(יג) וּמִצְרַ֡יִם יָלַ֞ד אֶת־לוּדִ֧ים וְאֶת־עֲנָמִ֛ים וְאֶת־לְהָבִ֖ים וְאֶת־נַפְתֻּחִֽים׃ (יד) וְֽאֶת־פַּתְרֻסִ֞ים וְאֶת־כַּסְלֻחִ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָצְא֥וּ מִשָּׁ֛ם פְּלִשְׁתִּ֖ים וְאֶת־כַּפְתֹּרִֽים׃ {ס} (טו) וּכְנַ֗עַן יָלַ֛ד אֶת־צִידֹ֥ן בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־חֵֽת׃ (טז) וְאֶת־הַיְבוּסִי֙ וְאֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י וְאֵ֖ת הַגִּרְגָּשִֽׁי׃ (יז) וְאֶת־הַֽחִוִּ֥י וְאֶת־הַֽעַרְקִ֖י וְאֶת־הַסִּינִֽי׃ (יח) וְאֶת־הָֽאַרְוָדִ֥י וְאֶת־הַצְּמָרִ֖י וְאֶת־הַֽחֲמָתִ֑י וְאַחַ֣ר נָפֹ֔צוּ מִשְׁפְּח֖וֹת הַֽכְּנַעֲנִֽי׃ (יט) וַֽיְהִ֞י גְּב֤וּל הַֽכְּנַעֲנִי֙ מִצִּידֹ֔ן בֹּאֲכָ֥ה גְרָ֖רָה עַד־עַזָּ֑ה בֹּאֲכָ֞ה סְדֹ֧מָה וַעֲמֹרָ֛ה וְאַדְמָ֥ה וּצְבֹיִ֖ם עַד־לָֽשַׁע׃ (כ) אֵ֣לֶּה בְנֵי־חָ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹֽׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶֽם׃ {ס}
(13) And Mizraim begot the Ludim, the Anamim, the Lehabim, the Naphtuhim, (14) the Pathrusim, the Casluhim, and the Caphtorim, whence the Philistines came forth. (15) Canaan begot Sidon, his first-born, and Heth; (16) and the Jebusites, the Amorites, the Girgashites, (17) the Hivites, the Arkites, the Sinites, (18) the Arvadites, the Zemarites, and the Hamathites. Afterward the clans of the Canaanites spread out. (19) (The [original] Canaanite territory extended from Sidon as far as Gerar, near Gaza, and as far as Sodom, Gomorrah, Admah, and Zeboiim, near Lasha.) (20) These are the descendants of Ham, according to their clans and languages, by their lands and nations.
להבים. שֶׁפְּנֵיהֶם דּוֹמִים לְלַהַב:
להבים LEHABIM — So called because their faces were fiery as a flame.
דומים ללהב. כל היכא שהשם הוא מלה עברית מפרשים למה נקרא כן אלא מורה על דבר זה אבל היכא שאין השם מלה עברית לא פירש כלום:
Because of their fiery faces. Wherever the name is a Hebrew word, Rashi explains why that name is used, telling us what it signifies. But if the name is not a Hebrew word, Rashi does not comment.
ומצרים, לא ידענו למה קרא חם שם בנו זה מצרים ביו"ד מ"ם השניות מה שלא מנאנו בכל שמות הנזכרים הנה בבני נח ובבני בניו אלא בבני יון כתיב כתים ודודנים ביו"ד מ"ם הרבוי, ואפשר שהיה לענין אירע בעת מולדתו, כי בזמנים הראשונים כל שמות בני אדם היו נקראים לענין, וכן מצרים קרא לבניו ביו"ד מ"ם הרבוי, וכל זה לענין ידוע אצלם. ובדרש (ב"ר ל"ז) כל תולדות מצרים ים ר"ל יו"ד מ"ם כמו שטבעו בים:
ומצרים, we do not know why Cham called the name of his son מצרים with the letter י, and the letter ם at the end. We do not find a parallel to this except amongst the sons of יון in verse 4, who was a descendant of Yaphet, where we encounter כתים and דודנים. (plural mode) Perhaps, the spelling of the name מצרים is related to something that happened at the time he was born. Most names in those days were related to some incident of which the father had foreknowledge and wanted to be remembered. According to Bereshit Rabbah 37 all the offspring of מצרים listed are spelled with the ending ים. This ending, which also means yam, sea, is an allusion to the Egyptians being drowned in the sea.
ומצרים ילד את לודים. על דעתי שאלה שמות מדינות בכל מדינה משפחה על כן הם כלם לשון רבים גם פתרוסים לעד והראיה הגמורה אשר יצאו משם ושם רמז למקום:
AND MIZRAIM BEGOT LUDIM. In my opinion, these are the names of countries, each of which was populated by a particular family. This is why all the names (in verses 13 and 14) are in the plural. Proof of this is the name Pathrusim. Additional and definite proof that this interpretation is correct is the phrase whence went forth (v. 14), for the word whence alludes to a place.
פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים. מִשְּׁנֵיהֶם יָצְאוּ, שֶׁהָיוּ פַּתְרוּסִים וְכַסְלוּחִים מַחֲלִיפִין מִשְׁכַּב נְשׁוֹתֵיהֶם אֵלּוּ לָאֵלּוּ וְיָצְאוּ מֵהֶם פְּלִשְׁתִּים:
ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים AND PATHRUSIM AND CASLUHIM OUT OF WHOM CAME PHILISTIM — They (the Philistines) were descended from both of them for the Pathrusim and the Casluhim used to live together in promiscuous intercourse, and the Philistines were their offspring (Genesis Rabbah 37:5).
אשר יצאו משם פלשתים מכסלוחים או משניהם מכסלוחים ומפתרוסים שהתחתנו יחד, ומצאנו מלת שם נופלת על האדם כמו (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל.
ואת...אשר יצאו משם פלשתים, it is not clear if the Philistines are the offspring of only the Kassluchim or from both the Patrussim and the Kassluchim who had intermarried among themselves so that the Philistines had genetic input from both these families. It is interesting that the expression שם or משם, i.e. expressions used to describe physical locations, origins, are also used elsewhere in a genetic sense such as in Genesis 49,24 משם רועה אבן ישראל, “from there he became the shepherd of Israel.”
וכנען ילד את צידן אחד עשר בנים היו לו ולבסוף הוא אומר ואחר נפוצו משפחות הכנעני. ללמדך שהאחד נעשה שתים והיו שנים עשר דוגמא יוסף שנחלק לשני שבטים ועל זה נאמר יצב גבולות עמים למספר בנ״י, שי״ב בני כנען נתנו לי״ב שבטים ומשה רבינו קראם שבעה הששה שהיו חשובים קרא להם שם בפני עצמם והאחרים כללם בשם אביהם הכנעני. על שם שבניו כבדו את אברהם אבינו בקנין מערת המכפלה.
וכנען ילד את צידון, “Canaan sired Tzidon;” Canaan sired a total of 11 sons. After having listed all their names, the Torah continues with describing how they dispersed over different regions, and that one of them split into two nations, thus making a total of 12 Canaanite tribes. This is comparable in Jewish history to the tribe of Joseph being made up of Menashe and Ephrayim, who on most occasions appear independently whenever the tribe of Levi is not included in the count of the Jewish tribes. Moses refers only to seven Canaanite tribes; the six which were historically significant he names separately, attributing their genealogy to their founding father Canaan. The reason why they deserved this honorable mention is that when the brotherstook their father Yaakov to be buried in the cave of Machpelah, these Canaanite kings all paid honour to Yaakov the descendant of Avraham. (Genesis 50,11)
ויהי גבול הכנעני וגו׳ נתפרש גבולו מה שלא נעשה כן באחרים לפי שישראל ירשו את ארצו.
'ויהי גבול הכנעני וגו, “and the boundaries of the territory ruled over by the Canaanite were, etc.” The details by the Torah provided here are exceptional, and are listed only because in the future the Israelites would inherit the lands owned by the Canaanites.