הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּֽעַשׂ, נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּֽחַד יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. בָּֽאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶֽיךָ עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחֽוּנִי. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי כְּדַאי וְהָגוּן לְכָךְ. לָכֵן אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. שַׁדַּי אָיוֹם וְנוֹרָא, הֱיֵה נָא מַצְלִֽיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲמֹד וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלַי וְעַל שׁוֹלְחָי. נָא אַל תַּפְשִׁיעֵם בְּחַטֹּאתַי וְאַל תְּחַיְּבֵם בַּעֲוֹנוֹתַי. כִּי חוֹטֵא וּפוֹשֵֽׁעַ אָֽנִי. וְאַל יִכָּלְמוּ בִּפְשָׁעַי וְאַל יֵבֽוֹשׁוּ הֵם בִּי וְאַל אֵבוֹשׁ אֲנִי בָּהֶם. וְקַבֵּל תְּפִלָּתִי כִּתְפִלַּת זָקֵן וְרָגִיל וּפִרְקוֹ נָאֶה וּזְקָנוֹ מְגֻדָּל וְקוֹלוֹ נָעִים וּמְעֻרָב בְּדַֽעַת עִם הַבְּרִיּוֹת. וְתִגְעַר בַּשָּׂטָן לְבַל יַשְׂטִינֵֽנִי. וִיהִי נָא דִלּוּגֵֽנוּ עָלֶֽיךָ אַהֲבָה. וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה בְּאַהֲבָה. וְכָל צָרוֹת וְרָעוֹת הֲפָךְ נָא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָֽבוּ וְלֹא יְהִי שׁוּם מִכְשׁוֹל בִּתְפִלָּתִי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא. אֵל עֶלְיוֹן. אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. שֶׁכָּל הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם מַעֲלֵי תְפִלּוֹת. יָבִֽיאוּ תְפִלָּתִי לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ. וְיַצִּֽיגוּ אוֹתָהּ לְפָנֶֽיךָ. בַּעֲבוּר כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים וְהַיְּשָׁרִים. וּבַעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה:
Behold, I stand here, impoverished in good deeds, perturbed and frightened in fear [of Him,] Who is enthroned upon the praises of Yisrael. I have come to stand and to plead before You in behalf of Your people, Yisrael, who have appointed me their messenger; even though I am not worthy or qualified for the task. I therefore beseech You, God of Avraham, God of Yitzchak and God of Yaakov; Adonoy, Adonoy, Almighty, Compassionate and Gracious, God of Yisrael, Shaddai, Eminent and Awesome, please, help me succeed in the mission which I have undertaken to stand [before You] and to seek mercy for myself and for those who have appointed me. Do not hold them responsible for my sins, nor condemn them for my iniquities, as I am a sinner and a transgressor. Let them not be disgraced through my transgressions; may they not be ashamed of me, nor may I be ashamed of them. Accept my prayer as the prayer of one who is mature and experienced [in prayer], and as one who is respected, whose beard is full-grown, whose voice is pleasant, and who is pleasing to his fellow man. Rebuke Satan that he not accuse me, and may our assembling [be acceptable] to You with love; and may all [our] transgressions be covered over with [Your] love. All our troubles and afflictions; please turn them for us and all Yisrael into happiness and joy, life and peace. May they love truth and peace, and may there be no impediment in my prayer. And may it be Your will, Adonoy, God of Avraham, Yitzchak and Yaakov, the Almighty, the Great, the Powerful, the Awesome, most high, Almighty, [Who is known by the Name]: “I am that I am” that all the angels who convey prayers, may they bring my prayers to the presence of Your glorious throne, and present them to You for the sake of all those who are righteous, pious and upright, and for the sake of Your glorious Name, [which is] great and awesome; for You hear the prayers of Your people, Yisrael, with compassion. Blessed are You Who hears prayers.
What to we expect our shaliach tzibbur to look like?
עָמְדוּ בִּתְפִלָּה, מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה זָקֵן כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: עָמְדוּ בִּתְפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם זָקֵן וְחָכָם — אֵין מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה אֶלָּא אָדָם הָרָגִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְטוּפָּל וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ לוֹ יְגִיעָה בַּשָּׂדֶה, וּבֵיתוֹ רֵיקָם, וּפִרְקוֹ נָאֶה, וּשְׁפַל בֶּרֶךְ, וּמְרוּצֶּה לָעָם, וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה, וְקוֹלוֹ עָרֵב, וּבָקִי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, וְלִשְׁנוֹת בַּמִּדְרָשׁ בַּהֲלָכוֹת וּבָאַגָּדוֹת, וּבָקִי בְּכׇל הַבְּרָכוֹת כּוּלָּן. וִיהַבוּ בֵּיהּ רַבָּנַן עֵינַיְיהוּ בְּרַב יִצְחָק בַּר אַמֵּי.
§ The mishna teaches: They stood for prayer, and the congregation appoints an elder. The Sages taught in a baraita: They stood for prayer, and even if there is a man there who is elderly and a scholar, they appoint to descend before the ark as prayer leader only a person who is accustomed to lead in prayer. Who is considered an accustomed prayer leader in this sense? Rabbi Yehuda says: One who has financially dependent children but he does not have the means to support them, and he has no choice but to toil in the field, and whose house is empty, and who will therefore pray for rain with great devotion. Rabbi Yehuda continues with his depiction of the worthy prayer leader. And his youth was becoming, and he is humble and accepted by the people, as he is likable. And furthermore, he must be familiar with songs and his voice pleasant, and he is expert in reading the Torah, the Prophets, and the Writings, and he knows how to study midrash, halakha, and aggada. And finally, he must be expert in all of the blessings. Clearly, it is hard to find someone with all these qualities. And the Gemara relates that when this worthy person was described, those Sages present turned their eyes toward Rav Yitzḥak bar Ami, who possessed all of these virtues.
סדר תפלו' באלו תעניו' ובו ג סעיפים:
בכל יום משבעה תעניו' אחרונו' של גשמים מתפללין על סדר זה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר וכל העם מתקבצים ומתכסים בשקים ונותנים אפר מקלה (פי' אפר של דבר שנשרף לאפוקי עפר בעלמא שגם הוא נקרא אפר) על גבי התיבה ועל גבי ספר תורה כדי להגדיל הבכיה ולהכניע לבם ואחד מן העם נוטל האפר ונותן בראש הנשיא ובראש אב בית דין במקום הנחת תפילין כדי שיכלמו וישובו וכל א' וא' נוטל ונותן בראשו ואח"כ מעמידים ביניהם זקן חכם והם יושבים לא היה שם זקן חכם מעמידים חכם לא היה שם לא זקן ולא חכם מעמידין אדם של צורה ואומר לפניהם דברי כבושים (פי' שכובשין ומעוררין הלב לתשובה) אחינו לא שק ולא תעני' גורמים אלא תשובה ומעשים טובים שכן מצינו שלא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם ובקבלה הוא אומר קרעו לבבכם ואל בגדיכם ומוסיף בענינים אלו כפי כוחו עד שיכניע לבם וישובו תשובה גמורה ואחר שגומר זה דברי כבושים עומדים בתפלה ומעמידים שליח צבור הראוי להתפלל בתעניו' אלו ואם היה אותו שאומר דברי כיבושי' ראוי להתפלל מתפלל ואם לאו מורידין אחר ומי הוא הראוי להתפלל בתעניו' אלו איש שהוא רגיל בתפלה ורגיל לקרו' בתורה נביאים וכתובים ומטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה ולא יהי' בבניו ובני ביתו וכל קרוביו והנלוים אליו בעל עבירה אלא יהי' ביתו ריקן מן העבירו' ולא יצא עליו שם רע בילדותו שפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ואם היה זקן עם כל המדו' האלו הרי זה מפואר ואם אינו זקן הואיל ויש בו כל המדות האלו יתפלל:
בכל יום משבעה תעניו' אחרונו' של גשמים מתפללין על סדר זה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר וכל העם מתקבצים ומתכסים בשקים ונותנים אפר מקלה (פי' אפר של דבר שנשרף לאפוקי עפר בעלמא שגם הוא נקרא אפר) על גבי התיבה ועל גבי ספר תורה כדי להגדיל הבכיה ולהכניע לבם ואחד מן העם נוטל האפר ונותן בראש הנשיא ובראש אב בית דין במקום הנחת תפילין כדי שיכלמו וישובו וכל א' וא' נוטל ונותן בראשו ואח"כ מעמידים ביניהם זקן חכם והם יושבים לא היה שם זקן חכם מעמידים חכם לא היה שם לא זקן ולא חכם מעמידין אדם של צורה ואומר לפניהם דברי כבושים (פי' שכובשין ומעוררין הלב לתשובה) אחינו לא שק ולא תעני' גורמים אלא תשובה ומעשים טובים שכן מצינו שלא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם ובקבלה הוא אומר קרעו לבבכם ואל בגדיכם ומוסיף בענינים אלו כפי כוחו עד שיכניע לבם וישובו תשובה גמורה ואחר שגומר זה דברי כבושים עומדים בתפלה ומעמידים שליח צבור הראוי להתפלל בתעניו' אלו ואם היה אותו שאומר דברי כיבושי' ראוי להתפלל מתפלל ואם לאו מורידין אחר ומי הוא הראוי להתפלל בתעניו' אלו איש שהוא רגיל בתפלה ורגיל לקרו' בתורה נביאים וכתובים ומטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה ולא יהי' בבניו ובני ביתו וכל קרוביו והנלוים אליו בעל עבירה אלא יהי' ביתו ריקן מן העבירו' ולא יצא עליו שם רע בילדותו שפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ואם היה זקן עם כל המדו' האלו הרי זה מפואר ואם אינו זקן הואיל ויש בו כל המדות האלו יתפלל:
(and after the words of rebuke) They stand up an appropriate shaliach tzibbur to pray on these public fasts, and if the one who spoke the words of rebuke is appropriate to pray, he prays. If not, they bring down another - and who is appropriate to pray on these public fasts? (A person) who is accustomed to pray and accustomed to read from the Torah, the Prophets, and the Writings, has others he must care for and has no wealth, so he must toil in the fields. And there is no one among his children, the members of his household, and all his relatives and associates anyone who is a sinner ("baal aveirah"); rather his house is empty of sins and there has never been a negative rumor (or a bad reputation) about him since his youth. He is humble, satisfying to the people, knows the tunes and has a pleasing voice, and if he is old and has all these qualities, indeed this is splendid, but if he is not old but still has all these qualities then of course he should pray.
הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין. תָּנוּ רַבָּנַן: אִם יֵשׁ זָקֵן — אוֹמֵר זָקֵן. וְאִם לָאו — אוֹמֵר חָכָם, וְאִם לָאו — אוֹמֵר אָדָם שֶׁל צוּרָה. אַטּוּ זָקֵן דְּקָאָמְרִי, אַף עַל גַּב דְּלָאו חָכָם הוּא? אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: אִם יֵשׁ זָקֵן וְהוּא חָכָם — אוֹמֵר זָקֵן וְהוּא חָכָם, וְאִם לָאו — אוֹמֵר חָכָם, וְאִם לָאו — אוֹמֵר אָדָם שֶׁל צוּרָה. אַחֵינוּ, לֹא שַׂק וְתַעֲנִית גּוֹרְמִים, אֶלָּא תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים גּוֹרְמִים. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶם ״וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם״, אֶלָּא: ״וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה״.
§ The mishna taught: The eldest of the community says to them statements of reproof. The Sages taught in a baraita: If there is an elder, then the elder says the admonition, and if not, a Sage says the admonition. And if not, a person of imposing appearance says it. The Gemara asks: Is that to say that the elder of whom we spoke is preferred to a scholar simply by virtue of his age, even though he is not a scholar? Abaye said that this is what the mishna is saying: If there is an elder, and he is also a scholar, this elder scholar says the admonition. And if not, even a young scholar says the reproof. And if there is no scholar of any kind available, a person of imposing appearance says it. What does he say? Our brothers, it is not sackcloth and fasting that cause atonement for our sins. Rather, repentance and good deeds will cause our atonement. This is as we find with regard to the people of Nineveh, that it is not stated about them: And God saw their sackcloth and their fasting. Rather, the verse states: “And God saw their deeds, that they had turned from their evil way” (Jonah 3:10).
פגעתי בבחור הממלא מקום אבותיו ואראה והנה מור ואהלות נוטפות שפתותיו כי רבו חיים אותותיו וניכרים מעשיו מתוך מחשובותיו מתקו לי מדבש שאלותיו כי מיישר אורחותיו בדרך טובים ואהובים בחור נחמד ה"ר יחיזקיהו בר' יעקב ז"ל אמת ואמת כי מורי' רבי' שמחה ז"ל הורה הלכה למעשה שיחיד יכול לעכב החזנות שלא יעשה ש"ץ כי אם מאגודה אחת וגם פשט בכל רינוס שהמיעוט מעכב על הרוב אמנם לא שאלתי אי מנהג אי דינא ורואה אני כי דינא דאורייתא הוא. ואומר אני כל המתרצה להיות ש"ץ שלא מתוך האגוד' אין רוח חכמה נוחה הימנו דתנן (ר"ה ד' ל"ד:) ר"ג אומ' ש"צ מוציא רבים י"ח ותניא א"ל ר"ג לדבריכ' למה ש"ץ יורד לפני התיבה אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי אמר להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי והואיל ועומד ומתפלל שלא מתוך האגודה אחת והשאר לא עשאוהו ש"ץ והיאך יוציא ידי חובתם והם אינם מסכימים לתפלתו. ות"ר (תענית ט"ז.) עמדו בתפלה אע"פ שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל. ר' יהודה אומר מטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקן וזקן ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם ופרש"י ז"ל ומרוצה לעם שמסכימים לתפלתו אלמא בעינן ש"ץ שיהו מסכימים לתפילתו ואם תרי רובי מסכימים והמיעוט אינם מסכימים היאך תתקבל תפלתו בעבורם ואפי' הוא מתכוון עליהם והואיל ואינם מתכוונים לתפלתו אע"פ שיש בו כל המידות טובות שהוזכרו בברייתא אפ"ה אכתי בעינן שיהו העם מסכימים ומורידין לפני התיבה דקתני היינו כל השנה ואפי' את"ל בשעת עצירות גשמים קמיירי ר"ה ויו"כ יומי דרחמי לא גרעי מעצירת גשמים ועוד סברא הוא דמרוצה לעם דקתני היינו כל השנה דהיאך יצאו בתפלתם אם אינם מסכימים לתפלתו תדע דהא ישראל שהפריש קרבן חובתו ובא הכהן והקריב ובעל הקרבן אינו חפץ בו שהקריב קרבנו וכי ס"ד שנתכפר לו קרבנו והא אסקינן דה"ק (שם ד' כ"ז.) מאי טעמא תקינו מעמדות לפי שנא' צו את בני ישראל את קרבני וגו' והיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו על גביו התקינו נביאים הראשונים כ"ר משמורות הא למדת אפי' חפיצים אפ"ה ידי חובתם לא נפקי אלא א"כ עומדין על גבן כ"ש שאינו חפץ בהקרבתו דלא נפיק ידי חובתו וההיא דירושלמי (קידושין פ"ב הל"א) דשוחט אדם פסחו של חבירו שאינו יודע בשעת הקרבה אבל אם היה יודע היה חפץ בהקרבתו ובעבודתו הא למדת שאין לכהן להקריב אלא בהסכמת הבעלים ה"נ אין לש"ץ להתפלל אלא בהסכמת בעלים כולם דכשהוא מתפלל אז מקריב קרבן ציבור דתפלה היינו עבודה דכתיב דאנת פלח ליה בתדירא וכי עבודה יש בבבל אלא היינו תפלה וכבר איפליגו בה ר' יוסי בר חנינא ור"י בן לוי דאיתמר (ברכות כו:) ר' יוסי בר חנינא אמר תפילות אבות תיקנו וריב"ל אמר כנגד תמידים תיקנום וכוותי' דריב"ל קיי"ל ותו דמסקינן דלר"י בר חנינא נמי אסמכינהו רבנן אתמידין הא למדת כשש"ץ מתפלל אז הוא מקריב קרבן של ציבור אם המיעוט אינם חפצים בעבודתו היאך יוצאים הא אינו יוצא אפי' חפץ בעבודתו עד שיעמוד על גביו הא למדת שאין הכהן רשאי להקריב קרבן אלא א"כ יודע שמסכימים לעבודתו והיינו דתניא בברייתא דבעיא שיהא מרוצה לעם כפירש"י זצ"ל שיהו מסכימים לתפלתו וא"ת ויעשו להם אותם שאינם מסכימים ש"ץ אחר היאך יתפללו שנים כאחד זה בצפון וזה בדרום. היתכן הדרך הזה או מאיזה כח יגרשום מבה"כנ לעשות בית הכנסת אחר והכתוב צועק חלק לבם עתה יאשמו הא למדת ש"ץ שעומד שלא מתוך האגודה אחת שאין רוח חכמים נוחה הימנו אלא אל יתמנו עד שימצאו אדם שהוא מרוצה לכולם והחסיד הגדול אלי מוהר"ר יהודה חסיד ז"ל שצריך להיות ש"ץ אהוב לצבור שאם לא כן כשקורא תוכחה סכנה הוא למי שאינו אוהבו ואמר לי שאם אדם יודע שהחזן אינו אוהבו שאם יקרא אותו בתוכחה יזהר ואל יעמוד פן יכשל הילכך אין נכון להתמנות ש"ץ להיות ש"ץ אלא בהסכמת כל הציבור וכשיתמנה ש"ץ ויכנס לתפלה אם לאח"כ אומר א או ב' או ג' אין אנו חפצים בך ובלא פשיעתו שלא פשע בשים דבר הקרוי פשיעה שלא כהוגן לאו כל הימנו להעבירו הואיל וקיבלוהו עלייהו לאו כל כמינייהו לבטל המעמדות הואיל דשכבר נתמנו וקיבלוהו עליהם ומ"מ צריך ש"ץ לעסוק שיאהבוהו ולהחניף לציבור להעביר על מידותיו כדתניא דבעיא שיהא עניו ושפל ברך אבל במילי דשמיא אסור לו להחניף להם אלא צריך להוכיחם וישר כחך וחלקך בתורה ובמעשים טובים כחשק אוהבך יצחק בר' משה נב"ה:
R. Jacob, the cantor of Magdeburg, died and left a son, Hizkiyahu, who was worthy to succeed his father as cantor of Magdeburg, though inferior to him in some qualities. A majority of the membership of the Magdeburg community wanted the son to succeed his father, but a minority of possibly one or more strongly objected to the son. R. Moses b. Hisdai was asked for his opinion in the matter. He advised Hizkiyahu to try any measure in his power to ingratiate himself with the objectors. He asked the leaders of the community to direct their efforts toward effecting a reconciliation with the opposing faction, and expressed his opinion that a single person could not defy the will of the entire community. R. Isaac b. Moses (of Vienna) stated that according to Biblical Law a community could not hire a cantor to whom there was objection even by a single person. R. Meir stated his opinion that a cantor might officiate throughout the year even though not acceptable to a few congregants, but that he was not permitted to officiate on Rosh Hashanah and Yom Kippur or on fast days, if even a single congregant found him objectionable.
SOURCES: L. 109–11; Or Zarua I, 21a.
SOURCES: L. 109–11; Or Zarua I, 21a.