Things are not to be judged good or bad merely because the public think so.
Tacitus
מנא ידע - שממנו היא מעוברת שמא אף אחרים באו עליה:
ויאמר - בת קול אמרה:
כבושים - דברים עלומים שנגזרו מלפני שיצאו מזו מלכים ואי אפשר לצאת אלא מיהודה דכתיב (בראשית מ״ט:ט׳) גור אריה יהודה כבושים דברי סתר גזירת המלך כמו בהדי כבשי דקודשא בריך הוא למה לך בברכות (דף י.) גבי חזקיה:
בת איש כנעני ...וכן תמר היתה בת אחת מן הגרים בארץ לא בת איש כנעני ביחוסו כי חלילה שיהיה אדוננו דוד ומשיח צדקנו שיגלה לנו במהרה מזרע כנען העבד המקולל ורבותינו אמרו (ב"ר פה י) בתמר שהיתה בתו של שם והוא כהן לאל עליון:
A DAUGHTER OF A CERTAIN CANAANITE ... Tamar likewise was the daughter of one of the strangers living in the land, not the daughter of a man who was a Canaanite by descent. Far be it that our lord David and the Messiah our just one, who will speedily reveal himself to us, be of the seed of Canaan, the accursed servant. Our Rabbis have also said concerning Tamar that she was the daughter of Shem, of whom it is said, And he was a priest of the most high G-d.
ויהי בעת ההוא. אין זאת העת כאשר נמכר יוסף רק קודם המכרו...
...ולמה הזכיר הכתוב זאת הפרשה במקום הזה והיה ראוי להיות אחר והמדנים מכרו אותו פרשת ויוסף הורד מצרימה להפריש בין מעשה יוסף בדבר אשת אדוניו למעשה אחיו. והוצרכתי לפי' הזה בעבור שאין מיום שנמכר יוסף עד יום רדת אבותינו במצרים רק כ"ב שנה והנה נולד אונן שהוא שני לבני יהודה וגדל עד שהי' לו זרע וזה לא ימצא פחות מי"ב שנה ועוד וירבו הימים גם הרתה תמר והולידה פרץ והוא בא אל מצרים ויש לו שני בנים. ואל יקשה עליך דבר בצלאל כי בגעתי אל מקומו אפרשנו:
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָיָה לְמֵימַר אֶלָּא (בראשית לט, א): וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, וּמִפְּנֵי מָה הִסְמִיךְ פָּרָשָׁה זוֹ לָזוֹ, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כְּדֵי לִסְמֹךְ יְרִידָה לִירִידָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּדֵי לִסְמֹךְ הַכֶּר לְהַכֶּר. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כְּדֵי לִסְמֹךְ מַעֲשֵׂה תָּמָר לְמַעֲשֵׂה אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפַר, מַה זּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם אַף זוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם,
What is written above the matter? "And the Midianites sold him to Egypt" [and then it interrupts with the story of Yehuda and Tamar:] "And it was at that time." And the reading (narrative) only required it to [immediately] say "And Yosef was taken down to Egypt" (Genesis 39:1) And because of what was this section made proximate to that? Rabbi Elazar and Rabbi Yochanan [answered this]: Rabbi Elazar said, "In order to make one descent proximate to the other descent." Rabbi Yochanan said, "In order to make [one use of the word,] "recognize," proximate to [another use of the word,] "recognize." Rabbi Shmuel bar Nachman said, "In order to make the story of Tamar proximate to the story of Pothiphar's wife; [to tell you that] just as that one (the incident of Tamar) was for the sake of Heaven, so too this one (the incident of Potiphar’s wife) was meant for the sake of Heaven."
ויהי בעת ההיא. באשר מעשה של מכירת יוסף היה התחלה להגלות הכללי ושעבוד מלכיות, שכל הגליות והשעבודים הם שלשלת אחת קשורים זה בזה כנודע, הקדים השם להכין אור המלך המשיח שיהיה אחרית הגליות ותכליתם, וכמ"ש ובימיהון די מלכיא אלין יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל, והכין קודם לכן שורש ישי אשר יעמוד לנס עמים אשר יצא מיהודה, ומשיח בן יוסף ירד מצרים למשול שם, ומשיח בן דוד היה כעצמים בבטן המלאה, וכמ"ש במד' וירד יהודה בטרם תחיל ילדה קודם שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון
וְתּוּ שְׁמַעְנָא מַאי חָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא לְמֵיהַב מַלְכוּתָּא לִיהוּדָה מִכָּל אֲחוּהִי, אֶלָּא אַתְּוָון דִּשְׁמֵיהּ חֲקִיקָן בֵּיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא יָהַב יְקָרָא לִשְׁמֵיהּ וּבְגִין כָּךָ אַחְסִין מַלְכוּתָּא. וְתּוּ שְׁמַעְנָא יְהוּדָה הָא אַתְּוָון דִּשְׁמֵיהּ וַדַּאי, ד' לֵיתֵּיהּ אַמַּאי. אֶלָּא דָּא דָּוִד מַלְכָּא דְּאִתְּקַשַׁר בִּשְׁמֵיהּ מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא דִּכְתִּיב, (הושע ג׳:ה׳) וּבִקְּשׁוּ אֶתּ יְיָ אֱלהֵיהֶם וְאֶתּ דָּוד מַלְכָּם וְגו' הָא דָּוִד קָשִׁיר בִּשְׁמֵיהּ, תּוּ דְּאִיהוּ קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִּלִּין ודַּאי ד' דָּוד מַלְכָּא (ד''א קשר של תפלין ודאי), וּבְגִין כָּךָ דָּוִד אִתְּקַשַׁר בִּשְׁמֵיהּ.
כשיאמר 'אחד', יכוון שהוא היחיד המולך בכל העולם, בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם. והכוונה רמוזה באותיות 'אחד', 'א' שהוא יחיד, 'ח', כנגד שבעה רקיעים והארץ, 'ד' כנגד ארבעת הרוחות. ויאריך בעת אמירת 'ד' כדי שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בארבע רוחות העולם (שו"ע או"ח סא, ו; ועיין משנה ברורה יח).
When a person says “Echad,” it should be with the kavanah that Hashem is the only ruler of the world, in the heavens and the earth, and the four directions of the world. This meaning is implied in the letters of the word “Echad”: “Alef” – that He is One, “Chet” – signifying the seven heavens in addition to the earth, and “Dalet” – representing the four directions. One must extend the pronunciation of the letter dalet as long as it takes for him to think of the fact that HaKadosh Baruch Hu is One in His world and that He rules in the four directions of the world (Shulchan Aruch 61:6; and see Mishnah Berurah 18).
“A thankful heart is not only the greatest virtue, but the parent of all the other virtues.”
Cicero