קהילות לומדות - בראשית כ"א-כ"ה - דמותו של ישמעאל

תוכן הפרקים שנלמדו השבוע

פרק כ"א – לידת יצחק וגירוש הגר וישמעאל
פרק כ"ב – עקידת יצחק
פרק כ"ג – מיתת שרה ורכישת מערת המכפלה
פרק כ"ד – בחירת אישה ליצחק
פרק כ"ה – תולדות אברהם, ישמעאל ויצחק

לימוד מעמיק - דמותו של ישמעאל

פתיחה
באישיותו של ישמעאל, הבן הבכור של אברהם, יש צדדים שונים, חלקם ממשיכים את דרכו החינוכית של אברהם וחלקם מתעמתים איתה. עצם שמו מעיד על קשר מיוחד בינו לבין ה' ששומע אותו ואת הקרובים אליו: וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע ה' אֶל־עׇנְיֵֽךְ (ט"ז, יא), וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ שְׁמַעְתִּ֒יךָ֒ (י"ז, כ), וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹקים֮ אֶת־ק֣וֹל הַנַּ֒עַר֒ (כ"א, יז). הוא מקבל הבטחות כמו אברהם - כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ (כ"א, יח). בכמה מקומות הוא מכונה ה"נער" שפועל יחד עם אביו אברהם. מצד שני, שרה רואה בו איום על יצחק והוא לא ראוי בעיניה לגדול בביתו של אברהם. ננסה לעמוד על דמותו כפי שהיא משתקפת מהפרקים ומפרשנות חז"ל בפרקים אלו.

מעמדם של הגר וישמעאל
יחסו של אברהם כלפי ישמעאל מתחיל ביחסו של אברהם להגר. אמנם הגר הייתה שפחת שרה אבל לפי המדרש היא הייתה נסיכת מצרים.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הָגָר בִּתּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה הָיְתָה, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה פַּרְעֹה מַעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשָׂרָה בְּבֵיתוֹ, נָטַל בִּתּוֹ וּנְתָנָהּ לוֹ, אָמַר מוּטָב שֶׁתְּהֵא בִּתִּי שִׁפְחָה בְּבַיִת זֶה וְלֹא גְבִירָה בְּבַיִת אַחֵר

(1) ...Rabbi Shimon ben Yohai said Hagar was Pharaoh's daughter. When he saw the deeds on behalf of Sarah in his house, he took his daughter and gave her to him, saying, 'better that my daughter by a maidservant in this house than a mistress in another house.' This is what is written: "She had an Egyptian handmaid whose name was Hagar." [In other words:] ha agrikh: 'This is your reward.'

(2) 2. "And Sarai said to Abram, 'Look, the Lord has kept me from bearing' (Gen.16:2) as follows: "Said she, I know the source of my affliction: It is not as people say [of a barren woman], 'she needs a talisman, she needs a charm', but Look, the Lord has kept me from bearing.'" It is taught: whoever has no child is like one who is dead, like one who is destroyed. Like dead, since it is written "And Rachel said to Yaakov: give me children [or I shall die]" (Genesis 30:1). Destroyed, as it is written "maybe I will be build from her" (Genesis 16:2) - we build only what was destroyed.

(3) And Sarai, the wife of Abram, took Hagar the Egyptian, her maidservant (Genesis 16:3) - took her with words, saying "you are fortunate to be clinging to this holy body". "At the end of ten years of Avram's settlement in the land of Canaan" (Bereishit 16:3) - Rabbi Amei says in the name of Reish Lakish, from where do we know that a man who marries a woman and waits with her ten years, and she hasn't given birth, isn't permitted to nullify himself from fruitfulness and multiplying - rather, that he should leave and marry another woman? From here, from "At the end of ten years of Avram's settlement in the land of Canaan". Behold, you say settling outside the Land isn't counted as part of the count. "And she gave her to Avram as a husband" and not to another to wife, and not to be a concubine.

(4) And he went into Hagar and she conceived (Gen. 16:4). Rabbi Levi bar Hayta said: She became pregnant at the first intimacy. Said Rabbi Eleazar: A woman never conceives by the first intimacy. An objection is raised: surely it is written, So both of Lot's daughters got pregnant by their father (Gen. 19:36)? Said R. Tanhuma: By an effort of will power they brought forth their virginity, and conceived at the second “act of intercourse”. [The first act is what they did to themselves. Said Rabbi Chanina ben Pazi: Thorns are neither weeded nor sown, but they grow and spring up on their own. But how much suffering and effort for wheat to grow! Why were the matriarchs barren? Rabbi Levi said in Rabbi Shila’s name and Rabbi Chelbo in R. Yochanan’s name: Because the Holy One of Blessing yearns for their prayers and supplications, as it is written 'O my dove, you on the clefts of the rock let Me see your face, let Me hear your voice' (Song of Songs 2:14): Why did I make you barren? In order to 'see your face... hear your voice'. Rabbi ‘Azariah said in the name of Rabbi Yochanan bar Papa: So that their husbands might cling to them in their beauty. Rabbi Huna in the name of Rabbi Hiya bar Abba said: So that they might pass the greater part of their life without hard work. Rabbi Huna and R. Avun in the name of Rabbi Meir: So that their husbands might derive pleasure from them, for when a woman is with child she is disfigured and does not care for her appearance. The ninety years that Sarah did not bear she was like a bride in her canopy. Ladies would come to ask how she was, and she would say to them, 'Go and ask about the welfare of this wretched woman [Hagar]!'’ Hagar would tell them: 'My mistress Sarai is not inside what she is outside: she appears to be righteous but she is not righteous, had she been a righteous woman, see how many years have passed without her conceiving, whereas I conceived in one night!' Said Sarah: 'Am I going to argue with this woman?! I should argue with her master!

(5) (5) And Sarai said to Avram: My anger is on you! (Genesis 16:5) Rabbi Yudan says, in the name of Rabbi Yehudah bar Simon: You made violence on me with your words. Why? Because you heard my being despised and you were silent. Rabbi Berachia in the name of Rabbi Aba bar Kahana said: I have a grievance against you! This is similar to two men who are imprisoned, and when the king passes through one says: King! Make justice for me! The king says to let him go. His companion said: I have a grievance against you! If you had said 'make justice for us' both of us would be free, but since you said 'make justice for me' he released you but not me. So too, had you [Avram] said "and we go childless" just as you got a child I would have gotten a child. But since you said "and I go childless" (Genesis 15:2) you received a child but not I. ... Rabbi Tanchuma said, in the name of Rabbi Chiyah... whoever runs after the characteristic of judgment does not escape its hands. Sarah should have reached the same age as Avraham, but because she said "may God judge between you and me" (Genesis 16:5) 38 years were deducted from her. Behold, it is written "And he came to Hagar, and she conceived" (Genesis 16:4) but it also says "behold you are pregnant and you will give birth to a son"(Genesis 16:11) it teaches you that Sarah set the evil eye upon Hagar, and she miscarried. Rabbi Chanina said: even if just the prophet Elisha had said that to her it would have been enough, rather, she merited to receive these news through the angel.

(6) ...'And Avram said to Sarai: do it her what is good in your eyes!' (Gen. 19:6) He said to her: "what do I care about her well being or her harm? [But] It is written: 'You will not deal with her as a slave since you humbled her' (Deuteronomy 21:14), and this one, after we made her suffer, we will enslave her? I don't care about her well being or her harm. [But] It is written 'he shall not have the right to sell her to foreigners, since he broke faith with her' (Exodus 21:8) and this one, after we made her a master we will make her a slave? I don't care about her well being or her harm." 'Then Sarai treated her harshly, and she ran away from her.' Rabbi Aba bar Kahana said: she forbade her from having sexual relations. Rabbi Berachia said: she slapped her face with a slipper. Rabbi Berachia in the name of Rabbi Aba Bar Kahana said: She made her carry water buckets and bath towels to the baths."A

(7) "And an angel of God found her by a spring of water..." by the path of the armed one(?). "and said: Hagar, slave of Sarai," a parable: he said, if one person says "your ears are those of an ass" do not worry, two make for you canopies. "So Avram said: behold, your slave is in your hand,... and the angel said: Hagar, slave of Sarai... And she said, I am fleeing because of Sarai my mistress,... and the angel said to her, return to your mistress and be oppressed... and the angel said to her, God has greatly increased..." how many angels were paired with her? Rabbi Yosei son of Chanina said, five: in every place where it says, "said", a new angel. The rabbis say, four, in every place where it says "angel". Rabbi Chiya says, come and see how many are between the first ones and the last ones. Manoach said to his wife, "we will surely die, for we have seen God" (Shoftim 13:22), and Hagar slave of Sarai saw five angels one after the other and was not afread of them. Rabbi Chiya said, the fingernails of the parents and not the bellies of the children. Rabbi Yitzchak says, she searches the ways of her house (Mishlei 31:27), the children of Avraham our father's house were searching, and she was accustomed to see them.

(10) And she called the name of Ad-nai who talked to her 'You are El-Roi' (Gen. 16:13) Rabbi Yehuda bar Simon and Rabbi Yochanan said, in the name of Rabbi Eleazar Bar Shimeon: The Holy One of Blessing did not grant speaking with women, with the exception of that righteous one [Sarah], and even that had a particular reason. Rabbi Aba said, in the name of Rabbi Beiri: How many roundabouts He did in order to talk to her! 'He said: 'no, you did laugh!'' (Gen. 18:16) But it is written: 'and she called the name of Ad-nai who talked to her 'You are El-Roi''! Rabbi Yehoshua Bar Nechemiah said: it was through an angel. But it is written: 'And God said to her'(Gen. 25:23)! Said Rabbi Levi, in the name of Rabbi Eleazar, in the name of Rabbi Yosi ben Zimra: it was through a name. 'You are El Roi' - said Rabbi Aivu: You are the one who sees the sufferings of the persecuted. 'Since she said: also, here [halom], I have seen after the One Who sees me.' She said: Not only I was granted a talk, but even royalty, as it is written: 'You that brought me this far [halom] (II Sam. 7:18). Not only I was granted to see with my mistress, but even if my mistress were with me right now she would not have seen. Another interpretation: Not only I was granted to see with my mistress, but now even when I am alone! Rabbi Shmuel Bar Nachman said: this is similar to a lady to whom the king said 'pass before me'. She passed before him but was relying on her slave, and hiding her face, and she did not see the king - but the slave did.

לאחר ששרה מציעה לאברהם בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה (ט"ז, ב) הכתוב מתאר אותה כאישה נשואה ולא כשפחה וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה (ט"ז, ג). על פי פשט הכתובים היא ניתנה לאברהם לאישה, ולכאורה היה ניתן להבין שהיא כבר לא שפחת שרה. אכן, התנהגותה מבטאת את חוסר ההבנה ששרה היא עדיין ה"גבירה" בבית: וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ (ט"ז, ד). כתוצאה, אברהם מחזיר אותה לשרה והיא חוזרת למעמד שפחה הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ (ט"ז, ו). אילו הייתה הגר ממשיכה לכבד את שרה כיאות, ייתכן שלא הייתה מתרחשת ההידרדרות במעמדה. (ראו בסרטון מאת הרב יעקב מדן והרב אמנון בזק)

כשהגר יולדת בן, הכתוב מכנה אותו בנו של אברהם. היא שוב מקבלת מעמד מכובד, ואברהם מכיר במעמד זה כאשר הוא נותן שם לבן המשותף שלו ושל הגר שהוא זהה לשם שציווה המלאך שנגלה אליה לקרוא לו: וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ ה' הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל... וַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם־בְּנ֛וֹ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל (ט"ז, יא-טו).

חסרונה של שרה ניכר בקריאת השם לרך הנולד, כאשר ניתן לראות את ההבדל העצום בין בנה של הגר לבניהם של שפחות אחרות, בלהה וזלפה, המקבלים את שמם ע"י רחל ולאה הגבירות: וַתַּ֣הַר בִּלְהָ֔ה וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּֽן׃ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן... וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים ׀ נִפְתַּ֛לְתִּי עִם־אֲחֹתִ֖י גַּם־יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי... וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַעֲקֹ֥ב בֵּֽן׃ וַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה בָּ֣א גָ֑ד וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גָּֽד... וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֔ה בְּאׇשְׁרִ֕י כִּ֥י אִשְּׁר֖וּנִי בָּנ֑וֹת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אָשֵֽׁר (ל', ו-יג)
במקום שבנה של הגר יישאר בידיה של שרה וייחשב כבנה, הוא נקרא רק על שמו של אברהם. (ראו בפוסט מאת הרב אלחנן סמט)

כאשר אברהם מתבשר על הבן שייוולד משרה אשתו, אברהם מדגיש שכבר יש לו בן שממשיך את דרכו: וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ (י"ז, יח) המדרש מרחיק לכת ומסביר שמבחינת אברהם ישמעאל היה מספיק:

(א) לו ישמעאל יחיה לפניך. אמר אברהם איני רוצה שיתקיים אלא ישמעאל.

נקודת המפנה המשמעותית מתרחשת כאשר יצחק נולד. אז שרה רואה את הנוכחות של הגר וישמעאל כמתחרה עם בנה יצחק, והיא דורשת מאברהם לסלק אותם: כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק (כ"א, י). מתוך דבריה, ברור כי הנחת המוצא הייתה שאברהם יוריש מברכתו גם לישמעאל, וישאיר אותו במעמד מכובד של בן. ואכן, אברהם עדיין רואה את ישמעאל כבנו ואיננו חפץ להוציא אותו מביתו: וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ (כ"א, יא). רק לאחר ציווי מפורש של ה' לשמוע בקול שרה אברהם נענה לבקשתה, ומגרשם מביתו ומן הירושה. בשלב זה, גם ה' בעצמו משתמש בכינויים 'אמה' ו'בן האמה' ביחס להגר ולישמעאל. עם זאת – הוא מוסיף גם הבטחה לליווי וברכה אישיים לישמעאל, מכוח היותו זרע אברהם: וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ... וְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא (כ"א, יב -יג). (ראו גם בפוסט מאת הרב משה כהן)

הידעת?

אסטלת חוקי חמורבי היא מצבת אבן גדולה עליה חרותה רשימת חוקי המשפט הקדום בימי המלך חמורבי במסופוטמיה. חוקים אלו מתוארכים לתקופת האבות, ויכולים ללמד אותנו על ההקשר התרבותי והחוקי של סיפוריהם. ברשימת החוקים, יש כמה שורות המתייחסות למעמדה של שפחה שהוכנסה אל הבית רק כדי להקים בן לזוג הערירי:
"כי יקח אדם אשה גבירה והיא תתן לבעלה אמה והאמה תלד בנים, אם האיש יחליט לשאתה כאשה שניה הם לא יכולים להרשות לאיש הזה לעשות זאת (חוק 144). כי יקח איש אשה גבירה והיא לא תלד לו ילדים והוא החליט לשאת אשה שניה, איש זה רשאי יכול להכניסה לביתו. עם זאת, האשה השניה לעולם לא תשווה בדרגתה לאשה הגבירה (חוק 145). כי יקח אדם אשה גבירה והיא תתן לבעלה אמה. אם האמה תלד בנים ואחרי כן תשווה עצמה לגבירתה, גבירתה לא תתן אותה בכסף מפני שילדה בנים. היא תשים עליה אות עבדות ותמנה אותה בין האמהות (חוקים 146-147).
לאור חוקים אלה, ניתן להבין את הוויכוח בין שרה ואברהם בנוגע למעמדה של הגר, ואת הפתרון של שרה להעביד את הגר ולהחזירה למעמד של שפחה. (ראו גם בפוסט מאת הרב ד"ר יואל בן-נון)
גם למעמדו של בן האמה – ישמעאל – ישנה התייחסות בקובץ החוקים הקדום:
"איש כי תלד לו אשתו בנים וילדה לו אמתו גם היא בנים ואמר האיש בחייו על בניו הנולדים לו מן האמה: בניי אתם, וימנה אותם על בני אשתו. ואז הלך האיש בדרך כל הארץ, בני האשה הגבירה ובני האמה נחלת אביהם יחולקו... (חוק 170) ואם האיש לא יאמר בחייו על הבנים של האמה: בניי אתם, ואז הלך בדרך כל הארץ, בני האמה לא יחלקו עם בני האשה הגבירה את נחלת האיש. לחופשי תשולח האמה ובניה. (חוק 171)"

טיבו של ישמעאל

פעילות
בטבלה הבאה מובאים המקומות שבהם מוזכר ישמעאל. עברו עליהם וחשבו - אם ההתייחסות של הכתוב כלפי הגר וישמעאל היא חיובית, שלילית או ניטרלית?

הפסוק חיובי שלילי אין הכרע
הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְהֹוָ֖ה אֶל־עׇנְיֵֽךְ (ט"ז, יא)
וְה֤וּא יִהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ (ט"ז, יב)
וְעַל־פְּנֵ֥י כׇל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן (ט"ז, יב)
וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ שְׁמַעְתִּ֒יךָ֒ הִנֵּ֣ה ׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל (י"ז, כ)
וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עׇרְלָתֽוֹ (י"ז, כה)
וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ (י"ח, ז)
וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק (כ"א, ט)
כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק (כ"א, י)
וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ (כ"א, יא)
וְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא (כ"א, יג)
כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם (כ"א, יז)
ק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת־הַנַּ֔עַר וְהַחֲזִ֥יקִי אֶת־יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ (כ"א, יח)
וַיְהִ֧י אֱלֹהִ֛ים אֶת־הַנַּ֖עַר וַיִּגְדָּ֑ל (כ"א, כ)
וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וַיְהִ֖י רֹבֶ֥ה קַשָּֽׁת (כ"א, כ)
וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ (כ"ב, ג)
וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו (כ"ה, ט)
וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מׇת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו (כ"ה, יז)
עַל־פְּנֵ֥י כׇל־אֶחָ֖יו נָפָֽל (כ"ה, יח)

חלק מהפסוקים מתארים את הפוטנציאל העצום של ישמעאל שדומה לאברהם אביו - וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל (י"ב, ב), וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל (י"ז, כ). בחלקם ישמעאל מתואר כפועל ממש כמו אברהם בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עׇרְלָתֽוֹ (י"ז, כה), וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ (י"ח, ז).

בין כל אלה, יש רק פסוק אחד שמתואר במובהק כשלילי בעיניה של שרה - וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק... וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ... (כ"א, ט-יב). מהו אותו צחוק? ניתן למצוא שתי גישות בדברי חז"ל.

(א) ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. דרש ר"ע את בן הגר המצרית מצחק ר' שמעון אומר אין מצחק אלא גילוי עריות כענין שנאמר בא אלי העבד העברי אשר הבאת לי לצחק בי (בראשית לט יז). ר' ישמעאל אומר מצחק זו עבודת כוכבים. כענין שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב ו).

(ב) ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מצחק זו שפיכת דמים. כגון יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (ש"ב ב יד). אמר ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקנו בשדה. היה ישמעאל נוטה קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה עצמו מצחק.

(א) ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' מצחק. בתוך המשתה משבחת היתה להקב"ה, ואמרה ברוך המקום שנתן לי בן הראוי לירש את אביו, וישמעאל הי' מתמיה עליו ואמר הלא אני הוא בכורו ואטול פי שנים:

המדרש הראשון מזהה את הצחוק עם שלוש העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. יש קושי לקבל את דברי המדרש כפשוטם, ולחשוב שישמעאל אכן חטא בשלוש העבירות החמורות. אם כן – למה לא שומעים על אברהם שמנסה לחנך את ישמעאל או להחזירו למוטב? והרי נאמר על אברהם כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהֹוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט (י"ח, יט). על כן נראה שכוונת המדרש היא ששרה ראתה בהתנהגותו הצחקנית של ישמעאל ניצנים של העבירות הללו, הבינה מתוכם את הדרך בה ילך כשיגדל, ולכן חששה ממנו.

שאלות לדיון
איזה מקום תופס הצחוק בחיינו? האם יש ערך חיובי בחיפוש אחר הנאות של צחוק והתרגשות? מהם הצדדים השליליים של הצחוק, וכיצד ניתן להימנע מהם?

לפי המדרש השני, צחוקו של ישמעאל נוגע ישירות לשאלת ירושת אברהם. שרה טוענת שיצחק הוא הבן הממשיך את אברהם, בעוד ישמעאל בטוח שמגיע לו פי שניים היות שהוא הבכור. לפי זה, ישמעאל חוזר כאן על טעותה של הגר שהתיימרה לראות עצמה כגבירה בבית אברהם . שניהם כל אחד בתורו שכחו כי שרה היא הגבירה ויצחק בנה הוא היורש. (ראו עוד בפוסט מאת חנן פורת)

דברי שרה מקבלים גושפנקא אלוקית מדברי המלאך עוד לפני שנולד ישמעאל. המלאך שבישר להגר על לידתו של ישמעאל מבשר לה שהוא עתיד להיות פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם - יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ (ט"ז, יב). לתכונות אלו יש שתי פרשנויות בחז"ל:

(ט) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם (בראשית טז, יב), רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁהַכֹּל יִהְיוּ גְדֵלִים בַּיִּשׁוּב וְהוּא יִהְיֶה גָדֵל בַּמִּדְבָּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר פֶּרֶא אָדָם, וַדַּאי שֶׁהַכֹּל בּוֹזְזִים מָמוֹן וְהוּא בּוֹזֵז נְפָשׁוֹת. (בראשית טז, יב): יָדוֹ בַּכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ, קְרִי בֵיהּ כָּלְבּוֹ, הוּא וְהַכֶּלֶב שָׁוִים, מַה הַכֶּלֶב אוֹכֵל נְבֵלוֹת אַף הוּא אוֹכֵל נְבֵלוֹת.

הסברו של רבי יוחנן מתכתב עם המדרש השני שראינו על צחוקו של ישמעאל, ומבהיר כי מקומו של ישמעאל הוא במדבר, ולא כחלק מירושת הארץ הנושבת של אברהם. פירושו של ריש לקיש, מצד שני, מתייחס לעתידו של ישמעאל כשופך דמים תאוותני, כפי שאולי זיהתה שרה כבר בנערותו, על פי המדרש הראשון.

ישמעאל לאחר הגירוש
בכל מקרה, לפי כל אחד מהמדרשים על הסיבה לגירושו של ישמעאל, התורה מספרת שה' המשיך להשגיח על ישמעאל ולדאוג לו למרות גירושו מבית אברהם, גם כאשר היה במדבר על סף מוות מצמא - וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֮ אֶת־ק֣וֹל הַנַּ֒עַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶל־הָגָר֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם (כ"א, יז). שמיעת ה' בקולו של ישמעאל הבוכה משקפת את העובדה שמעמדו הרוחני בעיני ה' לא נפגע. המדרש מסביר כיצד ייתכן שלמרות עתידו הרע, ה' ממשיך לנטות לישמעאל חסד:

באשר הוא שם. לְפִי מַעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עַכְשָׁו הוּא נִדּוֹן, וְלֹא לְפִי מַה שֶּׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת (ראש השנה ט"ז), לְפִי שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַטְרְגִים וְאוֹמְרִים רִבּוֹנו שֶׁל עוֹלָם, מִי שֶׁעָתִיד זַרְעוֹ לְהָמִית בָּנֶיךָ בַּצָּמָא אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר, וְהוּא מְשִׁיבָם עַכְשָׁו מַה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע? אָמְרוּ לוֹ צַדִּיק, אָמַר לָהֶם לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל עַכְשָׁו אֲנִי דָנוֹ, וְזֶהוּ בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם.

(1) את קול הנער THE VOICE OF THE LAD — From this we may infer that the prayer of a sick person is more effective than the prayer offered by others for him and that it is more readily accepted (Genesis Rabbah 53:14). (2) באשר הוא שם WHERE HE IS — According to the actions he is now doing shall he be judged and not according to what he may do in future. Because the ministering angels laid information against him, saying, “Master of the Universe, for him whose descendants will at one time kill your children with thirst will You provide a well?” He asked them, “What is he now, righteous or wicked?” They replied to him, “Righteous.” He said to them, “According to his present deeds will I judge him.” This is the meaning of what is written: “[For God hath heard the voice of the lad ] באשר הוא שם in that condition in which he now is” (Genesis Rabbah 53:14). Where did he (Ishmael) kill Israel with thirst? When Nebuchadnezzar carried them into exile — as it is said, (Isaiah 21:13, 14) “The burden upon Arabia … O ye caravans of Dedanites, unto him that is thirsty bring ye water! etc.” When they were bringing them near the Arabians the Israelites said to their captors, “We beg of you bring us to the children of our uncle, Ishmael, who will certainly show pity to us”, as it is said, “O ye caravans of the Dedanites (דדנים)”; read not דדנים but דודים, kinsmen. — These indeed came to them bringing them salted meat and fish and water-skins inflated with air. The Israelites believed that these were full of water and when they placed them in their mouths, after having opened them, the air entered their bodies and they died (Eichah Rabbah 2:4).

שמיעת קול הנער בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם מלמדת אותנו יסוד חשוב ביותר לגבי התייחסות לאנשים החוזרים בתשובה מצד אחד, וכאלה שעומדים לחטוא מצד שני. ה' מדגיש בדבריו להגר ולמלאכים כי הם נידונים על פי המצב שהם נמצאים בו באותו רגע ולא על פי מעשי העבר או העתיד.

שאלות למחשבה
לפעמים ילדים משתדלים באופן זמני להתנהג כראוי (אם זה בשביל לא להפסיד משהו, או להרוויח ממתק), אבל אנחנו כהורים ומחנכים יודעים כי בשלב מסוים ההצגה תיגמר והם יחזרו לסורם. כיצד אתם מגיבים במקרים כאלה? האם ניתן להחיל גם כאן את הכלל של 'באשר הוא שם'? באילו תנאים? (ראו גם בסרטון מאת דוד נתיב)

גם ביחס ליומרתו של ישמעאל להתנשא על יצחק ולנחול בבית אברהם כבכור, עשה ישמעאל תשובה. בסוף ימיו, כאשר אברהם נפטר, רואים שהוא למד ותפס את מקומו הראוי וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו (כ"ה, ט). (ראו בסרטון מאת הרב יעקב מדן)

(א) יצחק וישמעאל. מִכָּאן שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה וְהוֹלִיךְ אֶת יִצְחָק לְפָנָיו, וְהִיא שֵׂיבָה טוֹבָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם

(1) יצחק וישמעאל ISAAC AND ISHMAEL — From this we gather that Ishmael repented of his evil ways (cf.Bava Batra 16b) and yielded the precedence to Isaac. This is what is meant by the “good old age” mentioned in connection with Abraham (Genesis Rabbah 38:12).

אמנם, לעתיד לבוא, המדרש מזהה פער בין בשורת המלאך בתחילת חייו של ישמעאל להתקיימותה בסוף חייו.

ועל פני כל אחיו ישכון. וכתיב אחד אומר על פני כל אחיו נפל (בראשית כה יח), עד שלא נפל פשט ידו לישראל ישכון, לאחר שפשט ידו על ישראל נפל

המדרש מתאר שתי דרכים שישמעאל יכול לבחור בהם. הכנעה וקבלת יצחק וצאצאיו כבן הממשיך או פשיטה נגד ישראל. אם יבחרו בדרך הראשונה – יזכו לשכון (יחד עם ישראל). אם יבחרו בדרך השנייה – הם יפלו מטה.

שאלות לדיון אקטואלי
חז"ל במדרשיהם מרבים להתייחס לסיפור התורה על ישמעאל כמשל לעתידו הרחוק של ישמעאל בתור אומה, וליחס של אומה זו לעם ישראל. חשבו - האם הבנת דמותו המורכבת של ישמעאל כפי שעלתה מן הלימוד בפסוקים, מתאימה להיסטוריה המוכרת של צאצאיו? האם ניתן ללמוד מכאן משהו לחיכוכים הקיימים בעת הזו בין עם ישראל לבניו של ישמעאל?


סיכום

ראשית דרכו של ישמעאל בשאלת המעמד של אמו בתוך בית אברהם. הגר, שהובאה כאישה שנייה להוליד בן בשביל אברם, מתיימרת לתפוס את מקומה של שרי הגבירה ובשל כך מושבת למעמד של שפחה. בעקבות זאת, גם מעמד בנה עומד בסימן שאלה – האם יוכל להמשיך את בית אברהם?
למרות תקוותו של אברהם, ה' מבשר לו כי בנו ממשיכו יבוא דווקא משרה. עם זאת, הוא ממשיך להתייחס לישמעאל בכבוד, ככזה הראוי לגדולה. רק כאשר מתגלים בישמעאל תכונות בעייתיות, המעידות על מעשיו בעתיד, ועל כך שאיננו מקבל באופן מלא את מרותו של יצחק בן הגבירה, מגורש ישמעאל מבית אברהם.
יצחק הוא הבן הממשיך את אברהם, ועל אף גדולתו של ישמעאל עליו להכיר במעמדו הנכון. כאשר ישמעאל מקבל זאת הוא מתקבל בשמחה ובאחווה. בחירה בדרך זו רק מיטיבה עם ישמעאל ואז הוא זוכה לברכת ה' - הִנֵּ֣ה ׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל (י"ז, כ). תכונות הנפש של ישמעאל, כפי שהן נאמרות ע"י המלאך להגר, יכולות להיות מנוצלות לטובה או לחילופין, לחטא. ישמעאל יכול להיות בנו של אברהם שהולך בדרך ה' גם במדבר ועם חץ וקשת, או בן הגר המצרית שפועל כמעשי המצרים. בחירת דרכו בסוף היא שתקבע את צדקותו ואת מעמדו.