"Your love to me is like a budding rose on a Spring day"-Theoretical Hallmark Card"
Imagine if your wife read you the same set of Hallmark cards ...every single day
Eventually, it would get old
Imagine if every day, we were obligated to sit down and write a new letter to G-d.
According to Rebbe Nachman of Breslov and many of the Chassidic Master's the easiest path to self improvement, and connection to Hashem is through Hitboddidut, making a set time to talk to Hashem each day. Gedolim like the Chafetz Chayim also made a practice of going out to the field's and speaking to G-d
So why do we have to daven using the language of Chazal
What's the point of Set Tfillah, with a set Nusach?! That's a meaningful relationship
(ג) אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכלתו יש מתפלל פעם אחת ביום ויש מתפללין פעמים הרבה והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכ"מ שיהיה וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא.
(ד) כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש...וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר.
(3) If one is accustomed/fluent, he increases in supplications and petitions, and if one has uncircumcised lips, he speaks according to his ability and anytime he likes. And so, the number of prayers is as each to their own abilities. There are some who pray once a day, and there are those who pray many times. And everyone would pray facing the Temple. And this was the way of things from the time of Moses to Ezra.
(4) When Israel was dispersed in the days of Nebudchadnezzar the evil, they were in foreign lands and they had children in the foreign lands and their children spoke babble. And when Ezra and his Beit Din saw this was, they rose and instituted for themselves the 18 blessings in the order.
מתני׳ אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים.אפי' המלךשואל בשלומו לא ישיבנו ואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק:
MISHNAH: One must not stand up to say the Tefillah except in a serious frame of mind. The pious men of old used to wait an hour and then say the Tefillah, in order to direct their heart to their Father in Heaven. Even when a king greets him, he must not respond ; and though a serpent be wound round his heel, he must not interrupt.
Questions to help you think deeper about our Mishna
Is there a link between the different ideas/laws in our Mishna
What were the Chassdim doing for that hour
Why do you think the Mishna brings up the snake wrapped around our leg
Which 3 parts of the body are mentioned in the Mishna?
כך היה מנהגו של ר"ע כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח צבור וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת וכל כך למה מפני כריעות והשתחויות:
This was the custom of Rabbi Akiva, when he would pray with the congregation he would shorten his prayer and go up, due to his desire to avoid being an encumbrance on the congregation by making them wait for him to finish his prayer. But when he prayed by himself he would extend his prayers to an extent that a person would leave Rabbi Akiva alone in one corner of the study hall and later find him still praying in another corner. And why would Rabbi Akiva move about so much? Because of his bows and prostrations.
(א) הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בְּלִבּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו; וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ; וְיָסִיר כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת אוֹתוֹ עַד שֶׁתִּשָּׁאֵר מַחְשַׁבְתּוֹ וְכַוָּנָתוֹ זַכָּה בִּתְפִלָּתוֹ; וְכָךְ הָיוּ עוֹשִׂים חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, שֶׁהָיוּ מִתְבּוֹדְדִים וּמְכַוְּנִין בִּתְפִלָּתָם עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמוּת וּלְהִתְגַּבְּרוּת כֹּחַ הַשִּׂכְלִי, עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים קָרוֹב לְמַעֲלַת הַנְּבוּאָה.
(1) One who prays needs to intend in their heart the meaning of the words which are coming out of their mouth. They should think as if the Divine Presence is before them, and remove all distracting thoughts from themselves, until their thoughts and intention are pure in their prayer. And so did the pious ones and the mystics, who secluded themselves and concentrated on their prayers until they achieved the falling away of their corporeality and the enhancement of the strength of their consciousness, until they came close to the level of prophecy.
Aryeh Kaplan Jewish Meditation p. 99-102
One of my students, once told me that when he began his involvement in spiritual practices, he used to rush through the morning service so that he would have time to meditate. Then, in one of our classes, we discussed how the worship itself was originally designed to be a meditative exercise. After this, he used the service itself as his daily meditation.
It was the Great Assembly that first authored the Amidah, The prayer is one of the most ancient in existence today. Among it's authors were Chaggai, Zechariah and Malachi who also composed books of the Bible. The same spiritual energy that went into writing the Bible also went into writing the Amidah.
The Power of Amidah comes from the words themselves. The prayer was composed by highly advanced spiritual masters so as to enable a maximum relationship with God. A person is drawn closer and closer to G-d, until he feels the presence of G-d all around him, penetrating his very being.
Since the Amidah was composed as a mediation prayer, it is necessary to repeat it as often as possible. It is for this reason that it was required that the same prayer be said three times every day.
One of the reasons a mantra works, is that when the words are said over and over, the mind develops a special resonance with them. Since the mind is not concerned with saying the words, it can allow itself to be filled with their meaning.
Thus when one says that G-d is great, one has an overpowering experience of G-d's greatness...
(יג) והעצה היעוצה על זה. הוא כמו שאמר המגיד להב''י באזהרה ב' שבריש הספ' מגיד מישרים ז''ל. ליזהר מלחשוב בשעת תפלה בשום מחשבה אפילו של תורה ומצות כי אם בתיבות התפלה עצמם. דוק בדבריו שלא אמר לכוון בכוונת התיבות. כי באמת בעומק פנימיות כוונת התפלה. אין אתנו יודע עד מה. כי גם מה שנתגלה לנו קצת כוונות התפלה מרבותינו הראשונים ז''ל קדישי עליונין. ועד אחרון הרב הקדוש איש אלקים נורא האריז''ל. אשר הפליא הגדיל לעשות כוונות נפלאים. אינם בערך אף כטפה מן הים כלל נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנ''הג מתקני התפלה. שמעת שתקנוה עד ביאת הגואל ב''ב לא היה ולא יהיה שום תפלה בפרטות דומה לחברתה שקודם לה ואחריה כלל. דלבושין דלביש בצפרא לא לביש ברמשא. וכן כל יום לחבירו שלפניו ואחריו. ולכן ארז''ל (חגיגה ט' ע''ב וברבה במדבר פ''ט) מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל ק''ש כו' או תפלה כו'.ת''ש. איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם:
(יד) אלא העיקר בעבודת התפלה. שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תיבה מהתפלה. יצייר לו אז במחשבתו אותה התיבה באותיותיה כצורתה ולכוין להוסיף על ידה כח הקדושה שיעשה פרי למעלה להרבות קדושתם ואורם.
Clue #1 Where is the 1st time the Word Tfillah is mentioned in Chumash?
(ו) וַיֹּאמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹקִ֜ים בַּחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם־לְבָבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָאֶחְשֹׂ֧ךְ גַּם־אָנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖ מֵחֲטוֹ־לִ֑י עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ׃(ז) וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃
(6) And God said to him in the dream, “I knew that you did this with a blameless heart, and so I kept you from sinning against Me. That was why I did not let you touch her. (7) Therefore, restore the man’s wife—since he is a prophet, he will intercede for you—to save your life. If you fail to restore her, know that you shall die, you and all that are yours.”
The Lonely Man of Faith (pp. 57-58)
In short, prayer and prophesy are two sides of the same coin in the G-d-Man soliloquy.
The Anshey Knesset Hagedolah said if G-d has stopped calling on man,
man will not stop calling on G-d.
-Rav Soloveitchik
היה עומד בח"ל יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל; עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים. עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד בית הכפורת.
If he is standing outside the [Holy] Land, he must direct his heart towards the land of Israel. If he is standing in the land of Israel, he must direct his heart towards Jerusalem.
If he is standing in Jerusalem, he must direct his heart towards the Temple.
If he is standing in the Temple, he must direct his heart towards the Holy of HoliesIf he is standing in the Holy of Holies, he must direct his heart towards the mercy-seat.
(פט) וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לְדַבֵּ֣ר אִתּוֹ֒ וַיִּשְׁמַ֨ע אֶת־הַקּ֜וֹל מִדַּבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מֵעַ֤ל הַכַּפֹּ֙רֶת֙ אֲשֶׁר֙ עַל־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֔ת מִבֵּ֖ין שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֑ים וַיְדַבֵּ֖ר אֵלָֽיו׃ (פ)
(89) When Moses went into the Tent of Meeting to speak with Him, he would hear the Voice addressing him from above the cover that was on top of the Ark of the Pact between the two cherubim; thus He spoke to him.
אמר רבי יוחנן ואמרי לה במתניתא תנאמאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר.
R. Yohanan said (others report, it was stated in a baraita):A hundred and twenty elders, among whom were many prophets, drew up eighteen blessings in a fixed order.
ת"רשמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנהאמר להם ר"ג לחכמיםכלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקיםעמד שמואל הקטן ותקנה.
Our Rabbis have taught : Simeon the Cotton-dealer arranged the eighteen benedictions in order in the presence of Rabban Gamaliel at Jabneh. Rabban Gamaliel asked the Sages, "Is there anyone who knows how to word the benediction relating to the Minim?" Samuel the Small stood up and worded it.
שוב פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול מן השמיםיש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן.
אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מתאמרו לומנין אתה יודעאמר להםאם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף:
They declared concerning R. Hannina b. Dosa that when praying on behalf of the sick, he would say, "This one will live, that one will die." They asked him, "How knowest thou?" He replied, "If my prayer is fluent in my mouth, I know that he is accepted; but if not, I know that he is rejected."