וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך ופליגא דר' אבהו דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין שנאמר (ישעיהו נז, יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב
R. Hiyya b. Abba also said in the name of R. Johanan : Every prophet only prophesied for the penitent ; but as for the perfectly righteous, "No eye hath seen what God, and nobody but Thee, will work for him that waiteth for Him." This is at variance with the opinion of R. Abbahu who said : The place which the penitent occupy, the perfectly righteous are unable to occupy ; as it is said, "Peace, peace to him that is far off and to him that is near" — "to him that is far off [from God]" first, and then "to him that is near."
ויש ליתן טעם בזה שהעולה לארץ ישראל יחשב כשנים הנולדים בה. כי מה שאמר שאחד מבני א"י הוא כשנים בחו"ל. הוא מחמת גרם חטא חו"ל כדאיתא לקמן בסוף מכילתין, והוא ממעט השכל משא"כ בנולד בא"י יש בו זכות א"י, אבל אמרו חז"ל [ברכות לד ב] מקום שבעלי תשובה [עומדין] אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד מפני שזדונות נחשבים להם כזכיות, וה"נ בעולה לא"י נחשב ונהפך לו החטא לזכיות ע"כ עדיף כתרי מנייהו
כדאמרינן במדרש אינו כמי שלא עשאו. אלא עשאו ונמחל שגדול מי אינו עושה ממי שעושה ומוחלין לו. ומה שאמר אין צדיקים גמורים עומדין במקום שבעלי תשובה עומדין שם. ר"ל שבעלי תשובה יש להם להפרש מן המותר כענין שחטא בו. כמו אם עבר על העריות. ואפילו באשתו יש להתנהג עמה במדת הפרישות בדבר שחטא בו יפרוש ואפילו מן המותר יותר ממה שהצדיקים גמורין צריכין לעשות:
על כן בא האלקים והודיענו, כי אדרבה גדול זכות השב מאשר לא חטא, כי במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (ברכות לד ב). וזהו אומרו זובח תודה שמעולם לא הוצרך להביא חטאות ואשמות כי לא חטא על הנפש, ואינו זובח רק תודה, הנה יכבדנני. ועם כל זה אשר הוא שם דרך שאחר היותו משוכחי אלוק הנזכר, עד גדר שנסתם ממנו דרך תשובה, והוא שם דרך שמתחיל לשוב, כי דרך נאמר על תשובה כמה דאת אמר (תהלים כה ח) יורה חטאים בדרך, הנה אבחר ואקרב אותו ביותר, כי אראנו בישע אלקים כי בזכותו יבוא ישע אלקים יותר מאילו לא חטא מתחלה, והוא ענין מאמרם ז"ל (יומא פו ב) גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, וזהו אראנו בישע אלקים:
מאמר רבותינו ז"ל (ברכות לד, ב) 'במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים' וכו'. להבין זאת, מהו ענין עבודת התשובה. אך הענין מובן, שאין הכונה רק בתשובה על חטא דוקא, אלא כונתם גם במי שאין בו שום חטא, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קנג, א) שיהיה האדם כל ימיו בתשובה, והיינו שיהיה לבו תמיד חלל ונשבר בקרבו על שהוא רחוק מה', כי על ידי שמסתכל תמיד ומעמיק דעתו בגדולת הבורא ברוך הוא, אזי יבין שפלות ערך עצמו ולא יהיה תופס מקום כלל, כי יבין בעצמו שלפי ערך גדולת הבורא ברוך הוא עדיין לא התחיל לעבוד אותו, ויהיה נבזה ושפל בעיניו, ויתעורר לעבוד את ה' ביראה עילאה בביטול במציאות, אזי יעלה ויבוא ויגיע לעלות לפני ה'.
וזהו 'במקום שבעלי תשובה עומדין', היינו כשהוא עובד את ה' בבחינת תשובה, שהוא בחינת יראה עילאה ביטול במציאות כנ"ל, 'צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד', הגם שהוא צדיק גמור ועובד את ה' בתורה ומצות ומעשים טובים, אך שאין לו בחינה זה שיהיה לבו נשבר וחלל בקרבו בתכלית, להיות מכיר שפלות עצמותו על ידי העמקת דעתו בגדולת הבורא ברוך הוא, ולצעוק לה' מעומק הלב, לא יוכל לעלות ולבוא לבחינת יראה עילאה בחינת ביטול במציאות לעולם לפני ה', כנ"ל שהוא בחינת בעל תשובה.
