שאילו מקמי רב נטרונאי גאון ז"ל: הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין ועדיין לא קרא פסוקי דזמרא, מהו שיעסוק עם הצבור בעסק שמצאם, כגון שמצאם בתחלת עסק פריסת שמע, ואחר שיסיים תפלתו יחזור ויאמר פסוקי דזמרא.
והשיב כך: כשתקנו חכמים כך תקנו לומר פסוקי דזמרא ואחר כך להתפלל, דדרש ר' שמלאי (ברכות לב ע"א, ע"ז ז ע"ב) לעולם יסדיר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל. ואם ראה צבור מתפללים ואין מעכבים, כך שמענו ממר רב משה גאון ז"ל ששמע מרבותינו, שמברך מלך מהולל בתושבחות, ואומר פרשה ראשונה (היינו - תה' קמה) ומדלג ואומר הללו אל בקדשו (תה' קנ) וחותם, וממהר ומתפלל עם הצבור. אבל לומר פסוקי דזמרא אחר תפלה יש גנאי בדבר, לומר שבח אחר תפלה. ואם אין לו פנאי כל עיקר, אפילו לעשות כמו שפירשנו, אל יאמר לאחר תפלה, שכשתקנום לא תקנום לאומרם לאחר תפלה אלא לפניה.
(א) דין מי ששהה לבוא לב"ה עד ישתבח ובו ס"א:
אם בא לב"ה ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה אומר ברוך שאמר עד מהולל בתשבחות ואח"כ תהלה לדוד עד מעתה ועד עולם הללויה ואח"כ הללו את ה' מן השמים עד לבני ישראל עם קרובו הללויה ואחר כך הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה... ואח"כ ישתבח ואח"כ יוצר וק"ש וברכותיה ויתפלל עם הצבור ואם אין שהות כ"כ ידלג גם מזמור הללו את ה' מן השמים: הגה אם עוד אין שהות לא יאמר רק ברוך שאמר ותהלה לדוד וישתבח [הרא"ש והר"י פ' אין עומדין] ואם כבר התחילו הצבור יוצר ואין שהות לומר פסוקי דזמר' אפי' בדלוג יקרא ק"ש וברכותיה עם הצבור ויתפלל עמהם ואח"כ יקרא כל פסוקי דזמר' בלא ברכ' שלפניה' ולא של אחריהם: הגה ומ"מ יאמר כל הברכות שמחוייב לברך בבוקר [כל בו וב"י בשם מהרי"א] כמו שנתבאר סי' מ"ו ומ"ז:
(1) If one comes to synagogue and finds the congregation at the end of P'sukei D'zimra, he should say "Barukh She'amar" until "M'hulal B'tishbahot" (i.e. the end of the blessing), and afterwards "T'hillah L'david" until "Me-atah v'ad olam halleluyah" (i.e. all of Ashrei). And afterwards "Hal'lu et Hashem min hashamayim" until "Livnei Yisrael am k'rovo hallelulyah" (i.e. Psalm 148). And aftewards "Hallelu el b'kodsho" until "Kol han'shamah t'hallel yah" (Psalm 150). Rem"a: And if he has more time, he should say "Hodu l'Hashem kiru" (I Chronicles 16:18-36) until "v'hu rahum" (during the anthology of verses from Psalms) and skip to the "v'hu rahum" [immediately] prior to Ashrei because in between [those separate instances of "v'hu rahum"] are simply gathered verses [Hagahot Maimoni, Chapter 7 from Hilkhot T'fillah]. And afterwards Yishtabach, and afterwards [the blessing of] Yotzer [Ohr], and the Sh'ma and its blessings, and then pray with the congregation. And if he doesn't have much time, he should also skip "Hal'lu et Hashem min Hashamayim". Rem"a: If there is still not enough time, he should only recite Barukh She'amar, T'hillah L'david (i.e. Ashrei), and Yishtabah [The Rosh and the Ri from the Chapter "Ein Omdin"]. And if the congregation has already started with Yotzer and one does not have time to recite P'sukei D'zimra even with skipping, he should recite the Sh'ma and its blessings with the congregation and pray with them (ie. the Amidah), and afterwards recite all of P'sukei D'zimra without a blessing before or afterwards. Rem"a: And in any case, he should say all of the blessings required of him to bless in the morning [Kol Bo and Beit Yosef from the Mahari] as it is explained in Siman 46 and 47).
(ה) כתב החיי אדם: בשבת ידלג המזמורים שמוסיפין בשבת מן למנצח עד יהי כבוד ויאמר כמו בחול כי הם תדירים ואם יש שהות יותר יאמר למנצח ולדוד בשנותו ותפלה למשה והם קודמים לשאר מזמורים [כדאיתא בזוהר] עוד כתב דבשבת מחוייב לומר נשמת והיא נקראת [בפסחים קי"ח] ברכת השיר ומוטב שידלג מזמורים ואם אין לו שהות כלל יאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד ונשמת וישתבח עי"ש:
ובאמת שאין הכרח לדברי החיי אדם, שהרי מבואר ברמב"ם בסדר תפלות כל השנה, וזו לשונו: ובשבת נהגו כל העם להוסיף לפני ישתבח, נוסח זה. נשמת כל חי וכו'. ע"ש. הרי שאינה חובה אלא מנהג. וכן כתבו תלמידי רבינו יונה (סוף פרק ה' דברכות), שאמירת נשמת ממנהג הגאונים... מוכח שאמירת נשמת כל חי אינה אלא מנהג, כשירת הים...
