(ד) וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ (בראשית ו, ו), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר תַּוְהוּת הָיְתָה לְפָנַי שֶׁבָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה, שֶׁאִלּוּ בָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה לֹא הָיָה מוֹרֵד בִּי. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מִתְנַחֵם אֲנִי שֶׁבָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה שֶׁאִלּוּ בָּרָאתִי אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה כְּשֵׁם שֶׁהִמְרִיד בִּי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, כָּךְ הָיָה מַמְרִיד בִּי אֶת הָעֶלְיוֹנִים. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ תְּוָהוּת הָיְתָה לְפָנַי שֶׁבָּרָאתִי בּוֹ יֵצֶר הָרָע, שֶׁאִלּוּלֵי לֹא בָּרָאתִי בּוֹ יֵצֶר הָרָע לֹא הָיָה מוֹרֵד בִּי. אָמַר רַבִּי לֵוִי מִתְנַחֵם אֲנִי שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ וְנִתַּן בָּאָרֶץ. (בראשית ו, ו): וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מָשָׁל לְשַׂר שֶׁבָּנָה פָּלָטִין עַל יְדֵי אַדְרִיכַל, רָאָה אוֹתָהּ וְלֹא עָרְבָה לוֹ, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְכָּעֵס לֹא עַל אַדְרִיכַל, כָּךְ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אָמַר רַבִּי אָסֵי מָשָׁל לְשַׂר שֶׁעָשָׂה סְחוֹרָה עַל יְדֵי סַרְסוּר וְהִפְסִיד, עַל מִי יֵשׁ לוֹ לְהִתְרָעֵם לֹא עַל הַסַּרְסוּר, כָּךְ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אֶפִּיקוֹרֶס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אָמַר לוֹ אֵין אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, אָמַר לוֹ הֵן. וְהָא כְתִיב וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. אָמַר לוֹ נוֹלַד לְךָ בֶּן זָכָר מִיָּמֶיךָ, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ, אָמַר לוֹ שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל, אָמַר לוֹ וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת, אָמַר לוֹ בִּשְׁעַת חֶדְוָתָא חֶדְוָתָא, בִּשְׁעַת אֶבְלָה אֶבְלָה. אָמַר לוֹ כָּךְ מַעֲשֶׂה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁלֹא יָבוֹא מַבּוּל לָעוֹלָם, מַאי טַעְמֵיהּ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָא אֲבֵלוּת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב יט, ג): נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ.
(4) "And God regretted that he made man on earth" (Bereishit 6:6). Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemia [each interpreted this]. Rabbi Yehuda says, "[God said] that I regret that I created man below [on earth] since if I had created him above [in heaven] he would not have rebelled against Me." Rabbi Neḥemia says, "[God said] that I am consoled that I created man below [on earth] since if I had created him above [in heaven], then just as he incited the lower worlds against Me, so too he would incite the upper worlds against Me." Rabbi Aivu says "[God said] that I regret that I created the evil inclination, since if I had not created it, he would not have rebelled against Me." Rabbi Levi says "[God said] that I am consoled that I made man and placed him on the earth [where he eventually dies]." "And He was sad to His heart". Rabbi Berekhia says "There is an allegory to a prince who built a palace by way of an architect. He saw the palace and it was not pleasing to him. At whom should he be angry? Not at the architect?! So too, 'and He was sad to His heart.'" Rabbi Asi says "There is an allegory to a prince who did business by way of a middleman and he lost money. At whom should he complain? Not at the middleman?! So too, 'and He was sad to His heart.'" Once, an apikores asked Rabbi Yehoshua ben Korḥa, "Don't you say that the Holy One blessed is He sees the future?" Rabbi Yehoshua replied "Indeed." The apikores retorted "But isn't it written 'and He was sad on His heart'?!" [i.e. Didn't God know that He would later regret the decision?] Rabbi Yehoshua said "Has a male child ever been born to you?" He said "Indeed". Rabbi Yehoshua asked "What did you do [when your son was born]?" He said "I was happy and made everyone happy". Rabbi Yehoshua said "But didn't you know that your son will die in the end?" He said "At the time of joy I am joyous; at the time of mourning I am mournful". Rabbi Yehoshua said "So too is the work [of creation] before the Holy One blessed is He." As Rabbi Yehoshua ben Levi says "The Holy One blessed is He mourned over the world for seven days before the Flood came". What is the reason [for comparing sadness to mourning]? It says "and He was sad to His heart" and there is no sadness without mourning, as it says "[The king] was sad about his son" (I Shmuel 19:3).
—declares the LORD—
I will assemble the lame [sheep]
And will gather the outcast
And those I have treated harshly;
(ד) דָּבָר אַחֵר, פְּסָל לְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סד, ז): וְעַתָּה ה' אָבִינוּ אָתָּה אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַכְשָׁו אֲנִי אֲבִיכֶם כְּשֶׁרְאִיתֶם עַצְמְכֶם בְּצָרָה קְרָאתֶם אוֹתִי אָבִינוּ, אָמְרוּ לוֹ, הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עז, ג): בְּיוֹם צָרָתִי ה' דָּרָשְׁתִּי, מָשָׁל לְבֵן אַרְכִיאָטוֹס שֶׁפָּגַע בְּסָמָדְרָקוֹס וְהִתְחִיל לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ, אָמַר לוֹ קִירִי מָרִי אָבִי, שָׁמַע אָבִיו וְכָעַס עָלָיו, אָמַר לֹא יִרְאֶה פָּנַי הוֹאִיל וּקְרָאוֹ לַסָּמָדְרָקוֹס אָבִי. אַחַר יָמִים חָלָה הַבֵּן, אָמַר בְּבַקָּשָׁה קִרְאוּ לְאָבִי שֶׁיִּרְאֵנִי, בָּאוּ וְאָמְרוּ לְאָבִיו, מִיָּד נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלָיו וְעָלָה אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ עַתָּה בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ אָבִי הִסְתַּכֵּל בִּי. אָמַר לוֹ, עַתָּה אֲנִי אָבִיךָ אֶתְמוֹל הָיִיתָ קוֹרֵא לַסָּמָדְרָקוֹס אָבִי, עַכְשָׁו שֶׁנִּכְנַסְתָּ לְצָרָה אַתָּה קוֹרְאֵנִי אָבִי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַתָּה אַתֶּם קוֹרְאִים אוֹתִי אָבִי, אֶתְמוֹל הֱיִיתֶם עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְקוֹרְאִים אוֹתָהּ אָבִי, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, כז): אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ וגו', לְכָךְ נֶאֱמַר: וְעַתָּה ה' אָבִינוּ אָתָּה. דָּבָר אַחֵר, וְעַתָּה ה' אָבִינוּ אָתָּה וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלאכי א, ו): בֵּן יְכַבֵּד אָב, זֶה עֵשָׂו שֶׁכִּבֵּד אָבִיו הַרְבֵּה, שֶׁהָיָה יוֹצֵא לַשָֹּׂדוֹת וְצָד צַיִד וּמֵבִיא וּמְבַשֵּׁל וּמַכְנִיס וּמַאֲכִיל לְאָבִיו בְּכָל יוֹם. (מלאכי א, ו): וְעֶבֶד אֲדֹנָיו, זֶה נְבוּזַרְאֲדָן שֶׁנִּקְרָא עֶבֶד, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כה, ח): בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּא לִירוּשָׁלַיִם הֵבִיא עִמּוֹ אִיקוֹנִין שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר וְהָיָה עוֹמֵד לְפָנָיו בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה כְּעֶבֶד, וְאַתֶּם לֹא כִבַּדְתֶּם אוֹתִי כְּאָב וְלֹא כְאָדוֹן יְרֵאתֶם מִפָּנַי, הֱוֵי (מלאכי א, ו): וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם רוֹאִים עַצְמְכֶם בְּצָרָה אַתֶּם קוֹרְאִים לִי אֲבִיכֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְעַתָּה ה' אָבִינוּ אָתָּה. מַהוּ אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל רִבּוֹן הָעוֹלָם אַתָּה הִכְתַּבְתָּ לָנוּ (ירמיה יח, ו): הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ חוֹטְאִים וּמַכְעִיסִים לְפָנֶיךָ אַל תִּסְתַּלֵּק מֵעָלֵינוּ, לָמָּה, שֶׁאֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ. בּוֹא וּרְאֵה הַיּוֹצֵר הַזֶּה אִם יַעֲשֶׂה חָבִית וְיַנִּיחַ בָּהּ צְרוֹר, כֵּיוָן שֶׁיּוֹצְאָה מִן הַכִּבְשָׁן אִם יִתֵּן אָדָם בָּהּ מַשְׁקֶה מְנַטֶּפֶת הִיא מִמְּקוֹם הַצְּרוֹר וּמְאַבֶּדֶת אֶת הַמַּשְׁקֶה שֶׁבְּתוֹכָהּ, מִי גָרַם לֶחָבִית לְנַטֵּף וּלְאַבֵּד מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, הַיּוֹצֵר, שֶׁהִנִּיחַ בּוֹ אֶת הַצְּרוֹר, כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָם בָּרָאתָ בָּנוּ יֵצֶר הָרָע מִנְעוּרֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כא): כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, וְהוּא גּוֹרֵם לַחְטוֹא לְפָנֶיךָ וְאֵין אַתָּה מְסַלֵּק מִמֶּנּוּ אֶת הַחַטָּיָא אֶלָּא בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ הַעֲבִירֵהוּ מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁנְּהֵא עוֹשִׂים רְצוֹנֶךָ. אָמַר לָהֶם כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ד, ו): בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי, מַהוּ אֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי, זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְעֻרָיו. דָּבָר אַחֵר, (ישעיה סד, ז): וְעַתָּה ה' אָבִינוּ אָתָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כו, טז): ה' בַּצַּר פְּקָדוּךָ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהֵם נִכְנָסִים לְצָרָה הֵן מְבַקְשִׁים אוֹתָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' בַּצַּר פְּקָדוּךָ, מָשָׁל לְסַנְקְלִיטוֹס שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים, נִדְבְּקוּ לִבְנֵי אָדָם רָעִים וְיָצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה, הִפְשִׁיטָן וְהִשְׁלִיכָן, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ עַצְמָם בְּצָרָה בִּקְשׁוּ מִבְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים שֶׁיְבַקְּשׁוּ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. אָמַר לָהֶם אֲבִיהֶם עַל מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים, אָמְרוּ לוֹ עַל בָּנֶיךָ שֶׁתִּתְרַצֶּה לָהֶם. אָמַר אֵינָם בָּנַי וְאֵינִי מַכִּירָם, זָנְתָה אִמָּם וְיָלְדָה אוֹתָם. אָמְרוּ לוֹ אֵין אַתָּה יָכוֹל לְכַחֵשׁ אוֹתָם, לָמָּה, שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהֵם בָּנֶיךָ שֶׁהֵם דּוֹמִים לָךְ. כָּךְ סַנְקְלִיטוֹס זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּנָיו אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, נִתְעָרְבוּ בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְיָצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, לה): וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם, מֶה עָשָׂה לָהֶם, הִפְשִׁיטָן וְהִשְׁלִיכָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כג, כו): וְהִפְשִׁיטוּךְ אֶת בְּגָדָיִךְ, וּכְתִיב (ירמיה טו, א): שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ עַצְמָן בְּצָרָה הִתְחִילוּ מְבַקְּשִׁים מֵהַנְּבִיאִים שֶׁיְבַקְּשׁוּ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחִילוּ מְבַקְּשִׁים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, יז): חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מִי אַתֶּם מְבַקְּשִׁים, אָמְרוּ לוֹ עַל בָּנֶיךָ. אָמַר לָהֶם, אֵינָן בָּנָי, אִם עוֹשִׂין רְצוֹנִי הֵם בָּנָי וְאִם לָאו אֵינָן בָּנָי, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, ז): זָנְתָה אִמָּם הוֹבִישָׁה הוֹרָתָם, לָמָּה, (הושע ב, ז): כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי, זוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (הושע ב, יב): וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ, זוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת עָלֶיהָ (הושע ב, ז): נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי, וְהִיא יֵשׁ לָהּ עֵינַיִם וְאֵינָהּ רוֹאָה, אָזְנַיִם וְאֵינָהּ שׁוֹמַעַת, וְלֹא זָנָה אֶת עַצְמָהּ הֵיאַךְ זָנָה לַאֲחֵרִים. וְהִפְשִׁיטָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, ה): פֶּן אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה. אָמְרוּ הַנְּבִיאִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֵינָן בָּנֶיךָ וּבִפְנֵיהֶם הֵם נִכָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא, ט): כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה', מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל אָב שֶׁמְּרַחֵם עַל בָּנָיו אַף עַל פִּי שֶׁסָּרָחוּ, כָּךְ אַתָּה צָרִיךְ לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הֱוֵי: וְעַתָּה ה' אָבִינוּ אָתָּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁעָשׂוּ הָעֵגֶל כָּעַס עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּא משֶׁה לְרַצּוֹתוֹ וְקָרָא אוֹתָם אֵינָן עַמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ז): כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, וְהִפְשִׁיטָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג, ו): וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב, אָמַר משֶׁה עַמְּךָ הֵם וְאִי אַתָּה יָכוֹל לִכְפֹּר בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יא): לָמָּה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, הִתְרַצֶּה לָהֶם שֶׁהֵם בָּנֶיךָ. מִיָּד נִתְרַצָּה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יד): וַיִּנָחֶם ה', וְהֶרְאָה לְמשֶׁה שֶׁנִּתְרַצָּה לָהֶם שֶׁהֶחֱזִיר לָהֶם הַדִּבְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: פְּסָל לְךָ.
What is meant by, "We are the clay and you, our potter" (Isaiah 64:8)?
Israel said: Master of the World, you have written about us, "Look now, like clay in the hand of the potter, so too are you in my hand, O House of Israel" (Jeremiah 18:6). Therefore, even though we sin and anger you, don't depart from us. Why? Because "we are the clay and you, our potter."
Come and see: If a potter makes a jar but leaves a stone inside it, when the jar comes forth from the kiln, if someone puts liquid inside, it will leak from the spot where the stone was, and lose the liquid within. Who caused the jar to leak and to lose what was in it? The potter who left the stone inside.
This is just what Israel said to the Holy One who is blessed: Master of the World, you have created the instinct for bad [יצר הרע] within us from our youth, as it is stated, "For the instinct of the human heart is bad from his youth" (Genesis 8:21). And this is what causes us to sin against you, but you attribute the sin to us. So please remove it from us in order that we may do your will.
He replied: This is just what I will do in days to come, as it is stated, "On that day, says the Lord, I will gather up the lame, and those who were driven away I will collect, along with those I have harmed [ואשר הרעתי]" (Micah 4:6). What does "those I have harmed" refer to? This refers to the instinct for bad [רע], as it is stated, "For the instinct of the human heart is bad [רע] from his youth."
(ד) דָּבָר אַחֵר, וַיְחַל משֶׁה, מַהוּ כֵן, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, שֶׁהִתִּיר נִדְרוֹ שֶׁל יוֹצְרוֹ. כֵּיצַד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל הָעֵגֶל עָמַד משֶׁה מְפַיֵּס הָאֱלֹהִים שֶׁיִּמְחֹל לָהֶם. אָמַר הָאֱלֹהִים, משֶׁה, כְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי (שמות כב, יט): זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, וּדְבַר שְׁבוּעָה שֶׁיָּצָא מִפִּי אֵינִי מַחֲזִירוֹ. אָמַר משֶׁה רִבּוֹן הָעוֹלָם וְלֹא נָתַתָּ לִי הֲפָרָה שֶׁל נְדָרִים, וְאָמַרְתָּ (במדבר ל, ג): אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל אֲבָל חָכָם מוֹחֵל אֶת נִדְּרוֹ בְּעֵת שֶׁיִּשָּׁאֵל עָלָיו, וְכָל זָקֵן שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה אִם יִרְצֶה שֶׁיְקַבְּלוּ אֲחֵרִים הוֹרָאָתוֹ צָרִיךְ הוּא לְקַיְמָהּ תְּחִלָּה, וְאַתָּה צִוִּיתַנִי עַל הֲפָרַת נְדָרִים, דִּין הוּא שֶׁתַּתִּיר אֶת נִדְרְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתַנִי לְהַתִּיר לַאֲחֵרִים. מִיָּד נִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְיָשַׁב לוֹ כְּזָקֵן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד כְּשׁוֹאֵל נִדְרוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ט, ט): וָאֵשֵׁב בָּהָר, וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה משֶׁה יוֹשֵׁב וְהָאֱלֹהִים יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עוֹמֵד, אָמַר רַבִּי דְּרוּסָאי קָתֶדְרָא עָשָׂה לוֹ כְּקָתֶדְרָא שֶׁל אַסְטָלִיסְטָקִין הַלָּלוּ בְּשָׁעָה שֶׁהֵן נִכְנָסִין לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן וְהֵן נִרְאִין עוֹמְדִין וְאֵינָן אֶלָּא יוֹשְׁבִין, וְאַף כָּאן כָּךְ, יְשִׁיבָה שֶׁהִיא נִרְאָה עֲמִידָה, הֱוֵי: וָאֵשֵׁב בָּהָר. דָּבָר אַחֵר, וָאֵשֵׁב בָּהָר, וְכִי יֵשׁ יְשִׁיבָה לְמַעְלָה, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, ב): שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, וְכֵן (יחזקאל א, כד כה): בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם, וְכֵן (דניאל ז, טז): קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא, וְכֵן אֲפִלּוּ משֶׁה כְּשֶׁעָלָה לַמָּרוֹם הָיָה עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י, י): וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר, וּכְתִיב (דברים ה, ה): אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם, וְאֵין יוֹשֵׁב שָׁם אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יח, יח): רָאִיתִי אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, וְהוּא אוֹמֵר וָאֵשֵׁב בָּהָר, וּמַהוּ כֵן, אָמַר רַב הוּנָא בַּר אַחָא שֶׁיָּשַׁב לְהַתִּיר נִדְרוֹ שֶׁל יוֹצְרוֹ, וּמָה אָמַר לוֹ דָּבָר קָשֶׁה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דָּבָר קָשֶׁה אָמַר לְפָנָיו תָּהִיתָ אֶתָמְהָא, אָמַר לוֹ תּוֹהֶא אֲנָא עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לַעֲשׂוֹת לְעַמִּי, אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה מֻתָּר לָךְ מֻתָּר לָךְ, אֵין כָּאן נֶדֶר וְאֵין כָּאן שְׁבוּעָה, הֱוֵי: וַיְחַל משֶׁה, שֶׁהֵפֵר נִדְרוֹ לְיוֹצְרוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר ל, ג): וְלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְפִיכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים, לוֹמַר שֶׁהִתִּיר נֶדֶר לָאֱלֹהִים, וְכֵן וַיְחַל משֶׁה.
Another explanation of “But Moses implored the Lord his God.” What does this mean?...That he [Moses] absolved his Creator of His vow. [While one cannot nullify his own vow another can nullify it for one.] How? When Israel made the Calf, Moses began to entreat God to forgive them; but God said: “Moses, I have already taken an oath that ‘Whoever sacrifices to a god other than YHWH alone shall be proscribed [destroyed]’ (Ex. 22:19) and I cannot retract an oath which has proceeded from My mouth.” Moses said to him: “Lord of the Universe! Didn’t you grant me the power of annulment of oaths by saying, ‘If a man makes a vow …HE shall not break (yaḥel) HIS pledge’ (Num 30:3); that is, he himself cannot break his pledge, but a scholar can absolve his vow if he consults him, and any sage who gives instruction, if he wants others to accept his decision, he should be the first to observe it. Since you have commanded me concerning the annulment of vows, it is only right that you should [seek to] annul your vow as you have commanded me to annul the vows of others.” Thereupon [Moses] wrapped himself in his cloak and seated himself in the posture of a Sage, and God stood before him like one asking [for the 5 annulment of] his vow;… What did he [Moses] say to Him? A hard thing… ‘Do you now regret [your vow]?’ He said to him, ‘I regret now the evil which I said I would do to My people.’ When Moses heard this, he said: ‘It is absolved for you, it is absolved for you. There is neither vow nor oath any longer’; for this reason does it say: vayeḥal Moshe meaning that he absolved (heḥal) the vow of his creator… דבר אחר: ו