ובזה יובן גם כן הא דאיתא (תענית כ, א) מעשה ברבי אלעזר ברבי שמעון שהיה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר, אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש, אמר לו לך ואמרו לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית, כיון שידע שחטא נשתטח לפניו וביקש ממנו מחילה על זה. ולכאורה תמוה הדבר מעשה אליהו שנדמה לאדם מכוער, מה היה כונתו בזה, דהא תינח כשאמר לו כמה מכוער כו', ומנין היה יודע שיאמר לו כן, והרי אין המלאכים יודעים מה שבמחשבו של אדם, כדאיתא בזוהר (ח"א קא, ב הובא בבאור הגר"א או"ח סו"ס ק"א). ואפילו להתוס' (שבת יב, ב ד"ה שאין) שיודעים, היינו דוקא מה שיש כבר במחשבתו, אבל לידע מה שיהיה במחשבתו, זה לכולי עלמא אין יודעים, ואם כן מה היתה כונת אליהו.
ולכן נראה לי שאליהו בא להורות כמו שכתבו המחקרים שהטבע לא יגונה ולא ישובח, וכן כתבו המפרשים, דלכן במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (ברכות לד, א), כי הצדיק מנעוריו, הוא עושה כמעט בטבע, מה שאין כן הבעל תשובה שגבר על יצרו. והנה אליהו רצה להראות לו שאין לאדם להיות גס לבו בתורתו, כיון שזה חלקו שניתן לו משמים, ואם כן אדרבה מצד הטבע יש לו לאדם לחזור על הלימוד שלמד נשמתו בעולם הנשמות, ולכן בפעולה זו שהראה את עצמו לכעור ביותר, היה לו ללמוד ממנו שכמו שאין ראוי לגנות מי שנברא נאה, ולכן לא יגונה מי שהוא עם הארץ ולא ישובח מי שלמד ביותר, אבל רבי אלעזר ברבי שמעון לא הבין כונתו, ואמר לו כמה מכוער אותו האיש, עד שידע שחטא
נעשו לו כשגגות כו'. הכא ודאי דאיכא לפרושי כפשטיה כדלעיל שובו בנים שובבים דמעיקרא כו' כפרש"י כשתעשו תשובה מעלה עליכם כאילו תחלת חטא של נערות ושטות עכ"ל ועד"ז אמר דוד חטאת נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכר וגו' ר"ל אחר שעשה דוד תשובה וקבל עליו יסורין במעשה דבת שבע בקש מהקב"ה חטאת נעורי ופשעי שהם עונות גדולים אל תזכור לי עוד אותן אבל כחסדך זכור לי אותן שהיו כשגגות נחשבים כפי מדת חסדך ולא כמדת בשר ודם וה"נ כשעושה תשובה מעלה עליו כאילו תחלת עון בשוגג היה אבל בסמוך דקאמר שזדונות נעשו לו כזכיות כו'. הוא לכאורה דבר תמוה דנמצא חוטא נשכר וי"ל דעושה תשובה מאהבה כדמסיק דבהכי איירי ודאי דעושה תשובה גמורה ומוסיף במעשיו הטובים יתר מכדי הצורך לגבי אותו עון והרי אותן מעשים טובים שמוסיף הם נעשים לו כזכיות וקרא דמייתי מוכיח כן שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיה וגו' דמשמע משפט וצדקה שהוסיף לעשות על תשובתו עליהם חיה יחיה ועד"ז יש לפרש במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד ועוד כתבנו בזה דרך אחר בפ' אין עומדין ועד"ז י"ל מ"ש הכתוב דברו וגו' כי נרצה עונה כי לקחה וגו' כפלים בכל חטאתיה מלת נרצה קשה לפי פשוטו גם מלת לקחה דה"ל למכתב לקתה אבל הפירוש כי נרצה עונה שיהיה העון מרוצה כזכיות ועד"ז לקחה שכר מצותיה לעתיד כפלים כחטאתיה כיון שהחטא גופיה נעשה זכות:
ואפשר במשז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לישב ופירשו המפרשים כי הטעם הוא דהצדיק ברוב צדקותו לא מצי עביד אלא רמ"ח מצוות עשה ואף אלו רבות מהם דלא אפשר לקיומינהו במעשה שתלויות בזמן או במקרה מחודש או תלויות באחרים וכיוצא כנודע אבל בעל תשובה מלבד קיום רמ"ח מצות עשה שבזה יד החכם והבעל תשובה שוה. ונוסף גם הוא בעל תשובה דיש לו שס"ה מצוות עשה אחרות שיש לו לבדו יתרות על הצדיק כי כל עבירות שעשה בעודו רשע נחשבים לו כזכיות ולכן גדלה מעלתו יתר מאד והשתא א"ש דאהרן חטא בע"ז במעשה והוא עון חמור מאד ועתה ששב בכל אלו גדלה מעלתו שהם מצוות וז"ש למה אתה בוש מן העגל לכך נבחרת דזה נחשב לך לזכות גדול כמבואר:
עי"ל לפי שאמר יצחק בא אחיך במרמה לכך אמר כיון שהיה במרמה יעקב שהוא ממדת עשו שבבטן אמו עקב אחיו אמר הרי יש לי חלק בו. ובאמת כתב הזוהר [תולדות קמג ב] שהיה הכרח להוציא הקדושה מעשו במרמה וכן היה אצל לבן וכן במצרים כדאיתא שם באריכות, כמו שאמר דוד המלך ע"ה [תהילים יח, כז] עם עקש תתפתל, והיינו דאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך, ומטעם זה אחז"ל [ברכות לד ב] מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים יכולים לעמוד, שע"י החטא שהיה בתוך עומק הקליפה מעלה משם בתשובתו ניצוצות הקדושות, והתשובה היא ע"י סיגופי גופו שהוא מצד הרע שעי"ז מוציא ניצוצות הקדושות ממנה, וכיון שהיה במרמה טען עשו שיש לו חלק בו, ועיין מ"ש בפ' וישלח [לקמן לג, ג] בפסוק והוא עבר לפניהם וישתחו שבע פעמים:
ו. איתא בגמרא (ברכות ל"ד ב) במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין, ושמעתי טעם אחד שבעל תשובה יותר גדול, מפני שכבר הכיר חימום והתלהבות עוונות, וכשעושה תשובה ועוסק בתורה ובמצוות, עושה הכל בהתלהבות וחשק גדול, מפני שיודע היטב ענין ההתלהבות, מה שאין כן הצדיק שלא הכיר זה מעולם:
ועוד אמר מורי ורבי הטעם, מפני שאצל הצדיק נעשו מעשים טובים ולימוד תורה הרגל, ואינו עושה כל כך בהתלהבות, אבל הבעל תשובה אצלו הוא דבר חדש, ועוד, אם לא יעשה הכל בדביקות יפול ממדריגתו, לכך מן ההכרח הוא לו לעבוד בוראו יתברך שמו בהתלהבות גדולה וכו': (אור תורה פרשת תולדות בפסוק ויגדל האיש)
ועוד איתא בגמרא (ברכות לד ב) במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד. ונראה לתת טוב טעם לדבר, דהנה האדם ההולך בעבודתו יתברך צריך לדקדק על עצמו במאד מאד שלא יבא לו שום פניה וגדלות בעבודתו יתברך שמו, דהיינו בעסק התורה או תפלה, כי אם חס וחלילה יבא לו איזה פניה אזי העבדות הזה אינו עולה למעלה אך כשאדם רשע עושה תשובה על עוונותיו הגדולים, דהיינו חס וחלילה גזל ועריות ושאר עבירות, כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה וכשעושה תשובה גמורה באמת ובתמים אז מעלה גם כן התפלות של הצדיק שנפלו לו פניות בהם. ולזה במקום שבעלי תשובה עומדים כו', כי הבעל תשובה במדריגה גדולה יותר מהצדיק שמעלה גם כן תפלתו והתורות של הצדיק כנ"ל. וזהו זאת תהיה תורת המצורע פירוש תורת המצורע שהוא הבעל תשובה המוציא רע כשיתקן ויעשה תשובה שלימה אז יפעול שתהיה תורתו תועלת להשכינה שנקראת זאת כידוע שמעלה את השכינה ליחדה עם קב"ה. ומפרש הכתוב מהיכן זוכה למדה זאת ומפרש מחמת והובא אל הכהן כנ"ל שמביא ומעלה תפלת הצדיקים שהיו מונחים למטה מחמת הפניות שהיו להם ומעלה אותם למעלה למעלה
ובברכות (נ"ח א) דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע היה רק שתי גנדי כי אוושא והשלישית שתקי ואתי מלכא ומייתי קרא דאליהו והרי שם היה שלוש. רק דשם לגבי אליהו שהוא מלאך כאחד ממלאכי מרום. כי לא חטא מעולם ועל כן לא זכה לחילא יתיר דבעלי תשובה שמושכין בכח טפי ובמקום שבעלי תשובה עומדין וכו' שהם זוכים למעלה יתירה ומחיצה עליונה. ואין אדם צדיק בארץ וכו' והכל בעלי תשובה חוץ מאליהו דעל כן נהפך למלאך שאינו בגדר אדם. דאדם הראשון, שכל העולם כולו נטבעים בדיוקנו והוא עיקר צורת אדם, חטא, והוצרך לתשובה לתקן. והכל מן השמים דעל זה היה בריאת האדם שיגיע למקום שבעלי תשובה עומדין שלמעלה ממדריגת המלאכים. ועל כן מלכותא דארעא שהוא דוגמת מלכותא דרקיע המושג ללבבות דבני ישראל סגי בשתי מחנות:
ולענין קדושת הזמנים דישראל מקדשי ליכא רק הסדר קדושה שמצד האדם, ואדם הראשון נברא בראש השנה ויום הראשון מזמנים המקודשים למנינו היה יום הכפורים שהוא דוגמת השבת, ואחר כך מונה שש, ויום הששי הוא ראש השנה שהוא נגד ערב שבת [וכמו שהיה ראש השנה הראשון דבריאת אדם] שהוא הכנה ליום השבת וכמו שנאמר (שמות ט"ז, ה') והכינו את אשר וגו', וכך ראש השנה הכנה ליום הכפורים שהוא שבת של בעלי תשובה ומקום שבעלי תשובה עומדין, ולוחות ראשונות ניתנו בשבת דכולי עלמא בשבת ניתנה תורה (שבת פ"ו ב) ואחרונות שאחר תיקון החטא ביום הכפורים, ואז יום סליחה ומחילה שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל עד שאין רשות לשטן לקטרג כלל, וההכנה לזה בשופר דראש השנה שמערבבין אותו דאז התחלת קיטרוגו, כי בריאת השטן היה גם כן בראש השנה כמו שאמרו (בראשית רבה י"ז, ו') על פסוק (בראשית ב', כ"א) ויסגור בשר דכשנבראת חוה נברא שטן עמה, דעיקר הקיטרוג מצד השיקוע בתאוות שזהו חטא אדם הראשון שהיה גם כן בו ביום, ועל ידי האשה שהיא העזר כנגדו על ידי מה שהיא כנגדו, כי באמת הוא לעזר דאחר התיקון מגיע למעלה עליונה יותר, דמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים (ברכות ל"ד ב), וכך רצה ה' יתברך בבריאת העולם כידוע בסוד בורא עולמות ומחריבן (בראשית רבה ג', ז') שהן עולם התוהו ורמזה תורה במה שנאמר (בראשית א', ב') והארץ היתה תוהו וגו', וכך ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, ויסד ה' יתברך כל הבריאה כן שיתרון האור רק מן החושך ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל (גיטין מ"ג א), דצריך להיות קלקול מקודם ואחריו תיקון, דשבע יפול צדיק הם נפילת כל השבע מדריגות הידועים בסוד שבע מלכין קדמאין, רצה לומר כוחות הראשונים שבהתחלת כניסת האדם לדברי תורה ועבודת ה' יתברך:
דאתלבן ולא יהיה בו זוהמא רק לב להוציא בשר כמו שאמרו ז"ל (זוהר ח"ב קל"ז ב) על פסוק (יחזקאל ל"ו, כ"ו) ונתתי לכם לב בשר, ועל כן יש בעוון זה אות אמת דתכון לעד, ואז כשיתלבן ויתברר דכל תאוות דבני ישראל הוא מה' יתברך יהיה הקמת סוכת דוד הנופלת דכל הפלתה בעולם הזה לשעה היה על ידי חטאי התאוה וכמו שטענו בזה שונאי דוד על דוד המלך ע"ה, ואף דהוא נתברר בחיי שלמה בנו דנמחל אותו עוון ולא חטא, החלו אז לטעון בזה נגד שלמה המלך ע"ה שגם הכתוב אומר עליו בזה בענין הנשים נכריות, ונכתב סורחנו כמו שנכתב סורחן דוד המלך ע"ה כדי להורות תשובה לדורות דהרי ממנו עיקר שלשלת משיח המתקן לגמרי תאוה זו, כי כך המדה שבמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים וכו' כי הם ממתיקים הרע במקורו ולהפכו לטוב, שדבר זה הוא תכלית המכוון בבריאת האדם בעולם הזה מקום התגלות השקר והרע ושהוא יהפך הכל לטוב:
(ד) וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם:
(4) Let a ba’al teshuvah not think that he is far from the level of the righteous because of the sins and transgressions he has committed – it is not so, but he is loved and cherished before the Creator as if he had never sinned. Furthermore, her reward is great, because he has tasted the flavor of sin and separated from it and conquered her temptation. Our Sages said: “In a place where ba’alei teshuvah stand, the completely righteous can not stand,” meaning that their level is greater than those who have never sinned – because they have done more to conquer their temptation.
אמר ר' יצחק אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו וא"ת מתפייס הימנו ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים אבל הקב"ה אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים שנאמר (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנאמר וקח טוב ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים שנאמר (הושע יד, ג) ונשלמה פרים שפתינו שמא תאמר פרי חובה ת"ל (הושע יד, ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה
Rabbi Yitzhak said: "They said in the West in the name of Rabbah, son of Mari: 'Come and see that God's character is not like that of (a person of) flesh and blood. This is the character of (a person of) flesh and blood: If one mocks his fellow with words, it is doubtful whether that person can be appeased by him or not. And even if you say he can be appeased, it is doubtful whether he can be appeased merely with words or not. But God, if a man commits a transgression in secret, is appeased by him merely with words. As it is said: "Take with you words, and return to the Lord." (Hosea 14:3) And not only that, God considers a good deed! As it is said: "Accept that which is good." (ibid.) And not only that, Scripture exalts him as if he had sacrificed bulls. As it is said: "We will offer the bulls of our lips." (ibid.) In case you say that bulls are obligatory, Scripture says: "I will heal their backsliding, I will love them freely." (Hosea 14:5)
נדבה - מקובלת ברצון יותר מחובה:
אמר רבי יצחק (שם פרק ו, ב') אמרו במערבא משמיה דרבה בר מרי בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת ב"ו מדת בשר ודם אדם מקניט את חבירו ספק מתפייס ממנו ספק איןמתפייס ממנו ואם תמצא לומר מתפייס ממנו ספק מתפייס ממנו בדברים ספק מתפייס ממנו בממון אבל מדת הקב"ה אינו כן אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים שנ' קחועמכם דברים ושובו אל ה' ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנא' וקח טוב ולא עוד אלא שדומה כמו שבנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר ונשלמה פרים שפתינו, ושמא תאמר פרי חובותת"ל אוהבם נדבה. פי' דבר זה כי הש"י אינו כמו ב"ו, כי האדם שהוא בעל גוף וגשם מתפייס בדבר שהוא גשמי דהיינו ממון, אבל הש"י שאינו גוף וגשם מתפייס בדבר שאינו גוף וגשם הואהדבור שאינו גוף וגשם. ואמר שבשר ודם ספק מתפייס ספק אינו מתפייס, משום שכל דבריו של ב"ו נמשכים אחר המקרה בלבד לפעמים מתפייס ולפעמים אינו מתפייס הכל לפי המקרה,אבל הש"י אין דבריו במקרה ולפיכך הש"י בודאי מתפייס כי כך מדתו ית' שיהיה מתפייס בדברים. ואמר שמחזיק טובה ע"ז כי הוא יתברך חפץ בעולם, כי אם אין הנבראים על מי מלכותוית', ומפני כך נחשב דבר זה כמו מי שעושה דבר טוב אל אחד ומחזיק לו טובה ע"ז. ומה שאמר שדומה כאלו בנה מזבח והקריב כל הקרבנות, דבר זה כאשר האדם בעל תשובה מקריב עצמואל הש"י. ואמר כאלו הקריב נדבה, ודבר זה כי החוטא שיצא מרשותו ועולו של הקב"ה לא שייך שיש עליו חובה מוטלת שהרי כבר יצא מן הגזירה אשר עליו, אבל נחשב כאלו הוא עושהנדבה, לפיכך אמר כי הקב"ה מחזיק לו טובה כאלו עשה דבר שהוא לפנים משורת הדין והבן זה:
וכדרך שאמרו (ברכות ל"ד ב) מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, כי מקום הצדיקים גמורים הוא המגיע להם כפי מעשיהם שהוא על פי התורה והנבואה והחכמה ולא יצאו מגדרם והם בעלי גדר וגבול את זה תעשה וזה לא ועד פה תבוא ולא תוסיף, אבל בעל תשובה הוא שכבר פרץ גדרו של עולם הנגדר על פי התורה והנביאים והחכמים ונשקע במקום שנשקע וכשחוזר לשוב אל ה' ולתקן הקודם בהכרה ברורה דאתה עמדי ובכל מקום שיהיה אין עוד מלבדו זוכה לנחלת יעקב אבינו ע"ה שהוא נחלה בלא מצרים כמו שאמרו בשבת (קי"ח א) דזהו דרגא דידיה שהיה מיטתו שלימה: