כדברים האלו ממש כתב ר"י בן חביב בעין יעקב ריש מגילה, [והסכים לו בגט פשוט סימן קכו, ס"ק לה]. וז"ל ר"י בן חביב: "ואשתומם על המראה כשעיינתי במה שכתב הר"י אלבו ז"ל בפרק טז ממאמר ג, אשר בו שם מכשול... שנתן מקום לטעון ולטעות כנגד האמונה הנלמדת מפסוק 'אלה המצות וכו''... עוד כתב ראיה שנית בקיום הנחתו שאפשר שתתבטל מצוה או מצות, והוא מצות מנין החדשים מניסן... מצוה שהיתה ראשונה ואחר כך בשנוי הזמן נשתנית היא גם כן... ובעבור שחשב להתלות באילן גדול, הלא הוא הרמב"ן... ראיתי לכתוב כלל כוונת הרמב"ן ויתבאר לכל מעיין כי לא מחשבות רבינו הגדול מחשבת החכם הדורש הזה. אמת ויציב מה שכתב הרב שמצוה עלינו בכל עת שנזכיר החדשים בדרך מנין, שיחס אותו מנין ראוי שיהיה בערך אל חדש האביב, כי בו יצאנו ממצרים, ושלא יהא רשאי שום איש ישראל ליחס מנין שום חודש בערך אל ר"ה שתחלתה מתשרי. דרך משל, הרי שרצה להודיע מה שקרה בחדש סיון שבשנת רנ"ה לבריאת עולם, לא ימנה ויאמר בחדש הט' [מר"ה] שבשנת רנ"ה. רק יאמר שנת רנ"ה לבריאת עולם בחדש הג' סתם, ואז יובן לכל שכוונתו במנין 'שלישי' הוא לצאת בני ישראל ממצרים. וגם היום הזה חובה עלינו להיות נזהרים בזה... אבל קריאת שמות החדשים אינו סותר לזה כלל, כי גם בזמן הבית מי מעכב בידינו אם נקרא בשם כל חדש וחדש. דרך משל, שיאמר האומר בהזכירו חדש האביב בחדש מרץ, ועל הסמוך לו אפריל, ובתנאי שבכל עת שיזכיר מנין החדשים יהיה בערך אל מנין יציאת מצרים, כמו 'בחודש העשירי הוא חודש טבת' [אסתר ב, טז], ורבים כאלו במגלת אסתר". [אמנם לגבי שמות החדשים של הנוצרים, עיין בגט פשוט סימן קכז סוס"ק ל שכתב שיש להזהר מזה. ועיין שות מהר"ם שיק יור"ד סימן קעא שכתב כן. אבל עיין שו"ת יביע אומר ח"ג יו"ד סימן ט שהביא מכמה גדולים שלא נמנעו מזה].
רש"י שמות יב, ב: "על חודש ניסן אמר לו זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי". ומקורו מהמכילתא שם. וכן מבואר ברמב"ן שם שזו מ"ע למנות החדשים מחודש ניסן, זכר ליציאת מצרים, וכלשונו: "ימנו אותו ישראל חודש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי... כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול... ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר 'בחודש השלישי' [שמות יט, א]... וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת... כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החודש הראשון... לגאולתינו. שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב [שמות לד, כב] 'וחג האסיף תקופת השנה'... אם כן כשנקרא לחודש ניסן 'ראשון' ולתשרי 'שביעי', פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם 'ראשון הוא לכם', שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם". וכן הוא בריטב"א ר"ה ג. ד"ה חדא.
חדא דשני בשבת לא אשכחן. בירושלמי מקשה עלה והכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום שני ופריק אין למדין מבריאת עולם פי׳ שלא מנה שם שני לשבת אלא שני לעולם א״נ דהתם אכתי לא ה״מ למימר לא חדש ולא שבת והוצרך למימר שני של שבת ראשונה והא דלא אשכחן בלשון הכתוב שמות לימי השבוע כמו לשאר לשונות מפורש במדרש הטעם כדי שנזכור תמיד יום השבת כשנמנה כל ימי השבוע וכן אמר במכילתא זכור את יום השבת ר׳ יצחק אומר לא תהא מונה כדרך שאחרים מונים אלא תהא מונה לשם השבת ומזה הטעם אין לנו שמות לחדשים אלא שאנו אומרים חודש ראשון וחודש שני לפי שחשבון החדש הוא ליציאת מצרים לד״ה כדכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים כדאיתא לקמן והטעם כדי שנזכור תמיד יציאת מצרים כדבעי׳ למימר קמן וז״ש בב״ר שמות החדשים עלו מבבל פי׳ שלא תמצא שמות ניסן אייר וחביריו נזכרין בכתוב אלא אחר שירדו לבבל ושמות פרסיים הם ואפ״ה לעולם מייחס אותם ליציאת מצרים החדש הראשון הוא חדש ניסן בי״ב חודש הוא חודש אדר וכן כולם כרי להזכיר גלות בבל עם יציאת מצרים וא״ת והרי מצינו שמות חדשים בתורה ירח האיתנים חודש זיו וי״ל דהנהו אינם שם עצם אלא שם תואר על מה שאירע ירח האיתנים או דתקיף במצות או שנולדו בו איתני עולם וחדש זיו על שם שנולדו בו זיותני עולם או דאית ביה זיותא לאילנא וזה טעם נכון וברור. והשתא מצהיר לן מה דאשכחן בכולה סוגיא דכולהו מודו בסדר החדשים וכי ניסן הוא ראשון ותשרי שביעי וכן כולם ובכולה שמעתין נמי פשיטא להו שתהא ר״ה למלכים בר״ח אבל לא באמצע חודש שאין ראוי לקבוע בו ר״ה אלא למה שמוכרח כמו ט״ו בניסן שהוא ר״ה לרגלים וט״ו בשבט ר״ה לאילנות וכן מ״ש בברייתא גבי עומר ושתי הלחם שהם באמצע החדש ע״כ הא במלתא דליכא הכרח אין לקבוע ר״ה באמצע חודש ולחלוק חדש א׳ לשני שנים: