מָזְגוּ לוֹ כוֹס רִאשׁוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיָּיִן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם: ...מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו...
The tanna describes the beginning of the Passover seder. The attendants poured the wine of the first cup for the leader of the seder. Beit Shammai say: One recites the blessing over the sanctification of the day, i.e., the kiddush for the Festival: Who blesses Israel and the Festivals, and thereafter he recites the blessing over the wine: Who creates fruit of the vine. And Beit Hillel say: One recites the blessing over the wine and thereafter recites the blessing over the day. The attendants brought vegetables before the leader of the seder prior to the meal, if there were no other vegetables on the table. He dips the ḥazeret into water or vinegar, to taste some food before he reaches the dessert of the bread, i.e., the bitter herbs, which were eaten after the matza. They brought before him matza and ḥazeret and ḥaroset, and at least two cooked dishes in honor of the Festival. The tanna comments that this was the practice, although eating ḥaroset is not a mitzva but merely a custom. Rabbi Eliezer ben Tzadok says: Actually, it is a mitzva to eat ḥaroset. And in the period when the Temple stood and they offered the Paschal lamb, they brought before him the body of the Paschal lamb. The attendants poured the second cup for the leader of the seder, and here the son asks his father the questions about the differences between Passover night and a regular night. And if the son does not have the intelligence to ask questions on his own, his father teaches him the questions. The mishna lists the questions: Why is this night different from all other nights? As on all other nights we eat leavened bread and matza as preferred; on this night all our bread is matza. As on all other nights we eat other vegetables; on this night we eat bitter herbs. The mishna continues its list of the questions. When the Temple was standing one would ask: As on all other nights we eat either roasted, stewed, or cooked meat, but on this night all the meat is the roasted meat of the Paschal lamb. The final question was asked even after the destruction of the Temple: As on all other nights we dip the vegetables in a liquid during the meal only once; however, on this night we dip twice. And according to the intelligence and the ability of the son, his father teaches him about the Exodus. When teaching his son about the Exodus. He begins with the Jewish people’s disgrace and concludes with their glory. And he expounds from the passage: “An Aramean tried to destroy my father” (Deuteronomy 26:5), the declaration one recites when presenting his first fruits at the Temple, until he concludes explaining the entire section.
מָזְגוּ לוֹ כוֹס שְׁלִישִׁי, מְבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ. רְבִיעִי, גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל...:
They poured for the leader of the seder the third cup of wine, and he recites the blessing over his food, Grace After Meals. Next, they pour him the fourth cup. He completes hallel over it, as he already recited the first part of hallel before the meal. And he also recites the blessing of the song at the end of hallel over the fourth cup. During the period between these cups, i.e., the first three cups established by the Sages, if one wishes to drink more he may drink; however, between the third cup and the fourth cup one should not drink.
ארבע כוסות והסבה- דרך חירות
וְלָא פְּלִיגִי: הָא בְּתַרְתֵּי כָּסֵי קַמָּאֵי, הָא בְּתַרְתֵּי כָּסֵי בָּתְרָאֵי. אָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא וְאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא. אָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא: תְּרֵי כָּסֵי קַמָּאֵי — בָּעוּ הֲסִיבָּה, דְּהַשְׁתָּא הוּא דְּקָא מַתְחֲלָא לַהּ חֵירוּת. תְּרֵי כָּסֵי בָּתְרָאֵי — לָא בָּעוּ הֲסִיבָּה, מַאי דַּהֲוָה הֲוָה. וְאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא: אַדְּרַבָּה, תְּרֵי כָּסֵי בָּתְרָאֵי — בָּעוּ הֲסִיבָּה, הָהִיא שַׁעְתָּא דְּקָא הָוְיָא חֵירוּת. תְּרֵי כָּסֵי קַמָּאֵי — לָא בָּעוּ הֲסִיבָּה, דְּאַכַּתִּי ״עֲבָדִים הָיִינוּ״ קָאָמַר. הַשְׁתָּא דְּאִיתְּמַר הָכִי וְאִיתְּמַר הָכִי, אִידֵּי וְאִידֵּי בָּעוּ הֲסִיבָּה.
The Gemara explains: And these two statements do not disagree with each other: This statement is referring to the first two cups, and that statement is referring to the last two cups. However, it was not clear which two cups require reclining according to Rav Naḥman. Some say the explanation in this manner and some say it in that manner. The Gemara elaborates: Some say it in this manner, that the first two cups require reclining, as it is now that freedom begins. Since reclining is a sign of freedom, while discussing the exodus from Egypt it is appropriate to drink while reclining. By contrast, the last two cups do not require reclining, because what was already was. In other words, by this point one has completed the discussion of the Exodus and has reached the latter stages of the seder. And some say it in that manner and claim that on the contrary, the last two cups require reclining, as it is at that time that there is freedom. However, the first two cups do not require reclining, as one still says: We were slaves. The Gemara concludes: Now that it was stated so, and it was stated so, i.e., there are two conflicting opinions and it cannot be proven which two cups require reclining, both these sets of cups and those require reclining.
ומסבירים: ולא פליגי [ולא נחלקו] הדעות בעצם, כי הא בתרתי כסי קמאי הא בתרתי כסי בתראי [זה בשתי כוסות ראשונות וזה בשתי כוסות אחרונות]. אלא שלמעשה לא נתברר הענין; אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא [אמרו זאת לצד זה ואמרו זאת לצד זה] ולא היה ברור באילו כוסות אמר רב נחמן שיש להסב ובאלו אמר שאין צריך להסב. ומסבירים: אמרי לה להאי גיסא [אמרו אותו לצד זה]: תרי כסי קמאי בעו הסיבה [שתי הכוסות הראשונות צריכות הסבה], כי השתא הוא דקא מתחלא לה חירות [עכשיו הוא שמתחילה החירות], שהרי מתחילים להזכיר את יציאת מצרים ושתייה מתוך הסיבה מורה על דרך חירות ואילו תרי כסי בתראי לא בעו הסיבה [שתי כוסות אחרונות אינן צריכות הסיבה] מאי דהוה — הוה [מה שהיה היה] וכבר קראו את ההגדה על הזכרת יציאת מצרים שבה ועכשיו אוכלים את סעודת החג. ואמרי לה להאי גיסא [ויש אומרים זאת לצד זה]: אדרבה, תרי כסי בתראי בעו הסיבה, ההיא שעתא דקא הויא חירות [שתי כוסות האחרונות צריכות הסיבה כי בשעה זו היא שיש בה חירות], תרי כסי קמאי לא בעו הסיבה [שתי כוסות ראשונות אינן צריכות הסיבה] דאכתי [שעדיין] "עבדים היינו" קאמר [אומר]. ומסכמים: השתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי [עכשיו שנאמר כך ונאמר כך] ואין בידינו להכריע, אידי ואידי בעו [אלו ואלו צריכות] הסיבה. ועוד בדיני הסבה.
סדר שלחנו יפה בכלים נאים כפי כוחו ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה דרך חירו': הגה ואפילו עני שאין לו כרים ישב על הספסל (מרדכי ריש פרק ערבי פסחי'): כשהוא מיסב לא יטה על גבו ולא על פניו ולא על ימינו אלא על שמאלו: (ואין חילוק בין איטר לאחר) (טור בשם רש"י ות"ה בסי' קל"ו): אשה אינה צריכה הסיבה אלא אם כן היא חשובה: הגה וכל הנשים שלנו מיקרי חשובות (מרדכי ריש פרק ע"פ ורבינו ירוחם) אך לא נהגו להסב כי סמכו על ראבי"ה דכתב דבזמן הזה אין להסב (ד"ע): בן אצל אביו צריך הסיבה אפי' הוא רבו מובהק ותלמיד לפני רבו א"צ הסיבה אפי' אינו רבו מובהק אא"כ יתן לו רבו רשות ותלמיד חכם מופלג בדורו אע"פ שלא למד ממנו כלום חשוב כרבו ואינו צריך הסיבה (ודוקא כשאכלו על שלחן אחד אבל אם אוכל על שלחן בפני עצמו צריך להסב): השמש צריך הסיבה: כל מי שצריך הסיבה אם אכל או שתה בלא הסיבה לא יצא וצריך לחזור לאכול ולשתות בהסיבה: הגה וי"א דבזמן הזה דאין דרך להסב כדאי הוא ראבי"ה לסמוך עליו שבדיעבד יצא בלא הסיבה (אגודה פרק ע"פ) ונראה לי אם לא שתה כוס שלישי או רביעי בהסיבה אין לחזור ולשתות בהסיבה דיש בו חשש שנראה כמוסיף על הכוסות אבל בשני כוסות ראשונות יחזור וישתה בלא ברכה (מנהגים) וכן באכילת מצה ולכתחלה יסב כל הסעודה (מהרי"ב): צריך לשתות ארבע כוסות על הסדר ואם שתאן זה אחר זה שלא כסדר לא יצא: שיעור הכוס רביעי' לאחר שימזגנו (אם רוצה למזגו) וישתה כולו או רובו ואם יש בו הרבה רביעיות שותין ממנו כל כך בני אדם כמנין רביעיו' שבו ויש אומרים שצריך לשתות רוב הכוס אפילו מחזיק כמה רביעיות: וצריך לשתות השיעור שלא בהפסק גדול בנתיים (ב"י בשם רוקח): מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו או שונאו צריך לדחוק עצמו ולשתות לקיים מצו' ארבעה כוסות:
A woman does not recline unless she is important. (All of our women are called important, but they do not have the custom to recline because we rely on the words of the Ribah who wrote that at that time they do not recline.) An attendant [servant] needs to lean. Anyone who is required to recline, if he eats or drinks without reclining, he has not fulfilled his obligation and is required to eat and drink again while reclining. (And there are those who say that in our times where it is not customary to recline, one can rely ex post facto on the opinion of the Ravaya, that he has fulfilled his obligation without the reclining. It appears to me if he did not drink the 3rd cup or the 4th cup while reclining, he should not drink again while reclining for there is a concern that such would appear as adding on to the number of cups; however, regarding the first 2 cups he should drink again without reciting a blessing; and similarly regarding the eating of matzoh and ab initio he should recline the entire meal.) One needs to drink four cups according to the order. And if one had drank one after the other not in [the proper] order, one has not fulfilled one's obligation of drinking four cups at the Passover Seder. The quantity of each cup amongst the four cups at the Passover Seder is a quarter-log after one mixes the wine with water, and then one drinks all of it or a majority of it. And if there are many quarter-logs, a bunch of different people can drink from it according to the number of quarter-logs there are in the cup. And there are some who say that one needs to drink a majority of the cup, even if it contains many quarter-logs. One who doesn't drink wine because it hurts him, or he detests it, must force himself to drink in order to fulfill the commandment of four cups
(ז) שישב בהסיבה - ר"ל ראשו מוטה לצד שמאל על המטה או על הספסל וכרים תחת ראשו אצל השולחן:
(י) ולא על ימינו - דלא שמה הסיבה כיון שצריך לאכול בימינו ועוד טעם אחר יש דשמא יקדים קנה לוושט דוושט הוא בצד ימין וכשהוא מטה ראשו כלפי ימין נפתח הכובע שע"פ הקנה מאליו ויכנס שם המאכל ויבא לידי סכנה:
(כב) וכן באכילת מצה - היינו שיחזור ויאכל הכזית מצה ובלא ברכה מיהו באפיקומן אם שכח לאכלו בהסיבה לא יחזור ויאכלנו דהא אסור לאכול שני פעמים אפיקומן:
(לג) רוב הכוס אפי' וכו' - אף שבעלמא די ברוב רביעית אפילו מכוס גדול הכא לענין כוסות חמיר טפי דבעינן דוקא רוב כוס ואם לאו לא יצא. ולדינא קיי"ל כדעה הראשונה. ומ"מ אם אין בדעתו לשתות הרבה לא יקח כוס גדול רק כוס שמחזיק רביעית כדי לחוש לדעה זו:
פניני הלכה טז י-יב
תיקנו חכמים שיסב אדם בליל הסדר בעת אכילת המצה ושתיית היין, משום שבכל דור צריך אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא עתה לחירות משעבוד מצרים, ...
חובת ההסבה בעת אכילת כ'זית' מצה, כ'זית' של כורך, כ'זית' אפיקומן ושתיית ארבע כוסות. בשאר הסעודה – המסב הרי זה משובח, ומי שלא נוח לו להסב בשאר הסעודה – אינו צריך (רמב"ם חמץ ומצה ז, ח). בעת אכילת המרור אין צריכים להסב (ב"י, מ"ב תעה, יד). בעת אמירת ברכת המזון אין להסב, מפני שמצווה לאומרה באימה וביראה (שו"ע קפג, ט). וכן בשעת אמירת ההגדה נוהגים שלא להסב, כדי לאומרה במלא הריכוז וכובד הראש (של"ה, מ"ב תעג, עא).
... כל מי שיש לו כסא עם משענת גב יוצא ידי חובה בזה שישעין את גבו עליו כשהוא מוטה לשמאל, שיש בכך ביטוי לחירות...
טעם ההטיה לשמאל, מפני שכך נוח יותר לאכול, שהיד השמאלית והגב שעונים על הכסא, והיד הימנית שבה רגילים להשתמש נשארת פנויה לנטילת המצה והכוס. ועוד שיש אומרים שאם יטה על צד ימינו ישנו חשש שמא יקדים קנה לוושט, ויחנק. ומתוך חשש הסכנה נפסק שאף איטר יד, שרגיל תמיד להשתמש ביד שמאלו, יסב לצד שמאל וישתמש בליל הסדר ביד ימין. בדיעבד, ימני שטעה והסב על צד ימין לא יצא ידי הסבה, אך אם הוא שמאלי והסב על צד ימין יצא (שו"ע תעב ג, מ"ב י-יא).
