(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒
יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל
לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם׃
(יג) הֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר־רָב֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם׃
But the LORD said to Moses and Aaron, “Because you did not trust Me enough to affirm My sanctity in the sight of the Israelite people, therefore you shall not lead this congregation into the land that I have given them.”
Those are the Waters of Meribah meaning that the Israelites quarrelled with the LORD—through which He affirmed His sanctity.
(כ) וַיָּב֗וֹא אֶל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וַֽיְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קׇדְשִׁ֑י בֶּאֱמֹ֤ר לָהֶם֙
עַם־יְהֹוָ֣ה אֵ֔לֶּה וּמֵאַרְצ֖וֹ יָצָֽאוּ׃
(כא) וָאֶחְמֹ֖ל עַל־שֵׁ֣ם קׇדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֤ר חִלְּלֻ֙הוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁמָּה׃
(כב) לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה
לֹ֧א לְמַעַנְכֶ֛ם אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י אִם־לְשֵׁם־קׇדְשִׁי֙ אֲשֶׁ֣ר חִלַּלְתֶּ֔ם בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אתֶם שָֽׁם׃ (כג) וְקִדַּשְׁתִּ֞י אֶת־שְׁמִ֣י הַגָּד֗וֹל הַֽמְחֻלָּל֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר חִלַּלְתֶּ֖ם בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֨וּ הַגּוֹיִ֜ם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה בְּהִקָּדְשִׁ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם׃
(20) But when they came to those nations, they caused My holy name to be profaned, in that it was said of them, “These are the people of the LORD, yet they had to leave His land.” (21)
Therefore I am concerned for My holy name, which the House of Israel have caused to be profaned among the nations to which they have come. (22) Say to the House of Israel: Thus said the Lord GOD:
Not for your sake will I act, O House of Israel, but for My holy name, which you have caused to be profaned among the nations to which you have come. (23) I will sanctify My great name which has been profaned among the nations—among whom you have caused it to be profaned. And the nations shall know that I am the LORD—declares the Lord GOD—when I manifest My holiness before their eyes through you.
The exile of the people profanes God’s name since it may suggest to others that the Israelite God is weaker than their gods, and did not have the power to prevent their exile.
In order to reclaim God’s name, Israel must be restored. As the verses make clear, this is done for God’s sake, not because Israel is deserving
(JSB, 2ed.)
ומנין אתה אומר שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה להם הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם?...
ומנין שלא ירד דניאל לגוב אריות
אלא בשביל שיעשה לו הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם?...
ומנין אתה אומר שלא ירדו חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש אלא כדי שיעשה להם הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם? וכו'.
(ספרי דברים ש"ו)
Whence do you learn that our ancestors went into Egypt only so that the Holy One, blessed be He, might perform miracles and mighty acts for them in order to sanctify His great name in the world?
And whence do we learn that Daniel went down into the lions' den only so that the Holy One, blessed be He, might work
miracles and mighty deeds for him and in order to sanctify His great name in the world?
And whence do we learn that Hananiah, Mishael, and Azariah went down into the
fiery furnace only so that the Holy One, blessed be He, might work miracles and mighty deeds in order to sanctify His great name in the world?
(Sifrei Deut. § 306)
מפני מה זכה יהודה למלכות?...
מפני שקידש שמו של הקב"ה על הים. כשבאו שבטים ועמדו על הים,
זה אומ' אני ארד,
וזה אומ' אניארד,
קפץ שבטו של יהודה וירד תחלה
וקדש שמו של מקום על הים.
ועל אותה שעה הוא אומר:
'הושיעני אלים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וגו',
אל תשטפני שבולת וג' (תהלים סט, ב-ג)
ואו': 'היתה יהודה לקדשו' וגו' (תהלים קיד, ב).
יהודה קדש שמו שלהקב"ה על הים,
לפיכך 'ישראל ממשלותיו' (שם).
Why did the tribe of Judah merit the kingship?
Because they sanctified God’s name on the sea. When [all of] the tribes came and stood by the sea, this one said, ‘I will go down [into the water first]’ and this one said, ‘I will go down [into the water first].’ The tribe of Judah jumped up and went in first and sanctified God’s name [by doing so]. And regarding that moment it says, ‘Save me God, because the water is up to my soul.’ (Psalms 69:2)
Judah sanctified God’s name on the sea, as it says, "When Israel went forth from Egypt, the house of Jacob from a people of strange speech, Judah became His holy one",
therefore, "Judah became... His dominion." (Ps. 114.2).
ומנין שלא הביא המקום פורענות ולא הביא עשר מכות על פרעה ועל מצרים אלא בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם?
שמתחלת הענין הוא אומר: 'מי ה' אשר אשמע בקולו' (שמות ה, ב), ובסוף הענין הוא אומר: 'ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים' (שמות ט, כז).
ומנין שלא עשה המקום נסים וגבורות על הים ובירדן ובנחלי ארנון אלא בשביל לקדש את שמו בעולם?
שנאמר: 'ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל
מלכי' וגו' (יהושע ה, א).
וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע: 'כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם' (יהושע ב, י).
(ספרי דברים ש"ו)
And whence do we learn that God brought punishment and the ten plagues upon Pharaoh and upon Egypt only in order to sanctify His great name in the world?
From the fact that at the beginning
of the matter Pharaoh says, But Pharaoh said, “Who is the LORD that I should heed Him and let Israel go? I do not know the LORD, nor will I let Israel go.” (Exod. 5:2), but at the conclusion of it he says; Thereupon Pharaoh sent for Moses and Aaron and said to them, “I stand guilty this time. The LORD is in the right, and I and my people are in the wrong. (Exod. 9:27).
And whence do we learn that God worked miracles and mighty deeds at the (Red) Sea, and at the Jordan, and at the valleys of
Arnon only in order to sanctify His name in the world?
From the verse, When all the kings of the Amorites on the western side of the Jordan, and all the kings of the Canaanites near the Sea, heard how the LORD had dried up the waters of the Jordan for the sake of the Israelites until they crossed over, they lost heart, and no spirit was left in them because of the Israelites (Josh. 5.1)
Similarly Rahab says to Joshua's messengers,
For we have heard how the LORD dried up the waters of the Sea of Reeds for you when you left Egypt, and what you did to Sihon and Og, the two Amorite kings across the Jordan, whom you doomed (Josh. 2.10).
(Sifrei Deut. § 306)