(ב) וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים׃ (ג) וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־אָחִֽיו׃ (ד) וַיָּ֨רׇץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ׃
(2) putting the maids and their children first, Leah and her children next, and Rachel and Joseph last. (3) He himself went on ahead and bowed low to the ground seven times until he was near his brother. (4) Esau ran to greet him. He embraced him and, falling on his neck, he kissed him; and they wept.
שבת שלום,
אני רוצה להתבונן ב-3 התמודדויות בפרשת השבוע שלנו, 3 מפגשים שיש בהם מתח לא פתור, פתרון והתרה של המתח.
ננסה לקרוא בין השורות, האם יש קשר בין דרכי ההתמודדות בשלושת האירועים, ואולי אפשר ללמוד מהם משהו על תפישת העולם המוסרית של המחבר?
שלושת האירועים הם המפגש בין האחים יעקב ועשיו, המאבק של יעקב באיש האלוקים, והמפגש הקטלני בין בני יעקב לאנשי שכם.
במפגש הראשון, יעקב מפחד מאוד מפני אחיו עשו, שהוא לא רק צייד מוכשר לשעבר אלא מנהיג חזק של אנשים חזקים.
יעקב, שיודע שלעשו יש סיבות טובות מאוד להתנקם בו אחרי גניבת הבכורה וברכת יצחק, מכין את עצמו טאקטית לקרב. הוא מוכן להקריב חצי ממה שיש לו, ומחלק את המחנה הצבאי שלו לשני מחנות.
יעקב גם מתפלל בפרק הזה:
" וַיֹּ֘אמֶר֮ יַעֲקֹב֒ אֱלֹקֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹקֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק ה' הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ׃
קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכׇּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃ הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים׃
וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃"
יונתן רזאל המוכשר הלחין לחן מרגש מאוד שמתאר את רגע הפחד והצניעות הזה שבו יעקב מתפלל אל אלוקים ואומר לו "קטונתי מכל החסדים" - אני קטן ביחס לכל החסדים והאמת שעשית אותי, לא מגיע לי.
יעקב יודע את ערכו, אולי הוא יודע שלא הגיעה לו הבכורה. לא בזכות מעשיו.
בשיר גם מוזכרים שני המחנות, שמבטאים את הבחירה הנוראה שיעקב היה צריך לעשות - לחלק את המשפחה והשבט שלו, מי לחיים ומי למוות. מחנה קדמי שיפגע, ומחנה אחורי, זה שמיועד להינצל, ובתוכו יוסף הקטן ורחל אשתו האהובה.
כתבה על זה יפה אבירמה גולן ב-929. ממליץ לקרוא. מי שרוצה לקרוא תורה עברית יפה - זה המקום.
המפגש מסתיים באנטי קליימקס להתארגנות של יעקב, שכללה התכוננות להפסד צפוי בקרב, תוך מאמץ של מתנות וחנופה כדי להמנע ממנה.
בניגוד למצופה - עשו בן יצחק מתגלה כאן בגדולתו:
(ד) וַיָּ֨רׇץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ׃
רץ לקראתו, מנשק אותו, מחבק אותו ובוכה. כמו אח טוב. קשר התאומים ביניהם חזק יותר מאשר הפגיעה שיעקב פגע בעשו.
אבל יש כאן גם בחירה של יעקב, לנסות לפייס את עשו, ובחירה של עשו בהתמודדות הזאת - לבחור בשלום בית.
ההתמודדות השניה היא ההתמודדות של יעקב עם איש האלוקים. כאן אין ליעקב ברירה. הוא לא יכול להתחמק יותר בדרכי ערמה ובטאקטיקות. שליח השם מכריח אותו להלחם. להאבק כל הלילה עד שתהיה הכרעה. להתמודד.
לפעמים אין ברירה, אלא להתמודד עם הדברים ישירות. זו הדרך השניה שאנחנו פוגשים בפרשה. המאבק עד ההכרעה. כאן יעקב מקבל גם את השם שכולנו נושאים כאן במדינת ישראל - ישראל. לא עוד יעקב שעוקב אחרי אחיו, לא זה שיעקב אחרי דרכים של אחרים, אלא זה שנלחם גם עם אל, ישרא-אל, "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". זה שם הקוממיות שלנו היהודית בארץ הזאת. השם של מדינת ישראל מבטא רוח של גבורה והתמודדות.
הדרך השלישית מוזכרת בסיפור בני יעקב ואונס דינה בת לאה בידי שכם בן חמור.
בני יעקב נוהגים בתחמנות אבל בסופו של נוקמים, באנס ובמשפחתו ובבני עירו, נקמה אכזרית שהשם ישמור.
כאן יש לנו התמודדות של אפס פשרות. יעקב היה מוכן לעשות הרבה כדי להמנע מהמלחמה והמאבק הזה עם חמור החוי נשיא הארץ. הוא היה מוכן לחתן את דינה.
אבל בני יעקב, ובראשם שמעון ולוי, שהם כבר קצת בני ישראל, לא היו מוכנים לסלוח. בסיפור שמובא לנו - על אונס אין מחילה, והפגיעה במשפחת חמור ובני עירו היא לא מידתית ולא פרופורציונאלית.
שלוש התמודדויות בפרשה שלנו:
האחת מלמדת אותנו על התמודדות יעקבית - מאמץ כן לפיוס, והיערכות ריאלית לאפשרות של מלחמה עם הפסד ידוע מראש, ובחירה ברע פחות מבין אפשרויות רעות.
השניה מלמדת אותנו שלפעמים אין ברירה אלא להתמודד. להאבק כל הלילה עד עלות השחר. מאבק שמתחיל באלימות, ומסתיים בדיאלוג ובתובנה חדשה שהיא השם שלנו - ישראל. זה היש ווי קן שלנו, אנחנו אלה שיכולים להאבק ולנצח, פיזית ורוחנית.
השלישית מלמדת אותנו שיש דברים שאין עליהם מחילה. זה סיפור ה-ME TOO הראשון בהיסטוריה, וגישת בני יעקב היא שאין פשרות בסיפור הזה. היום אנחנו יותר רכים מהם, אבל ההתמודדות השלישית היא הקיצונית ביותר, על גבול הקנאות. היא אומרת לנו - יש מקרים שבהם אפילו אין דיאלוג.
שלוש התמודדויות בפחות משני פרקים של התורה.
שלוש דרכים, וכולן על ידי אותה משפחה מייסדת שלנו.
כאילו אומרים - יש דרך יעקב ודרך ישראל ודרך בני יעקב, כולן שלכן - ואתם צריכים לבחור בכל פעם מה דרך ההתמודדות שלכם.
שבת שלום!
אני רוצה להתבונן ב-3 התמודדויות בפרשת השבוע שלנו, 3 מפגשים שיש בהם מתח לא פתור, פתרון והתרה של המתח.
ננסה לקרוא בין השורות, האם יש קשר בין דרכי ההתמודדות בשלושת האירועים, ואולי אפשר ללמוד מהם משהו על תפישת העולם המוסרית של המחבר?
שלושת האירועים הם המפגש בין האחים יעקב ועשיו, המאבק של יעקב באיש האלוקים, והמפגש הקטלני בין בני יעקב לאנשי שכם.
במפגש הראשון, יעקב מפחד מאוד מפני אחיו עשו, שהוא לא רק צייד מוכשר לשעבר אלא מנהיג חזק של אנשים חזקים.
יעקב, שיודע שלעשו יש סיבות טובות מאוד להתנקם בו אחרי גניבת הבכורה וברכת יצחק, מכין את עצמו טאקטית לקרב. הוא מוכן להקריב חצי ממה שיש לו, ומחלק את המחנה הצבאי שלו לשני מחנות.
יעקב גם מתפלל בפרק הזה:
" וַיֹּ֘אמֶר֮ יַעֲקֹב֒ אֱלֹקֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹקֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק ה' הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ׃
קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכׇּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃ הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים׃
וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃"
יונתן רזאל המוכשר הלחין לחן מרגש מאוד שמתאר את רגע הפחד והצניעות הזה שבו יעקב מתפלל אל אלוקים ואומר לו "קטונתי מכל החסדים" - אני קטן ביחס לכל החסדים והאמת שעשית אותי, לא מגיע לי.
יעקב יודע את ערכו, אולי הוא יודע שלא הגיעה לו הבכורה. לא בזכות מעשיו.
בשיר גם מוזכרים שני המחנות, שמבטאים את הבחירה הנוראה שיעקב היה צריך לעשות - לחלק את המשפחה והשבט שלו, מי לחיים ומי למוות. מחנה קדמי שיפגע, ומחנה אחורי, זה שמיועד להינצל, ובתוכו יוסף הקטן ורחל אשתו האהובה.
כתבה על זה יפה אבירמה גולן ב-929. ממליץ לקרוא. מי שרוצה לקרוא תורה עברית יפה - זה המקום.
המפגש מסתיים באנטי קליימקס להתארגנות של יעקב, שכללה התכוננות להפסד צפוי בקרב, תוך מאמץ של מתנות וחנופה כדי להמנע ממנה.
בניגוד למצופה - עשו בן יצחק מתגלה כאן בגדולתו:
(ד) וַיָּ֨רׇץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ׃
רץ לקראתו, מנשק אותו, מחבק אותו ובוכה. כמו אח טוב. קשר התאומים ביניהם חזק יותר מאשר הפגיעה שיעקב פגע בעשו.
אבל יש כאן גם בחירה של יעקב, לנסות לפייס את עשו, ובחירה של עשו בהתמודדות הזאת - לבחור בשלום בית.
ההתמודדות השניה היא ההתמודדות של יעקב עם איש האלוקים. כאן אין ליעקב ברירה. הוא לא יכול להתחמק יותר בדרכי ערמה ובטאקטיקות. שליח השם מכריח אותו להלחם. להאבק כל הלילה עד שתהיה הכרעה. להתמודד.
לפעמים אין ברירה, אלא להתמודד עם הדברים ישירות. זו הדרך השניה שאנחנו פוגשים בפרשה. המאבק עד ההכרעה. כאן יעקב מקבל גם את השם שכולנו נושאים כאן במדינת ישראל - ישראל. לא עוד יעקב שעוקב אחרי אחיו, לא זה שיעקב אחרי דרכים של אחרים, אלא זה שנלחם גם עם אל, ישרא-אל, "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". זה שם הקוממיות שלנו היהודית בארץ הזאת. השם של מדינת ישראל מבטא רוח של גבורה והתמודדות.
הדרך השלישית מוזכרת בסיפור בני יעקב ואונס דינה בת לאה בידי שכם בן חמור.
בני יעקב נוהגים בתחמנות אבל בסופו של נוקמים, באנס ובמשפחתו ובבני עירו, נקמה אכזרית שהשם ישמור.
כאן יש לנו התמודדות של אפס פשרות. יעקב היה מוכן לעשות הרבה כדי להמנע מהמלחמה והמאבק הזה עם חמור החוי נשיא הארץ. הוא היה מוכן לחתן את דינה.
אבל בני יעקב, ובראשם שמעון ולוי, שהם כבר קצת בני ישראל, לא היו מוכנים לסלוח. בסיפור שמובא לנו - על אונס אין מחילה, והפגיעה במשפחת חמור ובני עירו היא לא מידתית ולא פרופורציונאלית.
שלוש התמודדויות בפרשה שלנו:
האחת מלמדת אותנו על התמודדות יעקבית - מאמץ כן לפיוס, והיערכות ריאלית לאפשרות של מלחמה עם הפסד ידוע מראש, ובחירה ברע פחות מבין אפשרויות רעות.
השניה מלמדת אותנו שלפעמים אין ברירה אלא להתמודד. להאבק כל הלילה עד עלות השחר. מאבק שמתחיל באלימות, ומסתיים בדיאלוג ובתובנה חדשה שהיא השם שלנו - ישראל. זה היש ווי קן שלנו, אנחנו אלה שיכולים להאבק ולנצח, פיזית ורוחנית.
השלישית מלמדת אותנו שיש דברים שאין עליהם מחילה. זה סיפור ה-ME TOO הראשון בהיסטוריה, וגישת בני יעקב היא שאין פשרות בסיפור הזה. היום אנחנו יותר רכים מהם, אבל ההתמודדות השלישית היא הקיצונית ביותר, על גבול הקנאות. היא אומרת לנו - יש מקרים שבהם אפילו אין דיאלוג.
שלוש התמודדויות בפחות משני פרקים של התורה.
שלוש דרכים, וכולן על ידי אותה משפחה מייסדת שלנו.
כאילו אומרים - יש דרך יעקב ודרך ישראל ודרך בני יעקב, כולן שלכן - ואתם צריכים לבחור בכל פעם מה דרך ההתמודדות שלכם.
שבת שלום!