...
האוכל כ'זית' מצה בלא הסבה, כיוון שלא קיים את המצווה כפי שתיקנוה חכמים, לא יצא ידי חובתו, ועליו לחזור ולאכול כ'זית' מצה בהסבה...
השוכח לאכול את ה'כורך' בהסבה, אינו צריך לחזור לאכלו בהסבה, מפני שיש אומרים שאין צריך לאכול אותו בהסבה מפני שיש בו מרור. ... ואם אכל את ה'אפיקומן' בלא הסבה, אם יכול בקלות לשוב ולאכול עוד כ'זית' מצה ל'אפיקומן' בהסבה – יחזור לאוכלו, ואם קשה לו, כיוון שמצוות אכילת אפיקומן מדברי חכמים, יכול לסמוך על ראבי"ה וראב"ן שסוברים שאין צריך להסב בזמן הזה.[7]
השותה אחת מארבע כוסות בלא הסבה, נחלקו הפוסקים בדינו. לדעת בעל ה'שולחן ערוך', לכתחילה יחזור לשתות את הכוס בהסבה. ולדעת הרמ"א, מתעוררת בעיה, שאם יחזור וישתה עוד כוס, יראה כמי שמוסיף על הכוסות...אבל מי שקשה לו לחזור ולשתות עוד כוס יין בהסבה, בכל הכוסות יכול לסמוך על מה ששתה בלא הסבה.
תיקנו חכמים שיסב אדם בליל הסדר בעת אכילת המצה ושתיית היין, משום שבכל דור צריך אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא עתה לחירות משעבוד מצרים, ...
חובת ההסבה בעת אכילת כ'זית' מצה, כ'זית' של כורך, כ'זית' אפיקומן ושתיית ארבע כוסות. בשאר הסעודה – המסב הרי זה משובח, ומי שלא נוח לו להסב בשאר הסעודה – אינו צריך (רמב"ם חמץ ומצה ז, ח). בעת אכילת המרור אין צריכים להסב (ב"י, מ"ב תעה, יד). בעת אמירת ברכת המזון אין להסב, מפני שמצווה לאומרה באימה וביראה (שו"ע קפג, ט). וכן בשעת אמירת ההגדה נוהגים שלא להסב, כדי לאומרה במלא הריכוז וכובד הראש (של"ה, מ"ב תעג, עא).
... כל מי שיש לו כסא עם משענת גב יוצא ידי חובה בזה שישעין את גבו עליו כשהוא מוטה לשמאל, שיש בכך ביטוי לחירות...
טעם ההטיה לשמאל, מפני שכך נוח יותר לאכול, שהיד השמאלית והגב שעונים על הכסא, והיד הימנית שבה רגילים להשתמש נשארת פנויה לנטילת המצה והכוס. ועוד שיש אומרים שאם יטה על צד ימינו ישנו חשש שמא יקדים קנה לוושט, ויחנק. ומתוך חשש הסכנה נפסק שאף איטר יד, שרגיל תמיד להשתמש ביד שמאלו, יסב לצד שמאל וישתמש בליל הסדר ביד ימין. בדיעבד, ימני שטעה והסב על צד ימין לא יצא ידי הסבה, אך אם הוא שמאלי והסב על צד ימין יצא (שו"ע תעב ג, מ"ב י-יא).
...
האוכל כ'זית' מצה בלא הסבה, כיוון שלא קיים את המצווה כפי שתיקנוה חכמים, לא יצא ידי חובתו, ועליו לחזור ולאכול כ'זית' מצה בהסבה...
השוכח לאכול את ה'כורך' בהסבה, אינו צריך לחזור לאכלו בהסבה, מפני שיש אומרים שאין צריך לאכול אותו בהסבה מפני שיש בו מרור. ... ואם אכל את ה'אפיקומן' בלא הסבה, אם יכול בקלות לשוב ולאכול עוד כ'זית' מצה ל'אפיקומן' בהסבה – יחזור לאוכלו, ואם קשה לו, כיוון שמצוות אכילת אפיקומן מדברי חכמים, יכול לסמוך על ראבי"ה וראב"ן שסוברים שאין צריך להסב בזמן הזה.[7]
השותה אחת מארבע כוסות בלא הסבה, נחלקו הפוסקים בדינו. לדעת בעל ה'שולחן ערוך', לכתחילה יחזור לשתות את הכוס בהסבה. ולדעת הרמ"א, מתעוררת בעיה, שאם יחזור וישתה עוד כוס, יראה כמי שמוסיף על הכוסות...אבל מי שקשה לו לחזור ולשתות עוד כוס יין בהסבה, בכל הכוסות יכול לסמוך על מה ששתה בלא הסבה.
פניני הלכה טז ו-ט
תיקנו חכמים לשתות ארבע כוסות יין בליל הסדר ...
את הקידוש אומרים על הכוס הראשונה, ולכן מוזגים לכל המסובים את הכוס לפני אמירת הקידוש. את הסיפור ביציאת מצרים והמחצית הראשונה של ההלל אומרים על הכוס השנייה, ולכן מוזגים אותה לפני שמתחילים לומר את ההגדה, כדי שכל ההגדה תאמר על כוס יין. את ברכת המזון אומרים על הכוס השלישית שמוזגים לפני אמירת ברכת המזון. אח"כ מוזגים את הכוס הרביעית, כדי לומר עליה את מחציתו השנייה של ההלל ואת ההלל הגדול. נמצא שכל מה שאנו אומרים בליל הסדר אנו אומרים על כוס יין.
צריך שכמות היין שבכוס תהיה בעלת חשיבות. לפיכך קבעו חכמים שצריך להניח בכוס לכל הפחות 'רביעית הלוג', ובפחות משיעור זה, אין יוצאים ידי חובה (פסחים קח, ב).'רביעית הלוג' הוא שיעור נפח של ביצה ומחצה. לפי חישובו של הרמב"ם ועוד ראשונים הוא כ-75 מיליליטר ...
...צריך למלא את הכוס, וגם כאשר הכוס מכילה הרבה יותר מהשיעור שיוצאים בו ידי חובה ('רביעית' – 75 מ"ל), צריך למלאה ...לכתחילה טוב להדר לשתות את כל היין שבכוס, וגם כאשר הכוס גדולה ומכילה הרבה יותר מ'רביעית' (75 מ"ל)...
צריך לשתות את השיעור בשתייה אחת. לכתחילה יש להחמיר כדעת הרמב"ם ולשתות את שיעור היין שיוצאים בו ידי חובה ברציפות, תוך הפסקות קלות לנשימה וגמיעה. ובדיעבד אם שתה אותו בזמן של שיעור 'אכילת פרס' (כ-7 דקות), יצא ידי חובה, שהואיל ודין ארבע כוסות מדברי חכמים הלכה כדברי המיקל.
תיקנו חכמים לשתות ארבע כוסות יין בליל הסדר ...
את הקידוש אומרים על הכוס הראשונה, ולכן מוזגים לכל המסובים את הכוס לפני אמירת הקידוש. את הסיפור ביציאת מצרים והמחצית הראשונה של ההלל אומרים על הכוס השנייה, ולכן מוזגים אותה לפני שמתחילים לומר את ההגדה, כדי שכל ההגדה תאמר על כוס יין. את ברכת המזון אומרים על הכוס השלישית שמוזגים לפני אמירת ברכת המזון. אח"כ מוזגים את הכוס הרביעית, כדי לומר עליה את מחציתו השנייה של ההלל ואת ההלל הגדול. נמצא שכל מה שאנו אומרים בליל הסדר אנו אומרים על כוס יין.
צריך שכמות היין שבכוס תהיה בעלת חשיבות. לפיכך קבעו חכמים שצריך להניח בכוס לכל הפחות 'רביעית הלוג', ובפחות משיעור זה, אין יוצאים ידי חובה (פסחים קח, ב).'רביעית הלוג' הוא שיעור נפח של ביצה ומחצה. לפי חישובו של הרמב"ם ועוד ראשונים הוא כ-75 מיליליטר ...
...צריך למלא את הכוס, וגם כאשר הכוס מכילה הרבה יותר מהשיעור שיוצאים בו ידי חובה ('רביעית' – 75 מ"ל), צריך למלאה ...לכתחילה טוב להדר לשתות את כל היין שבכוס, וגם כאשר הכוס גדולה ומכילה הרבה יותר מ'רביעית' (75 מ"ל)...
צריך לשתות את השיעור בשתייה אחת. לכתחילה יש להחמיר כדעת הרמב"ם ולשתות את שיעור היין שיוצאים בו ידי חובה ברציפות, תוך הפסקות קלות לנשימה וגמיעה. ובדיעבד אם שתה אותו בזמן של שיעור 'אכילת פרס' (כ-7 דקות), יצא ידי חובה, שהואיל ודין ארבע כוסות מדברי חכמים הלכה כדברי המיקל.