אבן עזרא, ו:א
למנצח על השמינית - השמינית – יש אומרים: כלי ניגון, יש לו שמנה יתרים או פיוט יש לו ח' נעימות, על כן כתוב בנגינות וזה על הנועם השמיני.
אבן עזרא ד:א
וטעם בנגינות – שיש לו שתי נעימות. ויש אומרים: כלי שיר נקרא נגינות. ולפי דעתי: שהיו בישראל נגינות ושירות על נעימות רבות.
למנצח על השמינית - השמינית – יש אומרים: כלי ניגון, יש לו שמנה יתרים או פיוט יש לו ח' נעימות, על כן כתוב בנגינות וזה על הנועם השמיני.
אבן עזרא ד:א
וטעם בנגינות – שיש לו שתי נעימות. ויש אומרים: כלי שיר נקרא נגינות. ולפי דעתי: שהיו בישראל נגינות ושירות על נעימות רבות.
מלבי"ם--מבואר כי מזמור זה התפלל עת חלה חולי כבד וארוך, אחר מעשה של בת שבע, כאשר קבלו חכמינו זכרונם לברכה, והתפלל על חליו (ב' ז') אבל גם אויביו שטמוהו וימררוהו בעת ההיא, עד שהורע זה בעיניו יותר מן חליו, והתפלל גם עליהם (ז' י"א), עד שהמזמור בכללו, ידבר על שני מיני האויבים המכתירים את האדם, האויב הדבוק בו מתולדתו, שהם מזגי גופו ולחותיו המתקוממים עליו להחליאו ולהמיתו, והאויבים החיצוניים שהם זולתו מבני אדם:
Maybe....?
But its LACK of definite cause is what makes this Tehillah more universal.
Emotional and physical and spiritual pain are all intertwined.
(טו) וַיֵּ֥לֶךְ נָתָ֖ן אֶל־בֵּית֑וֹ וַיִּגֹּ֣ף יקוק אֶת־הַיֶּ֜לֶד אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֧ה אֵשֶׁת־אוּרִיָּ֛ה לְדָוִ֖ד וַיֵּאָנַֽשׁ׃ (טז) וַיְבַקֵּ֥שׁ דָּוִ֛ד אֶת־הָאֱלֹקִ֖ים בְּעַ֣ד הַנָּ֑עַר וַיָּ֤צׇם דָּוִד֙ צ֔וֹם וּבָ֥א וְלָ֖ן וְשָׁכַ֥ב אָֽרְצָה׃ (יז) וַיָּקֻ֜מוּ זִקְנֵ֤י בֵיתוֹ֙ עָלָ֔יו לַהֲקִימ֖וֹ מִן־הָאָ֑רֶץ וְלֹ֣א אָבָ֔ה וְלֹא־בָרָ֥א אִתָּ֖ם לָֽחֶם׃ (יח) וַיְהִ֛י בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י וַיָּ֣מׇת הַיָּ֑לֶד וַיִּֽרְאוּ֩ עַבְדֵ֨י דָוִ֜ד לְהַגִּ֥יד ל֣וֹ ׀ כִּי־מֵ֣ת הַיֶּ֗לֶד כִּ֤י אָֽמְרוּ֙ הִנֵּה֩ בִֽהְי֨וֹת הַיֶּ֜לֶד חַ֗י דִּבַּ֤רְנוּ אֵלָיו֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע בְּקוֹלֵ֔נוּ וְאֵ֨יךְ נֹאמַ֥ר אֵלָ֛יו מֵ֥ת הַיֶּ֖לֶד וְעָשָׂ֥ה רָעָֽה׃ (יט) וַיַּ֣רְא דָּוִ֗ד כִּ֤י עֲבָדָיו֙ מִֽתְלַחֲשִׁ֔ים וַיָּ֥בֶן דָּוִ֖ד כִּ֣י מֵ֣ת הַיָּ֑לֶד וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֧ד אֶל־עֲבָדָ֛יו הֲמֵ֥ת הַיֶּ֖לֶד וַיֹּ֥אמְרוּ מֵֽת׃ (כ) וַיָּ֩קׇם֩ דָּוִ֨ד מֵהָאָ֜רֶץ וַיִּרְחַ֣ץ וַיָּ֗סֶךְ וַיְחַלֵּף֙ שִׂמְלֹתָ֔ו וַיָּבֹ֥א בֵית־יקוק וַיִּשְׁתָּ֑חוּ וַיָּבֹא֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וַיִּשְׁאַ֕ל וַיָּשִׂ֥ימוּ ל֛וֹ לֶ֖חֶם וַיֹּאכַֽל׃ (כא) וַיֹּאמְר֤וּ עֲבָדָיו֙ אֵלָ֔יו מָה־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתָה בַּעֲב֞וּר הַיֶּ֤לֶד חַי֙ צַ֣מְתָּ וַתֵּ֔בְךְּ וְכַֽאֲשֶׁר֙ מֵ֣ת הַיֶּ֔לֶד קַ֖מְתָּ וַתֹּ֥אכַל לָֽחֶם׃ (כב) וַיֹּ֕אמֶר בְּעוֹד֙ הַיֶּ֣לֶד חַ֔י צַ֖מְתִּי וָאֶבְכֶּ֑ה כִּ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ מִ֣י יוֹדֵ֔עַ (יחנני) [וְחַנַּ֥נִי] יקוק וְחַ֥י הַיָּֽלֶד׃ (כג) וְעַתָּ֣ה ׀ מֵ֗ת לָ֤מָּה זֶּה֙ אֲנִ֣י צָ֔ם הַאוּכַ֥ל לַהֲשִׁיב֖וֹ ע֑וֹד אֲנִי֙ הֹלֵ֣ךְ אֵלָ֔יו וְה֖וּא לֹא־יָשׁ֥וּב אֵלָֽי׃
(15) Nathan went home, and the LORD afflicted the child that Uriah’s wife had borne to David, and it became critically ill. (16) David entreated God for the boy; David fasted, and he went in and spent the night lying on the ground. (17) The senior servants of his household tried to induce him to get up from the ground; but he refused, nor would he partake of food with them. (18) On the seventh day the child died. David’s servants were afraid to tell David that the child was dead; for they said, “We spoke to him when the child was alive and he wouldn’t listen to us; how can we tell him that the child is dead? He might do something terrible.” (19) When David saw his servants talking in whispers, David understood that the child was dead; David asked his servants, “Is the child dead?” “Yes,” they replied. (20) Thereupon David rose from the ground; he bathed and anointed himself, and he changed his clothes. He went into the House of the LORD and prostrated himself. Then he went home and asked for food, which they set before him, and he ate. (21) His courtiers asked him, “Why have you acted in this manner? While the child was alive, you fasted and wept; but now that the child is dead, you rise and take food!” (22) He replied, “While the child was still alive, I fasted and wept because I thought: ‘Who knows? The LORD may have pity on me, and the child may live.’ (23) But now that he is dead, why should I fast? Can I bring him back again? I shall go to him, but he will never come back to me.”
ו:ב
רד"ק--רצונו לומר: לאט, כדי שאוכל לסבול,
רד"ק--רצונו לומר: לאט, כדי שאוכל לסבול,
מלבי"ם--יקוק אל באפך, יש הבדל בין אף ובין חמה, שהאף הוא הכעס הנגלה, והחמה היא תבערת אש הכעס בנסתר בנטירת שנאה ואיבה, ויהיה לפעמים אף בלא חמה אם רק מראה לו פנים נזעמים ואהבה במצפוניו, וחמה בלא אף אם מסתיר אפו ואיבתו,
ויש הבדל בין תוכחה וייסור, התוכחה היא בדברים רכים, והייסור בו יאסור את נפשו בדברים קשים או ביסורים ממש... ולא בקש רק אל באפך תוכיחני, ולפעמים יביא יקוק יסורים על האדם בעבור החטא שכבר חטא, ויסורים האלה בהכרח הם באף, כי המיסר מראה בנגלהו שקוצף על המיוסר, ולכן בקש שעל כל פנים אל בחמתך תיסרני, שלא יהיה מאיבה פנימית ונטירת שנאה כאויב המיסר, רק כמו שכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו יקוק אלקיך מיסרך, ואמר ואהבו שחרו מוסר:
ויש הבדל בין תוכחה וייסור, התוכחה היא בדברים רכים, והייסור בו יאסור את נפשו בדברים קשים או ביסורים ממש... ולא בקש רק אל באפך תוכיחני, ולפעמים יביא יקוק יסורים על האדם בעבור החטא שכבר חטא, ויסורים האלה בהכרח הם באף, כי המיסר מראה בנגלהו שקוצף על המיוסר, ולכן בקש שעל כל פנים אל בחמתך תיסרני, שלא יהיה מאיבה פנימית ונטירת שנאה כאויב המיסר, רק כמו שכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו יקוק אלקיך מיסרך, ואמר ואהבו שחרו מוסר:
ו:ג
אלשיך--אך אוי לי כי רואה אני שאין הענין יסורין בלבד רק מות על כן חנני יקוק כי אמלל אני כמת בכרת מחמת עון אומלל נפש וגוף על כן על הנפש אני אומר חנני יקוק כי נראה שאין לה שום זכות לינצל והוא כי על פ' וחנותי את אשר אחון ארז"ל שיש לו להקב"ה אוצר גדול למי שאין לו וזה יאמר חנני יקוק בתורת חן כי אמלל אני כי אין לי זכות ועל כן צריך רפאני יקוק שאחיה מחולי זה ואתקן...
אלשיך--אך אוי לי כי רואה אני שאין הענין יסורין בלבד רק מות על כן חנני יקוק כי אמלל אני כמת בכרת מחמת עון אומלל נפש וגוף על כן על הנפש אני אומר חנני יקוק כי נראה שאין לה שום זכות לינצל והוא כי על פ' וחנותי את אשר אחון ארז"ל שיש לו להקב"ה אוצר גדול למי שאין לו וזה יאמר חנני יקוק בתורת חן כי אמלל אני כי אין לי זכות ועל כן צריך רפאני יקוק שאחיה מחולי זה ואתקן...
ו:ד
אבן עזרא--ונפשי - שהיא קשורה בגוף נבהלה יותר מהגוף, על כן מלת מאד.
עד מתי - תהיה נפשי נבהלת שאין כח בה לסבול?!
אבן עזרא--ונפשי - שהיא קשורה בגוף נבהלה יותר מהגוף, על כן מלת מאד.
עד מתי - תהיה נפשי נבהלת שאין כח בה לסבול?!
רד"ק--וְאַתָּ כתיב בלא ה"א וקרי בה"א; ואחד הוא, כי נמצא בלא ה"א. וכן ואם ככה את עשה לי (במדבר יא טו)
רש"י (במדבר יא:טו)--תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה כְּשֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּבָּ"ה הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לְהָבִיא עֲלֵיהֶם עַל זֹאת,פירוש שרוי בצער ובכעס היה ולא היה יכול לגמור הדבר ולומר אתה ואמר את כאדם המתאנח שבתחלת אנחתו אינו יכול לגמור נשימתו.חזקוני (במדבר יא:טו)--
ספורנו (במדבר יא:טו)--ואם ככה את עושה לי ואם אתה השלם נמנע משלמות ההנהגה הראויה ממך ותנהיגם ככה באופן חסר כהנהגת הנקבה בשבילי ולכבודי ולא תשתף אחרים עמי כדי שלא לפגום כבודי:
רש"י (במדבר יא:טו)--תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה כְּשֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּבָּ"ה הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לְהָבִיא עֲלֵיהֶם עַל זֹאת,פירוש שרוי בצער ובכעס היה ולא היה יכול לגמור הדבר ולומר אתה ואמר את כאדם המתאנח שבתחלת אנחתו אינו יכול לגמור נשימתו.חזקוני (במדבר יא:טו)--
ספורנו (במדבר יא:טו)--ואם ככה את עושה לי ואם אתה השלם נמנע משלמות ההנהגה הראויה ממך ותנהיגם ככה באופן חסר כהנהגת הנקבה בשבילי ולכבודי ולא תשתף אחרים עמי כדי שלא לפגום כבודי:
ו:ה
רש"י--שובה יקוק. מחרונך: חלצה נפשי. מחוליי:
מלבי"ם--לא תחונן אחר שגם נפשי בסכנה, אם כן יקוק שובה מקצפך, חלצה את נפשי, ואם איני ראוי הושיעני מצד החסד:
רש"י--שובה יקוק. מחרונך: חלצה נפשי. מחוליי:
מלבי"ם--לא תחונן אחר שגם נפשי בסכנה, אם כן יקוק שובה מקצפך, חלצה את נפשי, ואם איני ראוי הושיעני מצד החסד:
ו:ו
רד"ק-כי אין במות זכרך בשאול מי יודה לך: אם אמות לא אזכרך במות ולא אודה לך; ואם תרפאני אודה לך לעיני כל...
מלבי"ם--כי אין במות זכרך זכר שמך הוא על המציאות וההויה כי אתה ממציא ובורא, לא על העדר והאפס ולא על המות...כי הנעדר לא יקבל עוד טובך וחסדך, אשר זה תכלית הבריאה אשר בראת להיטיב להנמצאים שהם יודוך:
רד"ק-כי אין במות זכרך בשאול מי יודה לך: אם אמות לא אזכרך במות ולא אודה לך; ואם תרפאני אודה לך לעיני כל...
מלבי"ם--כי אין במות זכרך זכר שמך הוא על המציאות וההויה כי אתה ממציא ובורא, לא על העדר והאפס ולא על המות...כי הנעדר לא יקבל עוד טובך וחסדך, אשר זה תכלית הבריאה אשר בראת להיטיב להנמצאים שהם יודוך:
ו:ז
רד"ק--כי בלילה יכבד החלי ויאנח האדם ויבכה על חליו. או יבכה בלילה מפני שבני הבית ישנים ואין רואה אותו. והנה הוא יגע מהאנחה ומהבכי.
רד"ק--כי בלילה יכבד החלי ויאנח האדם ויבכה על חליו. או יבכה בלילה מפני שבני הבית ישנים ואין רואה אותו. והנה הוא יגע מהאנחה ומהבכי.
ו:ח
רש"י--בכל צוררי. בשביל צרות שמצירין לי:
אבן עזרא--וטעם עיני – בעבור שהוא רואה בחליו אויביו שמחים וזה טעם מכעס ואלה אויביו מבקרים אותו לראות נקמתם, ע"כ אחריו סורו ממני.
רש"י--בכל צוררי. בשביל צרות שמצירין לי:
אבן עזרא--וטעם עיני – בעבור שהוא רואה בחליו אויביו שמחים וזה טעם מכעס ואלה אויביו מבקרים אותו לראות נקמתם, ע"כ אחריו סורו ממני.
ו:ט
רד"ק--סורו ממני כל פעלי און כי שמע יקוק קול בכיי: בחיותו מחליו אמר זה, או בחליו; ומדבר על העתיד ברוח הקדש. וכל אדם חולה המתפלל בזה המזמור יוכל לומר זה, כי בטוח הוא כי האל ישמע תפלתו אם יתפלל בלב נשבר ונדכה.
מצודת דוד--סורו. לכו ממני כי לא תוכלו לי מעתה כי נתקבלה תפלתי:
מלבי"ם--מן הבכי והדמעות לא עששה עיני, רק עששה מן הכעס עיני, ועיני האחרת נעתקה ממקומה לא מן הדמעות שבכיתי בעבור חליי רק בכל צוררי, כי הם קשים לי יותר מן החולי - משיב פניו נגד אויביו, אומר. סורו ממני אתם פועלי און, כי הלא בעת אשר שמע יקוק קול בכיי, בעת אשר שמע תחנתי,הלא אז ישיגם שתים רעות (האמורים בפסוק יא)
רד"ק--סורו ממני כל פעלי און כי שמע יקוק קול בכיי: בחיותו מחליו אמר זה, או בחליו; ומדבר על העתיד ברוח הקדש. וכל אדם חולה המתפלל בזה המזמור יוכל לומר זה, כי בטוח הוא כי האל ישמע תפלתו אם יתפלל בלב נשבר ונדכה.
מצודת דוד--סורו. לכו ממני כי לא תוכלו לי מעתה כי נתקבלה תפלתי:
מלבי"ם--מן הבכי והדמעות לא עששה עיני, רק עששה מן הכעס עיני, ועיני האחרת נעתקה ממקומה לא מן הדמעות שבכיתי בעבור חליי רק בכל צוררי, כי הם קשים לי יותר מן החולי - משיב פניו נגד אויביו, אומר. סורו ממני אתם פועלי און, כי הלא בעת אשר שמע יקוק קול בכיי, בעת אשר שמע תחנתי,הלא אז ישיגם שתים רעות (האמורים בפסוק יא)
ו:י
מדרש תהילים ו׳:ח׳
שמע יקוק תחנתי יקוק תפלתי יקח. אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם מלך בשר ודם אחרים מקבלין אנסיומא(petition) שמושיטין לו. אני איני מבקש אלא אנסיומין שלי יקוק תפלתי יקח:
רד"ק--וטעם יקח בזאת העת ובכל עת בבוא תפלתי אליו יקבלנה ברצון.
מלבי"ם--(פסוק זה מאמר מוסגר)
מדרש תהילים ו׳:ח׳
שמע יקוק תחנתי יקוק תפלתי יקח. אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם מלך בשר ודם אחרים מקבלין אנסיומא(petition) שמושיטין לו. אני איני מבקש אלא אנסיומין שלי יקוק תפלתי יקח:
רד"ק--וטעם יקח בזאת העת ובכל עת בבוא תפלתי אליו יקבלנה ברצון.
מלבי"ם--(פסוק זה מאמר מוסגר)
ו:יא
רש"י--יבושו ויבהלו וגו'. מהו ישובו יבושו פעם שנייה אמר רבי יוחנן לעתיד לבוא הקב"ה דן את הרשעים ומחייבן לגיהנם והם מתרעמין עליו והקב"ה מחזירן וחוזר ומראה גיליונין שלהם ודן אותם ומתחייבין והוא מחזירן לגיהנם הרי בושה כפולה, ר' שמואל בר נחמני אומר לעתיד לבא כל אומה קוראה לאלקיה ואין עונה וחוזרין וקוראין להקב"ה ואומר להם אילו אלי קראתם תחילה הייתי עונה אתכם עכשיו עשיתם עבודת גלולים עיקר ואותי טפילה לפיכך איני עונה...
רד"ק--ישבו יבשו רגע: כשיראו שלא עלתה מחשבתם ישבו אלי להיות בשלום עמי ובאותו רגע תהיה להם בושת ממני.
מצודת דוד--ישובו. אז יהיו חוזרים מרעתם לבקש שלומי וברגע ההיא יבושו ולא לאחר זמן כי אמחול להם על מה שעשו בי ולא תזכרנה עוד להיות להם לבושה:
רש"י--יבושו ויבהלו וגו'. מהו ישובו יבושו פעם שנייה אמר רבי יוחנן לעתיד לבוא הקב"ה דן את הרשעים ומחייבן לגיהנם והם מתרעמין עליו והקב"ה מחזירן וחוזר ומראה גיליונין שלהם ודן אותם ומתחייבין והוא מחזירן לגיהנם הרי בושה כפולה, ר' שמואל בר נחמני אומר לעתיד לבא כל אומה קוראה לאלקיה ואין עונה וחוזרין וקוראין להקב"ה ואומר להם אילו אלי קראתם תחילה הייתי עונה אתכם עכשיו עשיתם עבודת גלולים עיקר ואותי טפילה לפיכך איני עונה...
רד"ק--ישבו יבשו רגע: כשיראו שלא עלתה מחשבתם ישבו אלי להיות בשלום עמי ובאותו רגע תהיה להם בושת ממני.
מצודת דוד--ישובו. אז יהיו חוזרים מרעתם לבקש שלומי וברגע ההיא יבושו ולא לאחר זמן כי אמחול להם על מה שעשו בי ולא תזכרנה עוד להיות להם לבושה: