Vayeshev (at Daniel's)

Quite often, Safta will tell me that I said something I do not remember saying. The conversation usually goes like this:
Safta: "You promised me that you would do xxx today."
Saba: "I said that?"
Safta: "Yes, and you promised".

Saba: "I do not remember anything like that, but I will do what you are telling me to do."
What is the connection with this week's Parasha?
Certainly, we need to listen to what other people are telling us. However, it is even more important that we listen to what we are saying!

בראשית ל״ז:כ׳

וְעַתָּ֣ה ׀ לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו׃

Genesis 37:20

Come now, let us kill him and throw him into one of the pits; and we can say, ‘A savage beast devoured him.’ We shall see what comes of his dreams!”

רש"י על בראשית ל״ז:כ׳:א׳

ונראה מה יהיו חלמתיו. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִקְרָא זֶה אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת כֵּן, הֵם אוֹמְרִים נַהַרְגֵהוּ וְהַכָּתוּב מְסַיֵּם וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו – נִרְאֶה דְּבַר מִי יָקוּם אִם שֶׁלָּכֶם אוֹ שֶׁלִּי. וְאִ"אֶ שֶׁיֹּאמְרוּ הֵם וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו, שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁיַּהַרְגוּהוּ בָּטְלוּ חֲלוֹמוֹתָיו:

Rashi on Genesis 37:20:1

ונראה מה יהיו חלמתיו AND WE SHALL SEE WHAT WILL BECOME OF HIS DREAMS — R. Isaac said, this verse calls for a homiletic explanation. The Holy Spirit said this latter part of the text. They say “let us slay him”, and Scripture (i.e. the Holy Spirit) breaks in upon their words concluding them by saying, “and we shall see what will become of his dreams”: we shall see whose words will be fulfilled — yours or mine. For it is impossible that they should have said, “and we shall see what will become of his dreams”, for as soon as they would kill him his dreams would be of no effect (Tanchuma Yashan 1:9:13).

העמק דבר על בראשית ל״ז:כ׳:א׳

ונראה מה יהיו חלומותיו. ע׳ פרש״י בשם המדרש. ואין הכונה שלא אמרו האחים דברים אלו כלל אלא רוח הקודש הופיע. דאי אפשר לומר כן, דממה נפשך אם שמעו האחים הבת קול, וכי שוטים היו להלוך נגד דעת עליון. ואם לא שמעו מה זה מודיענו המקרא והרי כבר ידענו שהחלומות היו צודקים וכעין נבואה. אלא אין המקרא יוצא מידי פשותו. שיצאו הדברים מן האחים אבל לא מדעתם והרי זה כדאיתא בב״ר פ׳ תולדת שלשה דברים המה ברשותו של אדם ושלשה אינו ברשותו של אדם. הפה וידים ורגלים ברשותו של אדם כו׳ וכשאין אדם זוכה ניטלין ממנו ונעשין שלא ברשותו כך יצא מפיהם דברים שמראין להם לראות מה יהיו חלומותיו והרי זה כמו בת קול. אבל המה לא שמו לב לדבר. וכך גזרה ההשגחה להשיב חכמתם אחור מבלי הבין מה שמדברים. אמנם בא הכתוב ללמדנו דעת, שיש לאדם לשים לב על מוצא שפתיו שלא ברצונו ודעתו:

Haamek Davar on Genesis 37:20:1

...