(לה) וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור.
(לו) הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'.
(לז) וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון.
(לח) ויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת המזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב.
(לט) ויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד.
(מ) ויריעו בחצוצרות תרועה, ויפלו על פניהם ותעל שוועתם השמיימה.
(מא) ויצווה יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עד טהרם את המקדש.
36.Judas y sus hermanos dijeron: «Nuestros enemigos están vencidos; subamos, pues, a purificar el Lugar Santo y a celebrar su dedicación.» 37.Se reunió todo el ejército y subieron al monte Sión. 38.Cuando vieron el santuario desolado, el altar profanado, las puertas quemadas, arbustos nacidos en los atrios como en un bosque o en un monte cualquiera, y las salas destruidas, 39.rasgaron sus vestidos, dieron muestras de gran dolor y pusieron ceniza sobre sus cabezas. 40.Cayeron luego rostro en tierra y a una señal dada por las trompetas, alzaron sus clamores al Cielo. 41.Judas dio orden a sus hombres de combatir a los de la Ciudadela hasta terminar la purificación del Lugar Santo."
Biblia Católica Online
https://www.bibliacatolica.com.br/
מַאי חֲנוּכָּה? דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּכ״ה בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַחֲנוּכָּה תְּמָנְיָא אִינּוּן דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן. שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְווֹנִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כׇּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל. וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מוּנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה.
¿Qué es Janucá? Los sabios enseñaron [en Megilat Taanit]: en el 25 de Kislev, los días de Janucá son ocho. Uno puede estar de duelo ni hacer ayuno. Cuando los griegos entraron en el Santuario, desecraron todos los aceites del Templo. Y cuando la monarquía Hasmonea les venció, buscaron y solo encontraron una jarra de aceite cerrada con el sello del Gran Sacerdote. Había suficiente para encender [iluminar/las velas] para un solo día. Se produjo un milagro y pudieron encender/iluminar con ese [aceite] durante ocho días. Al año siguiente se fijaron [esos días] y se convirtieron an días festivos con Hallel y con [Bendiciones y rezos de ]Agradecimiento.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נָשִׁים חַיָּיבוֹת בְּמִקְרָא מְגִילָּה, שֶׁאַף הֵן הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: פּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם.
§ Y dijo Rabbi Yehoshua ben Levi : Las mujeres están obligadas a leer la Megilá, porque ellas también estuvieron [formaron parte de/participaron] en ese milagro. Y Rabbi Yehoshua ben Levi dijo: Purim que cae en Shabbat, uno pregunta y explica el tema del día.
שאף הן היו באותו הנס. פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן בפורים על ידי אסתר בחנוכה על ידי יהודית בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו וקשה דלשון שאף הן משמע שהן טפלות ולפירושו היה לו לומר שהן לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים וכן בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן.
Porque ellas también estuvieron [formaron parte de/participaron] en ese milagro. Rashbam [Samuel ben Meir, nieto de Rashi, s. XI-XII] explica que lo principal del milagro lo hicieron ellas: en Purim, Esther; en Janucá, Judith; en Pesaj, ya que por el mérito de la justicia de esa generación. Y resulta difícil esto de "porque también ellas" ya que implica que ellas no intervinieron/no tuvieron importancia y según su [la de Rashbam] se debería haber dicho "porque ellas". Por lo tanto, me parece a mí, que "ellas también" iban a ser destruidas y aniquiladas, y por lo tanto, en Pesaj [también], cuando son esclavizadas por el Faraón en Egipto, y así en Janucá también les afecta el decreto.
אשה מדלקת נר חנוכה שאף היא חייבת בה
3. La mujer enciende la vela de Janucá, porque también está obligada a ello, [...]
אִשָּׁה וַדַּאי מַדְלִיקָה, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נָשִׁים חַיָּיבוֹת בְּנֵר חֲנוּכָּה שֶׁאַף הֵן הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס.
Una mujer por supuesto que puede encender [una vela], como dijo Rabbi Yehoshua ben Levi: las mujeres están obligadas a la luz de Janucá porque ellas también estuvieron [formaron parte de/participaron] en ese milagro.
ונשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. פי׳ שהאויבים באו לאבד הכל אנשים ונשים וטף. ויש מפרשים שעל ידי אשה אירע להם הנס הגדול ההוא ושמה יהודית כמו שמפורש בהגדה בת היתה ליוחנן כהן גדול והיתה יפת תואר מאד ואמר המלך יון שתשכב עמו והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם ויהי לה כן וישכב וירדם ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלם וכראות החיל כי מת גבורם וינוסו. ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבנה בחנוכה.
Las mujeres están obligadas a [encender]la vela de Janucá porque ellas también estuvieron [formaron parte de/participaron] en ese milagro. Esto significa que los enemigos vinieron a destruir a todos: hombres, mujeres y niños. Los hay que explican que un gran milagro ocurrió por una mujer. Su nombre era Judith. Como explica la historia/la leyenda, era hija de de Yohanann, el gran sacerdote. Era muy hermosa, y cuentan que el rey griego quería que yaciera con él. Le preparó platos a base de queso para que estuviera sediento, y así bebiera mucho y se emborrachara, se reclinara y cayera dormido. Y así pasó. Cuando cayó dormido, ella cogió su espada y le cortó la cabeza. La llevó a Jerusalén, y cuando su ejército vio que que su héroe estaba muerto, huyeron. Por ello, tenemos la costumbre de cocinar platos de queso en Janucá.
(א) וַיְהִי בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר אֲשֶׁר יָשַׁב בְּנִינְוֵה עִיר הַגְּדוֹלָה לֵאלֹהִים [...]
(1) Y sucedió en el doceavo año del Rey Nabucodonosor , que vivía en Nínive, la GRan Ciudad de Dios,[...]
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה הַלוֹפֶרְנֵשׂ שַׂר־צְבָא אֲרָם לְכָל־הָעַמִּים מִסָּבִיב:
כִּי הֶחֱרִיב אֶת־בָּתֵּי אֱלֹהֵיהֶם וַיָּבֹז אוֹתָם וְיִּירְאוּ בִּמְאֹד מְאֹד:
כִּי אָמְרוּ פֶּן־יַעֲשֶׂה לִירוּשָׁלַיִם וּלְבֵית יְיָ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְכָל הַגּוֹיִם:
Cuando los Hijos de Israel, que vivían en Judea, oyeron todo lo que Holofernes, comandante jefe de las tropas de Nabucodonosor, rey de los asirios, había hecho a los otros pueblos, y de qué modo habían arrasado y destrozado sus templos sentían un miedo terrible a lo que pudiera pasarle a Jerusalén y al Templo.
(טז) ויהי בשמעם את הדברים האלה וישימו את עיניהם עליה וישתוממו על יופייה ויאמרו אליה:
(16) Now when the men heard her words and beheld her countenance, they wondered greatly at her beauty and said to her,
(ט) ואת אשר נשבע להם עוזיה לאמור כי בעוד חמשת ימים תינתן העיר ביד אשור:[...]
(ל) ותאמר יהודית שמעוני אחי הנה יזמתי לעשות דבר אשר לא יסוף זכרו לדור ודור:
(9) Judith había oído todas las palabras que Uzziah les había dicho y cómo había jurado entregar la ciudad a los asirios en cinco días had.[...]
(30) Y Judith les dijo: "Escuchadme porque voy a hacer algo que será recordado por generaciones entre los niños de nuestro pueblo."
(כ) ויהי בהוודע הדבר ויתקבצו מכל המחנה ויקיפוה לראותה בטרם תבוא האהלה וישתאו כולם על יופייה ועל בני ישראל:
(כא) ויאמרו איש אל אחיו לא נכון הוא לבזות את העם הזה כי נשים יפות להם:
(כב) אך לא יותר מהם איש כי אם יישארו והזנו את כל הארץ:
(כג) ויבאו מאנשי הלופרנש וסריסיו ויוליכה פתח האהל:
(20) Entonces comenzó a reunirse una multitud de todo el campamento, porque la noticia de su llegada se había difundido entre las tiendas, y la rodearon mientras estaba fuera de la tienda de Holofernes, hasta que le dieron la noticia. Y se maravillaron de su hermosura a la vez que admiraban al Pueblo de Israel por ella,
(21) y se decían el uno al otro: "¿Quién podría menospreciar a este pueblo, que tiene tales mujeres entre ellos?
(22) Ciertamente no es bueno que quede un solo hombre entre ellos, quien, siendo liberado, puede engañar a toda la tierra".
(23) Y salieron los que yacían cerca de Holofernes, y ellos y todos sus criados la metieron en la tienda.