על הניסים - השוואה
| אשכנז | ספרד | עדות המזרח | בלדי | |
|---|---|---|---|---|
|
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּ֒בוּרוֹת וְעַל הַתְּ֒שׁוּעוֹת |
וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּ֒בוּרוֹת וְעַל הַתְּ֒שׁוּעוֹת |
וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן. וְעַל הַגְּבוּרוֹת. וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת |
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַגְּבוּרוֹת | |
| וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת | וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת |
|
||
| וְעַל הַמִּלְחָמוֹת | וְעַל הַמִּלְחָמוֹת | . | וְעַל הַפְּדוּת וְעַל הַפֻּרְקָן | |
| שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּ֒מַן הַזֶּה: | שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּ֒מַן הַזֶּה: | שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה | שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הֵם בַּזְּמַן הַזֶּה | |
|
בִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְ֒דָה מַלְכוּת יָוָן הָרְ֒שָׁעָה עַל־עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל |
בִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְ֒דָה מַלְכוּת יָוָן הָרְ֒שָׁעָה עַל־עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל |
בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל |
בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמֻנַּאי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל | |
| לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַֽבְתָּ אֶת־רִיבָם דַּֽנְתָּ אֶת־דִּינָם נָקַֽמְתָּ אֶת־נִקְמָתָם מָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים |
לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַֽבְתָּ אֶת־רִיבָם דַּֽנְתָּ אֶת־דִּינָם נָקַֽמְתָּ אֶת־נִקְמָתָםמָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים |
לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַּנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם.מָסַרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חֲלָשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. |
לְבַטְּלָם מִתּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם וְרַבְתָּ אֶת רִיבָם וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם וּמָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים |
|
|
וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְ֒קֵי תוֹרָתֶֽךָ |
וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְ֒קֵי תוֹרָתֶֽךָ |
וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. |
וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וּפוֹשְׁעִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ |
|
|
וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ וּלְעַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה |
וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ וּלְעַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה |
לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. |
וְעָשִֹיתָ לְךָ שֵׁם גָּדוֹל בְּעוֹלָמֶךָ וּלְעַמְּךָ יִשְרָאֵל עָשִׂיתָ |
|
| וְאַחַר־כֵּן בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וּפִנּוּ אֶת־הֵיכָלֶֽךָ וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶֽׁךָ וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ וְקָבְ֒עוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ | וְאַחַר־כַּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וּפִנּוּ אֶת־הֵיכָלֶֽךָ וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶֽׁךָ וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ וְקָבְ֒עוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ | וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ | פֶלֶא וְנִסִּים. | |
| לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל: | לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל: | בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה. | כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, כָּךְ עֲשֵׂה עִמָּנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת |
כל שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בהודאה
ואם לא אמר מעין המאורע <אין> מחזירין אותו
וכל שיש בו מוסף כגון ר"ח וחולו של מועד שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר קדושת היום בעבודה
רבי אליעזר אומר בהודאה
Any [holiday] on which there is no Mussaf [prayer] for example, Chanukah and Purim, on Shacharit and Mincha he prays [the Shmoneh Esreh with] eighteen [Berachot (blessings)] and he says [the paragraph] about the occasion in [the Beracha of] Hodaah (Thanks). And if he did not say [the paragraph] about the occasion, he does not have to go back [to the beginning of Shmoneh Esreh]. And any [holiday] which has on it [the] Mussaf [prayer], for example Rosh Chodesh (New Month), and Chol Hamoed (the intermediate days of Sukkot and Pesach), on Shacharit and Mincha10 he would pray [the prayer of Shmoneh Esreh with] eighteen [Berachot] and he says [the paragraph] about the holiness of the day11 in [the Beracha of] Avodah (Temple Service).12 Rebbi Eliezer says, “[he says the paragraph about the holiness of the day] in [the Beracha of] Hodaah, and if he did not say it then he has to go back [to the beginning of Shmoneh Esreh].” In [the] Mussaf [prayer] he prays [the Shmoneh Esreh consisting of] seven [Berachot] and he says [the paragraph about the] holiness of the day in the middle [Beracha]. [On] Shabbat that fell out on Rosh Chodesh or on Chol Hamoed, during Shacharit and during Mincha he prays [the Shmoneh Esreh prayer that consists of] seven [Berachot] and he says [the paragraph about the] occasion in [the Beracha of] Avodah. Rebbi Eliezer says, “[He says the paragraph about the holiness of the day] in [the Beracha of] Hodaah, and if he did not say it then he has to go back [to the beginning of Shmoneh Esreh].” In [the] Mussaf [prayer] he prays [the Shmoneh Esreh consisting of] seven [Berachot] and he says [the paragraph about the] holiness of the day in the middle [Beracha]. On Shabbat, on Yom Tov (Pesach, Shavuot and Sukkot), and on Yom Kippur] he prays [the Shmoneh Esreh consisting of] seven [Berachot] and he says [the paragraph about the] holiness of the day in the middle [Beracha]. Rabban Shimon Ben Gamliel and Rebbi Yishmael the son of Rebbi Yochanan Ben Beroka say, “Any time that he is supposed to say seven [Berachot in Shmoneh Esreh] he says [the paragraph about the] holiness of the day in the middle [Beracha].”
(א) דין על הנסים בחנוכה ובו ג סעיפים:
כל שמונת ימי חנוכה אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ ובתפלה בברכת מודים ואם לא אמר אין מחזירין אותו [וע"ל סי' רצ"ד סעיף ד' וה'] ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם אפילו נזכר בין אתה להשם חוזר:
הגה י"א כששכח על הנסים בברכת המזון כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו כו' [כל בו] [וכבר נתבאר סי' קפ"ז סעיף ד']:
(ב) גם במוסף של שבת ושל ר"ח צריך להזכיר של חנוכה אע"פ שאין מוסף בחנוכה:
(1) All eight days of Chanukah one says "For the Miracles" in the grace after meals in the blessing of the land, and in prayer during the blessing of thanksgiving. If one did not say it, one does not return [in order to repeat and make the proper insertion]. (See above chapter 294 paragraph 4 and 5). However, if one remembered while still saying the blessing, as long as one has not said the name of God [in the closing line of the blessing], even if one remembered between the words "You" and "God", one should return [and make the proper insertion]. Gloss: There are opinions that if one forget "For the miracles" in the grace after meals, when one reaches "the merciful one", say: "May the merciful one make miracles for us just like You make for our forefathers in those days at this time, in the days of Matityahu etc.", and this was explained in chapter 187 paragraph 4.
(2) Also in the musaf prayer on shabbat and Rosh Chodesh one must mention Chanukah, even though there is no musaf prayer on Chanukah
(3) No se dice [como parte del texto de “Al HaNisim”]: “Keshem sheasita, etc” [Así como hiciste con nuestros antepasados…] sino que culmina la oración diciendo: “veAsita imahem nisim uguevurot, baiamim hahem, baet hazot” [hiciste con ellos milagros y maravillas, en aquellos días, en estas fechas]. De todos modos, hay quienes culminan como la fórmula antes planteada.
עולת ראיה - עמ' רפ"ב
א. בחנוכה ופורים אומר על הנסים בתפלה בברכת מודים. ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואחר גמר התפלה יאמר הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי וכו'. ואם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בין אתה להשם, חוזר
א. בחנוכה ופורים אומר על הנסים בתפלה בברכת מודים. ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואחר גמר התפלה יאמר הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי וכו'. ואם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בין אתה להשם, חוזר
כששכח על הנסים כו'. נ"ל כ"ש בתפלה דאם שכח שיוכל לומר נוסח זה ועיין בס"ג:
ומיהו אם נזכר באותה ברכה – כל זמן שלא אמר השם, אפילו אמר "ברוך אתה" ונזכר – חוזר. ואף על גב דאינו חייב לחזור ... וכן בתפילה יכול לומר "על הנסים" אחר "יהיו לרצון" (ט"ז)
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לְהַזְכִּיר שֶׁל חֲנוּכָּה בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן? כֵּיוָן דְּמִדְּרַבָּנַן הוּא — לָא מַדְכְּרִינַן, אוֹ דִילְמָא מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא — מַדְכְּרִינַן?!
אָמַר רָבָא אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא: אֵינוֹ מַזְכִּיר. וְאִם בָּא לְהַזְכִּיר — מַזְכִּיר בַּהוֹדָאָה.
רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אִיקְּלַע לְבֵי רָבָא. סְבַר לְאַדְכּוֹרֵי בְּ״בוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם״. אָמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת: כִּתְפִלָּה. מַה תְּפִלָּה בַּהוֹדָאָה — אַף בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בַּהוֹדָאָה.
It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ḥisda. All of these oils with which the Sages said that one may not light on Shabbat, one may light with them on a Festival, with the exception of burnt oil, because one may not burn consecrated items on a Festival. A dilemma was raised before the Sages: What is the ruling with regard to the obligation to mention Hanukkah in Grace after Meals? The dilemma is: Since it is merely an obligation by rabbinic law, do we not mention it? Or, perhaps due to publicity of the miracle, we mention it. Rava said that Rav Seḥora said that Rav Huna said: One does not mention it. And if, nevertheless, he comes to mention it, he mentions it in the blessing of thanksgiving. The Gemara relates that Rav Huna bar Yehuda happened by Rava’s house on Hanukkah. When, after eating, he came to recite Grace after Meals, he thought to mention Hanukkah in the blessing: Who builds Jerusalem. Rav Sheshet said to the yeshiva students: One mentions Hanukkah in Grace after Meals just as he does in the Amida prayer. Just as in the Amida prayer one mentions Hanukkah in the blessing of thanksgiving, so too, in Grace after Meals one mentions Hanukkah in the blessing of thanksgiving. Based on the previous dilemma, an additional dilemma was raised before the Sages: What is the ruling with regard to the obligation to mention the New Moon in Grace after Meals? The dilemma is: If you say that on Hanukkah, since it is only by rabbinic law, one need not mention it in Grace after Meals; perhaps the New Moon, which is by Torah law, one is required to mention it. Or, perhaps since it is not a day on which it is prohibited to perform labor, one need not mention it. The Sages disputed this matter: Rav said: One mentions the New Moon in Grace after Meals. Rabbi Ḥanina said: One does not mention it. Rav Zerika said: Take the halakha of Rav in your hand as authoritative, since Rabbi Oshaya holds in accordance with his opinion. As Rabbi Oshaya taught in a Tosefta: Days on which there is an additional offering sacrificed in the Temple, i.e., the New Moon and the intermediate days of a Festival; in the evening, morning, and afternoon prayers, one recites the eighteen blessings of the Amida prayer and says a passage pertaining to the event of the day during the blessing of Temple service. And if he did not recite it, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. And on those days, there is no kiddush recited over the cup of wine at the start of the day, but there is mention of the day recited in Grace after Meals, in accordance with Rav’s opinion. Days on which there is no additional offering, i.e., Monday, and Thursday, and fast days, and non-priestly watches [ma’amadot], have a different legal status as detailed below. Before drawing a conclusion, the Gemara seeks to clarify: Monday and Thursday, what is their purpose in this discussion, i.e., why are Monday and Thursday mentioned here if no special prayers are recited on those days? The Gemara explains: Rather, certainly the reference is to Monday and Thursday and Monday that are fast days for rain and of ma’amadot. On those days, in the evening, morning, and afternoon prayers, one recites eighteen blessings and recites a passage pertaining to the event of the day, i.e., the fast, in the blessing: Who listens to prayer. However, if one did not mention it, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. And, on those days, there is no kiddush recited over a cup of wine, and there is no mention of the day recited in Grace after Meals. An additional dilemma was raised before the Sages: What is the ruling with regard to the obligation to mention Hanukkah in the additional prayer on Shabbat during Hanukkah or on the New Moon of Tevet, which falls during Hanukkah? The sides of the dilemma are: Do we say that since Hanukkah has no additional prayer of its own, and the additional prayer has no connection to Hanukkah, we do not mention it? Or, perhaps it is the essence of the day that is obligated in the mention of Hanukkah, in which case there is no distinction between the various prayers, and it should be mentioned in all four prayers, including the additional prayer on Shabbat and the New Moon. There is a dispute: Rav Huna and Rav Yehuda both said: One does not mention it. Rav Naḥman and Rabbi Yoḥanan both said: One mentions it. Abaye said to Rav Yosef: This opinion of Rav Huna and Rav Yehuda is Rav’s opinion, as Rav Giddel said that Rav said: In the case of the New Moon that occurs on Shabbat, the one who recites the portion from the Prophets [haftara] on Shabbat need not mention the New Moon in the blessing, as, if it were not Shabbat, there would be no reading from the Prophets on the New Moon. The haftara is unrelated to the New Moon, and therefore the New Moon is not mentioned in the blessing. The same should be true with regard to mention of Hanukkah in the additional service on the New Moon, as, if it were not the New Moon, he would not be reciting the additional service on Hanukkah. Therefore, when he recites the additional prayer, he need not mention Hanukkah. The Gemara rejects this comparison. Is this comparable? There, reading from the Prophets is not at all part of the service on the New Moon. Here, there is mention of Hanukkah in the evening, morning, and afternoon prayers. Rather, it is comparable to this: As Rav Aḥadvoi said that Rav Mattana said that Rav said: On a Festival that occurs on Shabbat, one who recites the portion from the Prophets during the afternoon service on Shabbat need not mention the Festival, as, if it were not Shabbat, there would be no reading from the Prophets during the afternoon service on a Festival. If so, even though there is a haftara during the morning service on a Festival, since they do not read from the Prophets in the afternoon, the reading is considered totally unrelated to the Festival and one does not mention the Festival. The same is true with regard to Hanukkah. One does not mention Hanukkah in the additional prayer.
וכיצד מברכין
ביום ראשון המדליק מברך שלש
והרואה מברך שתים בא"י אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר
ואומר הנרות האלו אנו מדליקין על הישועות ועל הניסים ועל הנפלאות אשר עשית לאבותינו ע"י כהניך הקדושים וכל (מצות) שמונת ימי חנוכה הנרות האלו קודש ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל נסיך ועל ישועתך
בא"י שהחיינו
ואומר שעשה נסים לאבותינו
אלו למדליק
אבל לרואה אינו אומר ביום ראשון אלא שתים שהחיינו ושעשה
מכאן ואילך [המדליק] מברך להדליק ושעשה
והרואה אומר (אשר עשה) [שעשה] נסים
... ואומרים בהודייה והודאת פלאות ותשועת כהנים אשר עשית בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול וחשמונאי ובניו וכן עשה עמנו יקוק אלקינו ואלקי אבותינו נסים ונפלאות ונודה לשמך לנצח בא"י הטוב
ונסים מרדכי ואסתר מזכירין אותן בהודייה ושניהן נזכרין בברכת המזון:
The benediction over the moon must not be said except at the conclusion of the Sabbath when one is in an exhilarated mood and well dressed. [43a] He directs his eyes towards the moon, places his feet together and pronounces the benediction ‘Who didst create the heavens by Thy word and all their hosts by the breath of Thy mouth. Thou didst set for them a fixed law and time that they should not change their ordained task. They are glad and rejoice to perform the will of their Possessor. They act loyally, for their action is truth. To the moon Thou didst say that it should renew itself with a precious light and a diadem of beauty for those who have been sustained from the womb who, like it, will be renewed in the future and glorify their Creator for the majesty of His kingdom. Blessed art Thou, O Lord, Who hallowest the New Moons’. Then one says three times, ‘An auspicious omen, an auspicious omen, shall it be for all Israel. Blessed be He Who formed thee, blessed be Thy Maker, blessed be thy Possessor, blessed be thy Creator’. Turning in the direction of the moon, he jumps three times and exclaims three times, ‘As I jump towards thee but do not touch thee, so if others should jump against me to hurt me may they not touch me. Let terror and dread fall upon them and may this be retrospective, Amen, Amen, Selah. Praise ye the Lord’. He then says ‘Peace’ three times to his fellow and goes home with a cheerful heart. That is [the conclusion of the regulations] concerning the interruptions for New Moons. What are the regulations respecting Ḥanukkah? The Rabbis said: On the twenty-fifth day of Kislew the Ḥanukkah lamp is kindled, and it is forbidden to use an old lamp; but if a person has only an old lamp, he must thoroughly heat it in fire; nor may [the Ḥanukkah lamp] be moved from its place before it is extinguished. The commandment to kindle it extends from sunset until the last person has left the street. And, although there is no actual proof, there is an allusion to it: The pillar of cloud by day [and the pillar of fire by night,] departed not. If it was lit in daytime, one must derive no benefit from it, nor may the benediction be said over it; for so [the Rabbis] said: No benediction is to be pronounced over the lamp before one enjoys its light. There is no need, however, to be concerned about changing the wick before it has been used up. It is a religious precept to place the Ḥanukkah lamp by the door which is near to the public domain, in such a manner that the mezuzah should be on the right hand and the Ḥanukkah lamp on the left, to fulfil what is stated, How fair and how pleasant art thou—how fair with the mezuzah and how pleasant with the Ḥanukkah lamp. The number of lights [for each night] is in accordance with the ruling of the School of Hillel, because in sacred matters one should proceed to a higher grade but not descend to a lower one, [and also because the number of lights should] correspond to the days [of the Festival] as they pass. In what manner are the benedictions said? On the first day, the person who kindles [the lamp] says three benedictions while the onlooker says two. The person who kindles says, ‘Blessed art Thou, O Lord, Who hast sanctified us by Thy commandments and hast given us command to kindle the light of Ḥanukkah’. Then he says, ‘We kindle these lights on account of the deliverances and the miracles and the wonders which Thou didst work for our fathers, by means of Thy holy priests. During all the eight days of Ḥanukkah these lights are sacred, and it is not permitted to make any profane use of them but we are only to look at them, in order that we may give thanks unto Thy name for thy wonders, Thy miracles and Thy deliverances’. [The third benediction is] ‘Blessed art Thou, O Lord, Who hast kept us in life’. [Before this] he says, ‘Who wroughtest miracles for our fathers’. These benedictions are for the person who kindles the lights, but the onlooker says on the first day only two benedictions: ‘Who hast kept us in life’ and ‘Who wroughtest miracles’. From that day onwards the person who kindles the lights says, ‘To kindle’ and ‘Who wroughtest’, while the onlooker only says ‘Who wroughtest miracles’. The precentor must say, ‘Thou art holy’ on the eight days of Ḥanukkah, and similarly on New Moons and on the intermediate days of a Festival, because beside the continual burnt-offering is written in connection with them. And R. Hiyya learnt: On any day on which there is a musaf ḳedushshah is said except on Ḥanukkah on which ḳedushshah is said although there is no musaf on it, because Hallel is included [in the service]. Some maintain [that it is said] on Purim also, because the scroll of Esther is read on it. In the benediction for Thanksgiving we include [on Ḥanukkah] ‘and thanks for the wonders and salvation of Thy priests which Thou hast wrought in the days of Mattathias, son of Joḥanan, High Priest, and the Hasmoneans his sons. So also, O Lord our God and God of our fathers, perform for us miracles and wonders, and we will give thanks unto Thy name for ever. Blessed art Thou, O Lord, Who art all-good’. The miracles [of the days] of Mordecai and Esther are also mentioned [on Purim] in the benediction for Thanksgiving. Both are likewise mentioned in the Grace after meals. The whole Hallel is recited during all the eight days of Ḥanukkah. During [the recital of] the first two chapters one may not return greetings, and there is no need to say that one must not give greetings. During [the recital of] the last two chapters one may give greetings out of fear; during the two middle chapters [greetings may be given] for the sake of peace or out of respect. The following are the first two chapters: Praise, O ye servants of the Lord and When Israel went forth. The two middle ones are: Not unto us and I love. The last two are: O praise the Lord and O give thanks unto the Lord. It is also necessary to say a benediction before them and read them melodiously. For R. Simeon b. Jehoẓadaḳ said: On eighteen days and one night the individual reads the whole Hallel and they are: the eight days of Ḥanukkah, the eight days of Tabernacles, the Festival of Solemn Assembly, the first Festival day of Passover and the night preceding it. In the Diaspora [the whole Hallel is read on] twenty-one days and two nights. The most proper way of performing the commandment is to read the Hallel psalms on the two nights [of Passover] in the Diaspora in the Synagogue, to say the benediction over them, and to recite them melodiously to fulfil what is stated, And let us exalt His name together. When, however, one reads [the Hallel] at home, there is no need to say the benediction because it has already been said in the congregational service. A scroll is then taken out and we read in the section of the princes, And he that presented his offering the first day was; and likewise for each day [the corresponding section of the offering] of that day, until the eighth day. On the Sabbath [during Ḥanukkah] one reads, And it came to pass on the day that Moses made an end up to so he made the candlestick. On the eighth day he reads from On the eighth day through all the sections until so he made the candlestick. On the Sabbath one also reads as the hafṭarah, Thus all the work … was finished. During the eight days of Ḥanukkah we read the following one day earlier: On the second day, On the third day, On the fourth day, On the fifth day, On the sixth day, On the seventh day, On the eighth day, so as to complete ten verses. When the New Moon of Ṭebeth falls on a Sunday, three persons read on the first day in the passage of the New Moon first, while the fourth reads the passage of Ḥanukkah, because that which is more frequent takes precedence, and so [the reading for the New Moon] precedes the other. On the second day, however, the order is not the same, but three persons read the passage of Ḥanukkah while the fourth reads that of the New Moon, because on the previous day the section of the New Moon had been read first. [This is the procedure] because R. Isaac Seḥorah asked R. Isaac Nappaḥa, ‘Which do we read [first] when the New Moon of Ṭebeth falls on a Sabbath?’ [He replied,] ‘In the section of kalloth Mosheh, while the mafṭir reads the passages relating to the Sabbath and the New Moon. If it falls on a week-day, on the first day [of the New Moon] three persons read [the passage] for the New Moon, the fourth reading that of Ḥanukkah; because that which is more frequent takes precedence. As, however, the section of the New Moon was read first, three persons are to be called up on the second day for the reading of the Ḥanukkah section, while the fourth reads the section of the New Moon, viz. And in your new moons to the end of the section. Why is this so? Because it is only on account of the musaf of New Moon that a fourth person is added. Behold [we have concluded the regulations respecting] the interruption which is made for the sake of Ḥanukkah.
... ואומרים "ועל התשועות ועל המלחמות". ויש אומרים "ועל הנפלאות".
ולי נראה דבחנוכה יש לומר "ועל המלחמות" שהרי החשמונאים נלחמו באנטיוכס.
אבל בפורים לא היה מלחמה, ויש לומר "ועל הנפלאות".
ואנו אומרים "כשם שעשית לאבותינו…", ורבינו הבית יוסף כתב דאין אומרים "כשם שעשית…" אלא מסיים "ועשית עמהם נסים וגבורות בימים ההם…" ויש אומרים שאומרים אותו. עד כאן לשונו. וטעם דיעה ראשונה: ד"כשם" משמע לשון תפילה, דכשם שעשית לאבותינו – כן תעשה לנו, ואין אומרים תפילה בשלש אחרונות. אבל יש אומרים שאומרים אותו, וכן הוא המנהג שלנו. דציבור שאני, כמו שאומרים בעשרת ימי תשובה "וכתוב…", "ובספר חיים".
ענף יוסף
ועל המלחמות - בשערי תפילה כתב שאצ"ל על בלא וא"ו. ור"ל שנותנים הודאה על התשועה שנעשה על המלחמות. אבל על נוסח ועל המלחמות קשה היאך נותנים הודאה על המלחמות והלא כתיב וחרב לא תעבור בארצכם אפילו חרב של שלום
ועל המלחמות - בשערי תפילה כתב שאצ"ל על בלא וא"ו. ור"ל שנותנים הודאה על התשועה שנעשה על המלחמות. אבל על נוסח ועל המלחמות קשה היאך נותנים הודאה על המלחמות והלא כתיב וחרב לא תעבור בארצכם אפילו חרב של שלום
ברוך שאמר - עמ' קמ"א
בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול
יש מפרשים, שהתואר כהן גדול מוסב על מתתיהו ולא על יוחנן, וכפי הנראה יצא להם זה ממה שאמרו במס' מגילה (י"א א') על הפ' בפרשת בחקתי, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם (כ"ו מ"ד) ופירשו, לא מאסתים - בימי כשדים, ולא געלתים - בימי יוונים, שהעמדתי להם חשמונאי ובניו ומתתיהו כהן גדול, הרי דמתואר בשם כהן גדול, ומזה למדו המפרשים הנזכרים דהתואר כאן "מתתיהו בן יוחנן כהן גדול" מוסב על מתתיהו ולא על יוחנן.
אבל באמת אין הדבר כן, כי כפי שמתבאר בספרי קורות הימים מתקופת החשמונאים ומלחמותיהם לא היה מתתיהו כהן גדול מעולם, ורק מפני שהוא היה הראשון אשר קינא ליקוק ולתורתו ולעמו ויצא בחרף נפש להציל את העם מכליון חרוץ - חלקו לו חז"ל כבוד, והוסיפו ליחוסו התולדי "כהן" את התואר "גדול" (כהן גדול), וזה על דרך הלשונות האדם הגדול (יהושע י"ד ט"ו), הגוי הגדול). ועוד כאלה, ובזמננו ובהרבה דורות שלפנינו וגם בדורנו היה והוה הרגילות להתוארים הרב הגדול. החכם הגדול.
וכנגד זה מצינו לאביו יוחנן ששימש בקודש (סוטה ל"ג א'), וביומא (ט' א') אמרו, ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה, ולכן ברור, שהתואר כהן גדול כאן מוסב על יוחנן
בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול
יש מפרשים, שהתואר כהן גדול מוסב על מתתיהו ולא על יוחנן, וכפי הנראה יצא להם זה ממה שאמרו במס' מגילה (י"א א') על הפ' בפרשת בחקתי, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם (כ"ו מ"ד) ופירשו, לא מאסתים - בימי כשדים, ולא געלתים - בימי יוונים, שהעמדתי להם חשמונאי ובניו ומתתיהו כהן גדול, הרי דמתואר בשם כהן גדול, ומזה למדו המפרשים הנזכרים דהתואר כאן "מתתיהו בן יוחנן כהן גדול" מוסב על מתתיהו ולא על יוחנן.
אבל באמת אין הדבר כן, כי כפי שמתבאר בספרי קורות הימים מתקופת החשמונאים ומלחמותיהם לא היה מתתיהו כהן גדול מעולם, ורק מפני שהוא היה הראשון אשר קינא ליקוק ולתורתו ולעמו ויצא בחרף נפש להציל את העם מכליון חרוץ - חלקו לו חז"ל כבוד, והוסיפו ליחוסו התולדי "כהן" את התואר "גדול" (כהן גדול), וזה על דרך הלשונות האדם הגדול (יהושע י"ד ט"ו), הגוי הגדול). ועוד כאלה, ובזמננו ובהרבה דורות שלפנינו וגם בדורנו היה והוה הרגילות להתוארים הרב הגדול. החכם הגדול.
וכנגד זה מצינו לאביו יוחנן ששימש בקודש (סוטה ל"ג א'), וביומא (ט' א') אמרו, ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה, ולכן ברור, שהתואר כהן גדול כאן מוסב על יוחנן
(לב) יֶאֱתָ֣יוּ חַ֭שְׁמַנִּים מִנִּ֣י מִצְרָ֑יִם כּ֥וּשׁ תָּרִ֥יץ יָ֝דָ֗יו לֵאלֹקִֽים׃
(32) Tribute-bearers shall come from Egypt;
Cush shall hasten its gifts to God.
Cush shall hasten its gifts to God.
(א) חשמנים. אנשים גדולים :
דובר שלום
להשכיחם תורתך. על התורה המושכלת עשו תחבולות להשכיחם. ועל חוקים הבלתי מושכלים עשו תחבולות להעבירם מהם לבל יעשום כלל. ויתכן עוד שקיום החוקים אינם מצד השכל רק מצד המצוה שיקוק ציוה לעשותם וכאשר הם עמדו להשכיחם תורתך שישכחו אשר התורה היא שלך ואתה צוית בזה עצמו גרמו להעבירם מחוקי רצונך.
להשכיחם תורתך. על התורה המושכלת עשו תחבולות להשכיחם. ועל חוקים הבלתי מושכלים עשו תחבולות להעבירם מהם לבל יעשום כלל. ויתכן עוד שקיום החוקים אינם מצד השכל רק מצד המצוה שיקוק ציוה לעשותם וכאשר הם עמדו להשכיחם תורתך שישכחו אשר התורה היא שלך ואתה צוית בזה עצמו גרמו להעבירם מחוקי רצונך.
ברוך שאמר - עמ' קמ"ד-קמ"ה
ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה יש להעיר על מה שלא נזכר בהודאה זו מענין הנס בפך השמן שלא היה בו בשיעור להדליק אלא ליום אחד והדליקו ממנו שמונה ימים, כמבואר מזה בארוכה. במס' שבת (כ"א ב').
ואפשר לומר בישוב הדבר עפ"י המשנה דאבות פ"ה משנה יקוק, דחשיב שם עשרה נסים שנעשו בבית המקדש, וכתבו המפרשים, אעפ"י דבגמרא יומא (כ"א ב') נחשבו עוד כמה נסים, אך במשנה חשבו רק אלה שהביאו תועלת גלויה ומוחשית לעולם. ולפי זה אפשר לומר כאן דחשיב בנוסח הודאה זו רק נס המלחמות שהיו ידועות בעולם והביאו תועלת מוחשית, מה שאין כן הנס מפך השמן היה ידוע רק ליחידי סגולה שהיו בביהמ"ק, ותועלתו היתה רק אצילית קדושה שלא חש ידעו מזה, ולכן השמיטוהו. בה המון העם וממילא לא חשו החובה להודות על זה, וקובעי נוסח ההודאה ידעו מזה, ולכן השמיטוהו.
אך שסר זה דבר פלא, דלעומת זה שבנוסח ההודאה בתפלה בא רק דבר המלחמות ונשמט ענין פך השמן - הנה כנגד זה בגמרא שבת (כ"א ב') בההרצאה על ענין חנוכה נזכר אך ורק ענין הנס מפך השמן, ודבר המלחמות נשמט, נזכר רק כמו בדרך העברה קלה ואגב עיקר הענין מפך השמן שבא באריכות מפורטת. ומזה מתבאר לכאורה, דכל ענין חנוכה והדלקת הנרות וההלל וברכת ההודאה, הכל וכולם באים רק על גס מפך השמן, וכמו שפירש"י שם, בעוד אשר מנוסח ההודאה שבתפלה מתבאר להיפך, דעיקר קביעות חנוכה הוא רק לזכרון תוצאת המלחמה, כיון דלענין נס פך השמן אין זכר בכל הנוסח, ואיך יתפרשו הנגודים האלה.
ואפשר להסביר טעם הגמרא שהשמיטו לספר מענין המלחמות (כי טעם נוסח התפלה כבר בארנו), משום דבאמת דבר הנצחון של ישראל במלחמה אינו מורה בהחלט על קרבת יקוק לישראל, אחרי כי חק הוא לההשגחה להגן בעד הנרדף ... ולא כן בנס פך השמן היה ניכר הנס בהשגחה מיוחדת, כי אחרי שטמאו הצרים את כל השמנים שבהיכל כמ"ש בגמרא שם טמאו כל השמנים שבהיכל ולא נגעו בפך זה ונשאר בתומתו. ולכן בגמרא, שהציעו החכמים בבית המדרש לפני התלמידים והלומדים מענין חנוכה ספרו מהמאורע המעידה ביותר על השגחת יקוק על ישראל מאהבתו אותם, וזה ניכר יותר בשלמות השמן, ולא ספרו מהמלחמות, מפני שמזה אין היכר מוחלט על קרבת יקוק לישראל, כי אפשר שנצחו רק משום שיקוק יבקש את הנרדף, כמו שנתבאר. אבל המסדר את נוסח ההודאה הזאת בתפלה, וקבעו לכל העם, וזה הנס מפך השמן לא היה ניכר בענינו בגלוי, והיה נראה רק ליחידי סגולה בבית המקדש, והעם ראה תשועת יקוק בגלוי רק בהמלחמות, לכן קבעו להם רק ענין זה וכמו שבארנו למעלה.
ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה יש להעיר על מה שלא נזכר בהודאה זו מענין הנס בפך השמן שלא היה בו בשיעור להדליק אלא ליום אחד והדליקו ממנו שמונה ימים, כמבואר מזה בארוכה. במס' שבת (כ"א ב').
ואפשר לומר בישוב הדבר עפ"י המשנה דאבות פ"ה משנה יקוק, דחשיב שם עשרה נסים שנעשו בבית המקדש, וכתבו המפרשים, אעפ"י דבגמרא יומא (כ"א ב') נחשבו עוד כמה נסים, אך במשנה חשבו רק אלה שהביאו תועלת גלויה ומוחשית לעולם. ולפי זה אפשר לומר כאן דחשיב בנוסח הודאה זו רק נס המלחמות שהיו ידועות בעולם והביאו תועלת מוחשית, מה שאין כן הנס מפך השמן היה ידוע רק ליחידי סגולה שהיו בביהמ"ק, ותועלתו היתה רק אצילית קדושה שלא חש ידעו מזה, ולכן השמיטוהו. בה המון העם וממילא לא חשו החובה להודות על זה, וקובעי נוסח ההודאה ידעו מזה, ולכן השמיטוהו.
אך שסר זה דבר פלא, דלעומת זה שבנוסח ההודאה בתפלה בא רק דבר המלחמות ונשמט ענין פך השמן - הנה כנגד זה בגמרא שבת (כ"א ב') בההרצאה על ענין חנוכה נזכר אך ורק ענין הנס מפך השמן, ודבר המלחמות נשמט, נזכר רק כמו בדרך העברה קלה ואגב עיקר הענין מפך השמן שבא באריכות מפורטת. ומזה מתבאר לכאורה, דכל ענין חנוכה והדלקת הנרות וההלל וברכת ההודאה, הכל וכולם באים רק על גס מפך השמן, וכמו שפירש"י שם, בעוד אשר מנוסח ההודאה שבתפלה מתבאר להיפך, דעיקר קביעות חנוכה הוא רק לזכרון תוצאת המלחמה, כיון דלענין נס פך השמן אין זכר בכל הנוסח, ואיך יתפרשו הנגודים האלה.
ואפשר להסביר טעם הגמרא שהשמיטו לספר מענין המלחמות (כי טעם נוסח התפלה כבר בארנו), משום דבאמת דבר הנצחון של ישראל במלחמה אינו מורה בהחלט על קרבת יקוק לישראל, אחרי כי חק הוא לההשגחה להגן בעד הנרדף ... ולא כן בנס פך השמן היה ניכר הנס בהשגחה מיוחדת, כי אחרי שטמאו הצרים את כל השמנים שבהיכל כמ"ש בגמרא שם טמאו כל השמנים שבהיכל ולא נגעו בפך זה ונשאר בתומתו. ולכן בגמרא, שהציעו החכמים בבית המדרש לפני התלמידים והלומדים מענין חנוכה ספרו מהמאורע המעידה ביותר על השגחת יקוק על ישראל מאהבתו אותם, וזה ניכר יותר בשלמות השמן, ולא ספרו מהמלחמות, מפני שמזה אין היכר מוחלט על קרבת יקוק לישראל, כי אפשר שנצחו רק משום שיקוק יבקש את הנרדף, כמו שנתבאר. אבל המסדר את נוסח ההודאה הזאת בתפלה, וקבעו לכל העם, וזה הנס מפך השמן לא היה ניכר בענינו בגלוי, והיה נראה רק ליחידי סגולה בבית המקדש, והעם ראה תשועת יקוק בגלוי רק בהמלחמות, לכן קבעו להם רק ענין זה וכמו שבארנו למעלה.
מי מרום י"ג - עמ' ק"ט
ידוע מה שתמהו
במה שקבעו זכר הנם בעיקר על נס פך השמן, ולא על עיקר גילוי הגבורה שנצחו החשמונאים את היונים, גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים.
גם יש להבין הלא נס בשמן, נעשה כל יום בבית המקדש, שהנר המערבי היה נותן בו כמדת. שאר הנרות, ובו היה מדליק ובו מסיים (סיפרא פרשת אמור פרשה יג),
ועוד יש להבין אם עיקר קביעות ימי החנוכה הוא בעבור נס פך. השמן, מדוע אין אנו מכירים את זה ב"על הנסים".
ובאור הענין, שבאמת על נס כזה של פך השמן, לא היינו קובעים ימי הלל והודאה, דמאי היה איכפת לנו אם לא היה שמן, הרי בלא שמן, אין מצות הדלקה, אלא שבעיקר בא הנס להוראה שלא זזה שכינה מישראל - שהרי המנורה באה ללמד ששכינה שרויה בישראל. (ראה שכת כב, ב), ואין עוד מלבדו משגיח על כל הנמצאים בפרטי פרטיות.
על כן על דבר נצחון החשמונאים, אפשר היה לטעות, הלילה, שבדרך טבע היה זה, שהחשמונאים היו גבורי כח ובעלי מרץ ומסרו נפשם ועלתה להם לנצח את היוונים, ולפעמים החכם בחכמתו מנצח את הנבור בגבורתו. לזאת בא אחר כך גם השמן, נס גלוי וגדול כל כך, כדי להורות שכל הנצחון היה רק על ידי נס, כי השכינה לא זוה מישראל.
זהו מה שאומרים "פרסומי ניסא", אין הכונה פרסום נס פך השמן, אלא שעל ידי נר החנוכה שאנו מדליקין, אנו מפרסמים את הנס של הנצחון, שהכל היה דרך נס ולא דרך טבע.
נמצא שעיקר קביעות ימי החנוכה, היה בעבור הנצחון. אלא שנס השמן שבסופו הוכיח על תחלתו שכל הנצחון בדרך נס ויש לקבוע על זה הלל והודאה. לכן אנו מדליקין ח' ימים, - אע"פ שנס השמן לא היה אלא שבעה ימים, כמו שהקשו הקדמונים, - לפי שעיקר קביעות הימים על הנצחון הוא. לכן אנו מדליקין ביום כ"ה בכסליו שבו היה הנצחון, ובא להזכירנו שהכל היה בדרך נס. אח"כ אנו מדליקין עוד ז' ימים שהיה בהם נס השמן, והם באים להורות על תוקפו של נס הנצחון.
ידוע מה שתמהו
במה שקבעו זכר הנם בעיקר על נס פך השמן, ולא על עיקר גילוי הגבורה שנצחו החשמונאים את היונים, גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים.
גם יש להבין הלא נס בשמן, נעשה כל יום בבית המקדש, שהנר המערבי היה נותן בו כמדת. שאר הנרות, ובו היה מדליק ובו מסיים (סיפרא פרשת אמור פרשה יג),
ועוד יש להבין אם עיקר קביעות ימי החנוכה הוא בעבור נס פך. השמן, מדוע אין אנו מכירים את זה ב"על הנסים".
ובאור הענין, שבאמת על נס כזה של פך השמן, לא היינו קובעים ימי הלל והודאה, דמאי היה איכפת לנו אם לא היה שמן, הרי בלא שמן, אין מצות הדלקה, אלא שבעיקר בא הנס להוראה שלא זזה שכינה מישראל - שהרי המנורה באה ללמד ששכינה שרויה בישראל. (ראה שכת כב, ב), ואין עוד מלבדו משגיח על כל הנמצאים בפרטי פרטיות.
על כן על דבר נצחון החשמונאים, אפשר היה לטעות, הלילה, שבדרך טבע היה זה, שהחשמונאים היו גבורי כח ובעלי מרץ ומסרו נפשם ועלתה להם לנצח את היוונים, ולפעמים החכם בחכמתו מנצח את הנבור בגבורתו. לזאת בא אחר כך גם השמן, נס גלוי וגדול כל כך, כדי להורות שכל הנצחון היה רק על ידי נס, כי השכינה לא זוה מישראל.
זהו מה שאומרים "פרסומי ניסא", אין הכונה פרסום נס פך השמן, אלא שעל ידי נר החנוכה שאנו מדליקין, אנו מפרסמים את הנס של הנצחון, שהכל היה דרך נס ולא דרך טבע.
נמצא שעיקר קביעות ימי החנוכה, היה בעבור הנצחון. אלא שנס השמן שבסופו הוכיח על תחלתו שכל הנצחון בדרך נס ויש לקבוע על זה הלל והודאה. לכן אנו מדליקין ח' ימים, - אע"פ שנס השמן לא היה אלא שבעה ימים, כמו שהקשו הקדמונים, - לפי שעיקר קביעות הימים על הנצחון הוא. לכן אנו מדליקין ביום כ"ה בכסליו שבו היה הנצחון, ובא להזכירנו שהכל היה בדרך נס. אח"כ אנו מדליקין עוד ז' ימים שהיה בהם נס השמן, והם באים להורות על תוקפו של נס הנצחון.
תפלה כהלכתה , כ"ג, קכ"ז
הרגילים מדי פעם להתפלל "מנחה קצרה" בחנוכה ופורים - עליהם להמנע מכך (שנג). ואין לדלג על "על הניסים" כדי להספיק לאמירת קדושה עם הציבור, כשם שאין לומר "שלום רב" במקום "שים שלום", לשם כך.
(שנג) הגר"א קוטלר זצ"ל הקפיד על כך עפ"י תוס' לשבת כ"ד ע"א ד"ה מהו, שאמירת על הניסים ע"י הש"ץ - םרסום הנס בתפילה. וראה כה"ח תרע"א, ע"ט שנכון להקדים מנחה בחנוכה להדלקה אפילו בע"ש, ומ"מ בלא להפסיד תפיב"צ - כדלהלן סעיף ק"ל
הרגילים מדי פעם להתפלל "מנחה קצרה" בחנוכה ופורים - עליהם להמנע מכך (שנג). ואין לדלג על "על הניסים" כדי להספיק לאמירת קדושה עם הציבור, כשם שאין לומר "שלום רב" במקום "שים שלום", לשם כך.
(שנג) הגר"א קוטלר זצ"ל הקפיד על כך עפ"י תוס' לשבת כ"ד ע"א ד"ה מהו, שאמירת על הניסים ע"י הש"ץ - םרסום הנס בתפילה. וראה כה"ח תרע"א, ע"ט שנכון להקדים מנחה בחנוכה להדלקה אפילו בע"ש, ומ"מ בלא להפסיד תפיב"צ - כדלהלן סעיף ק"ל
מקורות לנוסח התפילה
על הנסים על שם נתת ליריאיך נס להתנוסס.
ועל הפורקן על שם ויפרקנו מצרינו ועל שם ויפדך מבית עבדים ומתרגמינן ופרקך.
ועל התשועות על שם הושיעה את עמך ועל שם ויהי להם למושיע.
ועל הגבורות על שם יקוק כגבור יצא.
ועל הנפלאות על שם נפלאותיך ומחשבותיך אלינו.
ועל הנחמות על שם אנכי אנכי הוא מנחמכם.
שעשית עמנו ועם אבותינו ע"ש המעלה אותנו ואת אבותינו ממצרים.
בימים ההם כך הוא לשון הפסוק במגלה.
בזמן הזה על שם בזמניהם בכל שנה ושנה.
בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו פירוש יוחנן המכונה חשמונאי.
ואע"ף שהיו חשמונאי ובניו חסידים ואנשי מעשה לקחו להם המלוכה שלא כהוגן שהם היו כהנים וכהן אין לו חלק במלכות שנאמר ולמען יאריך ימים על ממלכתו וסמיך ליה לא יהיה לכהנים הלוים ולפי שנעטרו בעטרה שאינה שלהם סבב הבור' ית' וקם הורודוס שהיה עבד מעבדי חשמונאי וכלה את זרעם ולא השאיר מהם שריד ופליט.
כשעמדה מלכות יון הרשעה על שם ועמד מלך גבור הנאמר בדניאל על מלכות יון.
ואין לומר כשעמדה עליהם אלא כשעמדה בלבד לפי שאומר אחר כך על עמך ישראל.
לשכחם תורתך על שם להשכיח את עמי שמי.
ואין לומ' מתורתך במ"ם תחלה אלא תורתך בלא מ"ם וכן הוא בסדר רבינו סעדיה וכן כתב ה"ר מאיר מרוטנבורק.
ולהעבירם מחוקי רצונך על שם כי עברו תורות חלפו חק שגזרו עליהם שמד שלא יקיימו ראש חדש שבת ומילה שהם עיקרי התורה.
ואתה ברחמיך הרבים, על שם וברחמיך הרבים לא עזבתם.
עמדת להם בעת צרתם עמידה כנגד עמידה שעמדה עליהם מלכות יון.
רבת את ריבם כבר זכרנוהו למעלה.
ודנת את דינם על שם דן דין עני.
ונקמת את נקמתם על שם ונקמתי את נקמתם ועל שם האל הנותן נקמות לי.
ומסרת גבורים ביד חלשים על שם החלש יאמר גבור אני.
ורבים ביד מעטים על שם להושיע ברב או במעט כי הם היו רבים ונצחום חמשה בני מתתיה כמו שמפור' במגלת אנטיוכוס.
ורשעים ביד צדיקים הגוים נקראים רשעים שנא' וברשעת הגוים האלה וישראל נקראים צדיקים שנאמר ועמך כלם צדיקים.
וטמאים ביד טהורים הגוים נקראים טמאים שנאמ' כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא וישראל נקראים טהורים שנא' קדש ישראל ליקוק וכתי' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.
וזדים ביד עוסקי תורתך על שם טפלו עלי שקר זדים.
לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך על שם לא למענכם אני עושה נאם יקוק אלקים יודע לכם כי אם לשם קדשי וגומ' וכתיב בתריה וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים.
ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן על שם ויעש יקוק תשועה גדולה לכל ישראל.
ואחר כך באו בניך לדביר ביתך על שם ודביר בתוך הבית.
ופינו את היכלך על שם ופנו את הבית.
וטהרו את מקדשך על שם לטהר את הבית.
והדליקו נרות בחצרות קדשך על שם הרבה העצים הדלק האש.
ואמר בחצרות קדשך על שם בחצרות קדשי.
ואמרו הלל והודאה לשמך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לפניך על שם אודה שמך כי עשית פלא.
והמון העם אינם אומרים ואחר כך באו בניך וכו'. ונכון לאומרו כי הוא עיקר הנס וגם רב עמרם ורבינו סעדיה כתבוהו.
כשם שעשית עמהם פלא כן עשה עמנו וכו' כתב הרב ר' מאיר מרוטנבורק שאין ראוי לומר כשם שעשית עמהם פלא ונס לפי שאין ראוי לומ' תפלה בהודאה.
ויש אומרים כיון שהוא צורך רבים יכולין לאומרו כמו שאומר בהודאה וכתוב לחיים טובים שהוא תפלה ... וגם רב עמרם רבינו סעדיה והרמב"ם ז"ל כתבוהו ונהגו לאומרו. וחוזר למקום שפסק וגומר התפלה.
(ו) נָ֘תַ֤תָּה לִּירֵאֶ֣יךָ נֵּ֭ס לְהִתְנוֹסֵ֑ס מִ֝פְּנֵ֗י קֹ֣שֶׁט סֶֽלָה׃
(6) Give those who fear You because of Your truth
a banner for rallying.-a Selah.
a banner for rallying.-a Selah.
(כד) וַיִּפְרְקֵ֥נוּ מִצָּרֵ֑ינוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
(24) and rescued us from our enemies,
His steadfast love is eternal;
His steadfast love is eternal;
כִּי֩ מֵֽאַהֲבַ֨ת יקוק אֶתְכֶ֗ם וּמִשָּׁמְר֤וּ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא יקוק אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם׃
but it was because יקוק favored you and kept the oath made to your fathers that יקוק freed you with a mighty hand and rescued you from the house of bondage, from the power of Pharaoh king of Egypt.
(מה) וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אֶל־שָׁא֗וּל הֲֽיוֹנָתָ֤ן ׀ יָמוּת֙ אֲשֶׁ֣ר עָ֠שָׂ֠ה הַיְשׁוּעָ֨ה הַגְּדוֹלָ֣ה הַזֹּאת֮ בְּיִשְׂרָאֵל֒ חָלִ֗ילָה חַי־יקוק אִם־יִפֹּ֞ל מִשַּׂעֲרַ֤ת רֹאשׁוֹ֙ אַ֔רְצָה כִּֽי־עִם־אֱלֹקִ֥ים עָשָׂ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּפְדּ֥וּ הָעָ֛ם אֶת־יוֹנָתָ֖ן וְלֹא־מֵֽת׃ {ס}
(45) But the troops said to Saul, “Shall Jonathan die, after bringing this great victory to Israel? Never! As the LORD lives, not a hair of his head shall fall to the ground! For he brought this day to pass with the help of God.” Thus the troops saved Jonathan and he did not die.
הוֹשִׁ֤יעָה ׀ אֶת־עַמֶּ֗ךָ וּבָרֵ֥ךְ אֶת־נַחֲלָתֶ֑ךָ וּֽרְעֵ֥ם וְ֝נַשְּׂאֵ֗ם עַד־הָעוֹלָֽם׃
Deliver and bless Your very own people;
tend them and sustain them forever.
tend them and sustain them forever.
וַיֹּ֙אמֶר֙ אַךְ־עַמִּ֣י הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹ֣א יְשַׁקֵּ֑רוּ וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְמוֹשִֽׁיעַ׃
He thought: Surely they are My people,
Children who will not play false.
So He was their Deliverer.
Children who will not play false.
So He was their Deliverer.
יקוק כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר׃ (ס)
The LORD goes forth like a warrior,
Like a fighter He whips up His rage.
He yells, He roars aloud,
He charges upon His enemies.
Like a fighter He whips up His rage.
He yells, He roars aloud,
He charges upon His enemies.
רַבּ֤וֹת עָשִׂ֨יתָ ׀ אַתָּ֤ה ׀ יקוק אֱלֹקַי֮ נִֽפְלְאֹתֶ֥יךָ וּמַחְשְׁבֹתֶ֗יךָ אֵ֫לֵ֥ינוּ אֵ֤ין ׀ עֲרֹ֬ךְ אֵלֶ֗יךָ אַגִּ֥ידָה וַאֲדַבֵּ֑רָה עָ֝צְמ֗וּ מִסַּפֵּֽר׃
You, O LORD my God, have done many things;
the wonders You have devised for us
cannot be set out before You;-a
I would rehearse the tale of them,
but they are more than can be told.
the wonders You have devised for us
cannot be set out before You;-a
I would rehearse the tale of them,
but they are more than can be told.
(יב) אָנֹכִ֧י אָנֹכִ֛י ה֖וּא מְנַחֶמְכֶ֑ם מִי־אַ֤תְּ וַתִּֽירְאִי֙ מֵאֱנ֣וֹשׁ יָמ֔וּת וּמִבֶּן־אָדָ֖ם חָצִ֥יר יִנָּתֵֽן׃
(12) I, I am He who comforts you!
What ails you that you fear
Man who must die,
Mortals who fare like grass?
What ails you that you fear
Man who must die,
Mortals who fare like grass?
וְלֹ֣א אָמְר֔וּ אַיֵּ֣ה יקוק הַמַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַמּוֹלִ֨יךְ אֹתָ֜נוּ בַּמִּדְבָּ֗ר בְּאֶ֨רֶץ עֲרָבָ֤ה וְשׁוּחָה֙ בְּאֶ֙רֶץ֙ צִיָּ֣ה וְצַלְמָ֔וֶת בְּאֶ֗רֶץ לֹֽא־עָ֤בַר בָּהּ֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָשַׁ֥ב אָדָ֖ם שָֽׁם׃
They never asked themselves, “Where is the LORD,
Who brought us up from the land of Egypt,
Who led us through the wilderness,
A land of deserts and pits,
A land of drought and darkness,
A land no man had traversed,
Where no human being had dwelt?”
Who brought us up from the land of Egypt,
Who led us through the wilderness,
A land of deserts and pits,
A land of drought and darkness,
A land no man had traversed,
Where no human being had dwelt?”
בימים ההם היה כהן בישראל ושמו מתתיהו בן יוחנן בן שמעון מבני יהויריב בירושלים והוא יושב בהר מודעית.
In those days arose Mattathias the son of John, the son of Simeon, a priest of the sons of Joarib, from Jerusalem, and dwelt in Modin.
(כא) לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וְאֵ֛ת יוֹם־חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ בְּכׇל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃
(21) charging them to observe the fourteenth and fifteenth days of Adar, every year—
לְקַיֵּ֡ם אֵת־יְמֵי֩ הַפֻּרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בִּזְמַנֵּיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁר֩ קִיַּ֨ם עֲלֵיהֶ֜ם מָרְדֳּכַ֤י הַיְּהוּדִי֙ וְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר קִיְּמ֥וּ עַל־נַפְשָׁ֖ם וְעַל־זַרְעָ֑ם דִּבְרֵ֥י הַצֹּמ֖וֹת וְזַעֲקָתָֽם׃
These days of Purim shall be observed at their proper time, as Mordecai the Jew—and now Queen Esther—has obligated them to do, and just as they have assumed for themselves and their descendants the obligation of the fasts with their lamentations.
וְעָמַ֖ד מֶ֣לֶךְ גִּבּ֑וֹר וּמָשַׁל֙ מִמְשָׁ֣ל רַ֔ב וְעָשָׂ֖ה כִּרְצוֹנֽוֹ׃
Then a warrior king will appear who will have an extensive dominion and do as he pleases.
הַחֹשְׁבִ֗ים לְהַשְׁכִּ֤יחַ אֶת־עַמִּי֙ שְׁמִ֔י בַּחֲל֣וֹמֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יְסַפְּר֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ כַּאֲשֶׁ֨ר שָׁכְח֧וּ אֲבוֹתָ֛ם אֶת־שְׁמִ֖י בַּבָּֽעַל׃
the plan to make My people forget My name, by means of the dreams which they tell each other, just as their fathers forgot My name because of Baal?
וְהָאָ֥רֶץ חָנְפָ֖ה תַּ֣חַת יֹשְׁבֶ֑יהָ כִּֽי־עָבְר֤וּ תוֹרֹת֙ חָ֣לְפוּ חֹ֔ק הֵפֵ֖רוּ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃
For the earth was defiled
Under its inhabitants;
Because they transgressed teachings,
Violated laws,
Broke the ancient covenant.
Under its inhabitants;
Because they transgressed teachings,
Violated laws,
Broke the ancient covenant.
(יג) וְאָמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ יקוק אֱלֹקֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן־הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָאַלְמָנָ֔ה כְּכׇל־מִצְוָתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹֽא־עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֺתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי׃
(13) you shall declare before your God יקוק: “I have cleared out the consecrated portion from the house; and I have given it to the [family of the] Levite, the stranger, the fatherless, and the widow, just as You commanded me; I have neither transgressed nor neglected any of Your commandments:
וּֽבְרַחֲמֶ֧יךָ הָרַבִּ֛ים לֹֽא־עֲשִׂיתָ֥ם כָּלָ֖ה וְלֹ֣א עֲזַבְתָּ֑ם כִּ֛י אֵֽל־חַנּ֥וּן וְרַח֖וּם אָֽתָּה׃
Still, in Your great compassion You did not make an end of them or abandon them, for You are a gracious and compassionate God.
(נח) רַ֧בְתָּ אדושם רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי׃ {ס}
(58) You championed my cause, O Lord,
You have redeemed my life.
You have redeemed my life.
דָּ֛ן דִּין־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן אָ֣ז ט֑וֹב הֲלוֹא־הִ֛יא הַדַּ֥עַת אֹתִ֖י נְאֻם־יקוק׃
He upheld the rights of the poor and needy—
Then all was well.
That is truly heeding Me-d
—declares the LORD.
Then all was well.
That is truly heeding Me-d
—declares the LORD.
לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יקוק הִנְנִי־רָב֙ אֶת־רִיבֵ֔ךְ וְנִקַּמְתִּ֖י אֶת־נִקְמָתֵ֑ךְ וְהַחֲרַבְתִּי֙ אֶת־יַמָּ֔הּ וְהֹבַשְׁתִּ֖י אֶת־מְקוֹרָֽהּ׃
Assuredly, thus said the LORD:
I am going to uphold your cause
And take vengeance for you;
I will dry up her sea
And make her fountain run dry.
I am going to uphold your cause
And take vengeance for you;
I will dry up her sea
And make her fountain run dry.
(מח) הָאֵ֗ל הַנּוֹתֵ֣ן נְקָמ֣וֹת לִ֑י וַיַּדְבֵּ֖ר עַמִּ֣ים תַּחְתָּֽי׃
(48) the God who has vindicated me
and made peoples subject to me,
and made peoples subject to me,
כֹּ֤תּוּ אִתֵּיכֶם֙ לַֽחֲרָב֔וֹת וּמַזְמְרֹֽתֵיכֶ֖ם לִרְמָחִ֑ים הַֽחַלָּ֔שׁ יֹאמַ֖ר גִּבּ֥וֹר אָֽנִי׃
Beat your plowshares into swords,
And your pruning hooks into spears.
Let even the weakling say, “I am strong.”
And your pruning hooks into spears.
Let even the weakling say, “I am strong.”
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶל־הַנַּ֣עַר ׀ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֗יו לְכָה֙ וְנַעְבְּרָ֗ה אֶל־מַצַּב֙ הָעֲרֵלִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אוּלַ֛י יַעֲשֶׂ֥ה יקוק לָ֑נוּ כִּ֣י אֵ֤ין לַֽיקוק מַעְצ֔וֹר לְהוֹשִׁ֥יעַ בְּרַ֖ב א֥וֹ בִמְעָֽט׃
Jonathan said to the attendant who carried his arms, “Come, let us cross over to the outpost of those uncircumcised fellows. Perhaps the LORD will act in our behalf, for nothing prevents the LORD from winning a victory by many or by few.”
אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף יקוק אֱלֹקֶ֨יךָ אֹתָ֥ם ׀ מִלְּפָנֶיךָ֮ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי יקוק לָרֶ֖שֶׁת אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה יקוק מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ׃
And when your God יקוק has thrust them from your path, say not to yourselves, “יהוה has enabled us to possess this land because of our virtues”; it is rather because of the wickedness of those nations that יקוק is dispossessing them before you.
וְעַמֵּךְ֙ כֻּלָּ֣ם צַדִּיקִ֔ים לְעוֹלָ֖ם יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ נֵ֧צֶר מטעו [מַטָּעַ֛י] מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֖י לְהִתְפָּאֵֽר׃
And your people, all of them righteous,
Shall possess the land for all time;
They are the shoot that I planted,
My handiwork in which I glory.
Shall possess the land for all time;
They are the shoot that I planted,
My handiwork in which I glory.
עוּרִ֥י עוּרִ֛י לִבְשִׁ֥י עֻזֵּ֖ךְ צִיּ֑וֹן לִבְשִׁ֣י ׀ בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֣י לֹ֥א יוֹסִ֛יף יָבֹא־בָ֥ךְ ע֖וֹד עָרֵ֥ל וְטָמֵֽא׃
Awake, awake, O Zion!
Clothe yourself in splendor;
Put on your robes of majesty,
Jerusalem, holy city!
For the uncircumcised and the unclean
Shall never enter you again.
Clothe yourself in splendor;
Put on your robes of majesty,
Jerusalem, holy city!
For the uncircumcised and the unclean
Shall never enter you again.
קֹ֤דֶשׁ יִשְׂרָאֵל֙ לַיקוק רֵאשִׁ֖ית תְּבוּאָתֹ֑ה כָּל־אֹכְלָ֣יו יֶאְשָׁ֔מוּ רָעָ֛ה תָּבֹ֥א אֲלֵיהֶ֖ם נְאֻם־יקוק׃ (פ)
Israel was holy to the LORD,
The first fruits of His harvest.
All who ate of it were held guilty;
Disaster befell them
—declares the LORD.
The first fruits of His harvest.
All who ate of it were held guilty;
Disaster befell them
—declares the LORD.
וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם מִכֹּ֧ל טֻמְאוֹתֵיכֶ֛ם וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם אֲטַהֵ֥ר אֶתְכֶֽם׃
I will sprinkle clean water upon you, and you shall be clean: I will cleanse you from all your uncleanness and from all your fetishes.
טָפְל֬וּ עָלַ֣י שֶׁ֣קֶר זֵדִ֑ים אֲ֝נִ֗י בְּכָל־לֵ֤ב ׀ אֱצֹּ֬ר פִּקּוּדֶֽיךָ׃
Though the arrogant have accused me falsely,
I observe Your precepts wholeheartedly.
I observe Your precepts wholeheartedly.
(נא) זֵ֭דִים הֱלִיצֻ֣נִי עַד־מְאֹ֑ד מִ֝תּ֥וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א נָטִֽיתִי׃
(51) Though the arrogant have cruelly mocked me,
I have not swerved from Your teaching.
I have not swerved from Your teaching.
לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אדושם יקוק לֹ֧א לְמַעַנְכֶ֛ם אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי֙ אֲשֶׁ֣ר חִלַּלְתֶּ֔ם בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אתֶם שָֽׁם׃
Say to the House of Israel: Thus said the Lord GOD: Not for your sake will I act, O House of Israel, but for My holy name, which you have caused to be profaned among the nations to which you have come.
וְקִדַּשְׁתִּ֞י אֶת־שְׁמִ֣י הַגָּד֗וֹל הַֽמְחֻלָּל֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר חִלַּלְתֶּ֖ם בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֨וּ הַגּוֹיִ֜ם כִּי־אֲנִ֣י יקוק נְאֻם֙ אדושם יקוק בְּהִקָּדְשִׁ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם׃
I will sanctify My great name which has been profaned among the nations—among whom you have caused it to be profaned. And the nations shall know that I am the LORD—declares the Lord GOD—when I manifest My holiness before their eyes through you.
וַיָּשֶׂם֩ אֶת־נַפְשׁ֨וֹ בְכַפּ֜וֹ וַיַּ֣ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֗י וַיַּ֨עַשׂ יקוק תְּשׁוּעָ֤ה גְדוֹלָה֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל רָאִ֖יתָ וַתִּשְׂמָ֑ח וְלָ֤מָּה תֶֽחֱטָא֙ בְּדָ֣ם נָקִ֔י לְהָמִ֥ית אֶת־דָּוִ֖ד חִנָּֽם׃
He took his life in his hands and killed the Philistine, and the LORD wrought a great victory for all Israel. You saw it and rejoiced. Why then should you incur the guilt of shedding the blood of an innocent man, killing David without cause?”
(כז) וַיִּתְּשֵׁ֤ם יקוק מֵעַ֣ל אַדְמָתָ֔ם בְּאַ֥ף וּבְחֵמָ֖ה וּבְקֶ֣צֶף גָּד֑וֹל וַיַּשְׁלִכֵ֛ם אֶל־אֶ֥רֶץ אַחֶ֖רֶת כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
(27) יקוק uprooted them from their soil in anger, fury, and great wrath, and cast them into another land, as is still the case.”
(י) וַ֠תִּתֵּ֠ן אֹתֹ֨ת וּמֹֽפְתִ֜ים בְּפַרְעֹ֤ה וּבְכׇל־עֲבָדָיו֙ וּבְכׇל־עַ֣ם אַרְצ֔וֹ כִּ֣י יָדַ֔עְתָּ כִּ֥י הֵזִ֖ידוּ עֲלֵיהֶ֑ם וַתַּֽעַשׂ־לְךָ֥ שֵׁ֖ם כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
(10) You performed signs and wonders against Pharaoh, all his servants, and all the people of his land, for You knew that they acted presumptuously toward them. You made a name for Yourself that endures to this day.
וּדְבִ֧יר בְּתוֹךְ־הַבַּ֛יִת מִפְּנִ֖ימָה הֵכִ֑ין לְתִתֵּ֣ן שָׁ֔ם אֶת־אֲר֖וֹן בְּרִ֥ית יקוק׃
In the innermost part of the House, he fixed a Shrine in which to place the Ark of the LORD’s Covenant.
וְצִוָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וּפִנּ֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת בְּטֶ֨רֶם יָבֹ֤א הַכֹּהֵן֙ לִרְא֣וֹת אֶת־הַנֶּ֔גַע וְלֹ֥א יִטְמָ֖א כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּבָּ֑יִת וְאַ֥חַר כֵּ֛ן יָבֹ֥א הַכֹּהֵ֖ן לִרְא֥וֹת אֶת־הַבָּֽיִת׃
The priest shall order the house cleared before the priest enters to examine the plague, so that nothing in the house may become impure; after that the priest shall enter to examine the house.
ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה ליקוק, אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו.
And they took the willows of the brook and the branches of palm trees, they and sang a song of praise and thanksgiving to the Lord, who gave them courage and salvation to purify the temple of his holiness.
הַרְבֵּ֤ה הָעֵצִים֙ הַדְלֵ֣ק הָאֵ֔שׁ הָתֵ֖ם הַבָּשָׂ֑ר וְהַרְקַח֙ הַמֶּרְקָחָ֔ה וְהָעֲצָמ֖וֹת יֵחָֽרוּ׃
Pile on the logs,
Kindle the fire,
Cook the meat through
And stew it completely,-f
And let the bones be charred.
Kindle the fire,
Cook the meat through
And stew it completely,-f
And let the bones be charred.
כִּ֤י מְאַסְפָיו֙ יֹאכְלֻ֔הוּ וְהִֽלְל֖וּ אֶת־יקוק וּֽמְקַבְּצָ֥יו יִשְׁתֻּ֖הוּ בְּחַצְר֥וֹת קָדְשִֽׁי׃ (ס)
But those who harvest it shall eat it
And give praise to the LORD;
And those who gather it shall drink it
In My sacred courts.
And give praise to the LORD;
And those who gather it shall drink it
In My sacred courts.
יקוק אֱלֹקַי֙ אַתָּ֔ה אֲרֽוֹמִמְךָ֙ אוֹדֶ֣ה שִׁמְךָ֔ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא עֵצ֥וֹת מֵֽרָח֖וֹק אֱמ֥וּנָה אֹֽמֶן׃
O LORD, You are my God;
I will extol You, I will praise Your name.
For You planned graciousness of old,
Counsels of steadfast faithfulness.
I will extol You, I will praise Your name.
For You planned graciousness of old,
Counsels of steadfast faithfulness.