[This is an alternate version of בין "פרי עץ הדר" לאתרוג, which the Torah commentaries presented after the Torah and before the Talmud.]
Photo by Tamar Marvin
It is incontrovertible that the phrase in the Torah pri etz hadar refers to the etrog which must be owned and taken on the holiday of Sukkot mi-di-Orayta. But how exactly do we know this—and what could it mean for our understanding of mesorah?

Torah

Although there are relatively many parallel sources and mentions of the holiday of Sukkot in Tanach, only in one place are the Arbaa Minim (Four Species) described:
וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
On the first day you shall take the product of hadar trees, branches of palm trees, boughs of leafy trees, and willows of the brook, and you shall rejoice before your God יהוה seven days.

Torah Commentaries

(א) פרי עץ הדר. עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה (סכה ל"ה): (ב) הדר. הַדָּר בְּאִילָנוֹ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, וְזֶהוּ אֶתְרוֹג (שם):
(1) פרי עץ הדר THE FRUIT OF THE TREE HADAR — a tree the wood of which (עץ) has the same taste as its fruit (פרי) (Sifra, Emor, Chapter 16 4; Sukkah 35a). (2) הדר — It is called הדר because it is the tree whose fruit remains (הַדָּר) on the tree from one year to another (several years) — and this is the etrog.
(א) ולקחתם לכם. אנחנו נאמין בדברי המעתיקים כי לא יכחישו הכתוב אף על פי שמצאנו ויקחו להם איש שה לבית אבות. גם הם העתיקו כי פרי עץ הדר הוא אתרוג ובאמת כי אין פרי עץ יותר הדר ממנו ודרשו בו הדר באילנו בדרך אסמכתא כאשר פירשתי בפסוק לעם נכרי והצדוקים אמרו כי מאלה תעשו סוכות והביאו ראיה מספר עזרא ואלה עורי לב הלא יראו כי אין בספר עזרא ערבי נחל ולא פרי עץ כלל רק עלי חמשה מינים ואין זכר לעלי הדס ועלי עץ עבות טענה על קדמונינו וכן מין הדס אין אילנו גבוה והנה הם שני מינים גבוה ונמוך והגולה מארץ קדר לארץ אדום אם יש לו עינים ידע סוד המצוה זאת:
(1) AND YE SHALL TAKE. We shall believe in the words of the transmitters, for they do not contradict Scripture. The latter is so even though we find, they shall take to them every man a lamb (Ex. 12:3). They also transmitted to us the tradition that the fruit of goodly trees (v. 40) refers to the etrog (citron). In truth, there is no fruit of the tree more beautiful than the etrog. The rabbis interpreted the phrase etz hadar (goodly trees) to mean [a fruit] which dwells on its tree. They used the verse as a support for their tradition. I have explained the latter in my comments on to sell her unto a foreign people (Ex. 21:8). The Sadducees say that the sukkah shall be built from these plants. They brought proof from the Book of Ezra. However, they are blind of heart. Do they not see that the Book of Ezra does not at all mention willows of the book and fruit of the tree? It only mentions the leaves of five kinds of branches. The mention there of myrtle branches and branches of thick trees is no argument against our ancients. Similarly the kind called myrtle does not grow on a tall tree. There are thus two kinds, one growing on a tall tree and one on a low tree. The person who wanders from the land of Kedar to the land of Edom will know the secret of this commandment if he has eyes.
(א) פרי עץ הדר שטעם עצו ופריו שוה הדר הדר באילנו משנה לשנה וזה אתרוג לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״ג:מ׳) והן אסמכתות שעשו רבותינו (ת"כ כאן סוכה לה) לקבלתם ור"א כתב והאמת אמרו כי אין פרי עץ יותר הדר ממנו ודרשו בו "הדר באילנו" אסמכתא והנכון בעיני כי האילן הנקרא בלשון ארמית אתרוג נקרא שמו בלשון הקודש הדר כי פירוש אתרוג חמדה כדמתרגמינן נחמד למראה (בראשית ב ט) דמרגג למיחזי לא תחמוד (דברים ה יח) לא תרוג ואמרינן מכל שפר ארג נכסין ולשון חמדה והדר שוים בטעם ונקרא העץ והפרי בשם אחד כי כן המנהג ברוב הפירות תאנה אגוז רמון זית וזולתם וכן זה שם העץ והפרי שניהם בארמית אתרוג ובלשון הקודש הדר ופשוטו של מקרא יאמר שנקח לנו פרי עץ הדר ונקח כפות תמרים וענף אחד מעץ עבות וענף אחד מערבי נחל והנה הם אחד מכל מין כי כפות תמרים מחובר אל ולקחתם לכם שהם הרבים כי הלכה היא כרבי עקיבא שאומר (סוכה לד) כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת ולכך תרגם אונקלוס (תרגום אונקלוס על ויקרא כ״ג:מ׳) בכולן בלשון רבים מחובר אל "ולקחתם לכם" שהם הרבים ובטעם המצוה הזאת אמרו (תענית ב) על דרך האגדות שהמינין הללו באין לרצות על המים ועל דרך האמת "פרי עץ הדר" הוא הפרי שבו רוב התאוה ובו חטא אדם הראשון שנאמר (בראשית ג ו) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל והנה החטא בו לבדו ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים ו"כפות תמרים" הוא הראש הקו אמצעי כפול וגבוה על כולם "וענף עץ עבות" רמז לשלש ספירות בבד אחד כענין שנאמר מידי אביר יעקב (שם מט כד) "וערבי נחל" כענין שנאמר (תהלים סח ה) סולו לרוכב בערבות כי יתערבו מדת הדין במדת הרחמים מכאן תבין ותדע שאין האתרוג עמהם באגודה והוא מעכב בהם כי הוא כנגד העצרת שהוא רגל בפני עצמו ותשלומין דראשון והנה הם אחד בכח ולא בפועל וכבר פירשתי (רמב"ן על ויקרא כ״ג:ל״ו) טעם זה והנה טעם כל הפרשה תחוגו את חג השם הגדול שבעת ימים שבמעשה בראשית ותסמכו להם השמיני עצרת כענין שנאמר למנצח על השמינית (תהלים ו א) וגם באותן השבעה תקחו בהם פרי עץ הדר והלולב באגודה ולכך הקדים האתרוג אבל בשמיני אינו צריך כי הוא עצמו הדר וזה טעם וחגותם אותו חג ליהוה שבעת ימים בשנה שתחוגו שבעת הימים עם השנה ענין סבוב והקפה מלשון וחוג שמים (איוב כב יד) ובמחוגה יתארהו (ישעיהו מד יג) וכן המון חוגג (תהלים מב ה) וכבר רמזו רבותינו הסוד הזה אמרו בויקרא רבה (ל ט) פרי עץ הדר זה הקב"ה שנאמר (תהלים צו ו) הוד והדר לפניו כפות תמרים זה הקב"ה שנאמר (שם צב יג) צדיק כתמר יפרח וענף עץ עבות זה הקב"ה שנאמר (זכריה א ח) והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה וערבי נחל זה הקב"ה שנאמר (תהלים סח ה) סולו לרוכב בערבות ובמדרשו של רבי נחוניה בן הקנה מאי פרי עץ הדר כדמתרגמינן פירי אילנא אתרוגין ולולבין ומאי הדר היינו הדר הכל והיינו הדר שיר השירים דכתיב בהו (ו י) מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו' ולמה נקרא שמו הדר אל תקרי הדר אלא הדר זה אתרוג שהוא נפרד מאגד הלולב ואין מצות לולב קיימת אלא בו והוא אגוד עם הכל שעם כל אחד הוא ועם כולם יחד הוא ומאי לולב כנגד חוט השדרה וענף עץ עבות שענפיו חופין את רובו משל לאדם שבזרועותיו יגן על ראשו ענף לשמאל עבות לימין נמצא עץ באמצע ולמה נאמר בו "עץ" שהוא שורש האילן ומאי ערבי נחל על שם המקום שהם קבועים בו ששמו נחל דכתיב (קהלת א ז) כל הנחלים הולכים אל הים וגו' ומאי ניהו ים הוי אומר זה אתרוג ומנא לן דכל מדה ומדה מכל אלו השבעה איקרי נחל שנאמר (במדבר כא יט) וממתנה נחליאל אל תקרי נחליאל אלא נחלי אל וכו' והמדרש הזה על דעת שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד והיא הלכה לדברי הגאונים והראשונים כולם:
(1) AND YE SHALL TAKE YOU ON THE FIRST DAY ‘PRI EITZ HADAR’ (THE FRUIT OF GOODLY TREES). “[That is, a tree] whose bark has the same taste as its fruit. Hadar [a fruit] that ‘remains’ on its tree from one year to another, and this is the ethrog.” This is Rashi’s language. But these interpretations are merely Scriptural supports which our Rabbis taught as a basis for their tradition [that the reference here is to the ethrog]. And Rabbi Abraham ibn Ezra wrote: “And they [i.e., the masters of tradition] have said the truth [that pri eitz hadar refers to the ethrog], for there is no fruit of the tree more beautiful (hadar) than the ethrog. The Rabbis’ interpreted that hadar means [the fruit] that ‘remains’ on its tree [from one year to another], but this is merely a Scriptural support for a matter of tradition.” The correct interpretation