בסיכום: מי שנתאחר לבוא לבית הכנסת, ומצא הצבור כשהם נמצאים בסוף הזמירות, ימהר להתעטף בציצית ולהניח תפילין, ויאמר ברכת אלקי נשמה, וברכות התורה, ויתחיל בברכת ברוך שאמר, ומזמור תהלה לדוד, ויסיים בברכת ישתבח. וימשיך מברכת יוצר אור והלאה כדי להתפלל בצבור. ואם עדיין אין סיפק בידו להשיג להתפלל שמונה עשרה עם הצבור, או עם תפלת החזרה של השליח צבור, ידלג לגמרי הזמירות, ויתחיל מברכת יוצר אור, כדי שיספיק להתפלל עם הצבור. ובסיום התפלה יאמר כל שאר ברכות השחר, וכן יאמר כל המזמורים שדילג, ולא יאמר ברוך שאמר וישתבח.
(א) אבל לכתחלה ראוי לבוא לבהכ"נ בהשכמה... כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג, כי העושה כן מהפך הצינורות והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה אפילו אם אחרו לבוא לבהכ"נ אבל בתשובת חכם צבי סימן ל"ו כתב שמה שכתב בספר הזהר שיש להתפלל על הסדר היינו כשאינו מתפלל עם הצבור אבל אם איחר לבוא לבהכ"נ ובא כשהצבור מתפללין כו"ע מודו דידלג כדי להתפלל בצבור...
להלאנדייא אייר התס"ו ליצירה
שנים שבאו לבית הכנסת בשעה שהחזן אומר פסוקי דזמרה האחד דילג בפסד"ז על דרך האמור בפוסקים ז"ל כדי להתפלל עם הקהל והשני התחיל מתחלת ברכות השחר והיה משבח ואומר על הסדר ולא התפלל עם הקהל באומרו שכך היה דעת הרשב"י בס' הזוהר פ' במדבר ילמדנו רבינו הי מינייהו עדיף:
תשובה אין מדברי הרשב"י ראיה למי שאיחר ובא בשעה שהצבור מתפללין כי הוא לא דיבר אלא בטעם וכוונת הסדר המסודר לנו מפי אנשי כנסת הגדולה וחכמי התלמוד בעצם וראשונה ולכתחילה הכי עבדינן וכבר ביארו לנו ביותר תלמידי הרב האלקי כמוה"ר יצחק אשכנזי ארבעת רבעיהם כנגד ארבעה חילוקי עולמות הלא בספרתם אבל כ"ז אינו עניין למתאחר דודאי כ"ע מודו דטפי עדיף לדלג כדי להתפלל עם הציבור וגם רשב"י מחבב מאוד תפלת הציבור בס' הזוהר ואומר שהיא מוקבלת בגונין סגיאין (עיין לשונו זוהר בראשית דף קס"ז ע"ב על פסוק ויבואו המלאכים) מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל וא"כ כשם שמכח מאמרי תלמודנו האומרי' שתפלת הרבים מקובלת הכריחו הראשונים והאחרונים ז"ל שטוב לדלג פסד"ז כדי להתפלל עם הציבור אותו ההכרח בעצמו הוא בדברי הרשב"י ז"ל וצריך אני להודיע לשואל שאפי' אם היו דברי הזוהר היפך מהפוסקים ל"ה לנו להניח דברי הפוסקים בשביל דברים האמורים בסתרי תורה כי אין לנו בדינים והוראות עסק בנסתרות זולתי במקום שיש מחלוקת בין הפוסקים אז נכון לסמוך על הכרעת הזוהר וכן כתב הרב הגדול מוהר"ר דוד בן זמרא בתשו' ל"ו וז"ל ובכל מקום שנמצא דברי הקבלה חולקי' על הגמ' הלך אחר הגמ' והפוסקים ובכל מקום שאינו חולק כגון בכה"ג שלא נזכר בגמ' וגם בפוסקים אני ראיתי לסמוך על דברי הקבלה עכ"ל ובתשובה א' כתב וכיון שהיא פלוגתא (רצה לומר בין הפוסקים) דברי הקבלה יכריעו עכ"ל הרי שאם לא היתה פלוגתא בין הפוסקים דברי הקבלה לא יכריעו ההיפך וזה יסוד תורתינו הקדושה שאם לא כן נתת תורת כל או"א בידו לילך אחר הבנתו בספר הזוהר הטובה היא אם רעה ובעונותינו שרבו זה סיבה לפרצות גדולות אשר עיני ראו ולא זר כמה אנשים עברו תורות חלפו חק בהסמכם על דברי הזוהר או ברעיא מהימנא לפי דעתם המזוהמת בפירוש דברי הזוהר או ברעיא מהימנא וחס להו לבעלי הזוהר והרעיא מהימנא מעלות על דעתם הדברים ההמה ול"ה מן הצורך להעלות דבר זה על ספר אלא להוציא מלבן של המתחכמים להורות היפך דעת רבותינו הפוסקים ז"ל על משענת קנה חכמת הזוה"ק אשר דבריו סתומים וחתומים באלף עיזקאין כל קביל די רוח יתירא בהו לומר כי הם ירדו לסוף דעתו וכל רז לא אניס להו וה' הטוב יכפר בעד הנראה לעניות דעתי כו"ח פה אלטונא יע"א יום ג' ל"ה למספר בנ"י צבי בכמוה"ר יעקב זלה"ה אשכנזי ס"ט: