(א) יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעַל עַכּוּ''ם מִשְּׁאָר הָאֻמּוֹת דֶּרֶךְ אִישׁוּת. אוֹ יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּבְעֲלָה לְעַכּוּ''ם דֶּרֶךְ אִישׁוּת הֲרֵי אֵלּוּ לוֹקִין מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז ג) "לֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ". אֶחָד שִׁבְעָה עֲמָמִין וְאֶחָד כָּל אֻמּוֹת בְּאִסּוּר זֶה. וְכֵן מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָא (נחמיה י לא) "וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ":
(1) When a Jew engages in relations with a woman from other nations, [taking her] as his spouse or a Jewess engages in relations with a non-Jew as his spouse, they are punished by lashes, according to Scriptural Law. As [Deuteronomy 7:3] states: "You shall not intermarry with them. Do not give your daughter to his son, and do not take his daughter for your son."
This prohibition applies equally to [individuals from] the seven [Canaanite] nations and all other gentiles. This was explicitly stated in Ezra [Nechemiah 10:31]: "That we will not give our daughters to the gentiles in the land and that we will not take their daughters for our sons."
(נב) שלא להתחתן בעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תתחתן, בם" (דברים ז,ג).
(52) Not to marry gentiles, as [Deuteronomy 7:3] states: "Do not marry among them."
(ב) ואל יקשה עליך אם כן מאי זה מקרא נלמד לאו לנושא שפחה, אם לא נאמר כדברי המתרגם? ושמא תאמר מדכתיב (שם ז ג) לא תתחתן בם, זה אינו, שהרי מפרש בגמרא דלשבעה עממין הוא דאתא, ועליהם הוא דכתיב, ודוקא בגרותן, דאלו בגיותן לא שיך בהו לשון חתון, וכמו שנכתב בעזרת השם במקומו בסדר ואתחנן (מצוה תכז). אבל אפשר לומר, שנלמד אסור לשפחה בכלל אסור כל האמות שאינם ישראלים שאסור להדבק בהן, וכמו שדרשו עליהם חכמים (קידושין סח, ב), מדכתיב (שם ד) כי יסיר את בנך מאחרי. לרבות כל המסירים. וכמו כן שפחה כנענית. מכיון שאינה ישראלית גמורה בכלל מסירין היא, שהרי קצת מצות יש שהיא אינה חיבת בהן, והן אותן שכתוב בהם בפרוש בפרשה (ויקרא יח ב) דבר אל בני ישראל למעוטי כל שאינו מבני ישראל, כמו שמפרש בגמרא במקצת מקומות, ובכלל מסירין הוא בכך.
(2) And let it not be difficult to you [that], if so that we do not say like the words of the translator (Onkelos) - from which verse do we learn the negative commandment of marrying a maidservant? And lest you say, from that which it is written (Deuteronomy 7:3), "Do not get married with them" - that is not [correct], as behold, it is explained in the Gemara that this is coming [specifically] for the seven [Canaanite] nations, and about them is it written. And [it is speaking about] specifically in their conversion; as in their gentileness, the expression, "marriage," is not applicable - and as we will write with God's help in its place, in the Order of Ve'etchanan (Sefer HaChinukh 427). But it is possible to say that we learn the prohibition of a maidservant as included in the prohibition of all the nations that are not Israelites, that it is prohibited to cling to them. And [it is] like the Sages expounded (Kiddushin 68b) from that which is written (Deuteronomy 7:4), "For they will remove your son from after Me" - to include all who remove. And likewise, a Canaanite maidservant is included in those who remove, since she is not a full Israelite; as behold, there are some commandments about which she is not obligated. And those are the ones in the section of the Torah in which it is explicitly written, "Speak to the Children of Israel" (e. g. Leviticus 18:2), to exclude anyone who is not from the Children of Israel, as it is explained in the Gemara in a few places. And with this, they are included in those that remove.
(א) לא להתחתן בעובדי אלילים - שלא נתחתן עם האמות, וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (מאיסורי ביאה יב א) לא עם שבעה עממים ולא עם שאר האמות, שנאמר (דברים ז ג) ולא תתחתן בם. וענין החתנות הוא, שיתן בתו לבנו או בנו לבתו, וכמו שבאר הכתוב (שם) בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. וכל שכן המזדוג עמהם, שהוא בעצמו בכלל האסור, ואמרינן במסכת עבודה זרה (לו, ב) דרך חתנות אסרה תורה, ואף על פי שהכתוב הזה דלא תתחתן בשבעה עממים הוא דכתיב ובגרותן דוקא, והכי משמע להו לרבנן שאמרו בגמרא (יבמות עו, א) בגרותן אית להו חתנות, בגיותן לית להו חתנות, במה שחזר הכתוב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך ירבה שבעה עממים וכל שאר האמות באסור אף בגיותן, אבל שבעה עממין נאסרו אף בגרותן לפי שהיו עקר עבודה זרה ויסודה הראשון, ושאר עממין מתרין בגרות, ואסור זה יהיה דוקא כשהוא מיחדה לו לאשה, אבל הבא על הגויה דרך מקרה, כאדם שבא על זוגתו שלא בפרהסיא, אין בזה אלא אסור דבריהם, והוא אסור נשג''ז (נדה, שפחה, גויה, זונה). המזכר בעבודה זרה (שם).
(1) To not marry with idolaters: That we should not marry with the nations - and Rambam, may his memory be blessed, wrote (Mishneh Torah, Laws of Forbidden Intercourse 12:1), "Not with the seven nations and with the other nations" - as it is stated (Deuteronomy 7:3), "You shall not marry with them." And the matter of marriages is that he give his daughter to [the idolater's] son or his son to his daughter, and as the verse elucidates, "you shall not give your daughter to his son, and his daughter you shall not take for your son." And all the more so one who mates with them [himself], as he himself is included in this prohibition. And we say in Tractate Avodah Zarah 36b [that it is] by way of marriages that the Torah forbade. But even though this verse of "You shall not marry them" is written specifically about the seven nations and in their being converts - and so is it understood by our Rabbis, who said in the Gemara (Yevamot 76a), "In their being converts, they have marriages, in their being gentiles, they do not have marriages" - in that which the Scripture restates [that which is already understood], "you shall not give your daughter to his son, and his daughter you shall not take for your son," it [comes to] include the seven nations and all of the other nations even in their being gentiles. But the seven nations are forbidden even in their being converts because they were the main [source] of idolatry and its first foundation, whereas the other nations are permitted by conversion. But one who has sexual relations on occasion, such as a man who has sexual relations privately with his harlot - this is only a rabbinic prohibition, and it is the prohibition of nashgaz (the Hebrew initials of the four types of women included: menstruant, maidservant, gentile, harlot) mentioned in Avodah Zarah 76a.
(א) הזהירנו מהתחתן בכופרים. והוא אמרו יתעלה לא תתחתן בם, ובאר החתנות מהו בתך לא תתן לבנו, ובבאור אמרו דרך חתנות אסרה תורה. והעובר על לאו זה יש בענשו הפרש, וזה שהבועל ארמית כשבא עליה בפרהסיא כל מי שיהרגהו והוא דבק בעבירה הנה קיים העונש כמו שעשה פנחס לזמרי, ואמרו (סנהדרין פ"א:) הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אבל בתנאים שאמרנו והוא שיבא עליה בפרהסיא ובשעת מעשה וכמעשה שהיה, ואם לא עשה זה בפרהסיא או שפירש ולא פגעו בו קנאין הנה הוא מחוייב כרת אבל לא התבאר זה הכרת בתורה, אמרו לא פגעו בו קנאים מהו והתבאר שהוא בכרת מאמרו כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מכלל שהוא בכרת. וכשהתאמת על אדם שהוא בעל ארמית בעדים והתראה לוקה מדאורייתא ודע זה. (ואתחנן, קדושה הלכות איסורי ביאה פי"ב):
(1) He prohibited us from marrying heretics. And that is His, may He be exalted, saying, "And you shall not marry them" (Deuteronomy 7:3). And he explained what marriage is - "do not give your daughters to their sons or take their daughters for your sons." And in the explanation (Avodah Zarah 36b), they said, "The Torah forbade [it when it is] by way of marriage." And there are distinctions about the punishment of one who transgresses this negative commandment. And that is that when the one who has sexual relations with an Aramean has sexual relations in public - anyone who kills him while he is clinging to the sin has carried out the punishment, as Pinchas did to Zimri (Numbers 25:6-8). And they said (Sanhedrin 81a), "One who has sexual relations with an Aramean, zealots may attack him" - but with the conditions that we mentioned. And that is that he has relations with her in public, and [that the punishment is meted out] at the time of the act - like the story that happened (with Pinchas and Zimri). But if he did not do this in public or he [already] separated and the zealots did not attack him, he is liable for excision. However this excision is not made clear in the Torah: They said, "[When] zealots did not attack him, what is [the law]?" And it is explained that it is excision (cutting off), from His saying, "for Judah has profaned what is holy to the Lord - what He loves - and espoused daughters of alien gods. The Lord will cut off from the man that does this all living offspring" (Malachi 2:11-12). [This] implies that it is with excision. However when it becomes confirmed about a man - with witnesses and a warning - that he had sexual relations with an Aramean, he is lashed, by Torah law. And know this. (See Parashat Vaetchanan; Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 12.)
(א) כותית אע"פ שאין בה לאו אסורה מדרבנן ואם בא עליה בזנות דרך מקרה מכין אותו מכות מרדות ואם יחדה לו בזנות חייב עליה מדרבנן משום נדה ומשום שפחה ומשום עכו"ם ומשום זונה כתב הרמב"ם ז"ל בא על הכותית משאר העכו"ם דרך אישות לוקה מן התורה או ישראלית שנבעלה לעכו"ם דרך אישות לוקה מן התורה משום לא תתחתן בם אחד ז' עכו"ם ואחד כל העכו"ם באיסור זה ע"כ ונ"ל שאינו אלא בז' עכו"ם דלא קי"ל כרבי שמעון דאמר כי יסיר לרבות כל המסירין ואפילו בז' עכו"ם אין לוקין משום לא תתחתן אלא לאחר שנתגיירו אבל בעודם עכו"ם לא שייך בהו חתנות ואינו לוקה עד שיבעול ואז לוקה עליה משום לא תקח ואם בא עליה בפרהסיא לעיני י' מישראל היו קנאים פוגעים בו פירוש הממהר וזריז להורגו ה"ז הי' משובח והוא שמעצמו יקנא לה' ויפגע בו אבל אם בא לב"ד לשאול אין מורין לו לעשות ואין רשאין לפגוע בו אלא בשעת מעשה אבל פירש ממנה אין הורגין אותו וההורגו נהרג עליו ולא עוד אלא אפילו בא הקנאי להרוג הבועל ונשמט הבועל והרג הקנאי להציל עצמו מידו אין הבועל נהרג עליו לא פגעו בו קנאין ולא הלקהו ב"ד הרי עונשו מפורש בקבלה שהוא בכרת שנא' כי חלל יהודה את קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה וכתב הרמב"ם עון זה אע"פ שאין בו מיתת ב"ד אל יהי קל בעיניך אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמוהו שבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל הוא ובנו מן הכותית אינו בנו ומסיר אותו להיות אחר עכו"ם ודבר זה גורם לידבק בעכו"ם שהבדילנו ה' מהם ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו ושפחה שהוטבלה לשם עבדות אסורה לבן חורין אחד שפחתו ואחד שפחת חבירו והבא עליה מכין אותו מכת מרדות גם בזה כתב הרמב"ם ז"ל אל יהי עון זה קל בעיניך מפני שאין בו מלקות מן התורה שגם זה גורם לבן לסור מאחרי ה' שהבן הוא עבד ונמצא גורם לזרע הקדש להתחלל ולהיות' עבדים והבא על השפחה אפילו בפרהסיא אין קנאין פוגעין בו נתערב ולד של ישראל בולד שפחה שניהן עבדים וכופין בעל השפחה ומשחרר שניהן ואם היה הבן מן האדון של העבד כשיגדלו ישחררו זה את זה ויהיו מותרין לבא בקהל היו התערובות בנות שתיהן ספק שפחות והבא על אחד מהן הולד ספק עבד וכן אם נתערב ולד כותית בולד ישראלית מטבילין את שניהן לשם גרות וכל אחד מהם גר:
(א) שבעה (א) אומות הזהיר עליהן הכתוב בפ' ואתחנן שנ' ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי וכתיב אח"כ לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי פשוטו של מקרא שבגיותם הכתוב מדבר שהם בני הסרה יותר מכל האומות כמו שאמרו רבותי' [בחולין דף י"ג] דעכו"ם שבח"ל לא עובדי ע"ז הם אלא מנהג אבותיהן בידיה' ביבמות [דף ע"ו] דורש רבא שאותו לאו דלא תתחתן משמע דמשעת חיתון הן הקידושין עובר בלאו ואפי' לא בעל זה אינו אלא בגירותן שיש שם תפיסת קידושין ורחב (ב) הזונ' שנתגיירה ונשאה יהושע מאומה אחרת היתה ולא מז' אומות אבל בגיותן אינו עובר בלאו עד שיבעול וכשבעל עובר בלאו דכתי' לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי אבל שאר אומות שנתגיירו מותר להתחתן בהם שהרי מאחר שהוצרך הכתוב לאסור גר עמוני ומואכי מכלל דשאר גרי' מותרים לבא בקהל מאחר שאין הלכה כר' שמעון שדורש ביבמות [דף נ"ג] ובקידושין [דף ס"ה] שאף שאר האומות בגיותן בלאו דכתיב לא תקח לבנך שדורש כי יסיר לרבות כל המסירי' וחכמים חולקים עליו ואומרים שאין הכתוב מדבר אלא בשבעה אומות דווקא כאשר בארנו הילכך הבא על שאר גויו' משאר אומות אינו לוקה אא"כ הוא כהן שלוקה עליה משום זונה ובבעילה בלבד הוא לוקה שהרי אינה בת קידושין ואע"פ שאין ישראל הבא על הגויה לוקה מה"ת אם בועלה בפרהסיא והוא שיבעול לעיני עשרה מישראל או יותר אם פגעו בו קנאין לשמים והרגוהו הרי אלו משובחין וזריזין ודכר זה הל"מ כמו שיש בסנהדרין [דף פ"ב] וראייה לדבר מעשה פנחס וזמרי ואין הקנאי רשאי לפגוע בו אלא בשעת מעשה כזמרי שנ' ואת האשה אל קבתה אבל אם פירש ממנה אין הורגים אותו ואם הרגו נהרג עליו ואם בא הקנאי ליטול רשות מב"ד להורגו אין מורי' כך אע"ג שהוא בשעת מעשה ולא עוד אלא אפי' בא הקנאי להרוג את הבועל ונשמט הבועל והרג את הקנאי כדי להציל את עצמו מידו אין הבועל נהרג עליו ובע"ז [דף ל"ו] אמרי' שב"ד של חשמונאי גזרו שהבא על הכותית אף בצינעא חייב עליה משום נשג"ז נדה שפחה גויה זונה ועון זה אע"פ שאין בו מיתת ב"ד ולא מלקות אל יהי קל בעיניך שיש בו הפסד יותר מבכל העריות כיוצא בו שהרי מוליד בן לע"ז ומתייחס אחר הכותית שאין בנו הבא מן הכותי' קרוי בנך אלא בנה כדאמר ביבמות [דף י"ו] ובקידושין [דף ס"ה] ודבר זה גור' להדבק בעכו"ם שהבדילנו הקב"ה מהם ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו והרי שלח הקב"ה ביד נביאיו שעונשו בכר' חמור יותר מכרתה של תורה שנ' בנבואת מלאכי בגדה יהודא ותועב' נעשית בישראל ובירושלים כי חלל יהוד' את קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות ודרשו רבותינו בסנהדרין [דף ס"ב] אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמי' ועונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צבאות הא למדת שהבועל את הכותית כאלו נתחתן לע"ז שנ' ובעל בת אל נכר ונק' מחלל קדש לה' והארכתי בדרשות כאלו לגלו' ירושלי' אשר בספרד והוציאו נשי' נכריו' רבות בשנ' תתקצ"ו לפרט שבח לאדון הכל:
