מיום הדין ליום הצדק האלהי - מה מתבקש מאיתנו ביום ראש השנה?

יק

ראש השנה הוא יום הדין, בו כל העולם עוברים לפניו כבני מרון, ועל פי מעשיהם בשנה שהיתה גוזר ה' את תקציב ואופן השפעתו בשנה הקרובה:

ויקרא רבה כ״ט:א׳

...דְּתָנִינָן בִּתְקִיעָתָא דְרַב זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן (תהלים פא, ה): כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא וגו', וְעַל הַמְדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר אֵיזוֹ לַחֶרֶב אֵיזוֹ לְשָׁלוֹם אֵיזוֹ לָרָעָב וְאֵיזוֹ לַשּׂוֹבַע וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לַחַיִּים וְלַמָּוֶת...

Vayikra Rabbah 29:1

(1) 1 "On the seventh month on the first of the month" (Leviticus 23:24): This is [the understanding of] that which is written (Psalms 119:89), "Forever, O Lord, does Your word stand in the Heavens." It was taught in the name of Rabbi Eliezer, "The world was created on the twenty-fifth of Elul." And that of Rav comes out like that which Rabbi Eliezer taught. As we recite with the shofar blows of Rav, "This day is the beginning of Your works, a memorial for the first day, 'For it is a statute for Israel, etc.' (Psalms 81:5); and about the provinces it is said, which for the sword and which for peace, which for hunger and which for satiation; and for the creatures - on it are they remembered, to remember them for life or for death." It comes out that you say on Rosh Hashanah (the first of Tishrei in the first year) in the first hour, [man's creation] rose in thought; in the second, [God] consulted with the angels; in the third, He gathered his dirt; in the fourth, He kneaded it; in the fifth, He weaved it; in the sixth, He made it a form; in the seventh, He blew breath into it; in the eighth, He placed him into the Garden [of Eden]; in the ninth, he was commanded [about the fruit]; in the tenth, he transgressed; in the eleventh, he was judged; in the twelfth, he was pardoned. The Holy One, blessed be He, said to Adam, "This is a sign for your children: In the same way that you stood in front of Me in judgement on this day and were pardoned, so too in the future will your children stand in front of Me in judgement on this day and be pardoned in front of Me." When? "On the seventh month on the first of the month"

יום כזה הוא יום נורא, יום בו היה מן הראוי שנתחנן על נפשינו בבכי ובתחנונים, בצום ובתפלה. במקום זאת, זהו יום של שמחה! אמנם לא יום של שמחה רגילה, אלא "עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה" (תהלים ב יא), "פשוטו של מקרא עבדו את ה' ביראה וכשיבא יום רעדה [=ראש השנה, יום הדין] תגילו" (תוספות ברכות ל ע"ב ד"ה במקום). ובכל זאת לא היינו מצפים לאיזשהי שמחה. וגם מה שאומרים שאנחנו בטוחים שנצא זכאים בדין – צריך עיון במה אנחנו כל כך בטוחים? וכי ישראל אינם ראש וראשון לדינים וייסורים?

בספר נחמיה יש תיאור למצוות השמחה ביום השנה - שבי ציון לאחר גלות בבל מתכנסים בבית המקדש ביום ראש השנה לשמוע את עזרא קורא בספר התורה (נחמיה ז, עב - ח, ח). שבי ציון שנשאו נשים נכריות על נשיהם בוכים ומתחרטים על מעשיהם. אומר להם עזרא, לא לבכות, כי היום ראש השנה והם צריכים לשמוח:

נחמיה ח׳:ט׳-י׳

(ט) וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן ׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכׇל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כׇּל־הָעָ֔ם כְּשׇׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃ (י) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהֹוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃

Nehemiah 8:9-10

(9) Nehemiah the Tirshatha, Ezra the priest and scribe, and the Levites who were explaining to the people said to all the people, “This day is holy to the LORD your God: you must not mourn or weep,” for all the people were weeping as they listened to the words of the Teaching. (10) He further said to them, “Go, eat choice foods and drink sweet drinks and send portions to whoever has nothing prepared, for the day is holy to our Lord. Do not be sad, for your rejoicing in the LORD is the source of your strength.”

בנוסף יש לתהות - שהרי דרך מנהגו של עולם אדם שיש לו דין הוא יחפש את כל הדרכים לנקות את עצמו מאשמה, או לפחות להפחית אותה. נתן לנו ה' מתנה - יום הכפורים, בו מתכפרים עוונותיהם של ישראל "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", אבל דא עקא שיום כיפור מגיע רק אחרי ראש השנה ולא לפני - כזמן הכנה והזדככות לקראת יום הדין.
איזו עצה יש לנו כאן? מה נדרש מאיתנו בראש השנה? כי הרי אנחנו באים עם מטען של עוונות מהשנה האחרונה ליום הדין, בלי אפשרות "להפטר" ממנו ועוד עלינו לשמוח ולהיות בטוחים שנצא זכאים בדין?!

זיכני ה' יתברך להתחדש בביאור לשאלות האלו, ושמחני ביותר כשגילה לי מקור מפורש, מה שהוביל אותי לכתוב ולפרסם מאמר זה.
נצטרך להתבונן בפירוש המלבי"ם על פרק פ"ה בתהלים:

תהילים פ״ה

(א) לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר׃ (ב) רָצִ֣יתָ יְהֹוָ֣ה אַרְצֶ֑ךָ שַׁ֝֗בְתָּ (שבות) [שְׁבִ֣ית] יַעֲקֹֽב׃ (ג) נָ֭שָׂאתָ עֲוֺ֣ן עַמֶּ֑ךָ כִּסִּ֖יתָ כׇל־חַטָּאתָ֣ם סֶֽלָה׃ (ד) אָסַ֥פְתָּ כׇל־עֶבְרָתֶ֑ךָ הֱ֝שִׁיב֗וֹתָ מֵחֲר֥וֹן אַפֶּֽךָ׃ (ה) שׁ֭וּבֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ וְהָפֵ֖ר כַּעַסְךָ֣ עִמָּֽנוּ׃ (ו) הַלְעוֹלָ֥ם תֶּאֱנַף־בָּ֑נוּ תִּמְשֹׁ֥ךְ אַ֝פְּךָ֗ לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃ (ז) הֲֽלֹא־אַ֭תָּה תָּשׁ֣וּב תְּחַיֵּ֑נוּ וְ֝עַמְּךָ֗ יִשְׂמְחוּ־בָֽךְ׃ (ח) הַרְאֵ֣נוּ יְהֹוָ֣ה חַסְדֶּ֑ךָ וְ֝יֶשְׁעֲךָ֗ תִּתֶּן־לָֽנוּ׃ (ט) אֶשְׁמְעָ֗ה מַה־יְדַבֵּר֮ הָאֵ֢ל ׀ יְ֫הֹוָ֥ה כִּ֤י ׀ יְדַבֵּ֬ר שָׁל֗וֹם אֶל־עַמּ֥וֹ וְאֶל־חֲסִידָ֑יו וְאַל־יָשׁ֥וּבוּ לְכִסְלָֽה׃ (י) אַ֤ךְ קָר֣וֹב לִירֵאָ֣יו יִשְׁע֑וֹ לִשְׁכֹּ֖ן כָּב֣וֹד בְּאַרְצֵֽנוּ׃ (יא) חֶסֶד־וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ׃ (יב) אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח וְ֝צֶ֗דֶק מִשָּׁמַ֥יִם נִשְׁקָֽף׃ (יג) גַּם־יְ֭הֹוָה יִתֵּ֣ן הַטּ֑וֹב וְ֝אַרְצֵ֗נוּ תִּתֵּ֥ן יְבוּלָֽהּ׃ (יד) צֶ֭דֶק לְפָנָ֣יו יְהַלֵּ֑ךְ וְיָשֵׂ֖ם לְדֶ֣רֶךְ פְּעָמָֽיו׃ {פ}

Psalms 85

(1) For the leader. Of the Korahites. A psalm.
(2) O LORD, You will favor^-a Your land,
restore Jacob’s fortune; (3) You will forgive^-c Your people’s iniquity,
pardon all their sins; selah (4) You will withdraw^-e all Your anger,
turn away from Your rage. (5) Turn again, O God, our helper,
revoke Your displeasure with us. (6) Will You be angry with us forever,
prolong Your wrath for all generations? (7) Surely You will revive us again,
so that Your people may rejoice in You. (8) Show us, O LORD, Your faithfulness;
grant us Your deliverance.
(9) Let me hear what God, the LORD, will speak;
He will promise well-being to His people, His faithful ones;
may they not turn to folly. (10) His help is very near those who fear Him,
to make His glory dwell in our land. (11) Faithfulness and truth meet;
justice and well-being kiss. (12) Truth springs up from the earth;
justice looks down from heaven. (13) The LORD also bestows His bounty;
our land yields its produce. (14) Justice goes before Him
as He sets out on His way.

כותב המלבי"ם: "הוסד בימי עזרא ונחמיה ששבו מגלות בבל והתחילו לבנות הבית, והתפלל שתהיה גאולה זו גאולה נצחיית והזכיר מענה אלהים על זה".
מבואר שהמזמור מתאים בדיוק לתקופה בה מתוארת מצוות השמחה בראש השנה - שיבת ציון מגלות בבל. דבר זה יכול לשפוך אור על מצווה זו ומהותה, ותתן לנו הדרכה על היחס שלנו ליום הגדול הזה.

ונסכם את דברי המלבי"ם בתמצית ולעניין (ומי שירצה לראות הדברים הנפלאים בפנים מוזמן):
עם ישראל חוזר מגלות בבל באופן לא אידיאלי. הגלות האחרונה שהובטחה מאופיינת בכך שתיעשה בלי השתדלות האדם רק ע"י ה' לבדו; שתיעשה מצד הדין ולא מצד התפעלות הרחמים שתהיה רק לפי שעה; וכמו כן שיהיה מתוך ביטול כל העוונות לגמרי. אמנם הגאולה הנוכחית נעשית בהשתדלות עם ישראל וברשות כורש ובכלל שבי ציון היו תחת רשות מלכי פרס. בנוסף, העם השב לציון לא היו נקיים מעוון, והחזיקו במעשים רעים עדיין וה' רק "נשאת עוון עמך, כיסית כל חטאתם סלה" - לא באופן שהחטא אינו אלא רק נישא/מכוסה ע"י ה'.
על זה מבקש דוד המלך על הגאולה הזאת: "שובנו" - אתה בעצמך, ולא ע"י בשר ודם, "אלהי ישענו" - במדת הדין (שמתאפיינת בשם אלהי"ם), "והפר כעסך איתנו" - שלא יהיה כעס כלל כי לא יהיה קיים עוון כלל. "הראינו ה' חסדך" - שהגאולה תהיה בחסד עולם של ה', "וישעך" - שלך, ולא מצדינו, "תתן לנו". דוד המלך מבקש את הגאולה לא לפי מוכנות המקבלים לקבל אלא לפי רצון האל לתת, ואז נדע שהגאולה היא נצחיית שרצון האל לתת והוא חסדו הוא נצחי כמותו -"בחסד עולם ריחמתיך".
ה' עונה לתפלה זאת ואומר שאכן יתן לנו את חסדו הנצחיי, אבל במדת חסדו לבד יש מגרעת - שלא יהיה כבוד למקבלים את החסד מצד "נהמא דכיסופא" מה שיביא להם בושת פנים ועלול להשיבם לכיסלותם ו/או לא לשפר את מעשיהם. לעומת זאת, התנהלות ע"פ מדת האמת לבד, כלומר לפי מדת מעשיהם של הנבראים, אע"פ שמביא להם כבוד כי הם הרויחו את שפעם בזרוע, מ"מ השפע יהיה תלוי במעשיהם, וממילא הוא לא יהיה נצחי כי ברגע שיתמו זכותם יתום השפע והגאולה תפסק. לכן מגלה ה' את הנהגתו האלהית הממוצעת, שמצד אחד "כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו" דברי האל יהיו מתקיימים תמיד מפני ש- "ואל ישובו לכסלה" - כי לא יישובו למעשיהם הרעים, ומצד שני "אך קרוב ליריאיו ישעו" - הם יקבלו את החסד בצורה מכובדת, "לשכון כבוד בארצינו" והכבוד הזה יהיה מתמיד. הנהגה כזאת היא הדרך הממוצעת בין החסד והאמת - "חסד ואמת נפגשו" מה שיוצר מידות חדשות ממוזגות "צדק ושלום נשקו" - הצדק - ההנהגה שלפנים משורת הדין במשפט, והשלום - הקיום.
והיאך זה ייעשה? "אמת מארץ תצמח" - צריך שתבוא אמת מזכות התחתונים, אכן, אבל אח"כ "וצדק משמיים נשקף" - בעקבות האמת שצומחת ממעשי הבריות נשקף להיות מושפע חסד ה' שכשכאשר הוא בא בעקבות האמת הוא נקרא כבר צדק. ואז "גם ה' יתן הטוב" מלמעלה "והארץ תתן יבולה" למטה. המשיל התהליך לגידול התבואה - כמו שצריך אדם לזרוע ולחרוש ולעבוד את הקרקע ורק אז כשירד גשם אז הארץ תתן את יבולה, כך גם ה' מחכה למעשי האדם שיהיו כפתח "כחודו של מחט" כדי שה' ישפיע מחסדו הנצחי. החסד הנצחי האלהי נשען ותלוי על מעשי האדם, אבל לא שוה למעשי האדם. מידה זו היא מדת הטוב, עד אשר "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו" כל פעם שתהלך בארץ ההנהגה הזאת של הצדק, הטוב יבוא בעקבותיו.

אך מלבד היתרון הטכני של הנהגה זו, יש גם מסר עמוק בדעת אלהים שנאמר לנו כאן, והוא - "רחמנא ליבא בעי".
ה' רוצה שנשתוקק ונכסוף לתקן, להשתפר, להתקרב. ה' רוצה שנרצה אנחנו בעצמינו עולם טוב יותר ומתוקן יותר. הרצון הזה הוא האמת, ותתבטא במעשי האדם, ואפילו אם הם לא משתוים אל החסד הנרצה, אם אותם מעשים מבטאים רצון קיומי במסירות נפש לתיקון ולהתקדשות.

נוכל לבאר לפי זה את דברי עזרא: עכשיו אתם בוכים ומבטאים חרטה על מעשיכם. זה מוכיח על הלב שלכם, שרוצה לתקן, שרוצה אחרת, שרוצה להתקרב, שמבין שהמציאות שבו אנו חיים היא לא טובה. עכשיו שה' רואה את זה בודאי שתהיו זכאים בדין, וישפיע עליכם ה' חסד עולם כדי לממש את הכיסופים הטהורים שלכם, שהוא בעצם לעשות רצונו בלבב שלם ולשמוח בטובו האינסופי.

וזה אולי עניינו של השופר - לעורר אותנו לרצות ולהשתוקק להתקרב, להצטער על העבר ולתקן את העתיד.