדם לחברו הם נתעבות מצד עצמן, חוץ מן הנקמה שהיא נראית כמשפט צדק, לפיכך אמר בה ואהבת לרעך כמוך, כמו שאתה לא תחפוץ שאחרים ינקמו ממך, כן לא תקח נקמה מרעך, אף על פי שבדין היתה נקמתך, וכן בכל ענין תאהב לרעך מה שתאהב לעצמך. ורמבמ"ן פירש תאהב את רעך בכל דרכי האהבה שאתה אוהב את עצמך, והשווי יהיה באיכות האהבה ולא בכמותה, במקום שאין התנגדות בין שני הדברים הנאהבים וזה אמנם קרוב למדת סדום (שלי שלי ושל שלך), כי איך איטיב לחברי בלי שיבואני הפסד או טורח קל או כבד? כי בהכרח יש תמיד התנגדות בין הנאתי להנאת זולתי, ואי אפשר לי לתת פרוטה לחברי בלי שתחסר הפרוטה ההיא מכיסי.
All other transgressions against one's fellow man are objectively immoral, except for revenge, which seems like justice. Therefore, 'love your fellow as yourself.' Just like you don't want others to take revenge on you, so you should not take revenge on your fellow, even though you are in the right to take revenge. And so too in all other ways you should love your fellow as you love yourself. And Moses Mendelssohn interpreted it as "You shall love your fellow in all the ways of love that you love yourself," equal in quality of love and not in its quantity, whenever there is no conflict between two beloved things. However, that's similar to the trait of a Sodomite (what's mine is mine and what's yours is yours [Pirkei Avot 5:10]), for how can I benefit my fellow without causing myself loss or effort, light or heavy? For there will always be a conflict between my benefit and other people's benefit, and there is no way to give a perutah to my friend without losing a perutah from my pocket.
ואהבת לרעך כמוך: כבר העירו המפרשים שאי אפשר לומר שיאהב את חברו כאשר אוהב את עצמו שזה דבר שאינו בכח הנפש. וגם אין לצוות על אהבה או שנאה שאין אדם מושל עליהם. אבל באמת האהבה הזאת מצוין תמיד במלת "בנפשו" – "ויאהבהו יהונתן כנפשו", "כי אהבת נפשו אהבו", לא במלת "כמוך". וגם פעל "אהב" תקשר תמיד עם "את" ופה נקשר עם למ"ד וכן לקמן (יט ד) "ואהבת לו כמוך". ויש הבדל בין מלת "את" שמורה על הפעול ובין שימוש הלמ"ד שמורה ההגעה אל הדבר כמו "ונתן את מלכיהם בידך" – הוא הפעולה בגוף העצם, "ונתן לו" – הוא ההגעה לידו. וכן תמיד. אמנם כבר גדר זה הלל הזקן (שבת במה שלימד להגר כל התורה כולה על רגל אחד) מה דעלך סני לחברך לא תעביד שאהבה זו הוא הפך השנאה, שיראה להגיע לחברו מה שרוצה להגיע לעצמו, הן מן התועליות, הן משמירת הנזק. שישתדל בכל אשר הוא לתועלת חברו, הן לבריאות גופו, הן להצלחת נכסיו, בכל אשר ישתדל לעצמו. וכל שכן שלא יגרום לו דבר אשר רוצה למנוע מעצמו. וזה מציין בשימוש הלמ"ד שמורה ההגעה לחברו שירצה לחברו מה שירצה לעצמו. וכבר בארו הפלוסיפים שהחק הראשי שהוא שורש לחכמת המדות הוא שירצה שכל מה שיֵעָשה יהיה חק כולל ר"ל שבאם ירצה שיגיע רע לחברו במקום שעל ידו יקבל הוא תועלת ימדוד אם רוצה שזה יהיה חק כולל שאז יהיה החק הזה לכולם להפסיד לחבריהם בשיגיע להם מזה תועלת. וזה ודאי לא יכון בעיניו שיגיע איש אליו הפסד בעבור תועלת עצמו ובזה ימנע גם הוא מעשות לחברו. וכן אם יש בידו להועיל לחברו וימנע מזה ימדוד אם רוצה שיהיה זה חק כולל שאז גם כל האנשים ימנעו מהועיל לו. וזה שאמר ר' עקיבא שזה כלל גדול בתורה. אולם הפלוסופים המעיינים שאלו על זה הכלל שחק זה הוא עדן בלתי כולל כי לפי זה יעשה הכל בסבת תועלת עצמו וראוי שיעשה כל מעשיו בעבור חוקי התבונה העליונה הכוללות מבלי יערב עמה תועלת עצמו. ומטעם זה העלה בן עזאי את הכלל לענין נשגב יותר שסמך על "זה ספר תולדות אדם" שכל בני אדם קשורים כגוף אחד וכולם נבראו בצלם אלקים להשלים הצלם ודמות העליון שכולל כל נפשות בני אדם כולם, שכולם כאיש אחד וכגוף אחד המורכב מאיברים שונים, שהראש יאהב את היד כמו את עצמו. וכמו שאמר בן עזאי (אבות) אל תהיה בז לכל אדם, ואמר (ברכות ו:) כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה כי בהיות כל אישי בני אדם כולם כאיש אחד, הגם שהשלם הוא הלב והסגולה, הנה כל ההמון הם כבשר גידין ועצמות ועור וסחוס שבגויה שמקיפים על הלב וסוככים עליו והלב ירגיש בחסרון כל אבר ובחליה והפסדו אף במכאוב העור או בדל אזן. ובזה ירצה האדם להאדם מה שירצה לעצמו כי הוא בשר מבשרו ועצם מעצמותיו. וכן מבואר בירושלמי נדרים (פ"ט ה"ד) על מה שאמרו במשנה ועוד אמר ר' מאיר פותחין לו מן הכתוב שבתורה "לא תקם ולא תטר.." אמר היך עבידא הוה מקטע קופר (פי' בשר) ומחת סכינא לידיה תחזור ותמחי לידיה (ופירושו וכי אם חתך בסכין ידו אחד יחזור ויחתוך את השנית?! כך כיון שכולם כגוף אחד מדין הוא שיאהב חברו כנפשו). ואהבת לרעך כמוך ר' עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" – זה כלל גדול מזה עד כאן. ומובן במה שבארנו. ועיין בבראשית רבה (פרשה כד) הביא גם כן דברי ר' עקיבא ובן עזאי. וכפי ההשערה דברי ר' עקיבא לשיטתו (בספרא בהר פרשה ה משנה ג) שדרש חייך קודמים לשל חברך ודברי בן עזאי כבן פטורי שם, ואין כאן מקום להאריך.
And you shall love your neighbor as yourself:... And the philosophers have already explained that the primary axiom which is the root of moral philosophy is that one should will that everything that he does be a universal axiom (chok kollel). This means that that if he should want that evil occur to his fellow so that he will benefit, he must evaluate it to see if he would want it to be a universal axiom, such that this axiom would be that everyone may cause damage to their fellows when it brings benefit to themselves. And this will certainly not be acceptable to him, that damage should be caused to him in order that benefit come to his fellows. And through this, he too will desist from doing it to his fellow. And likewise if he is able to benefit his fellow and he desists from it, he must evaluate it to see if he would want this to be a universal axiom, such that all people would desist from benefitting him. And this is [the meaning of] that which Rabbi Akiva said, that it is the great principle (klal gadol) of the Torah. However the critical philosophers questioned this maxim, since this axiom is still not universal. For according to this, everyone would act on the basis of the benefit to themselves, whereas it is fitting that all of their actions be on account of axioms of sublime universal reason without any admixture of personal benefit. And for this reason, Ben Azzai elevated the axiom to a more sublime matter when he based [it] on "This is the book of the generations of man." For all men are bound together like one body. All of them were created in the image of God to complete the highest image and form which contains the souls of all mankind. All of them are like one single person, and like one body which is composed of different members... According to this theory, the words of Rabbi Akiva follow his own understanding (leshitato), since he expounds (Sifra Behar 5:43, Bava Metzia 62a), "Your life comes before that of your fellow."