מה פירוש הברכה?
מדוע לא מברכים לפני עשיית צרכים?
(א) ברכת "אשר יצר" משונית מכל הברכות. דכל הברכות הם קצרות ומפורשות על הענין שעושים. כמו בברכת הנהנין, כשאוכל לחם אומר: "המוציא לחם…", וכן כולם. וברכות השחר גם כן כן.
וברכה זו ארוכה,
ועיקר הענין שעליה מברכין לא הוזכרה כלל.
ונראה לעניות דעתי דהאמת כן הוא, דחכמים לא מצאו מקום בברכה זו להזכיר יציאת הנקבים.
חדא: מפני שאינו ענין כבוד. ועוד: דאם נדמה זה לברכת הנהנין אי אפשר, דאף שיש הנאה לאדם בצאת המותרות ממנו, מכל מקום בכל ברכת הנהנין הברכה קודם המעשה.
ועוד: דכל ברכת הנהנין ביד האדם ליהנות או שלא ליהנות, ומעשה זו הוי בהכרח.
ואם נדמה ברכה זו לברכת השחר שהוא על מנהגו של עולם, הלא די פעם אחת ביום. ולפיכך תקנוה חכמינו ז"ל על יצירתו של האדם, שמתוכה מבואר ענין הנקיות בהסתר פנים שלא תהא מגונה
(1) The blessing of "who creates" is unique among the blessings. For all of the other blessings are short and explicit, like the blessing of the enjoyers; when one eats bread one says "Who draws out bread . . ." and so the rest, and similarly the morning blessings. But this blessing is long, and its subject is not even mentioned. And in my humble opinion the truth of it is that the Sages did not find a place in this blessing to mention the discharge of the orifices. One: Because it is not a polite matter. Also: It is impossible to compare this to the blessing of the enjoyers, even though a person enjoys his healthy discharges, because all blessings of the enjoyers are said before the act. And also: All the blessings of the enjoyers refer to optional enjoyments, but this act is mandatory. And if this blessing be compared to the universal practice of morning blessings, are those not but once a day. And therefore the Sages of blessed memory decreed of man's creation, for it is obvious about private hygiene that it should not be explicit. And this is the reason of the Tur and the Shulchan Arukh, who explained the reason of this blessing, which is not their usual approach, as they are not commentators, but because it is relevant to the matter. (And similarly the Rosh and the Ran at the start of Ketubot on wedding blessings. And it seems to me further that this is the reason of RMA on part 5, who required us to bless "who created" in the morning even if that does not correspond to the necessaries, see there. And many are shocked by him, but according to what I have written that this is about the creation of man -- it comes out good. And investigate, for you will find it easy.)
גם הנשים צריכין לברך אשר יצר ויתאזרו ללמוד אותה בעל פה, כי היא צריכה מאד ונעשה בה תיקון גדול, ויש בה מ"ה תיבות כמנין "אדם" ורבו סודותיה, וכל אדם צריך להבין פירוש הפשטי של נוסח הברכה שידע מה הוא אומר:
אשר יצר. שם. ונוסח ברכה הזאת כבר היה למראה עיני יונתן בן עוזיאל ועליו יסד תרגומו (יחזקאל כ"ח) את דמי למנא דצורתא די מתקן בחכמא (אשר יצר את האדם בחכמה) ומשכלל בשופריה וכו' ברם לא אסתכלית בפגרך (בגופך) דאתעביד חללין ונקבין דאינון צרבך (כלשון התלמוד אשר ה תקנו לעיל בעיון תפילה שכן צרכי האדם) דלא אפשר לך דתתקיים בלא בהון (אי אפשר להתקים, נראה שזו היא הגרסא הנכונה) ... [מביא שינוי נוסחאות של אבודרהם, כת"י פאריש,ספרדים,מחזור רומא ונוסח רב עמרם גאון)
הַנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא, אוֹמֵר: ״הִתְכַּבְּדוּ מְכוּבָּדִים קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, תְּנוּ כָּבוֹד לֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, הַרְפּוּ מִמֶּנִּי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹנִי וְאָבֹא אֲלֵיכֶם״.
אָמַר אַבָּיֵי: לָא לֵימָא אִינָשׁ הָכִי, דִּלְמָא שָׁבְקִי לֵיהּ וְאָזְלִי. אֶלָּא לֵימָא: ״שִׁמְרוּנִי שִׁמְרוּנִי, עִזְרוּנִי עִזְרוּנִי, סִמְכוּנִי סִמְכוּנִי, הַמְתִּינוּ לִי הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא, שֶׁכֵּן דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם״.
כִּי נָפֵיק, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ. אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחׇכְמָה, וּבָרָא בּוֹ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלָלִים חֲלָלִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ אִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ״.
מַאי חָתֵים? אָמַר רַב: ״רוֹפֵא חוֹלִים״.
אָמַר שְׁמוּאֵל: קָא שַׁוִּינְהוּ אַבָּא לְכוּלֵּי עָלְמָא קְצִירֵי. אֶלָּא: ״רוֹפֵא כׇל בָּשָׂר״.
רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: ״מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת״.
אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ — ״רוֹפֵא כׇל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת״.
Be honored, honorable holy ones, servants of the One on High,
give honor to the God of Israel,
leave me until I enter and do my will and come back to you.
Abaye said: A person should not say this, lest they abandon him and go. Rather he should say:
Guard me, guard me,
help me, help me,
support me, support me,
wait for me, wait for me until I enter and come out, as this is the way of man.
Upon exiting, one says:
Blessed…Who formed man in wisdom,
and created in him many orifices and cavities.
It is revealed and known before the throne of Your glory
that were one of them to be ruptured or blocked, it would be impossible to survive and stand before You.
נִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בִּכְנִיסָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר כָּבוֹד לָכֶם הַמְּכוּבָּדִים מְשָֽׁרְתֵי קוֹדֶשׁ דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוּא פַּנּוּ דֶּרֶךְ בָּרוּךְ אֵל הַכָּבוֹד. כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה.
ובכניסתו לבית הכסא יאמר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם
וכן יאמר בכל פעם שיכנס
וְכָל זְמַן שֶׁיִּכָּנֵס לְבֵית הַכִּסֵּא אוֹמֵר קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן עִזְרוּנִי עִזְרוּנִי שִׁמְרוּנִי שִׁמְרוּנִי הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא שֶׁזֶּה דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם.
וְאַחַר שֶׁיָּצָא מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אוֹ אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:
Be honored, holy honorable ones, servants of the Most High. Help me. Help me. Guard me. Guard me. Wait for me until I enter and come out, as this is the way of humans.
After he comes out, he recites:
Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who formed man in wisdom and created within him many openings and cavities. It is revealed and known before the throne of Your glory that if one of them were to be blocked or if one of them were to be opened, it would be impossible to exist for even one moment. Blessed are You, God, who heals all flesh and works wonders.
הנהגת בית הכסא. ובו י"ז סעיפים:
כשיכנס לבה"כ יאמר התכבדו מכובדים וכו'. ועכשיו לא נהגו לאמרו:
When one enters the bathroom, he should say "התכבדו מכובדים..." ("Be honored, honorable ones") (Berachot 60b). But nowadays, we are not accustomed to recite it.
ועכשיו וכו'. כי אין אנו מחזיקין ליראת שמים שמלאכין מלוין אותנו:
א) [סעיף א'] כשיכנס וכו' ועכשיו לא נהגו לאומרו. דאין אנחנו מחזיקים עצמנו ליר"ש שהמלאכים מלווים אותנו. ב"ח. ט"ז סעק"א. ר"ז או' א' אבל המצת שמורים דף כ"ח ע"ד כתב צריך להזהר שבכל פעם שיכנס בבה"כ שיאמר התכבדו וכו' היפך ממ"ש הרד"א כי הוא טוב לאומרה כדי להעביר ממנו רוח הטומאה ומחשבות רעות ויהיה לבו פתוח תמיד לד"ת ללמוד אותה בקדושה ובטהרה עי"ש והביאו מחב"ר או' ב' וכתב עוד משם הרב המקובל הג' מוהר"ם פאפיראס ז"ל בס' אור צדיקים וז"ל יאמר התכבדו וכו' ואף שכתב בש"ע שלא לאומרו עכשיו עכ"ז חידש האר"י לאומרו גם עכשיו ובזה ניצול שלא יהרהר בד"ת בבה"כ עכ"ל וכ"כ הרו"ח או' א' בשם ס' מגיד משרים למרן ז"ל בפ מטות ומסעי דא"ל המגיד למרן הקדוש שיאמר התכבדו מכובדים. וכ"כ יפה ללב ח"ג או' א' וכ' שע"ת או' א' ואולילא נאמרו הדברים אלא ליחידים אשר תורתם אומנותם ולא זולתם דמחזי כרמות רוחא אבל הפ"ת ביו"ד סי' רמ"ו או' יוד כתב דלא שייך מחזי כיוהרא אלא בדבר שעושה בפני רבים משא"כ בזה:
רופא כל בשר – כנגד היציאה שהיא רפואת כל הגוף:
אשר יצר את האדם בחכמה - בתנחומא ויברא אלקים את האדם א"ר בון בחכמה שהתקין מזונותיו ואח"כ בראו היינו דאמר בסנהדרין בס"פ אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לח.) לכך נברא בערב שבת כדי שיכנס לסעודה מיד וע"כ יסדו אשר יצר את האדם בחכמה:
שאם יפתח אחד מהם – מן החללים כגון הלב או הכרס או המעים:
או אם יסתם אחד מהם – מן הנקבים הפתוחים כגון הפה או החוטם או פי הטבעת. יפתח קאי אחללים יסתם קאי אנקבים:
"אשר יצר את האדם בחכמה" – פירש רש"י (ברכות ס ב) שברא בו נקבים הרבה, ואף על פי כן הרוח בתוכו כל ימי חייו, וזהו פליאה וחכמה. עד כאן לשונו.
ולפי זה קאי "בחכמה" על דקלמן, על "וברא בו נקבים…".
והתוספות פירשו על פי המדרש שהתקין מזונותיו של אדם בראשון ואחר כך בראו.
[ו]יש מפרשים "שיצר האדם בחכמה" כלומר: שהאדם יש בו חכמה (מהרש"א), ושייך לענין הזה משום דהבהמה אין לה בושה, ומטלת הרעי בפני כל, מה שאין כן האדם.
ויש מפרשים "בחכמה" – שברא בו כוח הזן, שיש בו ארבעה כחות: כוח המושך המאכל, והכוח המחזיק המאכל, וכוח המעכל, וכוח הדוחה את המותרות. ואלמלי אלו הכחות – לא היה באפשרי לחיות (לבוש).
דין ברכת אשר יצר ואלקי נשמה ופירושיו. ובו ד"ס:
כשיצא מבית הכסא יברך אשר יצר את האדם בחכמה שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה
וי"מ על שם שהגוף דומה לנוד מלא רוח והוא מלא נקבים כדלקמן בסמוך
וי"מ בחכמה שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואח"כ בראו וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים פירוש נקבים רבים כגון פה וחוטם ופי טבעת וגם ברא בו אברים רבים חלולים כמו לב וכרס ומעים.
שאם יסתם אחד מהם כלומר שבנקבים יש נקב א' שהוא הפה כשהוא במעי אמו הוא סתום וכשיוצא לאויר העולם הוא נפתח ואם כשיוצא לאויר העולם היה נשאר סתום לא היה אפשר להתקיים אפי' שעה אחת והאברים החלולים אם היה נפתח אחד מהם לא היה אפשר להתקיים אפי' שעה אחת.
ועוד יש לפרש שגבול יש לאדם שיכולין נקביו ליסתם ולא ימות וכיון שעבר אותו הגבול אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת וכיון שבכלל הנקבים הם פי הטבעת ופי האמה ובכלל האברים החלולים שאם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים הם כרס ומעים שפיר הוי שבח זה מענין עשיית צרכיו
ואפשר עוד שמאחר שאם יוצא לנקביו ביותר עד שאם עבר הגבול ימות בכלל שאם יפתח אחד מהם הוא. והוי שאם יפתח אחד מהם נמי מענין עשיית צרכיו ממש.
רופא חולי כל בשר ע"ש הנקבים שברא בו והוציא פסולת מאכלו כי אם יתעפש בבטן ימות והוצאתו הוא רפואה.
ומפליא לעשות מפני שהאדם דומה לנוד מלא רוח ואם יעשה אדם בנוד נקב כחודה של מחט הרוח יוצא והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו הרי זה פלא
ועוד יש לפרש על שם שבורר טוב המאכל ודוחה הפסולת:
הגה ועוד יש לפרש שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי והכל הוא ע"י שהוא רופא כל בשר כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו (דברי עצמו):
When one leaves the bathroom he should recite the blessing of "Who formed man with wisdom", as the creation of man was done with great wisdom. There are those who interpret this to mean, that the body is similar to a sack full of air, and is full of holes, as is [mentioned shortly] below [in this siman]. Others understand "with wisdom" [to mean], that G-d prepared the food of Adam HaRishon [before he was created] and afterwards he was created. "And created in him openings, openings, empty spaces, empty spaces" - Meaning: many holes, like the mouth, nose, and anus, and also created in him many organs with empty spaces, like the heart, belly and intestines. "If one of them were to close up" - Meaning: that regarding the holes [of the body], there is one hole, which is the mouth, that when he (ie. the person) is inside his mother's womb, it is closed, and if, when he comes into the air of the world, it (his mouth) would remain closed, it would not be possible to remain alive even for one moment. And regarding the organs with empty spaces, if one of them were to open, it would not be possible to remain alive for even one moment. There is another interpretation: That there is a limit in regards to a person - that the openings [in his body] can close up and [yet] the person will not die; but once that limit is surpassed, it is impossible to remain alive for even a moment. And since, in general, the openings [made reference to in the blessing] are the anus and [urethra] hole of the male organ, and, in general, the hollow organs [mentioned in the blessing], which if they were to open [even for a moment] it would be impossible to live, are the stomach and intestines - it is fitting that this praise is in the context of relieving oneself. And another possible [interpretation] is that since, if one were to defecate so much, to the extent that if it would surpass the [normal] limitations [of relieving oneself] he would die, this falls under the category of "if one of them were to open", This [demonstrates] that [the phrase] "if one of them were to open" is also, literally, in the context of relieving oneself. [The phrase] "The healer of the sickness of all flesh" refers to the holes that G-d created in him to take out the waste of his food, because if it spoils while inside his stomach he will die - and [therefore], taking [the waste] out of him is the remedy. "And does wondrous things" [is in the text] because man is compared to a sack full of air, and if one were to make a hole in the sack as small as the tip of a needle, the air would escape, and the fact that man has many holes in him and his spirit is still kept inside him, this is a wondrous thing. Another explanation is that it is referring to [how the body] selects the good parts of food and pushes out the waste. Rem"a: Another explanation is that "does wondrous things" refers to [the fact] that [G-d] keeps the spirit of man within his body and binds something spiritual to something physical, and all this [is possible] because He is the healer of all flesh, because then man stays healthy, and his soul is maintained within his body (His (ie. the Rem"a's) own opinion).
ואחר כך אומר ברוך אתה ה' אמ"ה אשר יצר את האדם
ברכה זו אין בה דין ברכה הסמוכה לחברתה שלא לפתוח בה בברוך שהרי על נטילת ידים אומר כמה פעמים בלא אשר יצר.
ואין דין ברכות הסמוכות שלא לפתוח בברוך כי אם הראשונה אלא כשהם סמוכות לעולם שאין אומר זו בלא זו לעולם.
אשר יצר את האדם על שם וייצר ה' אלקים.
בחכמה על שם ה' בחכמה יסד ארץ וזש"ה הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני כי ברא את האדם מטפה סרוחה ויכוננהו בחכמה.
וברא בו נקבים כדי להחיותו, עשה לו העינים להביט ולראות בהם, עשה לו העפעפים לעצום עינו ולישן ושלא להביט ברע כמו שנאמר ועוצם עיניו מראות ברע, עשה לו נקבי האזנים לשמוע בהם, עשה לו נקבי הנחירים להריח בהם ולהתנשם בהם ולהוריד בהם העדפת לחות הראש, עשה לו הפה למאכל ודבור, עשה לו שינים ומתלעות לטחון בהם המאכל, עשה לו הלשון ללוש בו המאכל בתוך הפה ולחתך בו הדבור, עשה לו בית הבליעה והושט לבלוע המאכל והמשקה, עשה לו הגרגרת להעלות ולהוריד רוח נשמת חיים מן הלב מתך הריאה אל הנחירים ואל הפה ולהוציא קול הברת הדבור היוצא מתוך סמפוני קריאה הבא מרוח נשמת חיים, עשה לו הלב להיות בית מכון לרוח החיים ולחשוב כל מחשבות, עשה לו הקרב העליון היא האצטומכא לקבל המאכל והמשקה ולהתבשל בתוכו ולכלכל מטעם המאכל והמשקה כל הגוף להחיותו, עשה לו הכבד בצד הימין עם המרה האדומה והדם במקורות הכבד לחמם את הקרב העליון ומחום הכבד והמרה מתבשל המאכל והמשקה בתוך הקרב העליון, עשה לו המעים לקבל פסולת המאכל והמשקה ומגלגל בתוכם בעקמומיות עד מקום הוצאת גדולים וקטנים, עשה לו שתי הכליות ימין ושמאל לחמם את הבטן התחתון בחמם להחיותו ולחזקו ולהוציא גדולים וקטנים חוץ לגוף ועוד אחז"ל הלב מבין והכליות יועצות, עשה לו הטחול לצד שמאל עם המרה השחורה לקרר בקרתם הקרבים והמעים והבטן שלא יתייבשו ויחרבו המאכל והמשקה מפני חום רתוח הקרבים המתחממים ונרתחים מחום הדם והכבד והמרה האדומה ועוד ארז"ל הטחול שוחק, עשה לזכר ולנקבה איברי המשגל כדי להזריע בהם ולהוליד, עשה לנקב' שדים להיות בהם החלב להניק את הילד, עשה לו עצמות להיות בנין הגוף חזק, שם בשר על העצמות כדי לחמם קור העצמות, עשה לו גידי הדם והם הורידין להשקות כל הגוף בהם והולכות מצד אל צד, עשה לו עצבים לחזק את דבק העצמות והאברים, עשה לו אברים וקשרים נדבקים וחליות של שדרה וקשרי אצבעות ידים ורגלים וזרועות וירכים וברכים ושוקים וקרסולים וכפות הרגלים וחליות הצואר ושכמי הכתפים כדי שיוכל להתפשט ולהכפל להכפה ולהזקף לעמוד ולישב לכרוע ולהשתחוות ולסוב ראשו הנה והנה, קרם לו עור מלמעלה לבשר ולעצמות ולגידים ולעצבים כדי לכסות את הגוף להיות חם מלהתקרר ולהגן על לחות הגוף ואיברים הפנימיים, עשה לו גלגל הראש להיות מלך על כל האיברים ומוח הראש ששם ישכן יישוב הדעת והנשמה החכמה, עשה לו לחה מסביב למוח הראש כדי שלא יתייבש המוח והעינים מחום הקרבים העולה מלמטה למעלה אל הראש, עשה לו שערות הראש לחמם את הראש שלא יתקרר על אשר אין לו בשר בין העור ובין עצם הגלגלת, עשה לו שערות הזקן מפני תאר הדרת פניו ולהיות מובדל במראיתו מן הנשים, עשה לזכר ולנקבה טבור כדי לקבל מחיה בעודם במעי אמם עד באתם לאויר הועלם כי לא יוכל הילד לקבל מזון ומחיה מן הפה מפני שהוא סתום עד צאתו לאויר העולם, עשה לו ידים למשמש ולתפוס ולאחוז ולהחזיק ולעשות מלאכה כדי להחיותו, עשה לו צפרנים כדי להיות נבדל מכל בריה ולהתגרד בהם. עשה לו רגלים כדי להעמיד עליהם הגוף ולהוליכו ולהביאו בכל מקום. והנה כל מה שברא הב"ה באדם לא בראו אלא לצורך האדם ולהחיותו וזו היא חכמה גדולה אין כמוה. ואמרינן בסיפרי הצור תמים פעלו, פעולתו שלימה עם כל באי עולם ואין להרהר אחר מעשיו אפילו עילא של כלום, שמא תאמר אלו היו לי שלשה רגלים שלשה עינים, אלו הייתי מהלך על ראשי, או היו פני הפוכים לאחור היה יותר נאה לי ת"ל תמים פעלו.
וברא בו נקבים נקבים על שם מלאכת תופיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו.
חלים חלים על שם ובמחלות עפר.
ויש קורין חלולים חלולים וטעות הוא כי חלולים הוא שם הפועל וחלים הוא שם דבר בשקל מלים ונבלעה הלמד השניה בדגשות הלמד הראשונה, ודע כי נקבים הם צרים ואינם רחבים וחלים הם רחבים. וגרסינן בפרק שני דאהלות מאתים וארבעים ושמנה אברי' באדם ל' בפסת הרגל, ששה בכל אצבע, עשרה בקרסול, שנים בשוק, חמשה בארכובה, אחד בירך שלשה בקטלית ואחת עשר צלעות, שלשים בפסת היד, ששה בכל אצבע, שנים בקנה, שנים במפרק אחד בזרוע, ארבעה בכתף, מאה ואחד מזה ומאה ואחד מזה, שמנה עשרה חוליות בשדרה תשעה בראש, שמנה בצואר, ששה במפתח של לב, וחמשה בנקוביו. פי' פסת הרגל כף רגל ככף איש עולה מים תרגומו כפסת ידא. קרסול הפרק הראשון הסמוך לעקב. קטלית כף הירך בוקא דאטמא מקום חבור הירך והגוף. בקנה עצם הסמוך ליד. מפרק מקום כפיפת הזרוע מלשון ותשבר מפרקתו. מפתח של לב החזה לפי שבנענוע החזה מתרפאת הריאה מעל הלב ונמצא שהחזה כמו מפתח ללב שפותח לו דרך להכניס לו האויר ולהוציא ההבל. בנקוביו כלי הזרע והזכרות.
גלוי וידוע לפני כסא כבודך כך הוא לשון רז"ל בהרבה מקומות והוא על שם גלי עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכה.
ואמר לפני כסא כבודך, ולא אמר לפניך כמו שרגיל לומר בשאר מקומות לפי שהוא רומז כי מקום הנפשות הוא לפני כסא כבודו שאם יסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם כלומ' אם יסתם אבר ממה שדרכו להיות פתוח כגון בית הבליעה ונקבי השתן והרעי או אם יפתח אבר ממה שדרכו להיות סתום כגון הטיבור ובני מעים אינו יכול להתקיים אפי' שעה אחת.
וה"ר מאיר מרוטנבורק כת' שאין לומ' אפי' שעה אחת שהרי סותם את פיו הרבה שעות ויכול לחיות.
בא"י רופא כל בשר על שם מחצתי ואני ארפא, ומפליא לעשות פסוק הוא.
כי כמה נסים גדולים עושה עמו הב"ה בבטן אמו כי כשהאדם יושב יום אחד במקום צר וחשך נפשו קצה עליו והתינוק נתון במעי אמו תשעה חדשים ואין נפשו קצה עליו נמצא שהוא מפליא לעשות לו ברפואתו שלא נתרסק בית הרחם.
וי"מ רופא כל בשר על שם הנקבים שברא בו להוציא פסולת מאכלו כי אם יתעפש בבטן ימות והוצאתו היא רפואה וזהו רופא כל בשר ואמ' ומפליא לעשות על שם שבורר הב"ה בו טוב המאכל ודוחה הפסולת
אי נמי ומפליא לעשות ע"ש דגרסינן בנדה בפ' המפלת דרש ר' חנינא בר פפא מאי דכתי' עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר בא וראה שלא כמדת הב"ה מדת בשר ודם, מדת ב"ו נותן חפציו בחמת צרורה ופיה למעלה ספק משתמר ספק אין משתמר ואלו הב"ה צר את העובר במעי אשה פתוחה ופיה למטה ומשתמר. ד"א אדם נותן חפציו לכף מאזנים כל זמן שמכביד יורד למטה ואלו הב"ה צר את העובר במעי אשה כל זמן שמכביד עולה למעלה פי' שבשלשה חדשים אחרונים ולד דר במדור העליון כמו שאמרנו למעלה. ואמרי' בב"ר ר' תנחומה פתח כי גדול אתה ועושה נפלאות א"ר תנחומא בשם ר' חייא הנוד הזה אם יש בו נקב כחודה של מחט כל רוחו יוצא ממנו והאד' הזה עשוי מחילין מחילין נקבים נקבים ואין רוחו יוצא ממנו. מי עושה כן אלא אתה אלקים לבדך.
והכי אית' בתנחומא וכל היום כשעושה צרכיו יש אומרים שלקטנים מברך אשר יצר לבד ולגדולים על נטילת ידים.
ויש אומרים שבין לגדולים בין לקטנים מברך על נטילת ידים ואשר יצר שכיון שצריך לברך אשר יצר שהוא דבר של קדושה צריך לברך על נטילת ידים.
והרא"ש כת' בתשובת שאלה וזה לשונו, אם עשה אדם צרכיו בבקר וקנח או קטנים ושפשף ורוצה להתפלל יטול ידיו ויברך אבל כל היום כשעושה צרכיו או יטיל מים אף אם רוצה ללמוד אין לו לברך על נטילת ידים כי אם אשר יצר, עד כאן.
ועתה נהגו בשחר על נטילת ידים ואשר יצר בין עשה צרכיו בין לא עשה צרכיו מפני שרוח רעה שורה על הידים ועוד שהידים עסקניות הן ואי איפשר שלא יגע בדבר מטונף בלילה ועוד דומיא דכהן גדול שמקדש ידיו קודם העבודה.
וכן צריך שיקדש אדם ידיו קודם שיעבד את הבורא יתברך כדי שיעבדנו בידים נקיות וגם כן נהגו לרחוץ פיהם מפני הרירין שבתוכו שצריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה.
He established the heavens by understanding;
Congealed me like cheese;
Every precious stone was your adornment:
Carnelian, chrysolite, and amethyst;
Beryl, lapis lazuli, and jasper;
Sapphire, turquoise, and emerald;
And gold beautifully wrought for you,
Mined for you, prepared the day you were created.-d
And hollows in the ground—
Before the terror of the LORD
And His dread majesty,
When He comes forth to overawe the earth.
Knows what is in the darkness,
And light dwells with Him.
There is no god beside Me.
I deal death and give life;
I wounded and I will heal:
None can deliver from My hand.
יצר-ברא
'יצר' נבדל מ'ברא' ומ'עשה', במה ש'יצר' בא על הצר צורת הדבר בצורה המתדבקת בעצם; והצורה המתדבקת היא אשר לא תסור מעצמה מהעצם אלא על ידי הכרח איזו סיבה חיצונית, ובסור המכריח תשוב הצורה הקודמת לדבוק בעצם כבתחילה.
הפעל 'ברא' מציין בריאת עצם יש מאין, שהבורא מוציא דבר ממה שלא הי' מקודם שום ישות נמצא. "ברא אלקים את השמים ואת הארץ" - כי המציאות בכללה נבראה יש מאין המוחלט; ואחר כך יצרה ועשאה יכוננה בהמרת הצורות יש מיש - שהעצם שנברא ביום הראשון יש מאין, הי' פושט צורה ולובש צורה ביצירת המינים והאישים ברצונו ובחכמתו העליונה.
מה ההבדל?
"לפני כסא כבודך" מדוע מזכירים "לפני כסא כבודך"? מבאר הגר"א (אמרי נועם ברכות ס:) "מה שמזכירים כאן כסא הכבוד בברכת עשיית צרכיו היא לאפוקי מדעת האומרים כי א"א שהקב"ה משגיח על העולם השפל", זה השורש של עובדי ע"ז שאין מתאים להקב"ה לעסוק בדברים הנמוכים והשפלים ביותר אלא עשה ממונים והוא ית' ח"ו אינו מתערב בהם, ולאפוקי מדעה זו אנו אומרים שאפילו על צרכי האדם "גלוי וידוע לפני כסא כבודך", "לכן אנו אומרים שאפילו לפני כסא הכבוד שאפילו המלאכים הגבוהים עומדים מרחוק כמה ריבי רבבות פרסאות", המלאכים מרוחקים מכסא הכבוד ואינם מעיזים להתקרב לכסא הכבוד, "אפילו משם הוא משגיח על דברים שפלים כאלה".
המלבי"ם (הילים קי"ג, ו'-ז') מפרש את הפסוק "מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ", רצה לומר שגודלו הוא כל כך בלתי בעל תכלית עד שאין הבדל אצלו בין השמים והארץ, שכמו שמגביה לשבת מןן הארץ כן מגביה לשבת מן השמים, וכמו שצריך להשפיל לראות בארץ כן צריך להשפילו לראות בשמים, שלפי גודלו הבלתי בעל תכלית אין הבדל בין השמים והארץ אצלו, ולא יתכן לאמר שהוא קרוב אל השמים יותר מאל הארץ", ומכיון שהמרחק והיחס בינו ית' לנבראים העליונים ובינו לנבראים התחתונים שווה, לכן אפילו צרכי האדם הפחותים, מושגחים מכסא הכבוד.
לפני כסא כבודך כינוי לחקי הבריאה הטבעיים שלפיהם אי אפשר להתקיים (הרי"צ מעקלענבורג) ... להתקיים בחיים ולעמוד לפניך על משמרת התורה והעבודה (הרי"צ מעקלענבורג)
אם הטיל מים או עשה צרכיו ושכח ולא בירך, אם עבר יותר מחצי שעה לא יברך אשר יצר בשם ומלכות, אבל תוך חצי שעה יברך, ואם נסתפק אם בירך או לאו לא יברך בשם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו, ואם הטיל מים או עשה צרכיו שתי פעמים בזו אחר זו לא יברך אלא רק פעם אחת:
משמע, שכל פירוט הברכה הנפלאה "רופא כל בשר ומפליא לעשות" העוסקת בשכלול הגוף, היא הקדמה להמחשת הברכה הסמוכה לה, שעוסקת בפירוט ענייני הנשמה, שהיא פנימיות וחיות הגוף, אלא שאין לו כוח להמחיש ולצייר את עניין הנשמה, ולכן מקדימים ברכת "אשר יצר" בענין הגוף, כהנ"ל.