appears to me to be that the tree which is called in the Aramaic language ethrog, is called in the Sacred Tongue hadar, for the meaning of the word ethrog is “desirable,” as [Onkelos] rendered: ‘nechmad’ (pleasant) to the sight —” dimrageig to see; “‘lo thachmod’ (Thou shalt not covet) — “thou shalt not theirog.” And we also say: “from all the best, arag (most desirable) properties.” And the terms hadar and chemdah are alike in meaning [“desirable”]. Thus the tree and the fruit [ethrog] are both called by one name [as hadar in Aramaic is ethrog], for such is the customary usage of names for most fruits: t’einah [denotes both the fig tree and the fruit]; egoz (nut); rimon (pomegranate); zayith (olive) and other fruits [in all of which cases both the tree and its fruit have the same name], and similarly this tree and fruit are both called in Aramaic ethrog, and in the Sacred Tongue they are called hadar. In line with the plain meaning of Scripture the verse is stating that we should take for ourselves a pri eitz hadar [“the fruit of a tree called hadar” in Hebrew, which is called ethrog in Aramaic], and that we take branches of palm-trees, and one bough of thick trees [known as hadas, the myrtle], and one bough of the willows of the brook [known as aravah]. Thus [we are to take] one of each of the [four] species, for the [plural] expression branches of palm-trees is connected with And ye shall take you, which refers to many people [so that each person is to take only one of these branches], since the final decision of the law is like Rabbi Akiba who says: “Just as only one palm-branch is needed and only one ethrog, so also [we need only] one myrtle-branch and one willow-branch.” Therefore Onkelos translated all these four species in the plural [ethrogin, lulavin, etc.], since they are all connected with the [preceding] phrase And ye shall take you, which refers to many people. And in [explanation of] the reason for this commandment, by way of homiletic discourse, the Rabbis have said that these [four] species are used to obtain the favor of G-d that He may give water. And by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], ‘pri eitz hadar’ (the fruit of the goodly tree) is the fruit in which there is a great deal of desire, and the first man sinned with it, as it is said, And when the woman saw that the tree was good for food, and that it was a delight to the eyes, and that the tree was to be desired to make one wise, she took of the fruit thereof, and did eat. Thus the sin consisted [of taking the ethrog] alone, and we obtain His favor [by means of the ethrog] together with the other species … From here you will understand and know that the ethrog is not bound up with the other three species, and yet it invalidates [the performance of the commandment] if it is not taken together with them, for it is comparable to Atzereth (the eighth day of Tabernacles) which is a festival of its own, and yet is supplementary to the first days. Thus they are one in potentiality but not in actuality. I have already explained the reason for this. Thus the meaning of the whole section is as follows: “Ye shall keep the feast of the Great Name for the seven days of creation, and join on to them the eighth day, Atzereth, similar to what is said, For the leader with strong-music on the ‘sheminith’ [literally: ‘the eighth’]. And also on those seven days ye shall take the fruit of the tree called ‘hadar’ [i.e., the ethrog] together with the palm-branch in union [with the myrtle-branch and the willow]. That is why He mentioned first the ethrog [for it is not tied together with the palm-branch, which is in union with the other two species, since the ethrog alludes to the eighth day of the festival which is a feast of its own], but on the eighth day it is not necessary [to take these four species], for it is itself hadar.” And this is the explanation of the verse, ‘v’chagothem’ (and ye shall keep it a feast) unto the Eternal seven days ‘in the year,’ meaning that you are to keep it seven days “with the year,” that is with the surrounding and circular movement [around the altar in procession with the four species], related to the expressions: ‘v’chug (and the circuit) of heaven; and he marketh it out ‘bam’chugah’ (with the compass), and so also: a multitude ‘chogeig’ (keeping holyday). Our Rabbis have already alluded to this secret. Thus they have said in Vayikra Rabbah: “Pri eitz hadar, this alludes to the Holy One, blessed be He, as it is said, Honor ‘v’hadar’ (and majesty) are before Him. Branches of palm-trees, this refers to the Holy One, blessed be He, as it is said, The Righteous shall flourish like the palm-tree. And boughs of thick trees [i.e., the myrtle-branch], this applies to the Holy One, blessed be He, as it is said, and He stood among the myrtle-trees that were in the bottom. ‘V’arvei’ (and willows of) the brook, this refers to the Holy One, blessed be He, as it is said, Extol Him that rideth ‘ba’aravoth’ (in the skies).” And in the Midrash of Rabbi Nechunya ben Hakanah it is stated: “What is meant by pri eitz hadar? It is as we translate it in Onkelos’ Targum: ‘fruits of the tree, ethrogin and lulavin.’ And what is hadar? It is ‘the majesty’ of all, which is ‘the majesty’ referred to in the Song of Songs, as it is said, Who is she that looketh forth as the dawn, etc.? And why is it called hadar? Read not hadar (majesty), but hador (‘who resides therein’), this being the ethrog which is separate from the group of the lulav [and myrtle-branch and willow], and yet the commandment of taking the lulav is not fulfilled without it [the ethrog]; and it is tied to all, since it is with each one, and all together they are combined as one. And what is the lulav? It is symbolic of the spinal cord. And boughs of thick trees, meaning a tree the branches of which cover its larger portion. This may be likened to a person who with his arms protects his head. Thus the bough is to the left, and the thickness to the right, and the tree in the middle. And why is it called eitz (tree)? Because it is the root of the tree. And what are ‘arvei nachal’ (willows of the brook)? They are so called on account of the name of the place wherein they are affixed, which is nachal (brook, river), as it is written, All the rivers run into the sea etc. And what is ‘the sea’? I must say that it alludes to the ethrog. And how do we know that each midah of all these seven is called nachal? Because it is said, and from Mattanah to Nachaliel. Read not Nachaliel [the name of a place], but nachalei E-il (the brooks of G-d) etc.” Now this Midrash [referring to “these seven”] is in accordance with the opinion of the Sage who holds that we are to take three myrtle-branches, two willows, one lulav, and one ethrog, which is the final decision of the law according to the words of the Gaonim and all Rishonim.
For a critical text see Al-HaTorah here.
פרי עץ הדר – מתרגמים השבעים: καρπὸν ξύλου ὡραῖον, כלומר: פרי עץ הדור; הוולגטה: fructus arboris pulcherrimae. מה הוא פרי זה, אין יודעים לפי זה מתוך הפסוק אלא רק מתוך המסורה. וודאי היה זה מנהג רווח בתקופת תרגום השבעים לקחת אתרוגים, כמו בימי אלכסנדר ינאי. גם ההלכה מבינה כי ״הדר״ הוראתו ״יפה״, ״נחמד״ וקשרה תואר זה לכל המינים, שכולם צריכים להיות מהודרים, לא יבשים או בעלי מומין; השוה גם ויזל. עם־כל-זה מתמיה, שבעוד שהמינים האחרים נקובים בשם, דווקא הפרי מכונה בשם כללי ולא מדויק. ואם אמנם לא הקפיד הכתוב איזה מן הפירות המהודרים נוטלים, הרי לא מובן, מה טעם לא עשה כן לענין המינים האחרים ולא מסר הדבר לטעמו של כל אחד ואחד. שנית: ״הדר״ אינו שם תואר, אלא שם-עצם, שהוראתו ״יופי״, ״הידור״, ואילו היתה הכוונה לעץ נהדר, היה בא כאן ביטוי כמו בבראשית ב׳:ט׳, ג׳:ו׳. ומלבד זה לא נמצא בכל כתבי־הקודש הכינוי ״עץ-הדר״ לעץ יפה, כשם שפירות יפים אינם נקראים ״פרי עץ הדר״. נמצאים רק הכינויים: ״עץ נחמד״, ״עץ טוב״ (בראשית שם), ״פרי מגדים״ (שה״ש ד׳:י״ג) ו״פרי תאר״ (ירמיהו י״א:ט״ז) שלישית: כיון שיש בארץ־ישראל הרבה עצים יפים, לא היו הכל בוחרים דווקא באתרוג, ולא היה כבר בימי אלכסנדר ינאי מנהג כללי לקחת אתרוג. ועל-כן למעלה מכל ספק הוא, שנתקיימה בידם מסורת מקובלת, ש״עץ הדר אינו אלא אותו העץ המכונה בארמית ״אתרוג״.
כבר העיר הרמב״ן, שהשורש הארמי ״רגג״ מובנו בעברית ״חמד״, ו״נחמד״ מתורגם באונקלוס ״מרגג״; כך מזדהית המלה ״הדר״ עם ״אתרוג״, שמקורו בשורש ״רגג״, ולכן מתרגם אונקלוס ״פרי עץ הדר״: ״פרי אלנא אתרוגין״; יונתן מתרגם: ״פרי אילן משבח תרוגין״, ודומה לכך התרגום הסורי: ״פארי אלנא שפירא אַטרוגֵא״. גם אלה הבינו, לפי זה, כמו השבעים, ש״הדר״=״משובח״, או ״שפירא״, אך הם הוסיפו, שמובנו ״אתרוג״. יהיה איך שיהיה, הרי אין ספק, שהתורה מתכוונת ב״פרי עץ הדר״ אל הפרי שאנו קוראים אותו בשם ״אתרוג״.
יש עוד להעיר, שיוסיפוס בספרו קדמוניות ג׳:י׳:ד׳ מדבר על μῆλον τῆς περσέας (פרי של ״פֶרְסָיָא״). אך מכיון שהוא מכנה את הפרי שם י״ג:י״ג:ה׳ בשם κίτριον, אין ספק שהעץ פרסיא אינו אלא מין הציטרון המיוחד, שמכנים: אתרוג (השוה רפופורט, ערך מילין, עמי׳ 255), הידוע בשם ״תפוחו של אדם הראשון״, ״תפוח גן עדן״ (״פרי הציטרוס של אדם״, Pomum Adami.).
במסכת סוכה נזכרו שלושה סימנים של אתרוג: א) ״שטעם עצו ופריו שוה״; ב) ״הַדָר באילנו משנה לשנה״, כלומר: העץ אינו נשאר בלי פרי, משום ש״עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימין״; ג) ״שגדל על כל מים״ (״הדר״ = ὕδωρ), כלומר, שיכול להתקיים על ידי השקאה מלאכותית. ידיעת הטבע של ימינו מאשרת הערות אלו של חכמינו; השוה גם הירש לפסוקים אלה.

Talmud

The Gemara supplies four reasons why pri etz hadar refers to an etrog (citron) specifically. The first is a baraita, echoed by Rashi, which states that the phrase in the Mikra refers to a tree that is "equal in flavor in its bark and its fruit." (Traditionally, this "equality" is understood to refer to the rind and the flesh of the tree's fruit, and not the actual bark of the tree.) The Gemara concludes that only an etrog tree fits this description.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״פְּרִי עֵץ הָדָר״, עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה אֶתְרוֹג.
GEMARA: The Sages taught that the verse states: “Fruit of a beautiful tree,” meaning, a tree that the taste of its tree trunk and the taste of its fruit are alike. What tree is that? You must say it is the etrog tree.
However, it is then suggested that peppercorns would also fit the requirement, which is summarily refuted:
וְאֵימָא פִּלְפְּלִין; כִּדְתַנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר ״וּנְטַעְתֶּם כׇּל עֵץ״, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עֵץ מַאֲכָל? מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עֵץ מַאֲכָל״, עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה פִּלְפְּלִין. לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַפִּלְפְּלִין חַיָּיבִין בְּעׇרְלָה. וְאֵין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרָה כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ״. הָתָם מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר, הֵיכִי נַעֲבֵיד? נִנְקוֹט חֲדָא — לָא מִינַּכְרָא לְקִיחָתַהּ. נִנְקוֹט תְּרֵי אוֹ תְּלָתָא — (אֶחָד) אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה פֵּירוֹת, הִלְכָּךְ לָא אֶפְשָׁר.
The Gemara asks: And say that it is referring to the pepper tree, since the taste of its trunk and the taste of its fruit are alike, as it was taught in a baraita with regard to the verse: “When you enter the land and plant any tree for food you shall regard its fruit as orla” (Leviticus 19:23). Rabbi Meir would say that by inference from that which is stated “and plant any tree,” don’t I know that it is referring to a tree that produces food? Rather, for what purpose does the verse state: “Any tree for food”? It is to include a tree that the taste of its tree trunk and the taste of its fruit are alike. And which tree is this? You must say this is the pepper tree. This comes to teach you that the peppers, and even its trunk, are edible, and therefore the tree is obligated in the prohibition of orla. And Eretz Yisrael lacks nothing, as it is stated: “A land where you shall eat bread without scarceness, you shall lack nothing” (Deuteronomy 8:9). From where, then, is it derived that the Torah commands the taking of an etrog as one of the four species? Perhaps the verse is referring to peppers. The Gemara answers: There, with regard to the four species, it is clear that the Torah is not referring to peppers, due to the fact that it is not possible to utilize peppers for this purpose. How shall we proceed? If we take one pepper, its taking is not noticeable due to its small size. If we take two or three peppers, the Torah said one fruit and not two or three fruits. Therefore, it is impossible. The verse “the fruit of a beautiful tree” cannot be referring to peppers.
The next series of three reasons rely on similar types of derash. The first says to read hadar as ha-dir, "the sheep pen."
רַבִּי אוֹמֵר: אַל תִּקְרֵי ״הָדָר״, אֶלָּא ״הַדִּיר״. מָה דִּיר זֶה יֵשׁ בּוֹ גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, תְּמִימִים וּבַעֲלֵי מוּמִין — הָכִי נָמֵי יֵשׁ בּוֹ גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, תְּמִימִים וּבַעֲלֵי מוּמִין. אַטּוּ שְׁאָר פֵּירוֹת לֵית בְּהוּ גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, תְּמִימִין וּבַעֲלֵי מוּמִין?! אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: עַד שֶׁבָּאִין קְטַנִּים, עֲדַיִין גְּדוֹלִים קַיָּימִים.
Rabbi Yehuda HaNasi says: Do not read the verse as it is written, hadar, meaning beautiful, but rather read it hadir, meaning the sheep pen. And it means, just as in this pen there are large and small sheep, unblemished and blemished sheep, so too, this tree has large and small fruits, flawless and blemished fruits. The Gemara wonders: Is that to say that among other fruits there are not large and small fruits, flawless and blemished fruits? How does this description identify the etrog specifically? Rather, this is what Rabbi Yehuda HaNasi is saying: Just as in a pen, there are both large and small sheep together, so too, on an etrog tree, when the small ones come into being, the large ones still exist on the tree, which is not the case with other fruit trees.
The next derash says to read hadar as ha-dar, "one who dwells."
רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: אַל תִּקְרֵי ״הָדָר״, אֶלָּא ״הַדָּר״ — דָּבָר שֶׁדָּר בְּאִילָנוֹ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה.
Rabbi Abbahu said: Do not read it hadar, but rather read it haddar, meaning one that dwells, referring to an item that dwells on its tree from year to year.
The last derash (and fourth reason) given in the sugya is to read hadar as the Greek word idur (ὕδωρ, familiar to us in the Anglicized prefix hydro-).
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: אַל תִּקְרֵי ״הָדָר״, אֶלָּא ״אִידוֹר״, שֶׁכֵּן בְּלָשׁוֹן יְווֹנִי קוֹרִין לְמַיִם אִידוֹר, וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁגָּדֵל עַל כׇּל מַיִם — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה אֶתְרוֹג.
Ben Azzai says: Do not read it hadar, but rather read it idur, as in the Greek language one calls water idur. And which is the fruit that grows on the basis of all water sources, and not exclusively through irrigation or rainwater? You must say it is an etrog.

Other Tannaitic Sources that Identify the Etrog by Name

(ט) נִסּוּךְ הַמַּיִם כֵּיצַד...וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמְרִים לוֹ, הַגְבַּהּ יָדֶךָ, שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו, וּרְגָמוּהוּ כָל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן:
(9) With regard to the rite of water libation performed in the Temple during the Festival, how was it performed? ...the appointee says to the one pouring the water into the silver basin: Raise your hand, so that his actions would be visible, as one time a Sadducee priest intentionally poured the water on his feet, as the Sadducees did not accept the oral tradition requiring water libation, and in their rage all the people pelted him with their etrogim.
[היה מעשה בביתוסי] אחד שניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן.
There is a story of a certain Boethian that he poured the water over his feet, and all the people threw their citrons at him.
A contemporaneous account is also given by Josephus:
Josephus, Antiquities of the Jews III 10.4, "Concerning the festivals; and how each day of such festival is to be observed" (Whiston trans.)
But on the fifteenth day of the same month [Tishrei], when the season of the year is changing for winter, the law enjoins us to pitch tabernacles in every one of our houses; but so that we preserve our selves from the cold of that time of the year: as also that when we should arrive at our own countrey, and come to that city which we should have then for our metropolis, because of the temple therein to be built; and keep a festival for eight days; and offer burnt offerings, and sacrifice thank offerings: that we should then carry in our hands a branch of myrtle, and willow, and a bough of the palm-tree, with the addition of the pome­citron...
Josephus, Antiquities of the Jews XIII 13.5 (Whiston trans.)
As to Alexander, his own people were seditious against him. For at a festival which was then celebrated, when he stood upon the altar, and was going to sacrifice, the nation rose upon him, and pelted him with citrons. [Which they then had in their hands, because] the law of the Jews required, that at the feast of tabernacles every one should have branches of the palm tree and citron tree: which thing we have elsewhere related.

Commentaries on the Talmud

גמרא ת״ר פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי או׳‎ זה אתרוג ופרכינן ואימא פלפלין. פי׳‎ והא ודאי קים לן דהדר היינו אתרוג ולא היו מסופקין בדבר שנעשה מימות משה אבל לפי שאמרו שאמר הכתוב פרי עץ ולא אמר הדר לבדו שהוא שם האתרוג ללמדנו שהדר הזה הוא האתרוג בפריו ועצו שוה ושזה סימן והוכחה גמורה שהוא שם אתרוג אקשינן דודאי הא ליכא למשמע מינה דאימא היינו פלפלין ונמצא שאין הוכחה בכתוב שזה אתרוג הוא אלא שקבלנו כן מפי השמועה ופרקינן דודאי הוכחה גמורה הוא דפלפלין ליכא למימר דפרי א׳‎ אמר רחמנא ואין לך לומר אלא שהוא אתרוג וכן הא דאמרינן זה הדר עד שיבואו קטנים גדולים קיימין ואמרינן נמי הדר באילנו משנה לשנה לא שיהא זה הוכחה גמורה שהוא אתרוג שהרבה אילנות אחרים יש שהם כך אלא שהקבלה העידה לנו שהדר זה אתרוג ואתרוג לשון חמדה וריגוג ובשם התואר בא הלשון להעיד על סימניו:
שטעם עצו ופריו שוה זה אתרוג. עיי' הקדמת רמב"ם לס' זרעי' שלא נסתפק אדם מעולם באלו המיני' מה הם הלא ראינו מה שלקח מרע"ה ואחריו יב"נ ושמואל הנביא ודהע"ה ומדור לדור אלא שמצוה עלינו להראות רמיזותיו בקרא וכ' כפ"ת גם לימוני"ש ומראנצ"י וכל פירות החמוצי' טעם עץ שוה להקליפה החיצונה לריחה וטעמה אך אין זה הפרי רק קליפת הפרי ועיקור הפרי הוא התוך והליחות שבתוכסו ואין טעם עצו ופריו שוה אלא טעם עצו וקליפת הפרי שוה אבל אתרוג התוך הוא מיעוטא דמיעוטא והקליפה העבה הרחבה מאוד הוא הפרי והיא הנאכלת והוה טעם עצו ופריו שוה.

Halacha

(א) הלכות לולב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ודרשו חכמים פרי עץ הדר זה אתרוג כפות תמרים זה לולב וענף עץ עבות זה הדס וערבי נחל זה ערבה.
(ויקרא כג מ) "פְּרִי עֵץ הָדָר" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא אֶתְרוֹג. (ויקרא כג מ) "וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא הַהֲדַס שֶׁעָלָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ. כְּגוֹן שֶׁיִּהְיוּ שְׁלֹשָׁה עָלִין אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן בְּגִבְעוֹל אֶחָד. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵי הֶעָלִין בְּשָׁוֶה זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְהֶעָלֶה הַשְּׁלִישִׁי לְמַעְלָה מֵהֶן אֵין זֶה עָבוֹת אֲבָל נִקְרָא הֲדַס שׁוֹטֶה:
The "fruit of the beautiful tree" mentioned in the Torah is the etrog.The "boughs of covered trees" mentioned in the Torah refer to the [species of] myrtle whose leaves surround its branch; i.e., there will be three or more leaves in each ring. However, if there are two leaves on one level, with a third leaf slightly higher than them, that is not considered to be "covered." Rather, it is called a wild myrtle.