תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן קע
וששאלתם נדה מברכת ברכת המזון ומתפללת או פטורה היא מחמת אונסה כחולה או דילמא מברכת ומתפללת בשאר לשונות או דילמא כיון דתפלה בכל לשון לא שנא. כך ראינו שהנדה מתפללת ומברכת בנדתה כמנהגה ואינה חוששת לדבר נהי דאסורה לביתה כלום נפטרת מן המצות הא אמר רבינא נדה קוצה לה חלתה כיון דחייבת להפריש אפשר להפריש בלא ברכה מה לי ברכת מצות ומה לי תפלה ועוד בעלי קרי ומשמש מטתו שכתוב בהם וטמאו עד הערב הכי נמי דלא מצלו ולא מברכי' ברכת המזון וברכת פירות זבין ומצורעין הלא מתפללין וכי אוכלין הלא מברכי' וכי אפשר לומר כן שאין מתפללים ולא מברכין אלא מתפללין ומברכין ואין בכך כלום וכן נדה כמותן...
Geonic Responsa - Sha'arei Teshuvah 170
That which you asked, if a Niddah says the Birkhat haMazon and prays or if perhaps she is exempt due to her state like a sick person, or perhaps she says the Birkhat haMazon and prays in a different language, or perhaps since prayer can be said in any language, it makes no difference. This is what we see: Niddot pray and say blessings in their Niddah state like normal, and she need not worry about this; true, she is prohibited to her house [=husband, I assume,] but is she exempt from the commandments? Didn't Ravina say that a Niddah separates Challah; since she must separate it is (not) possible [this changes the text, change comes from the Otsar haGeonim] to do so without making the blessing, and why distinguish between blessings for commandments and prayer. Further, Ba'alei Qeri and one who has relations, about whom it is written "And they will be impure until evening," is it the case (I'm reading the line it as a rhetorical question, not a statement - I could be wrong) that they don't make blessings or say the Birkhat haMazon or blessings on fruits; Zavin and Metsora'in do they not pray, and when they eat, do they not make a blessing after? Is it possible to say this, that they don't say blessing nor pray - [No,] of course they pray and say blessings, and there is no issue, and so too a Niddah like them...
Brayta de-Niddah is a pseudepigraphic work that presents various stringencies, including a prohibition on women entering the synagogue. For its background, see this (probably outdated) Jewish Encyclopedia entry. One example of this is attached here:
"ואל המקדש לא תבוא" אין לה רשות להכנס לבתי מדרשות ולבתי כנסיות (3:4)
ואסורה ליכנס בבית הכנסת עד שתטבול במים. שהרוק מטמא בנדה.
(See also in the end of 317)
ויש נשים שנמנעות מלכנוס לבית הכנסת בנדותן ואינן צריכין לעשות כך, דמה טעם הן עושות, אם מפני שסבורות הן שבית הכנסת הוא כמקדש, אפילו אחר טבילה למה נכנסת בו, והלא מחוסרי כפרה שכבר טבל והעריב שמשו אם נכנס בו בכרת, ואם כן לא תכנסו בו לעולם עד שתביאו קרבן לעתיד, ואם אינו כמקדש תכנסו. ועוד שהרי כולנו בעלי טמאי נפש ושרץ ונכנסין שם, הא למדת שאינו כמקדש ויכולת לכנוס, אבל מקום טהרה הוא ויפה הן עושות:
(Note: In the version found in the sefer haPardes, the text also mentions "v'liga' b'sefer," that they wouldn't touch (presumably) sifrei Torah, which is the way this is cited in the Rema O"C 88.)
והנשים נהגו סלסול בעצמן ופרישות בעת נדותן שאין נכנסות לבית הכנסת ואף כשמתפללות אינן עומדות לפני חברותיהן, וכן ראיתי כתוב בדברי הגאונים בענין לשון ברייתא, ואינו בתוספתא שלנו. וכשר המנהג, כדאמרינן אבעל קרי "שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה וכל מחמיר בה מאריכין לו ימיו ושנותיו" וממנה נלמד אשאר
ויש נשים שנמנעות מליכנס לביהכ"נ ומליגע בספר. חומרא בעלמא היא ויפה הן עושות ומורי אבי העזרי אמר לי שיש נשים שאינן מתפללות אחורי הנדה ואמר לי שמצא כן בפירוש בבריית' דנדה. הרבה חומרות אמר לי שראה שם. כללו של דבר כל מה שיכול אדם להחמיר בנדה יחמיר ותבוא עליו ברכה.
והנשים נהגו סילסול בעצמן ופרישות בעת נדתן שאין נכנסות לבית הכנסת ואף כשמתפללות אין עומדות בפני חברותיהן וכן ראיתי בדברי הגאונים בענין לשון ברייתא ואינה בתוספתא שלנו וכשר המנהג כדאמר אבעל קרי שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה וכל המחמיר בה מאריכין ימיו ושנותיו וממנה נלמד אשאר עכ״ל ראבי״ה:
(א) סימן קלב ועל הנשים בשעת נדותן אמת התרתי להם בימים הנוראים וכה"ג שרבות מתאספות לבהכ"נ לשמוע תפילה וקריאה שילכו לבהכ"נ וסמכתי ארש"י שמתיר בה' נדה משום נחת רוח לנשים כי היו להן לעצבון רוח ולמחלת לב שהכל מתאספין להיות בצבור והמה יעמדו חוץ ואשכחן נמי דשרינן להו סמיכה בזוקפן ידייהו אע"ג דנראה כמו עבודה וזלזול בקדשים משום נ"ר שלהן כדאייתי רבותינו מיניה ראייה על תקיעת שופר בר"ה במס' ר"ה ע"ש. ועיין גם בה' נדה של מורי דודי הקדוש מהר"א ז"ל תמצא שהגיה מא"ז גדול בשם הגאונים דמשמע דאיסור גמור הוא ובא"ז קטן כתב רק דיש נשים שנמנעות ויפה הן עושין הא קמן דאין להבין אלא דזריזות ופרישות בעלמא הוא. נאם הקטן והצעיר שבישראל:
In the major early halakhic codes (Rif, Rambam, Rosh, Tur, Shulchan Aruch), we do not find this practice brought down as law, only ever mentioned as a practice that wasn't a halakhic requirement
The Ri"f in Brakhot commenting on a mishna about how people in various states of impurity must immerse themselves before reciting Shema notes that it implies certain larger categories of impurity, including Niddot, don't require immersion to pray.
מתני' זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע צריכין טבילה ור' יהודה פוטר: גמ' מהא מתני' שמעינן דזבין וזבות ונדות ויולדות כולהו חייבין בתפלה דדייקינן טעמא דזב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע הוא דצריכי טבילה הא זב שלא ראה קרי ונדה שלא פלטה שכבת זרע אין צריכין טבילה לדברי הכל וכן הלכה:
...וכל זה היה בזמן הראשון שנתחייב כל הנטמא בשכבת זרע טבילה ואחר כן יתפלל וכאשר הביאו אחר כך בגמרא וכדבטלוה לטבילותא בטלו כל זה אבל יחויב הרחיצה בלבד קודם התפלה מפני שנהגו בה בני אדם אבל זב ונדה אינם חייבים טבילה שלא נהגו בה ועל כן תתבונן בזה הענין שהוא אמת:
Rambam says explicitly that there is no concern of impurity for people touching a sefer torah.
(ח) כָּל הַטְּמֵאִין וַאֲפִלּוּ נִדּוֹת וַאֲפִלּוּ כּוּתִי מֻתָּר לֶאֱחֹז סֵפֶר תּוֹרָה וְלִקְרוֹת בּוֹ. שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ יָדָיו מְטֻנָּפוֹת אוֹ מְלֻכְלָכוֹת בְּטִיט אֶלָּא יִרְחֲצוּ יְדֵיהֶם וְאַחַר כָּךְ יִגְּעוּ בּוֹ:
(8) Any impure person, even [a woman in] a niddah state or a gentile, may hold a Torah scroll and read it. The words of Torah do not contract ritual impurity. This applies when one's hands are not soiled or dirty with mud. [In the latter instance,] one should wash one's hands and then touch the scroll.
The Ro"sh essentially repeats the Ri"f, and the Tur essentially repeats the Ramba"m
כל הטמאים אפי' נדות מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו והוא שלא יהו ידיהן מטונפות או מלוכלכות אלא ירחצו ידיהן ואח"כ יקראו בו
The Beit Yosef and Rem"a both cite many sources regarding the various impurity practices we've been looking at. For convenience, I have cut out the body of text for any source cited in the first half beyond the name of the sources and the first couple words.
Note that "מה"ר ישראל" is the Terumat haDeshen
כתוב בהגה"מ פ"ד בשם ראבי"ה הנשים נהגו.. וכתוב בכתבי מה"ר ישראל סימן קל"ב שהוא התיר בימים הנוראים וכה"ג... והשתא נשי דידן לא נהוג להמנע כלל מליכנס לב"ה וכתב ר"י בנתיב כ"ו ח"ג שראה אנשים ונשים טועים לומר שהיולדת צריכה ליזהר מליכנס בב"ה עד שיעברו מ' לזכר ופ' לנקבה ומנהג בטעות הוא וצריך למחות בידן:
Rem"a quotes a few additional sources such as the Sha'arei Dura, a later Ashkenazic work dealing with ritual law, and the Binyamin Ze'ev, an early 16th century Rabbi from Arta, Greece. A few of the locations cited to here are inaccurate. Note how the Rem"a comments on what the local practice was, but doesn't seem to treat it as law
כתב בהגמי"י פ"ד דתפלה כתב ראבי"ה הנשים נהגו... זה לשון שערי דורא "וגם אין לה להחמיר ולהזכיר את השם כל ימי נדותה ולא ליכנס לבה"כ כל ימי ראייתה עד שתתלבן ורש"י מתיר ליכנס לבה"כ עכ"ל" ובהגהות שם "והא"ז כתב דיש נשים נמנעו מלילך לב"ה ומליגע בספר כל ימי נדתה ויש שאין מתפללין כשהן אחורי נדות ויפה הן עושות" ע"כ:
וז"ל מהרא"י בפסקיו סימן קל"ב ועל הנשים בשעת נידתן... ובאגור... "ואני מחבר ראיתי במדינות נוהגים ליכנס לבהכ"נ ומתפללים ועונים כל דבר שבקדושה רק נזהרות שלא לראות בס"ת בשעה שהחזן מראה לעם" עכ"ל וכ"ה בזאב סימן רנ"ג והאידנא במדינותינו המנהג כדברי שערי דורא
אבל ב"י כתב בא"ח סימן פ"ה והשתא נשי דידן... ולקמן סימן רפ"ג מתיר לנדה לקרות בתורה וכ"כ הרי"ף והרא"ש סוף מי שמתו נדות חייבות בתפלה אבל המנהג במדינות אלו כאשר כתבתי:
(א) בעל קרי מותר בק"ש. ובו ס"א:
כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק"ש ומתפללין חוץ מבעל קרי שהוציאו עזרא מכלל הטמאים ואסרו בין בד"ת בין בק"ש ובתפלה עד שיטבול כדי שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין ואח"כ בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין שאף בעל קרי מותר בד"ת ובק"ש ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין וכן פשט המנהג: הגה יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר (הגהות מיימוני פ"ד) וי"א שמותרת בכל וכן עיקר (רש"י הלכות נדה) אבל המנהג במדינות אלו כסברא הראשונה. ובימי ליבון נהגו היתר ואפילו במקום שנהגו להחמיר בימים נוראים וכה"ג שרבים מתאספים לילך לבהכ"נ מותרין לילך לב"ה כשאר נשים כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספין והן יעמדו חוץ: (פסקי מהרי"א סי' קל"ב):
(1) One Who Has Had a Seminal Emission is Permitted In the Recitation of the Sh'ma, containing 1 s'if
All those who are ritually impure may read from the Torah, recite the Sh'ma, and pray [the Amidah] - except for the baal keri (one who has an emission) who was excluded by Ezra from the rest of the ritually impure, and he [Ezra] prohibited him (the baal keri) from words of the Torah, the Recitation of the Sh'ma, or prayer [i.e. the Amidah] until he immersed, so that scholars would not be found to be [frequently intimate] with their wives like roosters. And afterwards they annulled that enactment, and they stood the matter on it's [original] law, that even the baal keri is permitted with regard to words of Torah, the Recitation of the Sh'ma, and prayer [i.e the Amidah] without immersion and without washing with nine kabs [of water], and such is the widespread custom. Rem"a: There are those who wrote that a menstruant woman in the days when she sees [blood] may not enter the synagogue or pray [the Amidah], or mention the Name, or touch the [Torah] scroll (Hagahot Maimoni ch. 4). And there are those who say that she is permitted in all [of those], and that is the correct opinion (Rashi, Laws of Niddah). But the practice in these lands [Ashkenaz] is according to the first opinion. And in the "clean days" [after menstruation, but before immersion] it is permitted [to do these things]. And even in a place where they are stringent during the High Holidays and similar days, where many assemble to go the synagogue, they are permitted to go to the synagogue like the rest of the women, for it would cause great sadness for them, that all are assembled and they stand outside (Terumat HaDeshen, Part II 132).
The Magen Avraham states that the reason for the practice is for reasons of "respect," not legal concerns, and indicates the permit of the terumat haDeshen can be expanded to broader areas.
(ב) להזכיר את השם. צ"ע דהא י"א דנשים בברכת המזון דאורייתא וא"כ איך יוכלו ליפטר ממ"ע דאורייתא במנהג שאין לו יסוד לכן נ"ל דעכ"פ תשמע ב"ה מאחרים ואי ליכא אחר תברך ב"ה בעצמה בלחש וכ"ש קידוש דהוה דאוריית' דהא אפילו ב"ק בזמן הגמ' היה מברך ב"ה ע"י הרהור, ובב"ז סי' קנ"ג כתב שלא נהגו רק שלא ליכנס לב"ה ולא לראות ס"ת וגם כשמתפללים אין עומדת בפני חברותיה ומשום מנהג כבוד עושין כן ולא משום איסור עכ"ל וכן עיקר:
(ג) בימים נוראים. נראה דמיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה"ג (מעגלי צדק) ונ"ל כיון שמותרים לילך לב"ה מותרי' ג"כ להתפלל רמז לדבר דאמרי' בריש יבמות הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו: ונ"ל דה"ה כל כיוצא בזה כגון שמשיאה בנה או בתה או שהי' בעצמ' יולדת שהולכים לב"ה אחר ד' שבועות שרי בכל גוונא אף על פי שהיא נדה ועיין במשנה סוף פ"ג דברכות:
(ט) כל הטמאים אפילו נדות מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו והוא שלא יהיו ידיהם מטונפות או מלוכלכות:
(9) All who are impure, even a menstruating woman, are permitted to hold a Torah scroll and to read from it, provided that their hands are not dirty or soiled.
(ד) כתב רבינו הרמ"א: יש שכתבו שאין לאשה נידה ליכנס בימי ראייתה לבית הכנסת, או להתפלל, או להזכיר את השם, או ליגע בספר. ויש אומרים שמותרת בכל, וכן עיקר. אבל המנהג במדינות אלו כסברא הראשונה, ובימי ליבון נהגו היתר. ואפילו במקום שנהגו להחמיר, מכל מקום בימים נוראים וכהאי גוונא שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת – מותרות לילך לבית הכנסת כשארי נשים, כי הוא להן עצבות גדול שהכל מתאספין והן יעמדו חוץ. עד כאן לשונו. ומיום ראשון של סליחות מקרי "ימים נוראים" (מגן אברהם סעיף קטן ג'). וכשהולכות יכולות גם להתפלל. וכן אחר הלידה שנהגו הנשים לילך לבית הכנסת, או בשעת נישואי בנה ובתה – יכולות לילך ולהתפלל (שם). ואפילו בימי נידתה מחויבת לברך ברכת המזון שמחויבות מדאורייתא, ובלבד שיהיו נקיות מהדם ומטינוף (עיין שם במגן אברהם). ולא תביט בספר תורה בשעת הגבהה (ט"ז).
(טו) כל הטמאים אפילו נידות – מותרות לאחוז בספר תורה ולקרות בו. דאין דברי תורה מקבלים טומאה, דכתיב: "הלא דברי כאש נאום ה'" – מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה כן (ברכות כב א). ומטעם זה נתבאר באורח חיים סימן פ"ח דכל הטמאים מותר ללמוד ולקרות קריאת שמע ולהתפלל. ורק בעל קרי היתה מתקנת עזרא להצריכם טבילה ללימוד ולתפילה, ולא לעניין ליגע בספר תורה. וכל שכן בחומשים ושארי ספרי קודש, ואף גם זה בטלוה לטבילותא, כמו שכתבתי שם. ורק יראו שלא יהא ידיהם מטונפות או מלוכלכות. וכן אם נגעו בבשרן במקומות המכוסין, או חפפו ראשן, דאז אסורים ליגע בכתבי קודש, וכל שכן בספר תורה, עד שירחצו ידיהם. ושם מבואר מנהגי נשים נידות בתיפלה ובהליכתן לבית הכנסת, עיין שם.
(ו) (ו) או להתפלל וכו' - ובבנימין זאב סימן קנ"ג כתב שלא נהגו רק שלא לכנוס לבה"כ ולא לראות ס"ת וגם כשמתפללת אינה עומדת בפני חברותיה ומשום מנהג וכבוד עושין כן ולא משום איסור עכ"ל וכן הסכימו האחרונים דצריכה להתפלל בביתה ולברך כל הברכות ובפרט ברהמ"ז וקידוש שהוא מן התורה וע' במ"א:
(ז) (ז) אבל המנהג וכו' - ובמדינותינו נוהגין היתר לעולם ומברכות ומתפללות ומ"מ לא יסתכלו בס"ת בשעה שמגביהים אותה להראות לעם [ח"א] עוד כתב שלא יכנסו לבית הקברות עד שיטבלו:
(7) In our countries the custom is that it is permitted (for women) to say blessings and pray, nevertheless they shouldn't look at the torah scroll when they are lifting it up (Hagbah) for the congregation to see. It is also written that they (women) shouldn't go into a cemetery until they immerse (In a mikvah)