וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁתְּחִלָּתָן כ''ה בְּכִסְלֵו יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל וּמַדְלִיקִין בָּהֶן הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס. וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין חֲנֻכָּה וְהֵן אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית כִּימֵי הַפּוּרִים. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בָּהֶן מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה:
Accordingly, the Sages of that generation ordained that these eight days, which begin from the twenty-fifth of Kislev, should be commemorated to be days of happiness and praise [of God]. Candles should be lit in the evening at the entrance to the houses on each and every one of these eight nights to publicize and reveal the miracle.These days are called Chanukah. It is forbidden to eulogize and fast on them, as on the days of Purim. Lighting the candles on these days is a Rabbinic mitzvah, like the reading of the Megillah.
ונהגו כל המקומות להדליק נר חנוכה בבית הכנס׳ להוציא מי שאינו בקי ושאינו זריז בזאת גם כי הוא הדור המצות ופרסום הנס וזכר למקדש. ויש מקומות שאין חוששין סמוך לפתח אלא לפני ההיכל. והמנהג להדליק נר חנוכה בבית הכנסת בין תפלת המנחה לתפלת ערבית. ובערב שבת מדליקין קודם תפלת המנחה ועד שלא יתפלל הקהל ובמוצאי שבת מדליקין אחר סדר קדושה וקדיש קודם שיבדילו על הכוס והראב״ד ז״ל חולק על זה המנהג כמו שכתבנו.
ונהגו כל המקומות להדליק נר חנוכה בבית הכנס׳ להוציא מי שאינו בקי ושאינו זריז בזאת גם כי הוא הדור המצות ופרסום הנס וזכר למקדש...
תשובה המנהג הזה להדליק בבהכ"נ מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ כדתנן (שבת כא:) בההיא דגמל טעון פשתן וכו' וכיון שעת' שיד האומות תקפה עלינו ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא ואע"פ שאין מברכין על המנהג זהו במנהג קל כמו מנהג של ערבה שאינו אלא חבטא בעלמא אבל בזה שהוא לפרסם הנס בבהכ"נ ברבים מברכין עליו כמו שנהגו לברך על ההלל של ר"ח ואע"פ שאינו אלא מנהג ואין בזה משו' ברכה לבטלה כלל וכדעת ר"ת ז"ל ומ"מ באותה הדלקה של בהכ"נ אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל א' בביתו דמצות חנוכה נר איש וביתו:
1. תשובות הריב"ש קי״א:ב׳
תשובה המנהג הזה להדליק בבהכ"נ מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ כדתנן (שבת כא:) בההיא דגמל טעון פשתן וכו' וכיון שעת' שיד האומות תקפה עלינו ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא ואע"פ שאין מברכין על המנהג זהו במנהג קל כמו מנהג של ערבה שאינו אלא חבטא בעלמא אבל בזה שהוא לפרסם הנס בבהכ"נ ברבים מברכין עליו כמו שנהגו לברך על ההלל של ר"ח ואע"פ שאינו אלא מנהג ואין בזה משו' ברכה לבטלה כלל וכדעת ר"ת ז"ל ומ"מ באותה הדלקה של בהכ"נ אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל א' בביתו דמצות חנוכה נר איש וביתו:
תָּנוּ רַבָּנַן: מִצְוַת חֲנוּכָּה, נֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ. וְהַמְהַדְּרִין, נֵר לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. וְהַמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק שְׁמֹנָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק אַחַת, מִכָּאן וְאֵילָךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ.
The Sages taught in a baraita: The basic mitzva of Hanukkah is each day to have a light kindled by a person, the head of the household, for himself and his household. And the mehadrin, i.e., those who are meticulous in the performance of mitzvot, kindle a light for each and every one in the household. And the mehadrin min hamehadrin, who are even more meticulous, adjust the number of lights daily. Beit Shammai and Beit Hillel disagree as to the nature of that adjustment. Beit Shammai say: On the first day one kindles eight lights and, from there on, gradually decreases the number of lights until, on the last day of Hanukkah, he kindles one light. And Beit Hillel say: On the first day one kindles one light, and from there on, gradually increases the number of lights until, on the last day, he kindles eight lights.
ומ"ש שמניחין נר חנוכה בבה"כ נראה שתקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו כמו שתקנו קידוש בבכה"נ משום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא וכ"כ הכלבו וכתב טעם אחר שהוא כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם לפי שיש בזה פירסום גדול לש"י וקידוש שמו כשמברכים אותו במקהלות וז"ל הריב"ש בתשובה המנהג הזה להדליק בב"ה מנהג ותיקין היא משום פירסומי ניסא כיון שאין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה להדליק כל א' בפתח ביתו מבחוץ מפני שיד העו"ג תקיפה ומברכין ע"ז כמו שמברכין על הלל דר"ח אע"פ שאינו אלא מנהג ומ"מ באותה הדלקה של ב"ה אין יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כ"א בביתו עכ"ל :
As to the Tur's mention of lighting a Channukah candle in the synagogue, it seems to me that this was instituted for guests who did not have their own home to light a candle in, just as Kiddush was instituted in the synagogues for those guests who ate and drank in the synagogue. This is the reason given by the Kolbo, who also brought another reason: in order to publicise the miracle before the entire people, and to recite the blessings together. This is an enormous public declaration for the Holy One, and a sanctification of God's name, to be blessed in large groups. The Rivash added: the custom to light candles in the synagogue is ancient, because of publicising the miracle, and because we were not able to light individually at home as a result of the oppression of the gentiles. We bless over this just as we recite the blessing over Hallel on Rosh Chodesh, even though it is only a minhag. However, this lighting in the synagogue isn't a fulfilment of the mitzvah, and each person should go and light at home.
בש"ע סי' תרע"א סעיף ז' ומדליקין ומברכין בב"ה ק"ק לפי מסקנת הש"ע לעיל בר"ח דעדיף טפי שלא לברך אהלל דריש ירחא א"כ אזדא לה ראי' הריב"ש במה שמברכין על הדלקת נ"ח בב"ה אף שאינו אלא מנהג שהרי כל ראייתו אינה אלא מברכת הלל דר"ח וכיון שהוא ז"ל סובר כהרמב"ם דאין מברכין על הלל דר"ח אמאי פסק הכא דמברכין על הדלקת נ"ח בב"ה ואפשר דסמך נמי אמ"ש הכל בו דהכא הוא קידוש שמו ית' לברכו במקהלות אף שהוא דוחק כיון שאין ראיה לדבר האיך מברכינן ולא עוד אלא שהרב ב"י סבור בקידושא דבי כנישתא שהיא תקנה שהוזכרה בתלמוד דטוב שלא לברך ולקדש כיון דאין לנו אורחים ואין קידוש אלא במקום סעודה כ"ש בהדלקת נ"ח בב"ה שלא הוזכרה בתלמוד ואף דאיכא למימר דהתם אזדא ליה טעמא דאורחים והכא אדרבא נתחדש לנו צורך הפרסו' כיון שאין אנו מדליקין מבחוץ כבזמן התלמוד מ"מ קשה לחדש מדעתינו דבר בלתי ראיה ולא עוד אלא דלסברת הכל בו קשה למה גם בימי התלמוד לא תקנו לנו רבותינו נ"נ לברך שמו במקהלות אף שהיה להם פרסום בהדלקתם מבחוץ וצריך לצרף הטעמים של הריב"ש והכל בו ואפשר שהרב"י ז"ל סמך לו על פשיטות דברי הפוסקים שהביא הטור ז"ל שמשמע שהיה מנהג פשוט לברך בימיהם ובאמת אינה ראיה כי כל הפוסקים ההם ז"ל הם האשכנזים וצרפתים דס"ל דמברכין על המנהג כבהלל דר"ח וכדברי ר"ת ז"ל אבל להרמב"ם אין לברך והא ראיה שלא הביא הרמב"ם ז"ל מנהג זה צבי אשכנזי ס"ט:
בש"ע סי' תרע"א סעיף ז' ומדליקין ומברכין בבית הכנסת
1. קצת קשה לפי מסקנת הש"ע לעיל בראש חודש דעדיף טפי שלא לברך אהלל דריש ירחא א"כ אזדא לה ראית הריב"ש במה שמברכין על הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת אף שאינו אלא מנהג שהרי כל ראייתו אינה אלא מברכת הלל דר"ח וכיון שהוא ז"ל סובר כהרמב"ם דאין מברכין על הלל דר"ח אמאי פסק הכא דמברכין על הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת? ואפשר דסמך נמי אמ"ש הכל בו דהכא הוא קידוש שמו ית' לברכו במקהלות אף שהוא דוחק כיון שאין ראיה לדבר האיך מברכינן
2. ולא עוד אלא שהרב ב"י סבור בקידושא דבי כנישתא שהיא תקנה שהוזכרה בתלמוד דטוב שלא לברך ולקדש כיון דאין לנו אורחים ואין קידוש אלא במקום סעודה כ"ש בהדלקת נ"ח בב"ה שלא הוזכרה בתלמוד ואף דאיכא למימר דהתם אזדא ליה טעמא דאורחים והכא אדרבא נתחדש לנו צורך הפרסו' כיון שאין אנו מדליקין מבחוץ כבזמן התלמוד מ"מ קשה לחדש מדעתינו דבר בלתי ראיה
3. ולא עוד אלא דלסברת הכל בו קשה למה גם בימי התלמוד לא תקנו לנו רבותינו נ"נ לברך שמו במקהלות אף שהיה להם פרסום בהדלקתם מבחוץ וצריך לצרף הטעמים של הריב"ש והכל בו
ואפשר שהרב"י ז"ל סמך לו על פשיטות דברי הפוסקים שהביא הטור ז"ל שמשמע שהיה מנהג פשוט לברך בימיהם ובאמת אינה ראיה כי כל הפוסקים ההם ז"ל הם האשכנזים וצרפתים דס"ל דמברכין על המנהג כבהלל דר"ח וכדברי ר"ת ז"ל אבל להרמב"ם אין לברך והא ראיה שלא הביא הרמב"ם ז"ל מנהג זה צבי אשכנזי ס"ט:
מצו' להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל כדי שתהא מזוז' מימין ונר חנוכ' משמאל ואם אין מזוז' בפתח מניחו מימין ואם הניחו בדל' עצמו יניחנו מחציו של כניס' לצד שמאל: הגה ומיהו בזמן הזה שכולו מדליקין בפנים ואין היכר לבני רשות הרבים כלל אין לחוש כל כך אם אין מדליקין בטפח הסמוך לפתח ומ"מ המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם ואין לשנות אלא אם כן רבים בני הבית שעדיף יותר להדליק כל אחד במקום מיוחד מלערב הנרות ביחד ואין היכר כמה נרות מדליקין ומ"מ יזהר שלא להדליק במקום שמדליקין הנרות כל השנה כי אז לא יהיה היכר כלל ואף כי אין היכר רק לבני הבית מ"מ היכר קצת מיהא בעיא ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום [או בדרום המנורה ומסדרן ממזרח למערב] [ת"ה סימן ק"ד ב"י] ומדליקין ומברכין [בבית הכנסת] משום פרסומי ניסא: הגה ואין אדם יוצא בנרות של בית הכנסת וצריך לחזור ולהדליק בביתו [ריב"ש סי' קי"א] נוהגין להדליק בביהכ"נ בין מנחה למעריב ויש נוהגין להדליק בע"ש קודם מנחה [כל בו ואבודרהם] אם רוצים למהר להתפלל לאחר שבירך הש" ץ והדליק אחד מהן יוכל השמש להדליק הנשארים והשליח צבור יתפלל. [מהרי"ל]:
It is a mitzvah to place [the Hanukkah light] in the handsbreadth closest to the entrance on the left, so as to have the mezuzah on the right and the Hanukkah light on the left. But if there is no mezuzah in the entrance, he should place [the Hanukkah light] on the right. If one places it in the doorway itself, he should place it on the leftmost half of the entrance. Rem"a: However nowadays, when all kindle inside, and there is no distinction for the people of the public domain at all, one should not worry so much if we do not kindle it in the handsbreadth closest to the entrance. In any case, the custom is to kindle it in the handsbreadth closest to the entrance, as in [our ancestors'] days, and one should not deviate; unless the household members are many, [in which case] it is preferable for each one to kindle in a unique place rather than mixing the lights together, with no distinction of the number of lights they are kindling. In any case, they should take care not to kindle in the same place where they kindle lights all year, since then there would be no distinction at all. And even though there is only no distinction except for the members of the household, some distinction at least is necessary. In the synagogue, one should place [the Hanukkah light] at the southern wall (or to the south of the lamp, and he should arrange them from east to west). (Terumat Hadeshen Section 104, Beit Yosef) We kindle and recite the benedictions (in the synagogue) for the sake of publicizing the miracle. Rem"a: A person does not fulfill his obligation with the lights of the synagogue, and needs to kindle again in his own house. (Isaac ben Sheshet Section 111) We have the custom to kindle in the synagogue between the afternoon prayer and the evening prayer. Some have the custom to kindle on the Sabbath Eve before the afternoon prayer. (Kol Bo and Book of Abudirham) If [the prayer leader] wants to quickly pray right away after [he] has recited the benedictions and kindled one of them, the synagogue attendant may kindle the rest, and the prayer leader may pray. (Jacob ben Moses Moelin)
6. חכם צביפ״ח:א׳
בש"ע סי' תרע"א סעיף ז' ומדליקין ומברכין בב"ה
1. ק"ק לפי מסקנת הש"ע לעיל בר"ח דעדיף טפי שלא לברך אהלל דריש ירחא א"כ אזדא לה ראי' הריב"ש במה שמברכין על הדלקת נ"ח בב"ה אף שאינו אלא מנהג שהרי כל ראייתו אינה אלא מברכת הלל דר"ח וכיון שהוא ז"ל סובר כהרמב"ם דאין מברכין על הלל דר"ח אמאי פסק הכא דמברכין על הדלקת נ"ח בב"ה? ואפשר דסמך נמי אמ"ש הכל בו דהכא הוא קידוש שמו ית' לברכו במקהלות אף שהוא דוחק כיון שאין ראיה לדבר האיך מברכינן
2. ולא עוד אלא שהרב ב"י סבור בקידושא דבי כנישתא שהיא תקנה שהוזכרה בתלמוד דטוב שלא לברך ולקדש כיון דאין לנו אורחים ואין קידוש אלא במקום סעודה כ"ש בהדלקת נ"ח בב"ה שלא הוזכרה בתלמוד ואף דאיכא למימר דהתם אזדא ליה טעמא דאורחים והכא אדרבא נתחדש לנו צורך הפרסו' כיון שאין אנו מדליקין מבחוץ כבזמן התלמוד מ"מ קשה לחדש מדעתינו דבר בלתי ראיה
3. ולא עוד אלא דלסברת הכל בו קשה למה גם בימי התלמוד לא תקנו לנו רבותינו נ"נ לברך שמו במקהלות אף שהיה להם פרסום בהדלקתם מבחוץ וצריך לצרף הטעמים של הריב"ש והכל בו
ואפשר שהרב"י ז"ל סמך לו על פשיטות דברי הפוסקים שהביא הטור ז"ל שמשמע שהיה מנהג פשוט לברך בימיהם ובאמת אינה ראיה כי כל הפוסקים ההם ז"ל הם האשכנזים וצרפתים דס"ל דמברכין על המנהג כבהלל דר"ח וכדברי ר"ת ז"ל אבל להרמב"ם אין לברך והא ראיה שלא הביא הרמב"ם ז"ל מנהג זה צבי אשכנזי ס"ט:
7. מנחת שלמה תניינא סימן נ"ח אות ג'
ומיהו בעיקר תמיהת החכ״צ דלעיל על המחבר שכתב לברך על הדלקת נר חנוכה בביהכנ״ס אף שאינו אלא מנהג, יש לומר דלא נחלקו הפוסקים בברכה על המנהג אלא במקום שכל עיקר המצוה הוא רק ממנהגא, וכמו הלל בר״ח או ברכה על קריאת מגילת רות וקהלת שכל ענין קריאתם הוא מצד המנהג, משא״כ בנר חנוכה שהרי כל אדם מחויב בהדלקת נר חנוכה בביתו בשמונה ימים אלו ולברך עליו, אלא שהנהיגו להדליק גם בבית הכנסת משום פרסומי ניסא, וכאילו הרחיבו את פרסום הנס מהבית גם לבהכנ״ס, בכה״ג לכו״ע מברכין עליו, וכעין מה שנהגו לקדש קידוש של שבת בביהכנ״ס גם כשאין אורחים. ואינו דומה לחביטת ערבה שחיובו הוא רק במקדש, וכל ישראל אינם מחויבים בזה כלל, ולכן בגבולין הוי רק מנהג שאין מברכים עליו (ועי׳ תוס׳ רי״ד סוכה מ״ד ע״ב).
7. Minchat Shlomo, Second Edition, siman 58, se’if (paragraph) 3
However, with regard to the main question raised by the Chacham Tzvi cited above—namely, how the author could rule that one recites a blessing over the lighting of the Chanukah candles in the synagogue, even though it is only a custom—it may be explained that the halachic authorities only disagreed about reciting a blessing over a custom in cases where the entire obligation of the mitzvah is solely based on custom. This is the case, for example, with the recitation of Hallel on Rosh Chodesh, or with the blessing over the reading of Megillat Ruth and Kohelet, where the entire practice of reading them is rooted in custom alone.
This is not so with Chanukah candles, for every individual is obligated to light Chanukah candles in his home during these eight days and to recite a blessing over them. The practice of lighting in the synagogue was instituted because of pirsumei nisa (publicizing the miracle), as if the Sages expanded the sphere of publicizing the miracle from the home to the synagogue. In such a case, according to all opinions, a blessing is recited. This is similar to the practice of reciting Kiddush for Shabbat in the synagogue even when there are no guests present.
This is unlike the beating of the willow (chibbut aravah), whose obligation applies only in the Temple, and to which the Jewish people as a whole are not obligated at all. Therefore, outside the Temple it is merely a custom, over which no blessing is recited (see Tosafot, Ri”d, Sukkah 44b).
8. הרב שלמה זלמן אויערבך עצמו – התנגד להדלקת נרות במסיבות ואירועים - ועוד פוסקים רבים מנחת יצחק, ציץ אליעזר, שבט הלוי.
Rabbi Shlomo Zalman Auerbach himself opposed the lighting of Chanukah candles at parties and public events, and many other halachic authorities shared this view, including Minchat Yitzchak, Tzitz Eliezer, and Shevet HaLevi.
9. שו"ת אז נדברו – הרב זילבר סימן לה
ואף שאין המנהג להדליק בכל המקומות של אסיפת רבים זהו בגלל שמסתמא כל אחד כבר השתתף בהדלקת בהכ״נ ואפשר דאפי׳ לא הי׳ גוכח בהדלקה דמ״מ כיון שהוא חבר בבהכ״נ ממילא הש״ץ הוא שליח של כל אחד שיש לו שייכת לבהכ״נ ונושא בעול ההוצאות. אבל בנידון שמדליקין בככר העיר והעיקר הוא בשביל הנוער ומסתמא רבים מהם לא משתתפים בבהכ״נ, ואפי׳ אם הם בכלל נר איש וביתו אבל יש דין הדלקה מדין מהדרין נר לכל אחד ואחד ממילא אפשר לעשות ברכה בלא שום פקפוק ועדיף מבהכ״נ כיון שזה בחוץ ממש, [ואף שכתבו עוד טעמים על הדלקת בהכ״נ עיקר הטעם הוא משום פרסומי ניסא של הדלקה בחוץ].
Responsa Az Nidberu – Rabbi Zilber, siman 35
And although the custom is not to light in every place where large gatherings are held, this is because it is presumed that each person has already participated in the lighting in the synagogue. And even if he did not actually participate in the lighting there, nevertheless, since he is a member of the synagogue, the shaliach tzibbur (cantor) is considered the agent of every individual who is affiliated with the synagogue and who shares in bearing its expenses.
However, in the case where the lighting is done in the city square, and the primary purpose is for the youth, and it is presumed that many of them do not participate in the synagogue—and even if they are included under the obligation of “a candle for each person and his household”—there is nevertheless a requirement of lighting according to the level of mehadrin, i.e., a candle for each and every individual. Consequently, it is possible to recite a blessing without any hesitation. This is even preferable to lighting in the synagogue, since this lighting takes place truly outdoors.
[And although additional reasons have been given for lighting in the synagogue, the primary reason is pirsumei nisa—publicizing the miracle—through lighting outdoors.]
10. שו"ת בדי הארון - אורח חיים - הדלקת נרות במקומות ציבוריים/ הרב רא"ם הכהן.
אמנם לענ״ד כיוון שהנהגה זאת נעשתה על דעת תלמידי חכמים גדולים, גם אם טעם ההדלקה בבית־הכנסת אינו מאפשר הרחבה של המנהג, אפשר לומר שכשם שבתקופה מוקדמת נתחדשה ההדלקה בבית־הכנסת למרות שאינה מוזכרת בגמרא כך בזמנינו נתחדשה הנהגה זאת. לזאת יש לצרף את העובדה שבזמננו במקומות רבים ההדלקה הציבורית היא הדרך היחידה לפרסם את הנס בקרב ציבור רחב, ולכן הכרעה נגד המנהג תפגע בפרסום הנס ובקיום המצווה אצל יהודים רבים.
In my humble opinion since Scholars and Rabbis have deliberated on this matter, as the practice of lighting Hanukkah candles in events, and even if the custom in the synagogue does not inherently allow for an extension of the mitzvah’s original intent. Even if the reasoning for synagogue lighting is sound, it is possible to argue that just as this custom was introduced in earlier periods, so too could it have been renewed in our times.
Despite not being mentioned in the Talmud, the fact that it is now practiced in many synagogues highlights its role as a communal tradition. This practice serves to publicize the miracle among the community, as the public lighting is often the only means of fulfilling the mitzvah's goal of "pirsumei nisa" (publicizing the miracle).
Therefore, opposing this custom would diminish the widespread participation of many Jews in the public observance of the miracle and the fulfillment of the mitzvah. Thus, it has become an established and meaningful part of Jewish tradition.
11. הרב ויצמן מאמר על פרסומי ניסא (שיר למעלות): כך שנראה שלרש"י המוקד הוא מעשה ההדלקה בבית ושמא גם לכן קשור יותר לבית. לעומת זאת לתוספות התוצאה והעניין המרכזי הוא פרסומי ניסא ויתכן שגם בית כנסת יענה על הצורך הזה.